התגרות נוספת של נסראללה - תחייב את ישראל להגיב בעוצמה

על רקע החשש מפני הסלמה במחאת הטייסים והמילואימניקים, מאיימות התקריות התכופות לאורך גבול לבנון על השקט והיציבות בין ישראל לבין חיזבאללה.

הבוקר (שבת) היו אלה כ-18 לבנוניים, בהם חבר פרלמנט ועיתונאים, שחצו את הגבול כ-80 מטרים לתוך שטח ישראל בגיזרת הר דב, וסרבו להתפנות. בניגוד לתקריות קודמות, הפעם הגיבו כוחות צה"ל במהירות יחסית, ירו באוויר השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות על-מנת להרחיק את מפרי הריבונות הישראלית. הודות לתגובה המהירה של צה"ל, בתוך זמן קצר ביותר, כחצי שעה, שבו הפרובוקטורים לשטח לבנון.

האירוע אתמול מצטרפת לשורה של תקריות מטרידות לאורך גבול לבנון בשבועות האחרונים, המעידות על התעוזה ההולכת וגוברת של חיזבאללה. כך, ביום רביעי האחרון נרשמו לא פחות משלושה אירועים חריגים חריגות לאורך הגבול: הראשון התרחש מעט לאחר השעה 12 בצהריים, כאשר פעילים הגיעו לאיזור ערב אל-עראמשה, קרוב לאדמית וניסו לחבל בגדר. במקרה זה הפעיל צה"ל מטען אל-הרג שהוטמן במקום מבעוד מועד במטרה להרחיק את המפגעים.

התקרית השנייה התרחשה בגיזרה אחרת כמה שעות לאחר מכן, בסביבות 17:00, ובמסגרתה התקיימה הפרת סדר באזור מטולה, ופעילים ניסוי לחבל בגדר. גם במקרה זה הגיב צה"ל באמצעים לפיזור הפגנות והשתמש בירי במטרה להרחיק את הפעילים. זמן קצר לאחר מכן הגיעו פעילים נוספים לאיזור שער פטמה, טיפסו על הגדר והצליחו לקחת מצלמת אבטחה מקומית, לא של צה"ל. בצבא עוד מתחקרים מי עמד מאחורי הפעולה, אך ההערכה היא שמדובר בפעילי חיזבאללה.

מעל כל תקריות הללו, ואירועים חמורים נוספים כמו ירי נ"ט לעבר ישראל בשבועות האחרונים, מרחפת פרשת מאחז האוהלים שהקימו פעילי חיזבאללה בגיזרת הר דב לפני כמה חודשים. תחילה היו אלה שני אוהלים, אך בעקבות לחצים ישראליים אחד מהם פונה לשטח לבנון. בשטח ישראל נותר אוהל אחד המאויש על-ידי חמושי חיזבאללה 24/7.

בדיעבד אין ספק שצה"ל שגה כאשר לא שמר על הריבונות הישראלית ופינה בזמן אמת את הפולשים, אך כעת, כמה חודשים לאחר שהאוהל הוצב בשטח, הפכה הסוגיה לפרשה מדינת סבוכה, ובנאום שנשא השבוע חסן נסראללה איים כי אם ישראל תפעל נגד האוהל, "נדע מה לעשות".

אם נשאל את שר הביטחון, יואב גלנט, הוא יסביר בוודאי ששורשי הבעיה נעוצים בהתנהלות הממשלה הקודמת, שלטענתו חתמה על הסכם הגז עם לבנון באוקטובר 2022 לאחר שורה של התגרויות מצד חיזבאללה, עובדה שיצרה אצל נסראללה תחושה מוטעית של ביטחון עצמי מופרז וחופש פעולה.

אלא שכלל לא בטוח שהסכם הגז שחתמה ממשלת בנט-לפיד עם לבנון בעצת כל ראשי מערכת הביטחון הוא באמת המקור לביטחון העצמי המוגבר של נסראללה, שכן נדמה כי חיזבאללה החל לצבור את הביטחון העצמי עוד קודם לכן, ודי להזכיר את התקרית השנויה במחלוקת ביולי 2020, כאשר תצפיות צה"ליות זיהו לוחמי חיזבאללה שחדרו את הגבול באיזור גלדיולה שבגיזרת הר דב. ההחלטה המכוונת הייתה להרחיק את אותם פעילים באמצעות ירי מבלי לפגוע בהם חרף הפרת הריבונות החמורה, כדי שלא להיקלע להסלמה חריפה עם חיזבאללה.

בכירים במערכת הביטחון סבורים כי למתיחות הגדולה מול חיזבאללה בשבועות ובחודשים האחרונים יש קשר הדוק גם לעבודות ההנדסיות שמבצעת ישראל בחודשים האחרונים לאורך הגבול במטרה להגן טוב יותר על גבולותיה מפני נסיונות חדירה של הכוחות המיוחדים של חיזבאללה, כוחות רדואן.

במסגרת זאת ישראל מקימה חומת הגנה לאורך גבול לבנון, מחשפת שטחים סבוכים בשטחה, חופרת תעלות, מניחה תלתליות ופועלת במובלעות הישראליות. חיזבאללה מצידו טוען כי בפעולותיה אלה ישראל מפירה את הריבונות הלבנונית, ובישראל כמובן מכחישים. אך כלל לא בטוח שחיזבאללה שוגה לחלוטין, שכן קו הגבול בין ישראל ללבנון שורטט בעבר באמצעות עיפרון עבה, שמשמעותו בשטח הוא לעיתים עשרות מטרים שכל צד טוען לבעלות עליהם.

אל מול העבודות הישראליות, חיזבאללה הסלים גם הוא את פעולותיו לאורך הגבול, ובחודשים האחרונים הקים עשרות עמדות תצפית ומוצבים לאורך הגבול מצידו הלבנוני. באופן רשמי מי שנמצא באותן עמדות הן ארגון "ירוק ללא גבולות", אך בפועל מדובר בפעילי חיזבאללה שמסתווים באמצעות ארגון זה.

במקביל, פעילי הארגון מרשים לעצמם לבצע פרובוקציות חוזרות ונשנות, וחוסר התגובה הישראלי כלפי הפעולות הללו מתפרש אצל חיזבאללה כחולשה וכרתיעה ישראלית מפני עימות. והאמת היא שחיזבאללה לא מאוד טועה בהערכת המצב הזו. הקברניטים הישראליים מציינים, ובצדק, כי צה"ל חזק מחיזבאללה עשרות מונים, והמחיר שתשלם מדינת לבנון בעת עימות עם ישראל יהיה כבד מנשוא, אך בה בעת, במהלך עימות בגבול הצפוני לא ניתן יהיה להימנע ממצב שבו העורף הישראלי יספוג לא מעט אבדות ונזק.

בפני צמרת מערכת הביטחון מונחות הערכות המודיעין לפיהן לפחות בימים הראשונים של ההסלמה חיזבאללה יירה אלפי רקטות ביממה, רבות מהן רקטות קצרות טווח ועתירות משקל (עם ראש נפץ שיכול להגיע למשקל של כטון). לכך יש להוסיף את אלפי הרקטות הסטטיסטיות וכן את אלו המדויקות, כמו גם את מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים שלהם, כמו גם את כוח רדואן שמתאמן לחצות את הגבול במטרה לחדור לישראל למרחק של כמה קילומטרים. לכולם ברור שכיפת ברזל שהוכיחה את עצמה שוב ושוב בעימותים מוגבלים בעזה, ואפילו יירטה מטחים של עשרות רקטות מלבנון ללא מודיעין מוקדם, לא תוכל לתת מענה של 90 אחוזי יירוט כאשר תצטרך להתמודד עם מטחים של עשרות ומאות רקטות בו זמנית.

חיזבאללה כמובן מודע לנזק שיספוג, אך יודע שישראל מבינה את הנזק הגדול שהוא יכול להסב לה. אך המודיעין הישראלי מציין כי לקו הלוחמני שמוביל כעת נסראללה יש קשר לא מבוטל גם למתיחות הגוברת בין ישראל וארה"ב, שמקרינה על עוצמתה של ישראל, וכמובן גם לשסע הפנימי העמוק בחברה הישראלית ולהודעות המילואימניקים כי יפסיקו לאלתר את התנדבותם.

למרות כל אלו, הדעה הרווחת בצמרת מערכת הביטחון היא שחיזבאללה אינו מעוניין בעימות נרחב עם ישראל. אך נסראללה "משחק באש", לוקח סיכונים, ומאמין שיוכל להמשיך ולמתוח את הגבולות מתחת לרף ההסלמה הנרחבת.

ישראל מצידה לא תוכל להמשיך להשלים עם נוכחות אוהל בשטחה לתקופה ארוכה, ובמערכת הביטחון לא פוסלים את האפשרות שהתגרות נוספת של נסראללה תצא משליטה, עובדה שתחייב את ישראל להגיב בעוצמה כלפי לבנון, וכך שני הצדדים יכולים למצוא את עצמם במקרה הטוב בכמה ימי קרב קשים, ובמקרה הפחות מוצלח – במלחמה נרחבת שבמסגרתה לבנון אמנם תיפגע באופן קשה, אך גם העורף הישראלי יספוג מכה קשה.