המגעים להסדר בלבנון: שיהיה פשוט, או שפשוט לא יהיה

ככל שמתרבים הדיווחים על פרטי ההסדרה המתגבשת ביחס ללבנון, גוברים הספקות באשר לסיכויי יישומה. כפי שאמר הגנרל האמריקני ג'ורג' פטון "אם זה לא יהיה פשוט, זה פשוט לא יהיה" - אמירה שמהווה אזהרה למתווה שהשליח האמריקני עאמוס הוכשטיין מגבש באזורנו.

ההסתמכות על כוח רב־לאומי שיפקח על ההסדרה, לצד הקמת ועדה משולשת שתדון בתלונות על הפרות הסכם, צפויה להוביל להסתבכות אין־סופית בפרוצדורות ומנגנונים. יתרה מכך, התדיינות על ניסוחים משפטיים להגדרת זכותה של ישראל לחופש פעולה ביטחוני עלולה דווקא להרע את מצבה של המדינה ולהוביל להגבלות מיותרות.

ואם לא די בכך, החזרתה לדיון, דרך הדלת האחורית, של סוגיית המחלוקת על נקודות-הגבול, מספקת לחיזבאללה הישג מול הציבור הלבנוני ותירוץ קבוע להצדקת פעולות טרור נגדנו, כל אימת שירצה בכך. מאפיינים אלה שייכים לסדר הקודם, שעם תוצאותיו אנו מתמודדים כעת. לקחי העבר מחייבים הסדרה פשוטה וישימה, שעשויה להיות גם אפקטיבית יותר בראיית מטרות המלחמה. ההישגים הצבאיים  שישראל השיגה עד כה, אמורים לאפשר זאת.

לייצר את התנאים

המטרה המוצהרת של ישראל במלחמה בלבנון היא ליצור תנאים שיאפשרו את חזרתם של תושבי הצפון לבתיהם בבטחה. 

אך מה הם אותם תנאים? בראש ובראשונה, הסרת איומי הפלישה לשטח ישראל מתוך שטח לבנון, ע"י השמדת כוחות האויב ויכולותיו במרחב הגבול. ע"פ הדיווחים המיוחסים לצה"ל, הפעולה ברצועת הגבול השיגה זאת. האיום השני הוא ירי הנ"ט שגבה מחיר יקר לאורך השנה החולפת. לשם הסרתו, נדרשה הרחקת כוחות חיזבאללה אל מחוץ לטווח האיום. הירידה בארועי ירי הנ"ט לעבר ישראל – יכולה ללמד שגם יעד זה הושג. המרכיב השלישי הנדרש, הוא שימורה של המציאות החדשה. כלומר, אכיפת סדר זה לאורך זמן.

לרשותה של ישראל שלוש חלופות עיקריות כדי להשיג זאת. הראשונה: הקמת רצועת ביטחון בשליטה ובנוכחות צבאית ישראלית. חלופה זו מבטיחה אפקטיביות גבוהה במניעת התחדשותם של האיומים, אך היא לא מביאה לסיום המלחמה. יותר מכך, היא מבטיחה חיכוך צבאי מתמשך ומאבק מדיני בצדו. חלופה זו אינה קלה לעיכול ע"י הציבור בישראל שעדיין נושא את טראומת  "השקיעה בבוץ הלבנוני".

אין בסיס לאופטימיות

החלופה השנייה: הסדרה מדינית שתטיל את מלאכת האכיפה על צבא לבנון או על כוח רב לאומי. ניסיון העבר לא מספק בסיס לאופטימיות באשר לכך ולא עוד אלא שגורמים אלה עלולים להיות אבן ריחיים על צווארה של ישראל כשתרצה לפעול בכוחות עצמה. אם צה"ל לא ינכח בשטח, כל הפרה מצד האויב תעורר התלבטות במערכת הישראלית אם וכיצד להגיב.

כמו באירועים רבים לאורך העשורים האחרונים, קל להצהיר כי "מה שהיה לא יהיה", אך בשעת מבחן - החשש מפני התלקחות מחודשת על מחיריה המדיניים, הביטחוניים והכלכליים, יחד עם לחצים, פיתויים ושיקולים הנוגעים לסדר העדיפות הלאומי, עלולים להוביל את מקבלי ההחלטות להתפשר ומכאן קצרה הדרך לשחיקת ההסדרים ולהתעצמותו של האייב. ההכרה האמריקנית בזכותה של ישראל לפעול, לא תועיל מול האתגר הזה.

אפקטיביות עדיפה על מהירות

החלופה השלישית: כינונו של אזור חיץ מפורז, ריק מאדם, לאורך כל רצועת הגבול. האכיפה באזור הייץ תבוצע ע"י ישראל ע"י שילוב של מודיעין ואש. חסרונה העיקרי של חלופה זו נעוץ בכך שהיא לא מאפשרת הכרזה על סיום המלחמה, להיפך, היא מספקת עילה מתמדת לחיכוך צבאי ומדיני.

ואולם, היא מאפשרת לתושבי הצפון לשוב בבטחה לבתיהם, מבטיחה אפקטיביות גבוהה בהתמודדות עם ניסיונות חיזבאללה להתבסס מחדש באזור זה, משדרת מסר תקיף שמי שפועל נגד ישראל או מאפשר זאת – יאבד שטח יקר. היא גם מיישמת הלכה למעשה את העיקרון – "נגן על עצמנו בעצמנו!".

הכותב מכהן כראש מכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית