עזה היא הנקודה הארכימדית. ממנה התחיל הכל ב־7 באוקטובר, ואליה הכל ימשיך להתנקז. הקשב הישראלי יוסט לעיתים למחוזות אחרים כמו שקרה שלשום בצהריים בתקיפת חיל האוויר בתימן, אבל עזה הייתה ותישאר המוקד הדלקתי שמחייב הכרעות קשות.

להחלטות האלה יש מחיר בעשייתן ובאי־עשייתן. ארבעת הרוגי סיירת הנח"ל אתמול בעזה הם עדות נוספת למחיר הכבד, היומיומי, שנלווה ללחימה ברצועה. לצה"ל היו בשבוע החולף עשרה הרוגים ברצועה, רובם בבית חאנון שנמצאת, למי ששכח, במרחק יריקה משדרות. ללמדנו שגם אחרי שנה ושלושה חודשים חמאס לא רק שלא הוכרע, הוא מצליח לשקם יכולות: התקרית אתמול שילבה, על פי התחקיר הראשוני, הפעלת מטען וירי נ"ט, שבוצעו ככל הנראה על ידי חוליה מיומנת.

את הדיווחים על צמצום הפערים במו"מ אפשר לקשור לאיומי טראמפ. יהיו עוד משברים בדרך, כולל פוליטיים

צה"ל יכול להמשיך להילחם כך בעזה לנצח. ספק אם הוא ידביק את קצב ההשתקמות של חמאס, שממשיך לאחוז באוכלוסייה על בסיס שליטתו בסיוע ההומניטרי ובהזרמת הכספים. לא בטוח שכניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן בשבוע הבא תשנה את המגמה הזאת, ולא בטוח שישראל רוצה לקחת על עצמה אחריות להאכלת התושבים או להרעבתם. הפתרון היחיד הוא שלטון חלופי ברצועה שיהיה אחראי לסוגיה האזרחית ויותיר לישראל את האחריות הביטחונית. ישראל בורחת מהפתרון הזה בעקביות, ממניעים של שלמות הקואליציה.

המלכודת של כ"ץ

ביום שישי הודיע שר הביטחון ישראל כ"ץ כי הנחה את צה"ל "להציג תוכנית להכרעה מוחלטת של חמאס בעזה", אם לא תתבצע עסקת חטופים עד למועד כניסתו של טראמפ לתפקיד. הוא הוסיף כי "חייבים לשנות את שיטת הפעולה כדי להביא לחיסול חמאס ולסיום המלחמה בעזה". לא ברור לאילו שיטות פעולה מכוון השר ומדוע הממשלה לא הורתה עליהן מזמן כדי לקצר את משך המלחמה, אבל נדמה שכ"ץ צפוי להתאכזב: ספק אם יש לצה"ל קונץ־פטנט שטרם נעשה בו שימוש.

במטכ"ל היה מי שראה את הודעתו של כ"ץ כמלכודת. אם לא תוצג תוכנית כזאת, או שאם היא לא תהיה מספקת, הרמטכ"ל ובכירי צה"ל יוצגו כרופסים וכמי שאינם חותרים להכרעה. המסקנה: יש להחליפם. ואם כן תוצג תוכנית כזאת והיא לא תתממש, הרמטכ"ל ובכירי צה"ל יוצגו כרופסים וכמי שאינם חותרים להכרעה. המסקנה: יש להחליפם.

להודעתו של כ"ץ היה בוודאי נמען נוסף: חמאס. הארגון נמצא תחת לחץ גובר לקדם עסקת חטופים, כשברקע איומו של טראמפ כי שערי הגיהינום ייפתחו. בהנחה שהנשיא האמריקני לא ישלח נחתים לעזה (הוא לא), יהיו לו שתי דרכי השפעה. הראשונה, בסוגיה ההומניטרית. השנייה, בהפעלת מנופי לחץ על קטאר, פטרוניתו של חמאס. מנופים כאלה יכולים לכלול את גירוש בכירי הארגון מדוחא ברף התחתון, והטלת סנקציות על קטאר עצמה ברף העליון.

מו"מ להסכם נזיל

את הדיווחים שהגיעו אתמול מדוחא על צמצום פערים במו"מ בין הצדדים על עסקת חטופים אפשר לקשור לאיומים האלה, ומן הסתם גם לעייפות וללחצים בשני הצדדים. ועדיין, הפור לא נפל. בדרך אליו יהיו עוד משברים - כולל פוליטיים על רקע הפסקת האש הממושכת שתתלווה להסכם ורשימת האסירים הפלשתינים שישוחררו במסגרתו - ויהיו גם אכזבות משום שגם אם ההסכם ייחתם וימומש, ייוותרו בעזה כשני שלישים של החטופים החיים והמתים שחמאס מחזיק.

ההסכם אמנם יכלול מנגנון שיח בין הצדדים על השלבים הבאים של העסקה, אולם אם ישראל תמשיך לסרב להפסיק את המלחמה היא תשוב אליה במהרה על כל בעיותיה הנוכחיות. לכן, טוב תעשה אם תשרטט לעצמה כבר עתה תוכניות עתידיות לשלל התרחישים האפשריים, ובעיקר לתרחיש של חידוש לחימה אינטנסיבי.

תרחיש כזה ידרוש כוחות גדולים, בהם גם כוחות מילואים. זאת סוגיה שישראל לא תוכל לחמוק ממנה, כשברקע המשך שהיית כוחות בלבנון ובסוריה, וחשש גובר מהתפרצות אלימה ביו"ש. בהיעדר מקורות אחרים לכוח אדם – ולאחר שכבר איבד לוחמים בסדר גודל של אוגדה – יחזור תמיד לשולחן עניין גיוס החרדים, שהממשלה מנסה לטשטשו בכל דרך.

בהקשר הזה, אי אפשר היה שלא לחוש סלידה לנוכח הגינויים של בכירי הממשלה בעקבות תקיפתו של האלוף דוד זיני בבני ברק ביום חמישי בלילה. זה היה גינוי שמסתתר מאחוריו גיבוי: מי שמקדמים השתמטות סיטונית שמנוגדת לצורכי המדינה והצבא ומנוגדת לשוויון ולהיגיון אינם יכולים להימלט מתוצאות מעשיהם.

קרב ירושה במטכ"ל

זה לא היה המקרה היחיד של אי־נוחות בסוף השבוע החולף. הפרסום ב־Ynet על כוונתו של סגן הרמטכ"ל אמיר ברעם לפרוש בחודש הבא מתפקידו עורר תחושה דומה. זה לא סוד שברעם והרמטכ"ל הרצי הלוי אינם מעריכים איש את רעהו. זה גם לא חדש: כשהיו אלופי פיקוד מקבילים (בצפון ובדרום) הם לא החליפו ביניהם מילה, ומינויו של ברעם לא היה תוצאה של כוונה אלא של חוסר ברירה לאחר שהאלוף תמיר ידעי סירב לתפקיד.

אם ישראל תמשיך לסרב להפסיק את המלחמה היא תשוב אליה במהרה, עם תרחיש של חידוש לחימה אינטנסיבי

לברעם היתה תמיד תדמית של קצין שמתרחק מקליקות ומתקשורת, ומתמקד בעבודה. כעת מתברר שמניפולציות אינן זרות לו: הוא הריח בוודאי את ניחוחות הדחתו של הלוי שעולים מכיוון לשכתו של שר הביטחון בצידה השני של הקומה ה־14, והחליט לנצלם לשיפור עמדות. אמירתו על אורך מקובל של קדנציות אינה רלוונטית למלחמה, והוא גם ידע היטב שהלוי לא יכול למנות סגן אחר במקומו לנוכח עוצר המינויים שכפה עליו כ"ץ.

נראה שברעם רצה לשפר עמדות במרוץ על ירושתו של הלוי. מתברר שהנושא בוער מבחינתו עד כדי כך שגם אתמול בצהריים – במהלך השבת וזמן קצר אחרי שבעזה נהרגו חיילים – הוא בחר לכנס התייעצות טלפונית שעסקה בשאלה כיצד לנהוג תקשורתית בפרסומים האחרונים.

לברעם היתה תדמית של מתרחק מקליקות ומתקשורת ומתמקד בעבודה. כעת מתברר שמניפולציות אינן זרות לו

ספק אם הדרך שבה בחר ברעם תשפר את סיכוייו מול אייל זמיר, שעולה עליו בכל פרמטר, אבל היא בהחלט סימנה לצה"ל שיש מי שעבורם עניינים אישיים בוערים לא פחות מענייני המלחמה.