ספינת הדגל של אמ"ן חייבת לחזור למסלול

התפטרותו של מפקד יחידה 8200 היתה מתבקשת: כמי שהוביל את יחידת האיסוף המרכזית של אמ"ן ושל מדינת ישראל בזמן הכישלון הגדול בתולדותיה, לא היתה לתא"ל יוסי שריאל אלטרנטיבה אחרת.

שריאל הוא הבכיר השלישי בצמרת אגף המודיעין שמסיים את תפקידו. קדמו לו רח"ט המחקר, תא"ל עמית סער, וראש אמ"ן, אלוף אהרון חליוה. גם קמ"ן פיקוד הדרום, אל"מ א', סיים את תפקידו (אם כי בנסיבות אחרות, אחרי שהתברר כי ניהל מערכת יחסים עם קצינה תחת פיקודו), ובאחרונה הודיע גם קצין המודיעין של אוגדת עזה, סא"ל ע', שבכוונתו לפרוש. למעשה, מהנהלת אמ"ן של 7 באוקטובר, נותר רק ראש חטיבת ההפעלה, תא"ל ג', היחיד שטרם שילם את המחיר על חלקו במחדל.

שריאל נימק את החלטתו לפרוש כעת בהשלמת תהליכי התחקור הראשונים. יש לא מעט ביקורת פנימית ב־8200 על איכות התחקיר ועל עומקו, שמשתלבת היטב עם תחושה לא נוחה (בלשון המעטה) ממידע שזורם מתחקירים אחרים בצבא. עם זאת, לזכותו של שריאל ניתן לומר שהוא התעקש להשלים את התחקיר, ולא הותיר את המלאכה למחליפו, כפי שעשו אחרים.

איפה "ידיעת הזהב"?

גם במכתב הפרישה שהפיץ אתמול לאנשי 8200, מתמודד שריאל קודם כל עם כשליו שלו. בשונה מאחרים הוא לא מדבר בלשון רבים, אלא ביחיד ("כשלתי"), ובניגוד אליהם, הוא גם לא מסתפק בכותרת של כישלון, אלא שם על השולחן את הכשלים עצמם. כך, בהודאתו כי היחידה כשלה בלספק "ידיעת זהב" על מועד המתקפה, וכך בהודאתו כי ההתבססות על התרעה בלבד בגבול עזה היתה שגויה, משום שמחיר הטעות מול העוצמה שבנה חמאס במרחק קצר מיישובים ישראלים התבררה כהרת אסון.

"האחריות על חלקה של 8200 בכישלון המודיעיני והמבצעי מוטלת כולה עלי", כתב שריאל, שצירף לדבריו הבעת סליחה והרכנת ראש. נדרשה לו תקופה לא קצרה כדי להפנים זאת ולומר זאת (דברים שאמר וכתב בראשית המלחמה נשמעו ונראו אחרת לגמרי), אבל טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

נדמה ששריאל הוא הראשון לדעת שאחריותו לכישלון רחבה מכפי שכתב אתמול, ונוגעת גם בהעברת המיקוד של היחידה למקומות אחרים, בהזנחת מקורות ובסגירת אמצעים, בשיבוץ אנשים לא מתאימים לתפקידי מפתח ביחידה ואפילו בעובדה שלא התעקש שהצמרת המדינית־ביטחונית תקרא את תוכנית המלחמה של חמאס ("חומת יריחו") שאנשיו השיגו. גם אלה לקחים שחשוב שייאמרו ויושרשו, לשם התיקון ש־8200 מחויבת לעשות למען מי ששילמו את המחיר העצום על כישלונה, ובעיקר כדי להבטיח שכישלון כזה לא יישנה בעתיד.

שריאל עומד במכתבו גם על חלקה המשמעותי של היחידה במלחמה המורכבת שמתנהלת מאז 7 באוקטובר. הוא עוסק גם בתיקון הנדרש, שמתחיל בעזיבתו, אבל ליבתו בשלושה עניינים אחרים: הראשון, בהחזרת 8200 למיקוד האמיתי שלה - ייצור מודיעין. בשנים האחרונות, היא נגררה לעסוק בשלל נושאים אחרים (מפריפריה והשכלה ועד לאקלים), ושכחה לעתים שהיא משמשת כספקית המודיעין הראשית של צה"ל.

העניין השני, במבנה היחידה ובמשקל שניתן למערכים השונים בה. גם כאן, נוצר עיוות מסוכן בשנים האחרונות, שחובה לתקנו. נדמה ששריאל כבר עמד על חלק מהבעיות ופעל לתקן אותן, אבל עיקר המלאכה טרם נעשה.

העניין השלישי הוא מינוי המפקד הבא של היחידה. 8200, כמו אגף המודיעין כולו, נדרשת לשיקום עמוק: של יכולות, ובעיקר של האמון - אמון הציבור בה, אמון מערכת הביטחון בה, ואמון המשרתים בה ביחידה ובעצמם.

מפקד עם חמאה על הראש

בבורסת השמות מלחשים שהמועמד המוביל לתפקיד הוא תא"ל ג' (אותו ג' מחטיבת ההפעלה). זה מדאיג, לא רק משום שבשונה מעמיתיו, ג' מנסה לחמוק מאחריותו למחדל, אלא משום שהוא כלל לא מכיר בה. כמי שהיה חבר בכיר בצוות שליווה את הרמטכ"ל הקודם, הוא שותף לכל הפחות לקונספציה שקרסה, אבל כישלונו העיקרי הוא במימוש ייעודה המרכזי של חטיבת ההפעלה - בניית מודל התרעה למלחמה. במלים אחרות, לו ג' היה ממלא את חלקו, הסיכוי שהמודיעין היה משיג את ידיעת הזהב לפני מתקפת 7 באוקטובר היה גדול בהרבה.

ראש אמ"ן שלומי בינדר חייב להחזיר את 8200 למסלול. מינוי מפקד עם חמאה על הראש יקשה עליו לעשות זאת, ובעיקר יצביע על כך שצה"ל לא למד דבר. ישנם אנשים ראויים אחרים לתפקיד, שחלקם נמצאים כיום מחוץ למערכת - אנשי ניהול וסייבר מעולים, עם ניסיון מוכח, שיימצא מי מביניהם שיסכים לבוא למילואים של כמה שנים כדי להשיב את ספינת הדגל של המודיעין הישראלי למקום שבו היא חייבת להיות, למען כולנו.