לראשונה מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 ועשרה ימים לאחר שהחלה הפעולה הקרקעית בדרום לבנון, צה"ל אפשר לכתבים להצטרף לכוחות המתמרנים בשטח ואנחנו נכנסים בהאמרים פתוחים, עדות לביטחון הרב שצה"ל חש.
למעשה, את הכניסה הראשונית עשו תחילה כוחות רגליים, כדי לא לספק למשגרי הנ"טים מטרות. רק לאחר שנכבש קו הבתים הראשון נכנסו כוחות נוספים עם טנקים ונגמ"שים משוריינים. כעת, כשהכוחות חשים ביטחון גדול יותר, הכניסה מתבצעת בהאמרים פתוחים, לאורך גדר המערכת המיושנת המפרידה בין ישראל לבין לבנון.
לשם שמירה על ביטחון הכוחות, אנו מנועים מלפרט לאיזה כפר לבנוני נכנסנו, אך כן נציין כי מדובר בכפר שיעי, הסמוך ליישובים ישראליים, ושגם ממנו תכננו לוחמי חיזבאללה לפרוץ לשטח ישראל ביום פקודה, להשתלט על יישובים ומוצבים במסגרת תכניתו ל"כיבוש הגליל".
לאחר הירידה מההאמרים מתייצבים לפנינו לוחמי המילואים של חטיבה 228 עם נשקים שלופים. בכל בית בכפר נמצאו אמצעי לחימה, מסבירים הלוחמים, אך חלק מהבתים שימשו מחסני אמל"ח עם רקטות, ציוד אישי למחבלים, מוקשים, כלי נשק אישיים. באחד הבתים אליו אנו מגיעים נמצאו גם רקטות מסוג 106.
את קו הגבול אנו חוצים עם תא"ל שי קלפר, מפקד אוגדה 91, הלוא היא עוצבת הגליל, שבימי שגרה חולשת על גזרת גבול ישראל-לבנון. במשך שנה שלמה ניהלה אוגדתו 'קרב הגנה' מול חיזבאללה, שפתח באש באופן חד-צדדי ב-8 באוקטובר, יממה לאחר הטבח הנורא בעוטף עזה.
באוגדה 91, כמו גם בפיקוד הצפון כולו, חשו בחודשים האחרונים כ"ארי בסוגר", כפי שהיטיב לתאר זאת תא"ל קלפר, וזאת למרות שבשבוע שעבר חשף הצבא כי לוחמי צה"ל ביצעו בחודשים האחרונים עשרות פעילויות התקפיות, שבמסגרתן השתלטו על מנהרות ומתחמים תת-קרקעיים ועיליים עם טונות רבות של אמצעי לחימה וחומרי נפץ, אך לאור כמות האמל"ח הרב, וריבוי המחסנים ומתחמי ההיערכות, לפני כעשרה ימים התחיל צה"ל בפעולה קרקעית בכפרי המגע. השטח חולק בין ארבע אוגדות – 98, 36, 91 ו-146, שפועלות מבצעית בהתאם לתכנית העבודה.
תפילת הדרך
רגע לפני שאנו נכנסים מבהירים לנו המארחים כי אנו עומדים להיכנס לשטח שהיו בו לא מעט היתקלויות, גם בימים האחרונים, ואף אחד לא יכול להבטיח לנו שהמקום נקי ממחבלים. לפני הכניסה מתקבצים לוחמי חטיבה 228, חטיבת הנח"ל במילואים שאליה אנחנו מצטרפים, נעמדים במעגל ואומרים את תפילת הדרך. אנו יוצאים ממוצב שהיה נטוש מכוחות צה"ליים במהלך השנה האחרונה, שכן חיזבאללה טיווח את המוצבים ובצה"ל החליטו בחכמה שלא לספק לו מטרות.
ערב ה-7 באוקטובר החזיק חיזבאללה לאורך גבול ישראל לבנון 6 חטיבות שהורכבו מ-16 גדודים, פוג'ים. בכפרים השונים בנו וחפרו המחבלים עשרות מחסני אמצעי לחימה, כדי שביום פקודה הם יגיעו, אפילו עם סנדלים וביגוד לא מבצעי מהיכן שלא יהיו בלבנון, יצטיידו בימ"ח הקדמי בכל הדרוש להם לפלישה לישראל, ובתוך שעות בודדות יוכלו לצאת לדרכם. הודות לפעילות צה"ל בשעה האחרונה, מתוך כ-4,000 פעילים שהיו דרך קבע סמוך לגבול ישראל, נותרו לאורכו כיום מאות בודדות. באוגדה 91 מדווחים על לפחות עשר היתקלויות פנים מול פנים רק במספר הכפרים הבודדים שבו הם נמצאים בשבוע האחרון.
נסיעה קצרה דרך השטח ההררי, ואנחנו בכפר שיעי
לאורך קו הגבול מפוזרות החביות הכחולות המפורסמות, ועליהן הכיתוב UN, שמסמנות בבירור את הקו הכחול, קרי, הגבול הבינלאומי בין ישראל ללבנון. כל כמה עשרות מטרים, הגדר הרעועה פתוחה לרווחה, במקומות שמהם נכנסו הכוחות לשטח לבנון בימים האחרונים.
אחד המלווים שלנו הוא אורי אסא, מחפ"ק מפקד האוגדה, מילואימניק בן 34 מהרצליה, שבשנה האחרונה היה מגויס ליותר מ-250 ימים. כשפרצה המלחמה בנו היה בן חודשיים, וכעת הוא בן שנה וחודשיים. ובכל זאת, הוא חדור מטרה ונחוש להשיב את תושבי הצפון לבתיהם.
השוני המרכזי בין לבנון לעזה הוא השטח ההררי. הדרך משופעת מאוד, בחלקה לא פשוטה למעבר, ומלאה בחול, שנדבקת לכל מקום. כשאנו חוצים את הגבול, מחפים עלינו שני טנקים, והמארחים שלנו דורכים את כלי נשקם. לאחר נסיעה לא ארוכה, דרך ואדי והרים, אנו מגיעים לכפר השיעי.
"מצאנו ציוד חדש שמיועד למחבלי חיזבאללה, שיכולים להצטייד בו בזמן אמת מ-א' ועד ת'. נעליים, ווסטים, שכפ"צים, נשקים, קלצ'ים. בשדה יש מתקן שיגור לעבר יישוב ישראלי ולשם זה היה מכוון", סיפר אל"ם יניב מלכה, מפקד חטיבה 228, על הציוד הרב שנמצא בכפרים.
בתים שהפכו למחסני אמל"ח
"החטיבה עושה גם הגנה וגם התקפה. המטרה שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם. רק כך, בפעילות קרקעית. אין כאן מבנה בכל הכפר שלא מצאנו בו אמל"ח או אמש"ט מסוג כל שהוא. כל המבנים פה מסביב הם ככה". והוא המשיך: "כשאנחנו נמצאים כאן אנחנו מעקרים את יכולות חיזבאללה לירות לעבר תושבי ישראל לאורך כל הזירה. אני מרגיש תחושת שליחות. החטיבה שלי היא חטיבת מילואים, אנשי מילואים שמממשים את החזרת תושבי הצפון הביתה. אנחנו נשמיד כל בית, כל איתור שהיה בו אמל"ח. רוב הבתים בכפר הם כאלה, יעד מבוצר שמוכן ללחימה. ידענו שיש אמל"ח בכפר, אבל הופתעתי שיש בכל בית".
בצעידה בתוך הכפר ניתן לראות את ההרס הרב, עדות ללחימה שהתנהלה בו, ולאמצעי הלחימה הרבים שנמצאו בו. בשלב מסוים מבקשים מאיתנו החיילים לרוץ, כדי שלא ניפגע אם האיזור לא נקי ממחבלים.
בבית אחר, מרחק קצר משם, מצאו הכוחות הרבה יותר אמצעי לחימה. ארגזי תחמושת, ווסטים אישיים, קיטבקים מצויידים, מוקשים, נ"טים, כלי נשק אישיים, רימונים, ועוד. "יוצא פעיל, מגיע עם ג'ינס וסנדלים מהבקעא, יורד דרומה, מגיע לפה, מקבל ציוד לחימה, מקבל מפה, תכנית שהוא נערך אליה מראש ואיתה הוא יודע לצאת קדימה", אומר תא"ל קלפר. "הקו הבא הוא קו שחיזבאללה פרש בו תול"רים, משגרים המכוונים לשטח ישראל, ופרוסים פה במטעים שהם לכאורה אזרחיים. זה כפר שהוא לכאורה אזרחי, אבל למעשה הוא כפר שמשמש מקפצה לשטח ישראל".
"יצאו מכאן (מהכפר) עשר משאיות כבר, עם טילים, נשקים, ציוד. אנחנו משמידים להם את כל תת הקרקע", סיפר לנו המילואימניק עלא סאבק מעוספייה, שעשה יותר מ-300 ימי מילואים השנה. ככלל, הלוחמים שעימם שוחחו עם מורל גבוה, וחוזרים שוב ושוב על האמירה "אנחנו מנצחים" ו"עם ישראל חי". "אנחנו מנצחים את האויב, עם ישראל, תדעו שאנחנו חזקים. תושבי הצפון יחזרו הביתה!".
הגרי: "הדרג המדיני מחליט - התפקיד שלנו הוא לעשות את העבודה"
גם דובר צה"ל, תא"ל דניאל הגרי, מצטרף אלינו ללבנון. "חיזבאללה בנה את זה באופן שיטתי ויסודי, ואנחנו נדרשים לפירוק שיטתי ויסודי. היו הרבה שאלות בשנה האחרונה למה אתם לא נכנסים. עשינו מהלך סדור, לאורך תקופה ארוכה של קילוף יכולות חיזבאללה, כדי שכוחותינו ייתקלו פה באיום אחר. ועכשיו אנחנו בעליונות עליהם".
"הרגנו את המפקדים הבכירים שלהם, פגענו ביכולות האסטרטגיות שלהם. יש פה איום, אבל כוחותינו עוברים כפר כפר, כדי שנסתכל לתושבי הצפון בעיניים ונגיד להם שניקינו את האיום פה".
בתשובה לשאלתי, תוך כמה זמן יוכלו תושבי הצפון לשוב לבתיהם, ענה הגרי: "אני לא רוצה להתייחס לזמן. הדרג המדיני יחליט. התפקיד שלנו הוא לעשות את העבודה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו