לגרום לאויב לחשוב מחדש: סיכול המתקפות מאיראן ומלבנון שינה את המשוואה

המסע לשיקום ההרתעה של ישראל עובר דרך 14 באפריל (ליל המתקפה האירנית) ו־25 באוגוסט (בוקר מתקפת המנע להסרת תגובת חיזבאללה).

ליל 14 באפריל היה ליל התגובה האירנית לחיסול מפקד גיס לבנון-סוריה של משמרות המהפכה בבניין הקונסוליה האיראנית בדמשק, שבועיים לפני כן - מתקפה שסוכלה על ידי ישראל ובעלות בריתה. בבוקר 25 באוגוסט יצאה ישראל להתקפה יזומה להסרת איום התגובה של חיזבאללה, שתוכננה בעקבות חיסול רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר שלושה וחצי שבועות קודם לכן. דרך שני האירועים האלה, כדברי שירו של יהודה עמיחי "דרך שתי נקודות", עובר קו ישיר ומקשר.

שני מסרים עיקריים עוברים דרך שני האירועים הללו. הראשון - שפעולות ההתקפה שתכננו איראן וחיזבאללה סוכלו (האחת באמצעות יכולות הגנתיות והשנייה בזכות יכולת התקפית מרשימה של חיל האוויר ושל אגף המודיעין), ושתיהן הבליטו פער גדול בין היכולות והכוונות לבין התוצאות.

השני - שיכולות המודיעין של צה"ל (שספגו ביקורות, ובצדק, על מחדל 7 באוקטובר) הפגינו יכולת מרשימה של דיוק, וחדירוּת מרשימה לא פחות של אויבינו: החל מגילוי כוונות האויב, דרך הפעולה ועד להבנת העיתוי ברמת היום והשעה.

הרתעה, מודיעין, התקפה

שני האירועים האמורים באפריל ובאוגוסט הם בעלי השפעה ארוכת טווח וחשובה מאין כמותה. הם חלק משיקום ההרתעה של צה"ל את כלל המעורבים באזורנו, הרתעה שבנויה על יכולות מודיעין שמייצרות מטרות איכות, ועל עוצמה צבאית בהגנה ובהתקפה. אלה מאתגרים את אויבינו וגורמים להם לחשוב מחדש על דרכי הפעולה שלהם ועל בחירת היעדים והעיתויים. לזה צריך להוסיף את ההתייצבות של ארה"ב באופן בלתי מסויג לצידה של ישראל, בהגנה, בהתקפה ובגיבוי הבינלאומי.

ההרתעה, שהפכה למילת גנאי מאז 7 באוקטובר, היא חשובה ורלוונטית, ועדיין יש לה ויהיה לה תפקיד מרכזי בתפיסת הביטחון, שתעוצב מחדש כחלק מלקחי מלחמת חרבות ברזל. כשהאויב מגלה פעם אחר פעם שתוכניותיו לא יוצאות לפועל ואף כושלות, וכשצה"ל מנגד גובה מחיר קטלני בתגובותיו כשהמרחק (תימן או איראן) לא מהווה מגבלה - כל אלה יגרמו לו לשנות את דרכי פעולתו. אז נידרש להיות מספיק ערניים וחדים לזהות את אותו שינוי, שאם לא כן - ניקלע לקיבעון שיוביל לקונספציה.

לכן הפעולות לבדן, חשובות ומשמעותיות ככל שיהיו, לא יספיקו. יש לבנות מערכת שלמה שתדע למקסם, לעבד ולתרגם את המשמעויות שהן יוצרות לתפיסת הפעלה תואמת.

מהלכים מסוג זה במציאות של אחרי 7 באוקטובר מקבלים תוקף הרבה יותר משמעותי, והם חלק משיקום היכולות והתודעה של צה"ל בממד החיצוני מול אויבינו, אך לא פחות - גם בשיקום הפנימי בתוך ישראל. הם מניחים בסיס מצוין לייצר את אותו שינוי מיוחל, אך זה חייב לבוא עם מהלכים משלימים ומותאמים. רק אז נדע כי הפקנו חלק מלקחי 7 באוקטובר, ואנו אכן משנים את המציאות הביטחונית באזורנו.

אם בחרנו בנתיב שינוי המציאות הביטחונית בצפון שלא דרך מלחמה אזורית (ונראה שזו הבחירה המועדפת על ממשלת ישראל - ולא רק), הרי יצירה של תחושת נרדפות בצורת חיסול בכירים (גם אירוע אפריל וגם אוגוסט החלו כך), לצד פעולות יזומות להסרת איומים וגריעת יכולות לבדן, לא יספיקו. זאת, אף שהסרת האיום ביום ראשון שעבר היתה הזדמנות להרחיב את השיבוש של תוכנית חיזבאללה, והותקפו תשתיות תלול־מסלול בצורה רחבה הרבה יותר מאשר ההיקף שתכנן חיזבאללה בתגובתו.

דרך שתי הנקודות של אירועי אפריל ואוגוסט עובר קו אחד, של מודיעין, קטלניות, הרתעה ותחילתה של מציאות חדשה. המבחן יהיה עד כמה נשכיל למצות את ההזדמנויות להמשיך לשנות את המציאות.

הכותב הוא תת־אלוף במילואים, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי