זמן לקבל החלטות: המאמץ המודיעיני והמבצעי לא יחזיר את כל החטופים

המסע לאיתור גופותיהם של ארבעת החטופים שהושבו לישראל היה ארוך וסבוך. הוא שילב חקירת מחבלים שנעצרו, מודיעין שנצבר ועבודת שטח של צה"ל והשב"כ שאפשרו להגיע למנהרה שבה הוסתרו גופותיהם של רון בנימין, שני לוק, עמית בוסקילה ואיציק גלרנטר.

לוק היא היחידה שהיה לגביה מידע ודאי כי נרצחה ב־7 באוקטובר. זכור היטב הסרטון המצמרר שבו נראית גופתה מובלת על־גבי טנדר בחוצות עזה. לגבי שלושת החטופים האחרים לא התקבל שום מידע בנוגע למצבם מאז שנחטפו. איש לא ראה אותם בחיים: לא ישראלים ששוחררו מהשבי, ולא פלשתינים שתוחקרו. ההערכות היו שהם נרצחו כבר באותה שבת, ובמכון לרפואה משפטית ינסו לאשש זאת כעת.

הגופות הוחזקו באופן מסודר, בתוך שקיות. נראה שחמאס נערך לאפשרות שיידרש למסור אותן כחלק מעסקה. מי שרוצה ישאב מכך עידוד באשר לאפשרות להגיע לגופות נוספות של חטופים. יש כאלה עשרות בעזה: המספר המדויק אינו ידוע - בישראל נקבו עד כה בשמם של קרוב ל־40 מהחטופים כמי שאינם בין החיים, ובארצות הברית מדברים על מספרים גבוהים יותר (כ־50% מכלל החטופים).

המאמץ המודיעיני-מבצעי הזה לא ישיב הביתה את 128 החטופים שנותרו בשבי. מי שטוען כך, משלה את הציבור. הוא לא ישיב הביתה את כל המתים: ההערכה היא שגופות רבות לא יאותרו לעולם משום שהושלכו במהלך המנוסה של השבת השחורה או נקברו תחת הריסות מבנים. הוא בוודאי לא ישיב הביתה את כל החיים: ייתכנו מבצעי חילוץ נוספים, אבל הם יאפשרו פתרון נקודתי בלבד. מי שמחפש פתרונות רחבים יותר לא יימלט מהצורך לקדם עסקה שתשיב הביתה עשרות חטופים, ובראשם נשים, חיילות, מבוגרים וחולים.

חמאס מבריח חטופים?

הדילמה מתחדדת כעת, סביב המבצע ברפיח. צה"ל העמיק את אחיזתו בשכונות המזרחיות של העיר, ושב וקרא לפליטים שמצאו בה מסתור לעזוב. על־פי הודעת אונר"א מאתמול, 800 אלף פליטים כבר יצאו מרפיח. אם הנתון הזה מדויק, נותרו בעיר כ־600 אלף פליטים, שעזיבתם חיונית כדי לאפשר מבצע יעיל שיצמצם את הסיכון לפגיעה נרחבת באזרחים פלשתינים.

המבצע הזה יפגע בחלק מיכולות החמאס בעיר הדרומית, אבל לא יפתור את ישראל מהתמודדות עם שתי סוגיות מרכזיות שעימן היא מתמודדת גם כעת. הראשונה, כאמור, היא עניינם של החטופים. ככל הידוע ברפיח מוחזקים עשרות חטופים שהמבצע יגדיל את הסיכון לחייהם. חמאס הנחה את אנשיו לחסל חטופים בכל מקרה שבו יש חשש כי יחולצו בחיים, וככל הידוע ההנחיה הזאת כבר מומשה בכמה מקרים. סביר גם שהארגון ינסה להבריח שוב חטופים צפונה (אולי לחאן יונס), כלומר שגם אחרי שהמבצע ברפיח יסתיים תיוותר ישראל עם התהייה כיצד משיבים הביתה את החטופים - בעיה שהיא נדרשת להתמודד עימה גם באזורים אחרים ברצועה.

הסוגייה השנייה היא עתידה של הרצועה ועתידה של ישראל מולה. לפגיעה ברפיח יש חשיבות שמעבר למיטוט החטיבה החמישית והאחרונה של חמאס: היא אסטרטגית בהיבט של הברחות אמל"ח ושל גביית מסים מסחורות במעבר רפיח. ישראל תוכל להשתלט על השטח, אבל כדי לשנות את המציאות בו היא זקוקה למצרים. בשבועות האחרונים יש בין ירושלים לקהיר נתק מסוכן, שחובה לסיימו. מצרים היא שותפה אסטרטגית בהיבטים המדיניים של שלום, ובעיקר בהיבטים של ביטחון. יש לה אינטרס מובהק במיטוט חמאס - הסניף העזתי של האחים המוסלמים, אויבו המוצהר של השלטון המצרי - ועל ישראל למצוא דרכים לשלבה במאמץ לפירוז הרצועה.

הסכמות כאלה עם המצרים לא יושגו ללא עיסוק בזהות השלטון העתידי בעזה. ישראל מתחמקת מכך, ובפועל מנציחה את שלטון חמאס. לפי הערכות שונות, הארגון צבר בחודשים האחרונים יותר מחצי מיליארד דולר ממכירת סיוע הומניטרי שנכנס לעזה, מה שמאפשר לו להמשיך לסבסד את המנגנון הצבאי שלו ואת המנגנון האזרחי התומך שעליו נסמכת האוכלוסייה העזתית.

לאתחל יעדים

קידום פתרון בעזה יאפשר לישראל גם לקדם פתרון למשבר בצפון, שמעמיק מדי יום. סוף השבוע האחרון היה קשוח במיוחד, עם מאות שיגורים של רקטות, טילי נ"ט וכטב"מים מלבנון לשטח ישראל. למרות שחלק ניכר מהמתקפות סוכלו, היו גם פגיעות בשטח ישראל שהסבו נזק ניכר לרכוש.

רוב האזרחים אינם חשופים למראות, אבל הגליל העליון והגליל המערבי הם שטחי לחימה מסוכנים, ואם להישען על דברי תושבי הצפון - שטחים כבושים בתוך ישראל. זה הישג אסטרטגי של חיזבאללה, שישראל אינה מצליחה לתת לו מענה. בטענותיה כי גם לחיזבאללה נגרמו נזקים כבדים וכי גם דרום לבנון מפונה אין נחמה: צרותיה של לבנון רחוקות מלהיות שמחתה של ישראל.

על ישראל להחליט מה היא רוצה בזירה הצפונית - מלחמה או הסכם - ולפעול בהתאם. כרגע היא ממשיכה לתעדף את המערכה בעזה, תוך שהיא מסכימה להמשך הפינוי של תושבי הצפון מבתיהם ולהרס הנמשך ליישובים, לבסיסים ולתשתיות. זאת החלטה שיש להסביר אותה באומץ לציבור, אבל שנדרש לכל הפחות לגבות אותה בסיוע כלכלי-אזרחי מאסיבי ליישובים ולתושבים שנפגעו. לרוע המזל, הממשלה בורחת משני אלה: היא לא מדברת עם התושבים, והיא לא מסייעת להם.

וכל זה קורה כשישראל שוקעת לתוך כאוס פוליטי, כשברקע חוק הגיוס השערורייתי והבריחה הנמשכת מאחריות של מי שקלעו את ישראל לאסון 7 באוקטובר ומנהלים אותה באופן בלתי מספק מאז. נראה שאין מנוס מכך שישראל תאתחל את עצמה ואת יעדיה, לפני שתעמיק את הבור שבו היא שרויה בכל תחום אפשרי.