פצצת מצרר: מדוע בעולם מנסים להוציא אותה מחוץ לחוק ומה הפך אותה לכל כך שנויה במחלוקת

מלחמת העולם השנייה על שלל זוועותיה הותירה את העולם עם סרח עודף בדמות פצצת המצרר שעל פיתוחה רבים משלמים עד היום. הנשק המכונה גם "פצצת אשכול", שאותו מנסים גופים בעולם ומדינות המערב להוציא מחוץ לחוק, מורכב ממיכל גדול המכיל עשרות או מאות פצצונות קטנות, המתפזרות על שטח נרחב בעת הפיצוץ.

הרעיון מאחורי פיתוח הנשק היה בסיסי למדי - במקום פצצה אחת, מטען נפץ שפוגע בשטח נרחב יותר כדי לייצר פגיעה רב מוקדית. היא יועדה בעיקר למתקפה נגד שריון ורכבים צבאיים, אך במהלך השנים השימוש בפצצות הוסב למטרות נוספות ובימים אלו נמצא בשימוש על ידי ארגון הטרור חיזבאללה - כפי שנחשף ב"ישראל היום".

בקהילה הבינלאומית רואים בפצצות המצרר נשק בלתי לגיטימי משתי סיבות עיקריות: חוסר היכולת להבחין בין מטרות צבאיות לאזרחיות, והסבל המיותר וארוך הטווח שהן גורמות לאוכלוסייה האזרחית. עקרונות אלו מנוגדים לדיני המלחמה המודרניים, המדגישים את חשיבות ההגנה על אזרחים והימנעות מסבל בלתי הכרחי.

הבעיה המרכזית של פצצות מסוג מצרר טמונה באחוז הכשל הגבוה שלהן. מחקרים מראים כי בין 10% ל-40% מהפצצונות אינן מתפוצצות בעת הפגיעה, נותרות במקום שבו נחתו ושנים לאחר מכן הופכות למעשה למוקשים המסכנים אזרחים באזורים שבהן כבר לא מתקיימת לחימה. האוכלוסייה שנפגעת יותר מכל הם הילדים שלעתים קרובות מתפתים להרים את הפצצונות הקטנות והצבעוניות ומשלמים על כך באובדן גפיים או חמור מכך בחייהם.

לפי נתוני האו"ם, למעלה מ-90% מהנפגעים מפצצות מצרר הם אזרחים, כאשר כשליש מהם הם ילדים. הפגיעה נמשכת שנים רבות לאחר סיום הסכסוך, כאשר שטחים נרחבים הופכים למסוכנים לשימוש.

מעבר לנזק ההומניטרי העצום, השטחים הנגועים בפצצות שלא התפוצצו הופכים לבלתי שמישים לחקלאות ולמגורים, מה שפוגע בשיקום אזורים לאחר הלחימה.

ארה"ב וישראל לא חתמו

בשנת 2008 נחתמה אמנת דבלין, האוסרת על השימוש, ייצור, אחסון והעברה של פצצות מצרר. עד היום חתמו על האמנה למעלה מ-120 מדינות. עם זאת, כמה מהמדינות המחזיקות במאגרים הגדולים ביותר של פצצות מצרר, ביניהן ארה"ב, רוסיה, סין וישראל, טרם הצטרפו לאמנה.

במסמך של Watch Rights Human משנת 2006 אמר קנת רות' עד לאחרונה מנכ"ל ארגון "משמר זכויות האדם", כי "פצצות מצרר הן נשק בלתי-מדויק ובלתי-אמין במידה שאינה מתקבלת על הדעת כאשר נעשה בו שימוש בקרבת אזרחים. אסור לחלוטין להשתמש בהן באזורים מיושבים".