תושבי ישראל סופרים כבר 12 ימים ארוכים של המתנה לתגובת ציר הרשע. המערכת הבינלאומית לקחה לעצמה תפקיד חשוב בעימות הנוכחי. ראשית, בהעמדת כוח קואליציה אימתני ביכולותיו ובכוחותיו, גדול יותר מזה שהתייצב באפריל נגד התוקפנות האיראנית. ככל הנראה לנוכחות הבינלאומית יש השפעה בעיקר על איראן, יחד עם אינטרסים מקומיים כגון נשיא שרק עתה התמנה, הציפייה לנשיא/ה חדש/ה בארה"ב ובעיות הפנים באיראן. בסוף השבוע שעבר הציבו המתווכות בראשות ארה"ב, מצרים וקטאר את 15 באוגוסט (יום חמישי) כתאריך לחידוש המשא ומתן להפסקת אש ושחרור החטופים במטרה לסיכום המתווה ואישורו על ידי שני הצדדים. להערכתי, המתווכות נקבו בתאריך זה ולא מוקדם יותר כדי למסגר ולתחם את גבולות התגובה של איראן ושלוחותיה וסגירת האירוע עד לאותו עיתוי, אחרת - מדוע לא נקבו בתאריך מוקדם יותר? אז אם אכן מסגרת הזמנים נתונה וכל יום שעובר מקרב אותנו לאותה תגובת נקמה, ראוי לומר כי ישראל מצויה במתח שבין המיקוד באויב העיקרי - איראן - לבין האיום המשמעותי - חיזבאללה. רבות דובר על יכולות כל אחד מהם, וכל אזרח כמעט מדקלם בעל פה את ארסנל האיומים והיקפם. אגב, אני נשאל לא אחת אם התגובה תהיה במהלך היום או הלילה (להזכיר שתגובת אפריל החלה בהודעת דובר צה"ל סביב 22:00 והמתקפה עצמה כוונה ל 02:00 לפנות בוקר). אז להערכתי תגובה בלילה משרתת את מי שטוען כי פניו לא למלחמה: כבישים ריקים, מגדלי משרדים לא מאוישים, בתי ספר וגני ילדים סגורים, האנשים ספונים בבתיהם וקרובים למרחבים המוגנים. מנגד יש אשר יטענו שתגובה בלילה היא בעלת אפקט תודעתי גבוה יותר על תחושת הביטחון של האזרחים, מאחר שמערכות הגילוי והחישה רואות את היום כלילה ואת הלילה כיום נשארנו עם ההסברים האלה, ואני אישית בוחר בסיבת הרצון להימנע ממלחמה. זה הזמן לדון בהחלטות שעל ישראל לקבל. העיסוק הקבוע בתרחישי התגובה ובישיבה להמתנה לצד השני אינן פוטרות מהצורך לעסוק בשאלה המהותית: מה על ישראל לעשות כעת. לישראל יש הזדמנות לשנות את המציאות הביטחונית האזורית ממקום של עוצמה וכוח. מצד אחד - מתווה לשחרור החטופים שיביא להפסקת אש בזירת עזה (ואולי להפסקת המלחמה ככל שנתקדם בשלבי יישום המתווה). אז ניתן יהיה לשנות את סדר העדיפויות של הזירות (ולהתמקד בצפון), ולנצל את המחויבות הבינלאומית לתוכנית משמעותית לעצירת שאיפות הגרעין המסוכנות של איראן.

ההזדמנות בצפון עוברת דרך עזה

ההזדמנות לשינוי המציאות בצפון עוברת דרך סיום הלחימה בעזה, וכיצד תבחר ישראל לפעול בימים הקרובים עד לתגובת חיזבאללה ואחריה: האם בעת זיהוי כוונות הארגון להוציא לפועל תגובה בדמות שיגור תלול מסלול לעומק מדינת ישראל תסכל ישראל את האיום בטרם יתממש, מעין "מכת מנע"? זאת בניגוד ל"מלחמת מנע" שהיא מהלך רחב ולא בהכרח ממוקד לזמן ומקום בהקשר לאיום ספציפי, כמו בדוגמה הנ"ל. אין ספק שמכת מנע עלולה להביא למהלך תגובה עוצמתי יותר, אך זו התנהלות שיש בכוחה להביא לשינוי משמעותי של המציאות באמצעות העברת מסר של יוזמה והתקפיות, של עוצמה והרתעה. תגובת ישראל לנקמת חיזבאללה על חיסולו של רמטכ"ל חיזבאללה צריכה להיות עוצמתית וקטלנית במרחב "רצועת הביטחון" בדרום לבנון (עד למרחב הליטני) ולייצר במרחב מציאות חדשה של השמדת תשתית ויכולות באופן נרחב  - להבדיל מהמיקוד והתגובות הכירורגיות שמבוצעות כבר עשרה חודשים. תגובת ישראל לתרחיש הנקמה של איראן, חיזבאללה והאחרים תעצב במידה רבה את המשך המערכה האזורית ותקבע אם החלפת המהלומות והסבבים יימשכו בשנים הקרובות, או שהמסר שיועבר יהדהד בטהרן, בביירות ובצנעא. עד אז, נותר לקוות כי הפעם תהפוך ישראל את החיסולים המוצלחים לכאלה שישנו את המציאות וישפיעו על התנהלות הצדדים שמנגד, ואז נדע כי אפשר יהיה לדבר על חזרה לשגרת חיים שרבים יותר מתמיד ייחלו וקיוו לה. חיסולים מוצלחים הם כאלה שמשנים את התנהלות ותפקוד הצד השני, שאם לא כן הם ייוותרו כהישג טקטי מעצם החיסול עצמו ותו לא. בימים הקרובים נקבל תשובות לאלה וגם לאלה. הכותב הוא תת־אלוף במילואים, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגיטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו