היוקרה כבר לא גרה כאן: כתבנו עם הכוחות בחאן יונס

אנחנו פורקים מהנמ"ר לתוך הבית הסמוך ונכנסים אליו, צמודים לסא"ל ענאן פארס, מפקד גדוד רותם של חטיבת גבעתי, שמוביל את הכוח פנימה תוך כדי ירי וסריקת הקומות זו אחר זו. הסימנים מראים שלא מזמן התגוררה כאן משפחה.

כעת הבית כבר לא ראוי למגורים, לאחר שהטנקים ירו קודם כדי לאפשר את כניסת הכוח. על הקירות סימני ירי טריים של החיילים. תקרת האזבסט נותרה כמעט שלמה, אבל ההרס מירי הטנקים ניכר בבית. החיילים סורקים חדר אחר חדר, לא מוצאים דבר, אך בחצר מגיעים למה שנראה כמו פיר גדול. אולי מוביל למנהרה, אולי סתם בור עמוק. זה ייסרק בהמשך.

מהקומה השנייה אפשר לראות בקלות את מגדלי שכונת היוקרה חמד, "חמד טאון". המגדלים הקטאריים, כך הם מכונים, הם הבניינים היחידים שנראים שלמים בכל הגזרה. חטיבת הקומנדו פועלת שם, ואנחנו עם גדוד רותם. הכניסה לפאתי חאן יונס קלה, ולאחר 40 דקות נסיעה בנמ"ר מגיעים לבית המג"ד. גם כאן גרה משפחה עד לפני כמה ימים. כעת הוא מאוכלס בחיילי גבעתי.

"המטרה שלנו היא להיתקל בגופות, לא במחבל מאחורי קיר", אומר סא"ל (מיל') אלקנה אסולין, מנהל הלחימה של החטיבה. אשתו וחמשת ילדיו מחכים לו בבית כבר חמישה חודשים, והוא כאן עם חיילי הסדיר, מוטרד בעיקר מכך שבחוץ חושבים שלא נעשית פה עבודה. "בשכונה הקטארית התרכזה הרבה אוכלוסייה, אבל גם הרבה מחבלים. סגרנו במהירות את המרחב ואת השכונה, ומכאן העבודה היא איטית כדי לסרוק ביסודיות את הבתים, וגם כדי לשמור על הביטחון שלנו".

אזרח תמים או מחבל שמשתלב

סא"ל פארס - שחיילי הגדוד בפיקודו נלחמים כבר חמישה חודשים ברצועת עזה - מוציא התקפה על אחת השכונות, אזור של בתי קרקע בני שתי קומות ויותר. אנחנו מתרחקים בנמ"ר רק מאות מטרים מהמקום, ומתקדמים בירי חי ובירי טנקים לעבר הבתים. אלה בתים שטרם נכנסו אליהם ורק הותקפו מרחוק, מהאוויר ומירי טנקים.

למרות זאת, לפני הכניסה מבחינים באזרחים וכולם מופנים לנקזים - פתחים שדרכם ניתן לזהות אם מדובר באזרח תמים או במחבל שמשתלב בהמון. אזרח שמגיע לנקז כזה מספר שיש משפחה באחד הבתים. אנחנו עוצרים את ההתקפה וממתינים שיחזור למשפחה והם ייצאו דרך הנקז. לאחר כמה דקות מתקבל דיווח שאפשר להמשיך.

אנחנו מתקדמים שוב, תוך כדי ירי למרחב כדי להוציא את אחרוני האזרחים, אם עוד נשארו. "ביומיים האחרונים חיסלנו כאן 15 מחבלים, והחטיבה הרגה עשרות. בגלל זה נכנסים בירי, עם כלבים ועם רחפן שבודק אם יש מלכוד. אם יש חשש שהבית ממולכד לא נכנסים", מסביר סא"ל פארס.

הוא יורה במא"ג מהנמ"ר ואנחנו מתקדמים. על אחד הגגות מזהים מצלמה - הבית נחשד ולא ייכנסו אליו. הבאגר והדחפור מתחילים בהריסה. הרחפן נכנס לאחד הבתים ומזהה ארגז סגור שממנו יוצאים כבלים - חשד למטען. סא"ל פארס פוקד לירות על הבית ולהרוס אותו. "אם מזהים משפחה, מלווים אותה החוצה. המטרה היא לא לפגוע באזרחים, רק במחבלים. בכל בית שני אנחנו מוצאים אמל"ח וסימנים".

"בכל יום מחטיפים לאויב"

אחרי שטיהרו את הבית, תופסים החיילים עמדות והפלוגות ממשיכות בטיהור יתר הבתים. באחד מהם נמצאת כספת, היא מושלכת החוצה מהקומה השנייה וכף הדחפור פותחת אותה. היא ריקה. "באחד הבתים מצאנו 200 אלף שקלים במזומן. ברור לנו שזה כסף שמיועד לטרור", אומר אחד החיילים.

באחד הבתים מאותר אמל"ח ומושמד. המג"ד ממשיך בהתקפה. יחלפו עוד כמה שעות עד שכל הבתים ייסרקו והשכונה הקטנה תהיה נקייה. מחר תימשך ההתקפה. בכל יום הגדוד יוצא להתקפה על מתחם חדש. מרחוק אפשר להבחין בבתי העיר רפיח. לכולם ברור שלכל תושבי הרצועה שהתרכזו שם אין לאן לחזור, ולהזיז אותם משם יהיה קשה.

ההתנגדות בעזה, מספרים החיילים, היתה גדולה יותר מאשר בחאן יונס. סא"ל (מיל') אסולין: "זאת סכמה. בכל יום אנחנו מחטיפים עוד קצת לאויב, שיכאב לו. לוקחים ממנו יכולות. זו מלחמה שצריך לנהל 100 שנים קדימה. אנחנו נגיע לכל נקודה. לא יודע אם לא יהיה חמאס, אבל לא תהיה לו יכולת - ואת זה יצטרכו לשמר".

סא"ל (מיל') אלקנה אסולין, מנהל הלחימה של חטיבת הקומנדו: "זו מלחמה שצריך לנהל 100 שנים קדימה. לא יודע אם לא יהיה חמאס, אבל לא תהיה לו יכולת - ואת זה יצטרכו לשמר"