בשבוע האחרון נחשפנו כולנו לאירוע פרסום הסרטונים האינטימיים שנקלטו בעדשת מצלמות המעקב בחדר הכושר בעיר יבנה. במנותק מהאירוע עצמו, שנמצא בחקירה של הרשות להגנת הפרטיות ומשטרת ישראל ולכן לא ניתן להרחיב בעניינו, האירוע מחדד מספר תובנות עקרוניות בנוגע להגנת פרטיות בעידן הדיגיטלי.
ראשית, אין ספק כי כיום, עם הפיכתה של הטכנולוגיה לזמינה וזולה, יותר ויותר מרחבים ומקומות – כגון משרדים, מקומות עבודה, בנייני מגורים, ואף בתים פרטיים – הופכים מצולמים ומנוטרים באופן תדיר ומתמשך באמצעות מצלמות מעקב שנועדו לספק לנו "תחושת ביטחון".
הבעיה היא שמצלמות מעקב הן חרב פיפיות. כשם כשהן מאפשרות לנו להביט אל המרחב ולתעד את הנעשה בו לצרכי אבטחה, כך הן חושפות אותנו לעיניים זרות, אשר עלולות לפרוץ למצלמות ולמאגרי המידע שלהן, להביט בנו ללא ידיעתנו, לאסוף עלינו מידע, ולהפיץ את התמונות והסרטונים שלנו ברחבי הרשת.
כלומר, אותה הטכנולוגיה שבעזרתה אנו מבקשים להבחין בעבריינים, לתעדם, ולהרחיקם מאיתנו, היא זו שמכניסה באופן וירטואלי עבריינים אחרים לחדר הכושר בו אנו מתאמנים, למטבחון במשרד בו אנו מרכלים, למכולת השכונתית, למעלית הבניין, לסלון, ולחדר השינה. בעולם "מחובר" של רשתות חברתיות המשמעות של הדברים היא ברורה, וההשלכות עלולות להיות הרסניות. ראינו את זה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר עם התגברות החשש לחדירה של גורמים עוינים למצלמות ביתיות, ואנו רואים זאת כעת באירוע חדר הכושר בעיר יבנה.
מבחינה משפטית, חדירה למצלמות ולמאגרי מידע היא עבירה פלילית לפי חוק הגנת הפרטיות, אשר עונש מאסר בצידה. החוק אוסר גם על פרסום ללא הסכמה של תמונות וסרטונים שצולמו ב"רשות היחיד" או כאלו שיש בהם כדי להשפיל או לבזות אדם, לחשוף את צנעת חייו האישיים, מצבו הבריאותי של אדם או עברו המיני. איסור זה חל גם על העברת תמונות וסרטונים באפליקציות כגון WhatsApp וטלגרם.
כללים אלו נועדו לאסור על פגיעה בפרטיות, אבל מה יכול אדם מן הישוב, או בעל החברה ומכון הכושר לעשות על מנת למנוע את הפגיעה מלכתחילה?
עמידה בכללי אבטחת מידע עשויה לעזור ולצמצם את הסיכון. לכן יש צורך, בין היתר, בשינוי סיסמת ברירת המחדל שמגיעה עם המצלמה והחלפתה בסיסמה חזקה, בביצוע עדכוני תוכנה למערכות של המצלמות, בהפעלת מערכת להזדהות חזקה בשימוש באפליקציות לניהול המצלמות, בהקפדה על מורשי גישה לחומרים המצולמים, במחיקת הצילומים לאחר פרק זמן קבוע, ובחיזוק ההגנה על רשת ה-Wi-fi שאליה מחוברת המצלמה. כמו כן רצוי לבחור בשירותים של חברות מוכרות, ולנתק את המצלמה בשעה שאין היא נדרשת.
מעבר לכך, חשוב להשתמש במינימום המצלמות ההכרחיות למטרה שלשמה הן מותקנות ולהתקין את המצלמות רק באזורים הרלוונטיים, תוך הימנעות מהתקנתן באזורים רגישים כגון חדרי שירותים, אזורי מנוחה וכו'. חשוב גם ליידע את הציבור על שימוש במצלמות בכל מרחב בו הן פועלות ולהבהיר, בין היתר, לאילו מטרות הן משמשות, ולמי הצילומים עשויים להיות מועברים.
אבל חשוב מכך הוא קודם כל לשקול מהי מטרת השימוש במצלמות והאם יש בהן צורך אמיתי. מצלמות מעקב כבר אמרנו, הן חרב פיפיות, וכך יש להתייחס אליהן. בזהירות, ובמינימום ההכרחי. הרשות להגנת הפרטיות פרסמה בנושא הנחיות לבעלי מאגרי מידע, שזמינות כאן.
כמה הציבור הרחב מכיר ומיישם את הכללים הללו? באופן מסוים, אבל לא מספיק. כך לדוגמה, בסקר שערכה לאחרונה הרשות נמצא כי 51% מהמשתמשים במצלמות בביתם החליפו את סיסמת ברירת המחדל של המצלמות, 40% הקפידו לבצע עדכוני מערכת, 26% ניהלו שיחה עם בני-ביתם בנוגע לכללי התנהגות במרחבים המצולמים בביתם, ו- 25% קראו את מסמכי מדיניות הפרטיות של המצלמות. 66% מהנשאלים ציינו גם כי הם חוששים שהמידע מהמצלמות יגיע לידיים זרות. לגבי מצלמות במרחב הציבורי – 77% ציינו כי הם מרגישים אי-נוחות ברמה כזו או אחרת מהימצאותן של מצלמות שכאלו.
אבל רגע, האם מצלמות מעקב לא שוות את הפגיעה בפרטיות? האם הן לא מביאות לצמצום מקרי הפשע והאלימות? אז זהו, שלא כל כך. למעשה, מחקרים רבים שנערכו בעולם מעידים שמצלמות מעקב לבדן אינן תורמות משמעותית לצמצום מקרים של אלימות ופשע חמורים במרחב הציבורי. מצלמות יכולות לסייע בתיעוד מקרי אלימות ולהקל על רשויות אכיפת החוק בביצוע עבודתן החשובה, אך הן, כשלעצמן, לא מונעות פשיעה חמורה. אין בכך כדי לומר שלמצלמות מעקב אין חשיבות, אך שאלת יעילותן חייבת להישקל לפני שמחליטים על היקף ואופן השימוש בהן.
פרטיות היא זכות משפטית שמבטאת צורך אנושי. כולנו צריכים מרחב חופשי מהמבט העוקב תמיד, מרחב אישי לתהות ולטעות, ומרחב בו אנו יכולים להתנהל ולהיות כפי שאנו רוצים (אם אין בכך פגיעה באדם אחר), וזאת מבלי לחשוש שנמצא את עצמנו חשופים ומובכים בכיכר העיר הדיגיטלית. ובשורה התחתונה, אף אחד מאיתנו לא היה רוצה שתמונות או סרטונים שלו במצבים אינטימיים, וגם במצבים פחות רגישים, יתועדו במצלמות אבטחה ויפורסמו, ללא הסכמתו.
אירוע חדר הכושר ביבנה מזכיר לנו שוב עד כמה פרטיותנו חשובה לנו, ועד כמה ההגנה עליה בעידן הדיגיטלי היא מורכבת אבל הכרחית. הרשות להגנת הפרטיות פועלת, ותמשיך לפעול, על-פי הסמכויות המוקנות לה בדין לחיזוק ההגנה על הפרטיות, בכלל, ובהקשר של שימוש במצלמות מעקב בפרט. ולכל מי שקיבל סרטון מחדר הכושר – כבדו את פרטיות המצולמים בו, ואל תעבירו אותו הלאה. זו הדרישה המשפטית, אבל זו גם האחריות החברתית שלנו האחד כלפי השנייה. וזו גם פשוט אנושיות.
- הכותבים: עו"ד גלעד סממה, ראש הרשות להגנת הפרטיות וד"ר עו"ד סאני כלב, ממונה מחקר ברשות להגנת הפרטיות
