תוצרת איראן: מה הופך את הכטב"מים לאיום אמיתי?

מתקפות הכטב"מים של ארגון הטרור חיזבאללה על ישראל גורמות להרס ולאובדן חיים ומצליחות במקרים רבים לחמוק תחת אחת ממערכות הגנה האווירית הטובות בעולם.

בעוד מערכות נשק רבות שנמצאות בידי חיזבאללה כמו טילים ארוכי טווח וטילים מדויקים התקשו לגבות מחיר מישראל, דווקא מערך הכטב"מים שקיבל הארגון מאיראן הצליח להפוך לאיום אמיתי ובעיה גדולה עבור ישראל. 

חיזבאללה מפעיל כטב"מים, בעיקר לצרכי תצפית עוד לפני מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006. עם התפתחות תוכנית הכלים הבלתי מאוישים של איראן בשני העשורים האחרונים, חיזבאללה, כמו ארגוני פרוקסי אחרים של איראן, צויד בכמות גדולה של כלים חדישים מתוצרת איראן לצרכי תצפית, תקיפה ופגיעה במטרה.

מירסאד - תוצרת איראן

הכטב"ם שפגע בבסיס הצבאי ככל הנראה כטב"ם "מירסאד" המיוצר על ידי האיראנים. מדובר בכלי טיס קטן עם ראש נפץ של כ-20 ק"ג שמגיע למהירות של כ-200 קמ"ש. זה כלי שקיים אצל חיזבאללה ונעשה בו שימוש יותר מפעם אחת בתקופה האחרונה.

DR3

בתוך מערך הכטב"מים של חיזבאללה נמצאים כמה כוכבים עיקריים למשימות תקיפה וה"התאבדות" וכל אחד מהם מחזיק יתרונות וחסרונות מסוימים. חיזבאללה מחזיק בכמות לא ידועה של כטב"מים כבדים וגדולים מדגם DR3, שמקורם במל"טים רוסיים מתוצרת טופולוב שהוסבו לכלי "מתאבד" שיכול להגיע לטווחים של 200 קילומטרים ויותר עם ראש קרב כבד של 300 קילוגרמים. מדובר ביתרונות גדולים שמגיעים יחד עם חסרונות ברורים.

הכטב"ם הכבד דורש משגר עצום שיש להציב במבנה או על משאית וניתן לגלותו בקלות יחסית. במהלך השבועות האחרונים הצליח צה"ל לתעד השמדה של כמה מל"טים כאלו שהוסתרו בבתים של אזרחים בדרום לבנון ולא ידוע עד כה על ירי מוצלח של נשק זה.

כראר

הכראר הוא מל"ט מתוצרת איראן שמבוסס על מל"ט סילוני אמריקני מדגם סטריקר. הכראר הוא סוג של "מטוס קרב לעניים" משום שהוא משלב יכולות תקיפה בהתאבדות, הפלת פצצות ואפילו שיגור טילי אוויר-אוויר לעבר מטוסים. הטווח שלו ארוך יחסית וחיזבאללה ככל הנראה תנסה בשימוש בו במהלך מלחמת האזרחים בסוריה.

אלא שהמנוע הסילוני של הכראר וחתימת המכ"מ הגבוהה יחסית שלו הופעת אותו ליעיל פחות למשימות עומק בשטח ישראל ופגיע הרבה יותר למערך כלי הנ"מ של ישראל.

אבאביל-T

סדרת האבאביל, הקרויה על שם מין של ציפור מהפולקלור האסלאמי, הוא סוס העבודה של צי המל"טים האיראני. הדגמים הראשוני של הסדרה שמשו את חיזבאללה עוד בתחילת שנות ה-2000 וחלקם אף הגיעו לידי ארגון הטרור חמאס.

האבאביל-T הוא דגם מתקדם של הסדרה, בעל מערכת ניווט משופרת ומנוע בערה פנימי יעיל ושקט שקשה מאוד לגלות במכ"ם. האבאביל-T זריז מספיק על מנת לעשות שימוש מיטבי בתוואי השטח הלבנוני וכך לחמוק מיירוט כשהוא עושה את דרכו לגבולות ישראל.

הוא איננו זקוק למשגר גדול וניתן לשגרו מכמעט כל תוואי שטח. עם זאת, הטווח הקטן יחסית שלו, רק 120 קילומטרים, מגביל אותו לפעולה באזורים הסמוכים יחסית לגבול, והתקדמות של צה"ל בתוך שטחה של לבנון עלולה לצמצם את השימוש במל"טים הללו ביעילות בשטחה של מדינת ישראל עוד יותר.

שאהד-110

השאהד 110 הוכיח את עצמו עד כה כאחד הנכסים המשמעותיים ביותר במערך הכטב"מים של ארגון הטרור חיזבאללה. יש לו מנוע חשמלי שקט וחתימת מכ"מ נמוכה בצורה קיצונית, מה שהופך אותו לבעייתי מאוד ליירוט. יש לו טווח של כמעט 800 קילומטרים וראש נפץ חודר שריון של 8 קילוגרמים. בשל היותו קשה ליירוט הוא איטי יחסית וטס במהירות של 120 קמ"ש בלבד, שבריר מזה של הכטב"מים המתאבדים האחרים ברשות חיזבאללה.

אלא שהמערכות הפשוטות יחסית שלו מקנות לו יתרון נוסף, הוא זול מאוד, ועלה רק 20,000 דולרים ליחידה, מה שאומר שניתן להחזיק בו בכמויות גדולות, כפי שעושה חיזבאללה. קל מאוד לשגרו והוא זקוק למשגר שטח מינימלי בלבד. כל התכונות הללו הופכות אותו לכטב"ם מושלם לתקיפה בטקטיקה של נחיל כטב"מים, כפי שכבר עשה חיזבאללה.

כיצד מתמודדים?

חשוב להבין שלוחמת כטב"מים ורחפנים היא סוג מתפתח של לחימה, שהשתנה בשנים האחרונות עד כמעט בלתי הכר והותירה צבאות רבים ברחבי העולם, ממינאמר ועד אוקראינה, עם בעיות ואתגרים משמעותיים.

עבור ישראל יש כמה בעיות מרכזיות בהתמודדות עם האיום. דבר ראשון, מל"טים עם חתימת מכ"מ נמוכה הטסים קרוב מאוד לפני השטח הם קשים מטבעם ליירוט, והתוואי ההררי של דרום לבנון והגליל מקשים עוד יותר על דילוי ויירוט של הכלים. הבעיה השנייה היא שגם כאשר מתרחש גילוי מוקדם של הכלי, חלון היירוט קטן מאוד ולעיתים פשוט מוחמץ לגמרי.

בעיה נוספת היא הטקטיקה של שימוש בנחיל כטב"מים, כמות גדולה ומתאומת של כלים שיכולים להגיע מכמה מקומות בו זמנית, "להעסיק" את מערך ההגנה האווירית ולהבטיח שלפחות חלק מהכלים יפגעו במטרה בדיוק קטלני. מערך ההגנה האווירי הישראלי משופע באמצעי גילוי ויירוט מהטובים בעולם, אך גם הוא מתקשה בהתמודדות עם האיום.

טל ענבר, עמית מחקר בכיר בארגון Missile Defense Advocacy Alliance, מסביר שבמערכת הביטחון לא מופתעים מכך: "הבעיה מתחילה בטופוגרפיה. פני השטח בלבנון הם הרריים, להבדיל מהמישור שבו שוכנת עזה. הם מחורצים בהרים ובגיאיות ומקשים מאוד איתור של כלי טיס, שטסים נמוך ומנצלים את התוואי כדי להסתתר בתוכו". לסיכום, ענבר אומר: "אין לנו עדיין מערכת שהיא גיים־צ'יינג'ר. ההצלחה שלנו תגיע מהמערכות ומתפיסת הפעלה מדויקת".

פתרונות אפשריים ובשלב זה חלקיים לאיום הם חזרה לשימוש בתותחי וולקן, שיורים פגזים קטנים בקצב אדיר וניתן להציב בנקודות מפתח רבות ברחבי הצפון כחלק משלים למערך היירוט.

בנוסף, כניסתה של מערכת לייזר לשירות מבצעי יכולה לסייע לפחות באופן חלקי ב"סגירת מעגלים" מול נחילי כטב"מים ושיפור יכולת היירוט. באוקראינה, יחידות קטנות של "ציידי מל"טים" על טנדרים חמושים בתותחים הצליחו להסב למערך הכטב"מים הרוסי אבדות כבדות ומערכות הגנה בתותחים כמו ה"גפרד" הגרמני הצליחו לעשות חייל גם הן נגד השאהדים של רוסיה.

עם זאת חשוב לציין שגם הפתרונות שמצאה אוקראינה מהווים הצלחה חלקית בלבד וכי רק ניסיון, תיאום ולמידה לאורך שנים יטו את הכף לטובת המתגונן בקרב מול הכטב"מים של הציר האיראני.