למרות האופטימיות שנשבה בימים האחרונים מוושינגטון ומביירות, אמש נדמה היה שהפערים בין ישראל ולבנון עדיין מונעים את השלמת ההסכם שיאפשר הפסקת אש ובפועל את סיום המלחמה בצפון.

הפער המרכזי הוא סביב דרישת ישראל לחופש פעולה מבצעי מלא בלבנון בעתיד - מגיחות צילום ואיסוף מודיעין של חיל האוויר, ועד לתקיפות פיזיות מהאוויר ומהקרקע. מבחינת ישראל מדובר בתנאי סף, שהוא לקח ממלחמת לבנון השנייה. חיזבאללה הפר מאז בשיטתיות את החלטה 1701 של האו"ם הן בסעיף ההצטיידות וייצור האמל"ח והן בסעיף ההתבססות בדרום לבנון, מבלי שישראל הגיבה. כעת דורשת ישראל הסכמה מפורשת כי תוכל לפעול בלבנון אם חיזבאללה ישוב ויפר את ההסכם בעתיד.

לבנון מתנגדת לדרישה הזאת, ומציעה לאכוף את ההסכם באמצעות צבא לבנון בסיוע כוחות יוניפי"ל. ישראל כבר הבהירה כי תסרב להפקיד שוב את ביטחונה בידי אחרים, ולאור הסירוב הלבנוני סביר שישראל תקבל "היתר" מארצות הברית לפעול בחופשיות, בגיבוי המעצמות האירופיות (צרפת, בריטניה וגרמניה) שיהיו שותפות להסכם. אפשר שהפעילות הישראלית הזאת תידרש לעבור דרך מנגנון בירור, שיעניק אפשרות ללבנון "לטפל" בהפרות בטרם תפעל ישראל עצמאית.

הפסקת אש ל־60 יום

ישראל תאפשר לצבא לבנון להיפרס בכוחות מתוגברים בדרום לבנון, מתוך כוונה שמדינת לבנון תהיה אחראית באופן מלא לנעשה בתחומה. את כוחות יוניפי"ל הקיימים מבקשת ישראל "לשדרג" ביחידות איכותיות יותר, וכך גם את מעמד הוועדה שתפקח על יישום ההסכם: כעת בוררת בין הצדדים ועדת שלושה שבה שותפים נציגי ישראל, לבנון והאו"ם, וישראל מעוניינת להחליפה בוועדה רחבה יותר שבראשה יעמוד נציג אמריקני ולצדו נציג צרפתי. בישראל מקווים כי יסוכם גם המנגנון לבירור מחלוקות אחרות בין הצדדים, ובראשם סימוני הגבול שלגביהם אין הסכמה ואשר היוו עילה תמידית עבור חיזבאללה לשימור המלחמה בישראל.

האמריקנים היו מעוניינים שההסכם ייחתם מיד, ויוביל לנסיגה מלאה של צה"ל מדרום לבנון ולהפסקת הלחימה. גורמים בכירים הביעו ספק אם הדבר ניתן לביצוע בלוח זמנים קצר, ואפשר שיוחלט על הפסקת אש של 60 יום שבמהלכה ידונו הצדדים בסעיפים השונים שבמחלוקת, ובכלל זה בשחרור העצירים הלבנונים שישראל שבתה במהלך המלחמה ובמועד שובם של מאות אלפי תושבי הכפרים בדרום לבנון שנטשו את בתיהם.

הפסקת אש תוביל אמנם לרגיעה זמנית, אבל ספק אם תאפשר את חזרתם המלאה של תושבי הצפון לבתיהם. היא כן תאפשר להתחיל בתהליכי שיקום שונים, ובהאצת תהליכי הקמת המכשול החדש לאורך הגבול. ביום שאחרי המלחמה אמור גבול הצפון להיראות אחרת לגמרי מכפי שנראה עד ל־7 באוקטובר, הן מבחינת אופי המכשול והאמצעים האלקטרוניים שיוצבו בו, והן מבחינת כמות הכוחות ואופן פריסתם והפעלתם.

אתגר קו הגבול המזרחי

בינתיים, ועל רקע המגעים להסכם, הגביר צה"ל את הלחץ הצבאי על חיזבאללה, בניסיון לגרוף הישגים אחרונים ומתוך תקווה לדחוק את לבנון לוויתורים נוספים. כחלק מכך הוגברו התקיפות כנגד יעדי חיזבאללה בביירות, וכן הפעילות הצבאית כנגד תשתיות של הארגון בדרום לבנון - כולל מעבר לקו הכפרים השני שנמצא במרחק של כ־6 ק"מ מהגבול.

מדובר בעיקר במרחב המזרחי שמאיים על הגליל העליון, ושבו טווחי הירי של טילי נ"ט מאפשרים לעתים פגיעה גם מעבר לנהר הליטני שעליו דנים הצדדים כעת.

זאת סוגיה מרכזית שמטרידה מאוד את ראשי הרשויות, משום שהן עלולות להישאר תחת איום ישיר גם בעתיד. טענתם כי הדיון על הליטני כקו החיץ שנאסר על חיזבאללה לשהות מדרום לו אינו רלוונטי יותר לנוכח הארכת טווחי האש אינה משוללת יסוד, אבל מאחר והליטני כבר התקבע כמוסכמה בין הצדדים - ספק אם ישראל תוכל לשנותו כעת.

גם חיזבאללה הגביר את המאמץ לפגוע בישראל, לרבות ניסיונות מואצים לשגר רקטות ללב הארץ ולצפונה, ולגבות מחיר מהכוחות שפועלים בדרום לבנון. ניכר כי הארגון מתקשה עדיין לסנכרן ירי משמעותי בשיטתיות, והוא פועל תחת חשש תמידי מסיכול בכירים ותשתיות. כחלק מכך בוטל אתמול נאום מתוכנן של מנהיג הארגון החדש, נעים קאסם, מ"סיבות ביטחוניות".

הסכמה לבנונית להפסקת אש תאפשר לגדוע - לראשונה מאז 7 באוקטובר - את הקשר בין לבנון לעזה. סביר שישראל תדרוש יותר מכך: שהמתקפות לשטחה ייפסקו גם מצד איראן ובני חסותה האחרים במרחב. האיראנים יכולים לאכוף זאת על המיליציות שפועלות מטעמם בעירק ובסוריה, ובאופן חלקי על החות'ים בתימן. בישראל מקווים כי ממשלו החדש של דונלד טראמפ יצליח לדחוק את איראן לפינה גם בסוגיה הזאת.