הטנקיסטים חזרו להשלים את העבודה בצפון הרצועה: "אפשר להרגיש שינוי בשטח"

השמש הציצה מבעד לטנקים באור האחרון של היום. בצד אחד של המגנן, בלב צפון רצועת עזה, לוחמי המילואים של חטיבה 10 עסקו בסידור הטנקים ובאכילת ארוחת ערב מאולתרת. בחלק אחר מחלקה התכוננה לצאת ללחימה באזור שטרם טוהר.

שנה לתוך הלחימה, ובעזה נדמה שדבר לא השתנה. כמה שעות קודם לכן מחבל ירה טיל אר.פי.ג'י לעבר חיילים שפעלו במרחב, ופצע כמה מהם. כוח אחר זיהה את המחבל בורח לתוך פיר של מנהרה, ופעל כדי לנטרל אותו.

תשומת הלב לעזה הולכת ויורדת ככל שהלחימה בדרום לבנון מעמיקה, אך ללוחמים בשטח אין זה משנה. הדי התותחים והמקלעים נשמעים למרחוק, ורעש הדחפורים שמפנים מבנים במרחב לא פוסק לרגע. טנק משקשק בשרשראותיו ומעיף אבק על מבנה, שעליו דגל לבן שהשאירו כנראה יושביו לפני שנמלטו. עוד ערב יורד על צפון הרצועה.

הצטרפתי ללוחמים שהשקיפו על הפעילות בעומק השטח, בעודם עומדים שפופים ונשקיהם דרוכים בשל האיום מהעיירה הסמוכה, או מה שנותר ממנה, ליתר דיוק. "כשהאוגדונר החדש (ברק חירם; ח"ג) הגיע, הוא הסתכל על המבנים האלו ושאל מה הם עדיין עושים כאן. אפשר להרגיש שינוי בשטח", אומר אחד החיילים.

מחבלים מצוידים היטב

לפני שבוע, ב-7 באוקטובר, הייתי בעוטף בפעם האחרונה. בשעה 6:29 החלה הרעשה כבדה של צה"ל, כדי למנוע ירי טילים ורקטות לאזור. בעודי הולך בין הריסות בתים בכפר עזה, מסוק קרב התמקם מעלי ושיגר טילים ליעד עמוק בתוך השטח. כמה עשרות קילומטרים משם נכנסתי לבסיס זיקים, הבסיס הקדמי של חטיבת עקבות הברזל שספג פגיעה קשה לפני שנה בדיוק. המח"ט, אל"ם בני אהרון, היה הקצין שירה לעבר תחנת משטרת שדרות. הוא ולוחמיו פועלים מאז ברצועה.

בשבועיים האחרונים לוחמי החטיבה פועלים בג'באליה, לא הרחק מהמקום שבו ביקרתי. זו הפעם השנייה שבה צה"ל פועל בעיר, מכתר אותה ופועל נגד המחבלים שבה.

ב"קדמית", כפי שמכנים זאת בצה"ל, עומדים מפקדי הלחימה ומנהלים אותה. הכוחות אמנם פועלים עמוק בתוך הרצועה, אך ב־2024 הלחימה מתנהלת גם מבחוץ, בחמ"ל מאובזר היטב שבו רואים את כל תמונת הקרב.

בצה"ל אומרים שחמאס הצליח לשקם חלקית את יכולותיו בג'באליה לאחר סבב המלחמה הראשון. מצפייה בפעולות הצבא, המחבלים הבינו שצה"ל שב למקומות בעייתיים שנית ושלישית, והסיקו שהם הבאים בתור. הם צדקו.

הלחימה בצפון הרצועה היא גם נגד מחבלים מצוידים ומאומנים היטב, שיוצאים מתוך מנהרות ויורים לעבר הלוחמים. אירוע כזה התרחש רק שעתיים לפני שנכנסו לרצועה, לאותו המקום בדיוק, ולכן בצה"ל פועלים בכוח אש גדול מאוד ובאמצעים רבים כדי למנוע את האיום.

לצד זאת, ברצועת עזה הולך וגובר השימוש בנערים. המחבלים הוותיקים, שעוד אומנו בידי חמאס במחנות מוסדרים, מכשירים ללחימה במהירות נערים בני 17, ואפילו 16. בערב הנער מוכשר לירי אר.פי.ג'י ומתבקש להסתתר במבנה כזה או אחר, ובבוקר הוא יורה לעבר כוח צה"ל - ומחוסל.

במבנים שאליהם צה"ל הגיע אותרו מצבורי תחמושת. חמאס נערך ללוחמת גרילה, והציב תחמושת בבתים כדי שהמחבלים יצטרכו רק להגיע, להתחמש במהירות, לירות ולברוח. לא מעט מנהרות נמצאו בכל המרחב, בין היתר מכיוון שבפעם הקודמת שבה צה"ל הגיע לצפון הרצועה המטרה היתה לשעוט קדימה, ולא לאתר כל פיר ופיר. כעת עושים את הפעולה המשלימה והורסים את הפירים המסוכנים.

השאלה היא מהו היעד

בחזרה למגנן. לוחמי המילואים שפגשנו נראו נחושים, אך עייפים, והדבר מובן. חלקם לחמו ביחידת עוף החול שהוקמה בתחילת המלחמה, ולכולם זהו יום המילואים המי-יודע-כמה, הרחק ממשפחותיהם.

"למה שלא תעשה עלינו כתבה?", צעקו לעברי כשראיינתי מישהו בסמוך לטנק. "הנה, תראה את הבחור הזה, 'רמבו של השריונרים'". מאחורי אחד הטנקים יצא מחייך גבר בן 46, מזוקן ומאובק, פחית טונה בידו. אהרון, נגר שמתגורר בבית חגי ועובד בסוסיא, עזב את הכל כדי לשרת את המדינה.

"אתה נראה לי מוכר", הוא אמר, והשבתי שגדלתי בקריית ארבע. "גם אני", הוא חייך, וסגרנו פינה. מאז 7 באוקטובר הוא עשה מאות ימי מילואים, ואף שדרג אמצעים של הטנק בעזרת הידע שרכש באזרחות. "תגידו, המצב פה שונה ממה שהיה לפני שנה?", שאלתי. הם ענו לי: "לפעמים כן ולפעמים לא, אבל מה שבטוח הוא שצריך הרבה יותר".

וזוהי גם השאלה שאיתה מתמודדים האזרחים: מהי מטרת היעד בצפון הרצועה? ובכלל - האם כעת זו תחילתו של יישום "תוכנית האלופים", או שמא עוד כיסוח דשא במלחמה בלתי נגמרת? תשובה לשאלות הללו לא קיבלתי. לילה נוסף בעזה.