מ"אביב נעורים" ועד חטיפת מוסטפא דיראני:

במשך עשרות שנים, שייטת 13 הובילה פעולות נועזות בעומק שטח האויב, כשהיא מספקת לצה"ל יתרון משמעותי בלוחמה בלתי קונבנציונלית. כיחידה מובחרת שמתמחה בפעולות חשאיות בים, ביבשה ובשטחים מורכבים אחרים, השייטת הפכה לאחד הכלים המרכזיים של ישראל במאבק מול איומים ביטחוניים מגוונים.

פעולותיה בלבנון, במיוחד, הפכו למודל לפעולות קומנדו באזורים מורכבים ומסוכנים. סקירה זו תצלול לתוך רגעים מרכזיים בהיסטוריה המבצעית של השייטת, החל מהפשיטה ההיסטורית בביירות ועד המבצעים האחרונים באזור צפון לבנון.

הלילה, במבצע נועז של שייטת 13 בצפון לבנון, נלכד פעיל בכיר בחיזבאללה והובא לחקירה בישראל. 

מבצע אביב נעורים (1973) 

מבצע "אביב נעורים" היה פשיטה דרמטית של צה"ל בלב לבנון, ובמהלכה חברו כוחות שייטת 13, סיירת מטכ"ל, והמוסד במטרה לחסל בכירים בארגוני פת"ח והחזית העממית לשחרור פלשתין. אך מעבר לאומץ וליכולת המבצעית, המבצע התאפיין בהכנה מדוקדקת ומסועפת, שכללה איסוף מודיעין ותחבולה ייחודית.

כחלק משלב ההכנות, יעל מן, סוכנת המוסד שפעלה בלבנון, צילמה ותיעדה את אזור מגוריהם של היעדים להתנקשות. היא פעלה בזהירות ובחשאי, ואספה מידע קריטי שסייע לתכנון המבצע והובלתו להצלחה. בנוסף, יחידת האזנה 848 (כיום 8200) השתתפה בכיסוי המבצע. אנשי היחידה פעלו מתוך בסיסי הקבע וכן מצוות האזנה שהתמקם על סטי"ל של חיל הים בקרבת חופי ביירות. צוות זה האזין לרשתות התקשורת הלבנוניות כדי לוודא שהכוחות לא יתגלו על ידי גורמי ביטחון מקומיים. ההאזנה אפשרה לכוחות לנטר את פריסת כוחות הביטחון המקומיים ובכך להימנע מחשיפה מיותרת.

במהלך המבצע, קבוצה מהכוח הישראלי נקלעה לחילופי אש ונאלצה לחלץ פצועים, בעוד שאר הכוחות פעלו להשלמת המשימה. צוות ההאזנה תרם באופן משמעותי לאבטחת הכוחות ולאפשר להם לחזור בבטחה אל ספינות חיל הים שחיכו להם. תרומה זו אפשרה ללוחמים להמשיך ולבצע את מטרותיהם בלי חשש.

תחפושות והוראות תחבולה מיוחדות

בין ההנחיות הייחודיות שקיבלו הלוחמים, בלטה הוראה יוצאת דופן שהגיעה מקצין בכיר במטה הקריה בתל אביב: התחפשות לנשים. במהלך אחד האימונים לקראת המבצע, הבין הקצין כי קבוצה של 20 גברים ההולכים יחדיו ברחובות ביירות עלולה למשוך תשומת לב לא רצויה. כפתרון, חלק מהלוחמים נדרשו להתחפש לנשים. אלו נבחרו בקפידה, אופרו על ידי חיילות, ותודרכו ללכת בסגנון שהשתלב עם התחפושת. האימון המיוחד הזה עורר צחוק בקרב הנוכחים, אך הלוחמים ביצעו אותו במלוא הרצינות.

מבצע "אביב נעורים" הפך לאחד המבצעים המורכבים והנועזים בתולדות צה"ל, והוכיח את יכולת ההשתלבות של יחידות שונות במשימה משותפת ותובענית, תוך הקפדה על איסוף מודיעין מדויק ותחבולה יצירתית.

מבצע עוקץ ארסי (1994)

מבצע "עוקץ ארסי" מהווה דוגמה נוספת לאומץ ולמיומנות של השייטת. במאי 1994, לוחמי סיירת מטכ"ל פשטו על ביתו של מוסטפא דיראני בדרום לבנון וחטפו אותו על מנת להשיג מידע אודות גורלו של הנווט רון ארד, שנפל בשבי בשנת 1986. דיראני, שנחשב לאחראי לחטיפתו של ארד, היה מטרה אסטרטגית במאבק למידע חיוני בנושא השבויים. מבצע זה תוכנן לפרטי פרטים, וכלל איסוף מודיעין מדוקדק והכנות קפדניות, כדי לאפשר את חטיפתו של דיראני בעדינות וללא הרג מיותר.

מתח גבוה (1980)

מבצע "מתח גבוה" ב-1980 היה פשיטה נוספת של השייטת על מטרה קריטית בדרום לבנון, הפעם על בסיס של החזית העממית לשחרור פלשתין באזור ראס-א-שק. על פי מידע מודיעיני, החוליה בבסיס זה תכננה פיגוע בצפון ישראל, מה שהוביל את צה"ל להוציא פשיטה לילית במטרה למנוע את האיום. הכוחות הסתערו על הבסיס, והצליחו לפגוע במחבלים שהיו בהכנות האחרונות לביצוע מתקפה על ישראל.

מבצע תקיפת אי הארנבות (1984)

בקיץ 1984, חיל האוויר והשייטת יצאו למבצע נועז נוסף באי הארנבות שבצפון לבנון, לאחר מידע מודיעיני על כך שקבוצה של מחבלים מתאמנת במקום לקראת פיגועים בישראל. הכוחות הישראליים תקפו את המחבלים תוך שימוש במטוסי קרב ובספינות קרב, והשמידו את עמדותיהם באי. המבצע הדגים את יכולותיהן של השייטת ושל חיל האוויר לשתף פעולה בפעולות מורכבות, וגרם לחיזוק מערך ההגנה נגד איומים עתידיים.

המשט לעזה – רקע והשתלשלות האירועים

המשט לעזה, המוכר כ"משט המרמרה", היה ניסיון משמעותי שנערך במאי 2010 להפר את הסגר שהטילה ישראל על רצועת עזה. מארגניו, אנשי ארגון IHH הטורקי, הצהירו כי מטרתם הייתה הומניטרית - להעביר סיוע לתושבי עזה ולהעלות את המודעות העולמית למצוקתם. ישראל, לעומת זאת, טענה כי המשט נועד לסייע לחמאס ולקעקע את זכותה להילחם בטרור, תוך יצירת פרובוקציה בין-לאומית. היא הציעה למארגני המשט לפרוק את הציוד ההומניטרי בנמל אשדוד ומשם להעבירו לרצועת עזה דרך גורמי האו"ם והצלב האדום, אך משתתפי המשט סירבו והמשיכו בדרכם לעזה.

במשט השתתפו שש אוניות, עליהן מאות פעילים פרו-פלסטינים, חברי ארגונים אסלאמיים, פוליטיקאים, עיתונאים ואף שכירי חרב. כתגובה, נשלחו לוחמי שייטת 13 להשתלט על האוניות מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. ההשתלטות על חמש מתוך שש האוניות עברה בצורה יחסית חלקה, עם התנגדות מועטה מצד הנוסעים. אולם, על הספינה הגדולה "מאווי מרמרה" התרחש עימות אלים, שבו חלק מהנוסעים תקפו את החיילים באלות, מוטות ברזל, סכינים ואף אקדחים שנחטפו מהחיילים. במהלך העימות נהרגו תשעה נוסעים ונפצעו 20, לצד עשרה חיילים ישראלים שנפצעו, שניים מהם קשה.

הפעולה תועדה על ידי כלי תקשורת ישראליים ובין-לאומיים שנכחו במשט, אך רוב התיעודים שצילמו הפעילים הוחרמו על ידי צה"ל ולא פורסמו. דובר צה"ל פרסם מספר סרטונים שתיעדו את ההשתלטות, והציוד שהיה על האוניות נפרק בנמל אשדוד. אף על פי שצה"ל ניסה להעביר את הציוד לרצועה, חמאס סירב לקבלו.