הסרת המשקולות מצה"ל וגיבוי מול איראן: הגישה של טראמפ תסייע בהשגת מטרות המלחמה

"אני לא הולך להתחיל מלחמות, אני הולך לסיים אותן", הכריז דונלד טראמפ, נשיאה הנבחר של ארה"ב. בעודו נושא את נאום הניצחון בבחירות, רשם הריאל האיראני צניחה לשפל חסר תקדים שהעיד על הלכי הרוח והתחזיות סביב זירה זו.

כמה שעות אחר כך, בנאום שכנראה צולם בטרם נודעו תוצאות הבחירות, הבהיר נעים קאסם מזכ"ל חיזבאללה כי הוא לא תולה ציפיות בארה"ב "תחת טראמפ או האריס". הוא הזהיר כי ארגונו ערוך למלחמת התשה ממושכת ככל שיידרש, וכי הדרך היחידה לסיומה היא "לגרום לאויב לבקש את הפסקתה".

האיתותים מצד טראמפ על רצונו בסיומה של המלחמה עוד לפני ההשבעה ב־20 בינואר 2025, היו אמורים לחלץ אנחת רווחה מצד ראשי חמאס וחיזבאללה. הם הרי מייחלים להכבדת הלחצים על ישראל בעניין זה, אולם במקום זאת נראה כי הדיבורים על כך דווקא הגבירו את דאגתם. הם מבינים כי שאיפתו של הנשיא הנבחר לא מנותקת ממצב הסיום שאליו יבקש לחתור.

טראמפ אמנם לא פירט עד כה את חזונו באשר לכך, לפחות לא בפומבי. אך עמדתו התקיפה ביחס לאיראן וגרורותיה, מחויבותו לישראל ולמדינות הציר המתנגד לאיראן, יחסו כלפי המוסדות הבינלאומיים והתפיסות שרווחו בהם, וגישתו התכליתית החותרת לתוצאות מובהקות - כל אלה הם סיבה מספקת לדאגות בטהרן ובביירות, בצנעא ובעזה.

התאוששותה הצבאית המהירה של ישראל ממתקפת 7 באוקטובר, התעוזה שהפגינה מול איראן וחיזבאללה, והישגיה בכל אחת משבע זירות הלחימה, יכולים לחזק את אמונו של טראמפ ביכולתה להשיג את המטרות שהגדירה למלחמה, ובצד זאת גם את האשראי לכך.

הסרת משקולות מעל רגלי צה"ל

כדי שישראל תוכל להשלים את מלאכתה בעזה במהירות, נדרשת בראש ובראשונה הסרתן של המשקולות שוושינגטון הניחה על רגליה. הדברים אמורים ביחס לעצימות הלחימה, לכמות ולשיטת החלוקה של הסיוע ההומניטרי ולניוד של כל האוכלוסייה אל אזורים מוגנים ברחבי הרצועה. צה"ל ממילא ימשיך לפעול בתחומים אלה בהתאם לדרישות הדין הבינלאומי.

גישה זו תאפשר טיפול יסודי ומהיר יותר ביכולות השיוריות של חמאס, תפקיע ממנו את שליטתו במשאבים הנחוצים לאוכלוסייה ותגביר את הלחץ על מנהיגיו לקדם עסקה. זהו גם הבסיס לכל דיון באשר ל"יום שאחרי".

בנוגע להשבת החטופים: גריעת סינוואר ובכירי הזרוע הצבאית של חמאס־עזה העבירה את כובד המשקל בקבלת ההחלטות אל ההנהגה היושבת בדוחא - זו שקיימה בקטאר תפילת הודיה על הטבח ב־7 באוקטובר, שממשיכה להתארח בה בכבוד מלכים ואפילו לעודד משם את המשך הפיגועים בישראל.

הסרת הכפפות מולה עשויה לשרת שתי מטרות חשובות: פגיעה במפקדת הארגון שמכווינה ומתאמת את פעילותו, וקידום עסקה להשבת החטופים. ניתן יהיה להתגמש בהשגת המטרה הראשונה כדי להשיג את השנייה. לדוגמה, להימנע מפגיעה ביושבים בחו"ל (כל זמן שלא יעסקו בפעילות נגדנו) כחלק מעסקת חטופים. על כל פנים, אין כל הצדקה לחסינות בפועל שניתנת לפעילים הללו, אם לא צומחת מכך תועלת בנוגע לחטופים.

חולשה מזמינה רוע

מעל לכל, האתגר המרכזי הוא המאבק באיראן. חיזורי ממשל ביידן אחרי האיראנים הגבירו את תעוזתם והחלישו את מעמד ארה"ב באזור כולו. בטהרן פירשו את המדיניות הזו כחולשה וכתעודת ביטוח לאי־הפעלת כוח נגדה. חולשה מזמינה רוע.

איראן איננה רק בעיה של ישראל, גם לא של האזור בלבד. היא איום על השלום והיציבות בעולם - ומתקפות הטילים על ישראל סיפקו המחשה לכך. לא נדרש דמיון מפותח כדי להבין איך ייראה החיבור בין הטִילָאוּת האיראנית המודרנית לבין נשק גרעיני. העולם נחשף לסכנה גם דרך הסיוע האיראני למלחמתה של רוסיה באוקראינה, הפעלת רשת ארגוני הפרוקסי והפצת נשק איראני במודל שמאפשר הרבה ובזול.

ארה"ב צריכה להוביל את הטיפול באיראן, בשותפות עם בנות בריתה - ולא רק בהיבטי גרעין, אלא גם בהיבטי תפוצת נשק, הפעלת גורמי חזית, הנעת טרור. הגיע הזמן לרסק את המודל האיראני שבו השולח פטור מאחריות למעשיו של השליח. המאבק בתוכניותיה של איראן לא סובל דיחוי. המאמצים הדיפלומטיים לא ריסנו את המפלצת. קואליציה אזורית להגנה מולה היא צעד חשוב, אך אין די בו. נדרשת מערכה רחבה ועמוקה יותר, שמשלבת מאמצים מדיניים, צבאיים וכלכליים, בהובלת ארה"ב. ישראל תמלא את חלקה.