צומת הדרכים של ישראל: שבע ההחלטות שיקבעו את עתיד המדינה

ישראל מצויה בצומת דרכים: להכרעות שעומדות בפניה בתקופה הקרובה יהיו השלכות דרמטיות. הן ישפיעו במישרין על עתיד המלחמה בעזה ועל התפתחות המערכה בצפון, ואפשר שגם על עתידה של ישראל כולה לשנים ארוכות קדימה.

שבע סוגיות כאלה דורשות כעת החלטה:

הראשונה, עניינם של החטופים, והאפשרות לעסקה נוספת שתוביל לשחרור של עשרות מהם. ישראל האשימה את חמאס בהצבת תנאים בלתי אפשריים, שמחבלים בסיכוי להגיע להסכמה, אבל הממשל האמריקני, שמתווך בין הצדדים, רמז בימים האחרונים שגם ישראל מקשה על קידום המגעים. החמצת ההזדמנות הנוכחית לא תיסלח: ישראל הפקירה את החטופים ב-7 באוקטובר, ואסור לה להפקיר אותם שוב.

ההחלטה השנייה נוגעת בפעולה ברפיח וקשורה בעניינם של החטופים. אם תושג עסקה, היא תכלול הפסקת אש של כשישה שבועות. כלומר, במהלך חודש רמדאן יהיה שקט בעזה. אם לא, תידרש ישראל להכריע מתי וכיצד לפעול ברפיח. האתגר הצבאי שעומד בפניה בעיר זניח לעומת שני אתגרים אחרים: מניעת פגיעה ביחסים עם מצרים, והנעת 1.4 מיליון פלשתינים המרוכזים ברפיח וסביבה.

הסוגיה ההומניטרית

ההחלטה השלישית קשורה גם היא בשתיים הראשונות, אבל מתקיימת גם במנותק מהן: הסוגיה ההומניטרית. הכישלון בהכנסת מזון בשבוע שעבר, שהתפתח לכדי אסון שבו נהרגו עשרות פלשתינים, הוביל לביקורת חריפה על ישראל ולדרישות להגדלת הסיוע. הצנחת הסיוע האמריקני מעידה על נתק גובר ומסוכן בין וושינגטון לירושלים, שהמשכו עלול להיות בדרישה להפסקת אש, שתחבל במאמץ הישראלי להשלים את הכרעת חמאס.

ההחלטה הרביעית נוגעת לעתיד הרצועה. משבר הסיוע מלמד על הצורך לאתר ולקדם גורם שיטפל בצורכי האוכלוסייה, אחרת האחריות תיפול על ישראל (או תיוותר בידי חמאס). ישראל תידרש להכריע אם להיענות להצעה האמריקנית לעסקה רחבה, שתכלול את העברת הסמכויות בעזה לרשות הפלשתינית וגם הסכם עם סעודיה ומדינות מוסלמיות נוספות, או לדחותה במחיר של משבר בינלאומי ואזורי חריף וסימני שאלה על עתיד הרצועה.

מה לעשות ברמדאן?

ההחלטה החמישית נוגעת למערכה בצפון. הלחימה בשטח מסלימה מדי יום, ובהיעדר התקדמות במגעים להסדר מדיני, עלולה ישראל להידרדר למלחמה רחבה. לשם כך היא זקוקה ללגיטימציה בינלאומית, שחסרה לה כעת. הסוגיה הזאת דרמטית לנוכח המצוקה הגוברת של עשרות אלפי המפונים מהצפון, שטרם ניתן להם מענה הולם בדמות הקמתה של מנהלת ייעודית.

ההחלטה השישית היא מה לעשות בחודש רמדאן, שיתחיל בסוף השבוע הקרוב. העניין הבוער ביותר הוא הר הבית, שמהווה פוטנציאל תמידי לתבערה. גם עניינם של הפלשתינים ביו"ש מחייב מענה: האם לאפשר כניסה מבוקרת של פועלים לישראל בהינתן איומי טרור מחד, והצורך לאפשר תעסוקה ופרנסה מאידך.

ההחלטה השביעית היא פוליטית, סביב חוק הגיוס. הממשלה לא תוכל לחמוק עוד מעיסוק בנושא. גם אם בג"ץ ייתן לה ארכה נוספת, היא מחויבת בהכרעות ערכיות. המחיר שגובה הלחימה בעזה ובצפון וצורכי הביטחון הגדלים מחייבים מכלל האוכלוסיות במדינה לתרום את חלקן. מה שהיה לא יוכל להיות עוד; אם הממשלה לא תקדם ביוזמתה מתווה לפתרון מוסכם, היא עלולה לגלות שקם מכנה משותף חדש למחאה עממית רחבה.

אובדן אשראי בארץ ובעולם

מעולם בתולדותיה לא נדרשה ישראל לקבל כל כך הרבה החלטות דרמטיות בה בעת. הן מחייבות הסכמה פוליטית רחבה ואמון ציבורי רב בהחלטות הממשלה. למרבה הדאגה, הפוליטיקאים שלנו עסוקים בעניינים אחרים, ומאבדים במהירות את מעט האשראי הציבורי שהיה להחלטותיהם. דוגמאות לא חסרות: מההתנהלות המופקרת של השר לביטחון לאומי כמעט בכל סוגיה, דרך הכספים הקואליציוניים והניהול הכושל של שר האוצר את המשבר הכלכלי, ועד להחלטת שר החינוך יואב קיש לבטל את פרס ישראל.

הנושא הזה מקומם במיוחד, משלוש סיבות: הראשונה, כי המדע והמחקר נמשכים וראויים להוקרה; השנייה, כי מי שמופקד על חינוך ילדינו משקר בלי למצמץ; והשלישית, כי מתרבים הסימנים שהפרס בוטל משום שהיה מי שביקש למנוע אותו מאיל ולדמן - יזם, אב שכול ומתנגד חריף של ראש הממשלה.

צבר העניינים האלה ואובדן האשראי בארץ ובעולם מחייב את ראש הממשלה והממשלה להתעשת מייד ולזכור שהמדינה קודמת לעניינם הפוליטי. המחיר של הימנעות מכך או של בחירה לא נכונה עלול להיות כבד.