עוברים שלב בלחימה: חלון הזדמנויות לקידום עסקה ולהיפוך קערה בזירה הצפונית

עוד סוף שבוע של לחימה קשה בעזה: שלושה לוחמים נפלו בקרבות, צה"ל חזר לפעול בעצימות גבוהה בקן הצרעות בסג'עייה • עכשיו על הפרק: המחלוקות סביב עסקת החטופים והמעבר לשלב ג' בלחימה בעזה, אחרי ההכרעה ברפיח • פרשנות

תיעוד מפעילות לוחמי חטיבת אלכסנדרוני ברצועת עזה (ארכיון) // דובר צה"ל

הימים הקרובים יהיו קריטיים. הם יחייבו החלטות קשות, אבל טמונה בהם הזדמנות ממשית לשינוי פני המלחמה בדרום ובצפון ולתחילתו של תהליך הבראה מתבקש בממשלה ובצבא.

אם חמאס ישוב לפעילות צבאית, תוכל ישראל לשוב ולפגוע בו תוך שתזכה ללגיטימציה בינ"ל

ראשיתו של המהלך בעסקת החטופים. הפעם אולי יש סיכוי שמשהו יזוז. באמצעות האמריקנים, ישראל בוחנת כמה שינויים מינוריים שאמורים להשיב את חמאס לשולחן המו"מ. על הארגון מופעל לחץ עצום - בעיקר מצד קטאר ומצרים - וצריך לקוות שבפעם הזאת יחיא סינוואר יאשר את מיצוי המהלך.

עצרת משפחות החטופים במחאה להשבת יקיריהן, צילום: גדעון מרקוביץ'

המחלוקת העיקרית שבלמה עד כה הגעה להסכם הוסרה למעשה. חמאס דרש את הפסקת המלחמה, וישראל ממילא נמצאת כפסע משם. צה"ל ישלים בתקופה הקרובה את הפעולה ברפיח, וישראל תוכל לקבוע כי סיימה את השלב השני העצים של המלחמה והכריעה את גדודי חמאס. בעבר בזבזה ישראל את הקלף ההומניטרי שעשוי היה לשמש אותה לעסקת חטופים, וצריך לקוות שהפעם היא תדע לנתב את סיום המלחמה "הגדולה" להסכם, לפני שתסיג בעצמה את רוב הכוחות בחזרה לארץ.

הסכנה: שיקום חמאס

הסכם כזה יעורר לא מעט מחלוקות בציבור, ובעיקר בממשלה. השתיים המרכזיות יהיו סביב האסירים הפלשתינים הכבדים שיידרש לשחרר, וסביב החשש שהסרת החרב מעל לצווארו של חמאס תאפשר לו לשקם את כוחו ברצועה. לגבי הסוגיה הראשונה, צריך להודות ביושר: אין לישראל דרך להשיב את רוב החטופים ללא הסכם, ומי שלא ישיב אותם חיים כעת יתקשה להשיב אותם גם בתור גופות בעתיד.

לגבי הסוגיה השנייה יש תמימות דעים בצמרת הביטחונית: שיקום כזה יארך זמן רב, לנוכח המכה הקשה שהארגון ספג. בזמן הזה העסקה תושלם, וישראל תוכל למצוא גורם אחר שייקח על עצמו את שיקום הרצועה ואת הניהול האזרחי שלה, ואם חמאס ישוב לפעילות צבאית - ישראל תוכל לשוב לפגוע בו ובמנהיגיו ואף תזכה ללגיטימציה בינלאומית לכך.

תמונות מפעילות כוחות אוגדה 98 בסג'עייה,

גורמים פוליטיים שונים העריכו שהסכם כזה יזכה לרוב גורף בציבור הישראלי וגם בממשלה, בהנחה שראש הממשלה, בנימין נתניהו, יעמוד מאחוריו. כזכור, מדובר בעסקה שנתניהו שותף לה, וניסיונו לסגת ממנה בשבוע שעבר נתקל בביקורת אמריקנית קשה וחייב אותו לחזור פומבית מדבריו. לנתניהו צפויה התנגדות עיקשת מצד מפלגות הימין בממשלתו, שאפשר שאף יאיימו בפירוקה. לא בפעם הראשונה הוא יידרש להכריע בין המדינה לממשלה, ובין עתידנו לעתידו.

הסכם יקרין על המזרח התיכון

נתניהו מכיר היטב את התמונה הגדולה. הסכם עם חמאס לא רק יתחיל בתהליך ההחזרה המתבקש של חטופים הביתה, אלא גם יאפשר להגיע להפוגה בלחימה בצפון ובמשתמע ימנע (או לפחות יעכב) את המלחמה הגדולה עם חיזבאללה. ישראל תוכל אז לבחון דרכים להגעה להסכם שירחיק את חיזבאללה מהגבול ויאפשר להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם ולהתחיל בשיקום היישובים שניזוקו קשות.

רה"מ נתניהו בדיון ביטחוני עם שר הביטחון גלנט ועם הרמטכ"ל הלוי, צילום: לע"מ

למהלך כזה יהיו דיבידנדים נוספים, החל מקידום האפשרות לנורמליזציה עם סעודיה ומדינות סוניות נוספות באזור, עבור בהפסקת המתקפות מצד החות'ים בתימן והמיליציות השיעיות בעיראק, וכלה במיקוד מחודש של המאמצים בבלימת תוכנית הגרעין האיראני שהואצה לאחרונה. ישראל תוכל לדרוש מהאמריקנים לקחת חלק פעיל יותר בחזית נגד טהרן, בתמורה להסכמתה להרפות מהלחץ על עזה.

בית שהופצץ בלבנון,

מהלך כזה גם ישפר בהכרח את מצבה של ישראל בזירה הדיפלומטית ובדעת הקהל בעולם, והוא גם יאפשר לה להתחיל בתהליכים פנימיים - מהשלמת התחקירים בצה"ל והאצת ההחלפה בשרשרת הפיקוד, ועד להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתחקור את מחדל 7 באוקטובר.

העובדה שהאיום הכי גדול על הרצי הלוי לא נשקף לו בביקוריו בעזה או בצפון אלא בקבינט - מלמדת על הפורום

צריך לקוות שמהלך כזה יקודם, למרות הקשיים, אולם על ישראל להיערך לאפשרות שלא. ההסכם החלקי שגיבש שר הביטחון יואב גלנט בביקורו בוושינגטון, לאספקה מיידית של חלק מהחימושים שהממשל הקפיא (בעיקר פצצות במשקל קטן), חשוב כחלק מההיערכות למלחמה רחבה בלבנון, אולם ניכר כי בין ירושלים לוושינגטון יש הבנה כי מלחמה כזאת צריכה להיות מוצא אחרון. דומה שגם בחיזבאללה אין התלהבות גדולה להבעיר כעת את לבנון, למרות רצונה של איראן לשמר את הגבול בין המדינות כחזית לחימה פעילה.

המתקפה של סמוטריץ'

על רקע הימים הקריטיים האלה בולט הניסיון המסוכן של חלק משרי הממשלה לתקוע מקלות בגלגלי המדינה. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לימד שוב בישיבת הקבינט ביום חמישי מהו סדר העדיפויות האמיתי שלו: האיש שלא ביקר פעם אחת מאז ראשית המלחמה במטולה וגם לא פגש את מפוני כפר עזה וניר עוז, התעקש להכשיר חמישה מאחזים ביו"ש, למראות אזהרת גורמי הביטחון כי האזור על סף פיצוץ. זה קרה במקביל לכוונה של חברו למפלגה, שמחה רוטמן, להגביל את השב"כ בביצוע מעצרים מנהליים - פגיעה אנושה ביכולת של הארגון לסכל טרור יהודי ופלשתיני.

סמוטריץ' והרמטכ"ל, צילום: דובר צה"ל, אורן בן חקון

חמורה בהרבה היא המתקפה האישית המכוערת של סמוטריץ' על הרמטכ"ל הרצי הלוי, שנחשפה בערב שבת בידי כתבנו בכנסת אמיר אטינגר. העובדה שהאיום הכי גדול לרמטכ"ל לא נשקף לו בביקוריו בעזה או בצפון אלא בישיבות הקבינט מלמדת בעיקר על הפורום הזה ועל היושבים בו: אנשים חסרי אחריות, שמתקשים להבין שבפגיעתם ברמטכ"ל הם פוגעים בצבא, ובמשתמע ביכולתו להשיג את היעדים שהם עצמם קבעו לו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר