ישראל עסקה במהלך החג בארבעה מאמצים עיקריים, שיעסיקו אותה גם בימים הקרובים.
המאמץ הראשון, והמרכזי כרגע, הוא המלחמה בלבנון. צד אחד שלו הוא התקיפות בעומק לבנון – בדגש על ביירות – שנועדו לשלול מחיזבאללה יכולות ייצור, תשתיות ואמל"ח, וכן להעמיק את הפגיעה בצמרת הארגון. במערכת הביטחון אופטימיים בנוגע להצלחת התקיפה על מטה המודיעין המרכזי של חיזבאללה ביום חמישי בלילה, בזמן ששהה בו האשם סאפי א־דין, יורשו של חסן נסראללה, כשלצידו חסין הזימה, ראש המודיעין של הארגון, סגנו ובכירים נוספים. חיזבאללה טרם דיווח רשמית על מותם ובינתיים הם מוגדרים "מנותקי קשר", אם כי על פי דיווחים מביירות חיל האוויר מקפיד למנוע את פינוי ההריסות כדי לוודא שמי שנלכדו בהם אכן ימותו.
הפגיעה השיטתית בהנהגת חיזבאללה ובמערך הפיקוד והשליטה שלו מקשה מאוד על הארגון לתזמן מתקפות ירי, בעיקר למרכז הארץ. במהלך החג ניסה אמנם חיזבאללה לשגר שתי רקטות מדויקות שיורטו בהצלחה. שיגורים מסיביים יותר היו לעבר יישובי הצפון, אולם מדובר בעיקר בחוליות טקטיות שפועלות במרחב דרום לבנון. גם הירי הזה היה לא ממוקד, ובהיקפים קטנים בהרבה מאלה שישראל נערכה אליהם.
הצד האחר של הפעילות הצבאית מתבצע על הקרקע בסמוך לגבול בדרום לבנון, בכפרים ובמרחבים פתוחים שבהם הקים חיזבאללה מתחמי לחימה מבוצרים מעל ומתחת לקרקע. בצה"ל הופתעו מכמויות האמל"ח שנמצאו (בעיקר מטענים וטילי נ"ט מסוג קורנט), וההערכה היא שיידרשו כמה שבועות כדי להשלים את המשימה.
ההצלחות הטקטיות האלה עלולות לפתות את ישראל להעמיק את הפעולה בלבנון. מדובר במלכודת מסוכנת, שתעלה בחיי חיילים, בחטופים ובשקיעה בבוץ הלבנוני, כמו גם בשחיקת הלגיטימציה הישראלית לפעולה. קריאתו של נשיא צרפת להטיל אמברגו נשק על ישראל היא אות מבשר רעות, שלכל הפחות מחייב מאמץ דיפלומטי ממוקד כדי לאפשר לצה"ל את מרחב הלחימה הדרוש להשלמת המשימה, שהחלק המשלים שלה חייב להיות בהסכם מדיני (שייאכף צבאית, לרבות במניעת חידוש הברחות הנשק ללבנון ומניעת ירידה מחודשת של חיזבאללה לדרום לבנון).
להעביר מסר לאיראנים
המאמץ השני הוא בעזה. צה"ל ממוקד בינתיים בפעילות במסדרון נצרים ובציר פילדלפי, אבל צפוי להרחיב אותה גם למרחבים נוספים שבהם התקבלו אינדיקציות על התבססות מחדש של אנשי חמאס, כשברקע 101 חטופים שלא מתקיים מו"מ ממשי לשחרורם – ושעניינם נדחק במורד הקשב הממשלתי והציבורי.
המאמץ השלישי הוא למנוע פיגועים והסלמה נוספת ביום 7 באוקטובר. אתמול חיסלו שב"כ וצה"ל חוליית טרור בטולכרם שתכננה פיגועים ביום השנה לשבת השחורה, וישנן אינדיקציות נוספות על פיגועים מתוכננים, בעיקר מיו"ש, אבל גם מתימן, עיראק וסוריה. כתוצאה מכך תגבר צה"ל את הכוחות ביו"ש בשלושה גדודי מילואים נוספים, וביממה הקרובה צפויה היערכות מתוגברת של כלל המערכים – בעיקר המודיעיניים והאוויריים.
המאמץ הרביעי הוא ההכנות לתקיפה באיראן, בתגובה על שיגור כ־180 טילים לישראל ביום שלישי שעבר. הדילמה בישראל היא כיצד להגיב מבלי להיגרר למלחמה פתוחה עם איראן, כדי שלא לשאוב את המיקוד מהמאמצים העיקריים בלבנון ובעזה. ברקע גם לחץ אמריקני משמעותי להימנע ממתקפה שתגרור את האזור כולו למלחמה (הנשיא ביידן עצמו התייחס לכך כמה פעמים במהלך החג), ומחר צפוי להגיע לישראל מפקד פיקוד המרכז האמריקני, מייקל קורילה, לתיאום מול צה"ל – שנדרש לעבור בדרכו לאיראן במרחב שבו האמריקנים שולטים אווירית ומודיעינית.
הכוונה הישראלית המוצהרת היא להעביר מסר ברור לאיראנים – ויש כמה אפשרויות תקיפה: ממתקנים צבאיים ועד לסמלי שלטון, תשתיות אנרגיה וכמובן פרויקט הגרעין – אבל טוב תעשה ישראל אם (בשונה מחיסולו של נסראללה) תתאם את פעולותיה עם האמריקנים בפתיחות מלאה. שיח כזה יחייב אולי רידוד מסוים של יעדי המתקפה, אבל ישראל תוכל לנצלו לקבלת פצצות כבדות ואמל"ח נוסף שהיא זקוקה לו להמשך המלחמה.
כתמיד, טוב תעשה ישראל אם תסתכל לא רק על המהלך הקרוב, אלא כמה מהלכים קדימה, למשל לאפשרות שאיראן תגיב בעוד מטח טילים ואולי בכמה ימי לחימה. על מקבלי ההחלטות לשאול את עצמם מה יעשו אז, ועד כמה רחוק מוכנה ישראל ללכת כעת בעימות הישיר מול טהרן, שכבר הקפיץ את מחירי הנפט בעולם וכאשר הבחירות בארצות הברית מעבר לפינה.
בין אחדות לאחריות
בשולי הדברים האלה, שתי הערות נוספות. הראשונה, על מערך ההיסעים של אנשי המילואים, שהעסיק רבים במהלך החג. משרדי הביטחון והתחבורה מצאו את עצמם בהתגוששות מי אחראי להסעות האלה, והתשובה ברורה: משרד הביטחון וצה"ל אחראים להסעות מהבסיסים ומשטחי הכינוס, אבל עד לשם אנשי המילואים צריכים להגיע לבדם. אלא שבהיעדר תחבורה ציבורית במהלך החג נדרשו רבים מהם לאלתר, כשגופים שונים (כמו "אחים לנשק") ואזרחים טובים נרתמו לעזור. בדיוק כמו בתחילת המלחמה, הוכח שוב ששלמות הקואליציה חשובה לממשלה יותר מעניינם של מי שקיבלו צווי 8. זה מכעיס במיוחד כאשר באורח פלא נמצאו מטוסים שהובילו אלפי צעירים כשירים לגיוס לאומן, במקום לשגר את המטוסים האלה להשיב ישראלים שנתקעו בחו"ל ולשגר את הצעירים החרדים ללשכות הגיוס.
ההערה השנייה היא על ניר עוז. שנה עברה, וראש הממשלה טרם מצא זמן לבקר בקיבוץ שמסמל את האסון, וגם לא כדי להיפגש עם תושביו. ביממה הקרובה נשמע הרבה מלל על הצורך באחדות, אבל נשמע מעט מאוד על אחריות, ועל ועדת חקירה ממלכתית שטרם הוקמה כדי לבדוק את המחדל הגדול ביותר בתולדות המדינה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו