למרות התקרית - הזירה המטרידה מכל נמצאת בצפון

הלחץ שצה"ל מפעיל כעת בעזה אינו מקרי. ישראל מבקשת לגרוף באמצעותו הישג כפול: הראשון, להשלים את פירוק גדודי החמאס ואת הפגיעה בכמה שיותר יכולות ותשתיות של הארגון. והשני, לקוות שהלחץ הזה יסייע לקדם את המו"מ לעסקה שתוביל לשחרור חלק מהחטופים שמוחזקים בידי הארגון.

בניגוד לדיווח שגוי אתמול בעיתון סעודי, העסקה הזאת עדיין על השולחן. חמאס לא השיב בשלילה להצעה הישראלית כפי שנטען, אבל הוא גם לא השיב עדיין בחיוב. בארגון מודעים היטב לשבחים שישראל גרפה בעולם על כך שהרחיקה לכת בהצעה שהעלתה, וחשים בלחץ הבינלאומי שמופעל עליהם להסכים לה (בעיקר מצד קטאר ומצרים). אפשר להניח שסינוואר ושותפיו גם חוששים שאם יסרבו, יהיה בכך משום אור ירוק לישראל להמשך הכתישה של עזה.

צה"ל פועל תחת הנחות עבודה מחמירות

לכן, ההערכה בישראל היא שחמאס ישיב כדרכו: כן, אבל. אם אמנם יעשה כך, יתחיל מו"מ בין הצדדים (בדוחא או בקהיר), שבו יתנקזו לשולחן שלל עניינים שידרשו הכרעות כבדות: מהפסקת המלחמה, ועד רשימות האסירים שישוחררו - כולל אסירים עם דם על הידיים, ששחרורם צפוי לעורר דיון ציבורי ער בישראל.

גורמים שמעורים בפרטי המו"מ אמרו אתמול כי בניגוד לדברי חלק מהשרים, אין אפשרות לשחרור כלל האסירים בעסקה וגם אין אפשרות לבצע עסקאות "בזול" - כלומר כאלה שישראל לא תשלם בהן באסירים כבדים. הגורמים הוסיפו כי הטענה שהלחץ הצבאי יקדם את סיכויי השחרור - טענה שעומדת גם בבסיס הפעילות הנוכחית - לא אוששה עד כה, ולמעשה לאחר שהוכרז השבוע על מותם בשבי של ארבעה חטופים, גובר החשש כי הפעילות דווקא מסכנת את חייהם.

הלחץ הצבאי הזה מוביל את חמאס למאמצים משלו. חלקם מוכרים: הטענה האוטומטית כי במבנה שהותקף במחנה הפליטים נוסיראת היו אזרחים ולא מחבלים כפי שטען צה"ל, סחפה כצפוי את דעת הקהל העולמית והציבה שוב את ישראל בעמדת מגננה. צה"ל כבר פועל בחודשים האחרונים תחת הנחות עבודה מחמירות, אבל דומה שבשעות הקריטיות האלה עליו להיות זהיר מתמיד כדי לאפשר את מיצוי הסיכויים לעסקה.

אבל חמאס גם מנסה לפעול בדרכים אחרות: לצד חזרת השיגורים לעוטף, ניסה אתמול הארגון להחדיר לראשונה מחבלים לשטח ישראל. זה נעשה מגזרת רפיח לא רק בניסיון להוכיח כי הפעילות בעיר אינה אפקטיבית, אלא כי בגזרה הזאת טרם הושלם הפרימטר - אזור החיץ הביטחוני בעומק של כקילומטר לשטח עזה, שמנוקה לחלוטין מבתים ומצמחייה ונאסרת אליו כניסת פלשתינים. צה"ל הצליח לבלום את החוליה הזאת במחיר יקר של גשש שנהרג, אבל גם הוכיח לתושבי העוטף שחוששים לשוב הביתה כי מעגלי האבטחה שננקטים כעת יעילים במניעת חדירות.

מיקוד העיסוק בזירת הדרום מסיט את תשומת הלב מהגזרה המטרידה באמת - לבנון. הצמרת המדינית־ביטחונית אמנם פיזרה השבוע איומים כי ההכנות למערכה בלבנון הושלמו, אולם ספק אם ישראל בשלה לקבל החלטה כזאת. לא רק שמטרות המלחמה שנוסחו ב־8 באוקטובר טרם שונו – ובכללן מניעת הרחבת מעגל הלחימה לזירה הצפונית - אלא שטרם גובשה תמיכה בינלאומית, בעיקר אמריקנית, שהיא תנאי יסוד למערכה כה אלימה וקטלנית כמו זאת שתידרש בלבנון.