בין טרור למשא ומתן: ההמתנה הארוכה לתגובה מועדת לטעויות

חמש הערות על המצב הביטחוני בזירות השונות, ושתיים על הזירה החשובה מכולן - הפנימית.

1. חטופים:

בתוך בליל האינפורמציה והדיס־אינפורמציה, מתבהרים שני עניינים: עסקה כעת היא אפשרית, ולדחייה שלה עלולות להיות השלכות לא רק על גורלם של החטופים אלא על האפשרות להתדרדר למערכה אזורית כוללת. לכן, צודק שר הביטחון גלנט בתביעתו מרה"מ נתניהו להביא את הנושא לדיון בקבינט המורחב, כדי שיכריע בנושא. נתניהו, שמתחמק כפי שעשה במרץ אשתקד כאשר גלנט דרש ממנו לכנס את הקבינט כדי לדון באזהרות מערכת הביטחון כי החקיקה המשפטית מחלישה את ישראל, טועה כאן פעמיים: פעם אחת משום שהאחריות מוטלת על הקבינט כולו וחובתו להיות חשוף למידע כדי שיוכל לקבל החלטות, ופעם שנייה משום שמעשיו מעצימים את התחושה שהוא מונע משיקולים פוליטיים ולא משיקולים עניינים.

2. צפון:

ההמתנה הארוכה לתגובה של חיזבאללה עלולה לשחוק את הדריכות. הכוחות והמערכים לא יכולים לחיות על הקצה עד אינסוף, ומועדים לטעויות. זאת שעתם של המפקדים לוודא שאין התרופפות במשמעת ובמילוי ההנחיות, שמצילות חיים. זה נכון בהתמודדות עם האיומים שאמורים מלבנון, מאיראן ומתימן, וזה נכון בהתמודדות עם האיומים היומיומיים בגבול הצפון – בעיקר מצד הכטב"מים שהפכו לאתגר משמעותי של מערכי ההגנה, כפי שהוכח אתמול שוב בתקרית שבה נהרג רב־נגד מחמוד עמרייה בגליל המערבי.

3. עזה:

התקרית שבה נהרג אתמול ברפיח קצין הצנחנים, סגן שחר בן נון, היא תוצאה של תקלה טכנית בפצצה ששיגר מטוס קרב. המלחמה הנוכחית הביאה איתה כמות גדולה יחסית של נפגעים מאש כוחותינו, שניתן לייחס אותה גם להיקף האדיר של חימוש שהוטל ברצועה ולטווחים הקרובים שבהם מתבצעות התקיפות מהכוחות בשטח. גם כאן, חובה לוודא שכל הנהלים מתקיימים בכל תקיפה, ובעיקר שמוטמעים הלקחים מהטעויות הלא מעטות שכבר קרו. בניגוד לדעה הרווחת, חיל האוויר ממשיך לכתוש את עזה באינטנסיביות, בעיקר כדי לסייע להתקדמות הכוחות הקרקעיים ולצמצם את הסכנות שנשקפות להם.

4. טרור:

הפיגוע שהשתבש שלשום בתל אביב הוא נורת אזהרה חמורה, משום שלראשונה במהלך המלחמה הצליחו ארגוני הטרור ביו"ש לייצר ולהחדיר לתחומי הקו הירוק מטען רב עוצמה מהסוג ששימש לפיגועים המוניים באינתיפאדה השנייה. הנחת העבודה היא שמדובר בהתארגנות פעילה שעלולה לפעול שוב וחלילה להצליח, ומשימת הסיכול שלה דילגה לצמרת רשימת המטלות (הלא קצרה) של שב"כ וצה"ל. יו"ש נפיצה מתמיד, ונדרש לפעול להרגעתה כדי שניתן יהיה להמשיך ולהתמקד בעזה ובצפון.

5. טרור יהודי:

העובדה שטרם נעצרו חשודים מאז הפיגוע שביצעו קיצונים יהודים בכפר ג'ית שבשומרון היא נון רציני לשב"כ, לצה"ל ולמשטרה. השטח הפלשתיני מבעבע, וכל תקרית כזאת רק מגדילה את מעגל האלימות והטרור. מצופה היה גם מהנהגת ההתיישבות הרבנית להשמיע את קולה בנושא, משום שמתרבים הסימנים לכך שחלק מהתוקפים היהודים משתייכים לצאן מרעיתה, והאלם שאוחז ברבנים עשוי להתפרש כהסכמה שבשתיקה למעשים.

6. מילואים:

הודעת צה"ל כי 15 אלף חיילי מילואים שכבר קיבלו פטור ייקראו מחדש לשירות מתחייבת לנוכח המשבר המתעצם כתוצאה מהימשכות המלחמה, ומהעול העצום שמוטל על יחידות הסדיר ועל צבא המילואים. היא תסייע לסגור במקצת את הפער (15-17 גדודים), אבל היא גם מקוממת לנוכח העובדה שהקואליציה מצפצפת על ציבור המשרתים ועל החלטות שיפוטיות, ובמקביל היא מקדמת קומבינות שמאפשרות את המשך הפטור לחרדים. מסתבר שאחרי 10 וחצי חודשי מלחמה יש בישראל שני צה"ל: צבא ההגנה לישראל, וצבא המשתמטים לישראל.

7. 7 באוקטובר:

צדק קיבוץ נירים כשהודיע על סגירת שעריו בפני ההפקה המיותרת שמתכננת ממשלת ישראל לציון שנה לאסון. עם 115 חטופים, עשרות אלפי מפונים, יותר מ־1,600 משפחות שכולות, עשרת אלפים פצועים והמוני עסקים ומשפחות שקרסו, יכולה מדינת ישראל להסתפק בשני דברים בלבד: צפירה, והקמת ועדת חקירה ממלכתית. אשר לראש הממשלה והשרים, כדאי שיתחילו את האזכרה שלהם בביקור בקיבוצים שהופקרו, ובלקיחת אחריות למה שקרה במשמרת שלהם.