תיקי רה"מ: נבחנת העמדה לדין של "ידיעות אחרונות", "וואלה!" ו"בזק" באשמת שוחד

במשרד המשפטים מסרו כי טרם התקבלה החלטה בשאלה אם להעמיד לדין את החברות "בזק", "וואלה!" ו"ידיעות אחרונות" במסגרת תיקי 2000 ו־4000. בכך הם מאשרים כי הנושא אכן נמצא בבחינה.  

בכתב האישום נגד רה"מ נכתב ארוכות לגבי חלקם של שלושה תאגידים גדולים בעבירות המיוחסות לו: "בזק", "ידיעות אחרונות" וחברת "וואלה!". על פי האישומים, תאגידים אלו לא רק היו מעורבים במעשים פלילים, אלא אף קיבלו כתוצאה מכך הטבות בשווי מאות מיליוני שקלים.

על פי מדיניות האכיפה המפורטת בהנחיות פרקליט המדינה ובפסיקה, במצבים כאלו נדרש להעמיד לדין לא רק את האנשים הפרטיים שהיו מעורבים בעבירות, אלא גם את החברות עצמן - התאגידים הכלכליים שנהנו מפרי העבירה או שהיו אמורים ליהנות ממנה.

אולם למרות זאת, בכתב האישום שהוגש בשבוע שעבר לא הופיעו שמות החברות המדוברות. במכתב ששלח עו"ד מיכאל דבורין ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ולפרקליט המדינה שי ניצן, שמתפרסם כאן לראשונה, הוא דורש להעמיד לדין גם את החברות בפרשיות 2000 ו־4000, בהתאם למדיניות האכיפה המקובלת. כזכור, בפרשות אלו הוגשו כתבי אישום נגד מו"ל "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס, ונגד בעל השליטה בבזק, שאול אלוביץ'.

בתגובה לפניית "ישראל היום" נמסר ממשרד המשפטים כי אכן נשקלת האפשרות להעמיד לדין את התאגידים, אך "לא נערך שימוע לתאגידים. טרם התקבלה החלטה בעניינם". המשמעות היא כי אם יוחלט להאשימם, החברות בזק, "וואלה!" ו"ידיעות אחרונות" עומדות בפני איום בתשלום קנסות בגובה עשרות מיליוני שקלים, אם לא יותר מכך. 

נוסף על כך, הדבר מעלה, לכאורה, שאלות בנוגע להגשת כתב האישום נגד נתניהו ושאר המעורבים בפרשות, שכן אם טרם התקבלו מלוא ההחלטות בתיק, מדוע הוגש כתב האישום בעת הזו?

בכתב האישום נטען כי בזק קיבלה בצורה בלתי חוקית מרה"מ הטבות רגולטוריות ואחרות ונתנה לו הטבות מצידה באמצעות החברה־הבת שלה, "וואלה!". כך, גם בתיק 2000 שבו הואשם מו"ל "ידיעות אחרונות" בניסיון למתן שוחד לרה"מ, פעל מוזס מטעם "ידיעות אחרונות" שבבעלותו ולא מטעם עצמו.

וכך גם המתת שהוצעה על ידו היתה אמורה להינתן על ידי התאגיד - "ידיעות אחרונות" - ולא על ידי מוזס כאדם פרטי, ומי שהיה מרוויח אם הצעת השוחד היתה מצליחה ו"ישראל היום" היה נסגר או מצמצם את תפוצתו בשל חקיקה בנושא - היה תאגיד "ידיעות אחרונות".

עוד בנושא: 

הפרסום נועד למחוק את הרושם הנורא מתמלילי מוזס במשטרה

דעה | עסקת השוחד הגרועה בהיסטוריה

המסמך הנעלם שמערער את תיק 4000

בני הזוג אלוביץ' יואשמו בשוחד בתיק 4000; מוזס יואשם בשוחד בתיק 2000

המבוכה של הפרקליטות: פילבר לא סיפק את הסחורה

כתבי אישום "הוגשו משום מה אך ורק כנגד אישים פרטיים, ולא הוגשו כנגד אף תאגיד", נאמר במכתב ששלח דבורין שפונה בשמו של משה איפרגן. "לנוכח חלקם המהותי של התאגידים הנ"ל בפרשות השונות, הדבר מעלה יותר מאשר תמיהה מדוע לא מצאתם לנכון להעמיד לדין את התאגידים המדוברים - בתיק 4000 כנגד בזק וחברת הבת שלה 'וואלה!' בגין שוחד, ובתיק 2000 כנגד 'ידיעות אחרונות' בגין ניסיון לשוחד". 

לפי דבורין, הדבר חריג לנוכח העובדה שמדובר בחריגה ממדיניות האכיפה שקבע בעבר פרקליט המדינה. הנחיה מספר 9.15 של הפרקליט קובעת כי יש "...ליתן את הדעת בכל מקרה מתאים, גם לאפשרות העמדה לדין של התאגיד, וכן לאפשרות החילוט". וגם "מאחר שעונש הקנס הוא העונש העיקרי לתאגיד, הקנס המרבי לגבי תאגיד הינו כפול מהקנס הקבוע לגבי יחיד".

הנחיית שי ניצן

לפי ההנחיה, מדובר במדיניות ענישה שנובעת ממחויבותה של ישראל במסגרת ה־OECD: "הצורך בהחמרת הענישה, ובמיוחד עונשי הקנס לגבי תאגידים, עלה גם מהתחייבויותיה הבינלאומיות של ישראל, ובעיקר מאמנת ארגון ה־OECD למאבק בשוחד של עובדי ציבור זרים. על פי מחויבויות אלה, על הענישה בגין עבירה זו להיות מרתיעה ואפקטיבית".

הנחיה חדשה נוספת שפרסם פרקליט המדינה ניצן בעצמו אך לפני חודש, "מדיניות התביעה בהעמדה לדין פלילי וענישה של תאגיד", גורסת כי "נקודת המוצא היא שככל שקיימת תשתית משפטית וראייתית להעמדת תאגיד לדין וקיים אינטרס ציבורי בהעמדה לדין את התאגיד, יש להעמיד לדין. במובן זה אין הבדל בין יחיד לתאגיד".

דבורין מביא סימוכין נוספים, שמלמדים כי העמדה לדין של התאגיד חשובה במקרים מסוימים יותר מהעמדה לדין של הנאשמים האנושיים. כך, למשל, מובא בפסק דינה של השופטת ד' ברק־ארז: "כיום, העיקרון של אחריות פלילית של תאגידים הוא יסוד מוסד במשפטנו... הטעמים להכרה בו הם פרגמטיים בעיקרם - מרכזיותם של תאגידים בפעילות הכלכלית והחשש שאי־הכרה באחריות פלילית של תאגידים תאפשר למעשי עבירה לחסות תחת המסך האטום של המבנה התאגידי".

דברים דומים כתב השופט א' רובינשטיין: "הרשעה מכוח תורת האורגנים נועדה בראש וראשונה להרתיע, בין אם את החברה הספציפית ובין אם חברות דוגמתה, ממעשים דומים בעתיד, ועל כן יש ליתן לשיקולי ההרתעה חשיבות ממשית".

עו"ד דבורין // צילום: ויקטור אולחובסקי

וכך גם מצטט דבורין מספרה של הדסה בר־מור בפרק העוסק באחריות פלילית של תאגיד: "התאגיד, כגוף ריאלי, הוא בעל ישות מוכרת בדין, הוא אזרח בקהילת העולם, ולכן עליו לשאת באחריות פלילית אישית על מנת להגן על האינטרסים שהוא עלול לפגוע בהם...המניעה תתבצע איפוא על ידי הטלת אחריות פלילית אישית על התאגיד".

אחריות התאגיד

כך אכן נהגו בפרשות רבות אחרות. הבולטת שלהם היא פרשת הולילנד בה נאשם ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט - שבמסגרתה הועמדו לדין שלוש חברות כלכליות בשם "הולילנד תיירות" הולילנד שירות לנופש והולילנד פארק.

וכך בפרשת סימנס, בה הואשמו בשנת 2016 בכירים בחברה ובחברת החשמל בעבירות שוחד, ויחד איתם גם החברה עצמה, ששילמה בהסדר עם המדינה 160 מיליון שקל קנס. וכך גם בפרשת מילסרון במסגרתה שילמה החברה 1.1 מיליון שקלים קנס. 

"ההטבות שנטען שקיבלו ממר נתניהו היו אמורות להיטיב ישירות עם התאגידים, והתאגידים הם גם אלה שבעצמם סיפקו ו/או היו אמורים להביא את המתת", כותב דבורין, "קל וחומר במקרה של וואלה שהיא חברת בת של בזק, אשר בזק הורתה לה לספק את הסיקור האוהד על פי הנטען, כדי שהחברה האם תקבל הטבות רגולטוריות". 

אולם, "חרף כל האמור משום מה מצאתם לנכון לא להעמיד לדין את התאגידים בפרשות המוזכרות הנ"ל אף שהדבר מתבקש, לא ביצעתם חילוטים לתאגידים אלה ולמעשה בחרתם להאשים רק אישים פרטיים ולא את התאגידים שהיו חלק בלתי נפרד מהעבירות כפי שהנכם טוענים להן בכתב החשדות".

לסיכום, מציין דבורין כי "למותר להדגיש כי לגופים התקשורתיים כוח עצום ביחס לעובדי ונבחרי ציבור, ובשל כך הדעת נותנת כי במקרה דנן היה לצורך מובהק עוד יותר לפעול בהתאם להנחיות פרקליט המדינה ולעמוד על קוצו של יוד". 

מבזק, מידיעות אחרונות ומוואלה לא נמסרה תגובה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו