בשבוע שעבר, כשדובר המשטרה דאג לעוד כתבה על "העלאת הילוך" במאבק בפשיעה במגזר הערבי, העבריינים במגזר הגיבו מייד. לא בהודעת דוברות משלהם, אלא בשפה היחידה שהם מכירים - עוד גופות ברחובות. כי ככה זה במדינת ישראל 2025: המשטרה מדברת - והפשע עונה בירי חי.
כשאין שר לביטחון לאומי קבוע, כשאין תוכנית ממשלתית וכשאין שיתוף פעולה בין הגורמים - התוצאה היא הפקרות
אומרים שפעם, כשהיו יורים בחתונות במגזר הערבי, המשטרה היתה מגיעה רק אחרי שנגמרו הכדורים. היום המצב הרבה יותר גרוע - היא בכלל לא מגיעה.
זה סיפור של כישלון רב־מערכתי שמתחיל בראש הפירמידה: רה"מ בנימין נתניהו, שמעדיף את וושינגטון על פני הרחובות המדממים בטייבה ובאום אל־פחם.
איתמר בן גביר, השר לביטחון לאומי שפרש, נמצא בבית. ממלא מקומו חיים כץ אחראי על ארבעה משרדים - אותו חיים כץ שהורשע בקשירת קשר להשגת מטרה כשרה באמצעים אסורים. כן, זה אמנם נשמע כמו התחלה של בדיחה גרועה, אבל זו למעשה המציאות העגומה שלנו.
הכסף זורם בצ'יינג'ים
המשטרה, שמתיימרת להילחם בפשיעה, מתנהלת כמו מי שמנסה לרוקן את הים התיכון במסננת. במקום לטפל בשורש הבעיה - מיליארד השקלים שזורמים מדי שנה בשוק האפור - היא מסתפקת בתפיסת אקדח מאולתר פה, מחרטה מיושנת שם. תצלום יפה לדוברות, עוד כותרת בעיתון, ובינתיים עשרה כלי נשק חדשים תופסים את מקומו של זה שנתפס.
הבנקאות במגזר הערבי זניחה. הכסף זורם במזומן דרך צ'יינג'ים שמופעלים בידי גורמים מפוקפקים, כמו נחל איתן שאיש לא מצליח לעצור. נזכיר: אתי אלון, בפרשת המעילה המפורסמת בבנק למסחר, גנבה במשך שבע שנים רבע ממה שזורם בשוק האפור הערבי בשנה אחת. אבל למה לטרוח ולחוקק חוקים שיטפלו בהון השחור - כשאפשר פשוט להמציא עוד מבצע עם שם מצלצל?
המשטרה מתבצרת מאחורי תירוצים ישנים: חוסר שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה, קושי להשיג עדים ועדי מדינה, סכסוכי חמולות, ומסורת של "כבוד המשפחה". אבל האמת היא שהיא פשוט לא יודעת - או לא רוצה - לחשוב מחוץ לקופסה. במקום להציע למחוקקים רפורמות מקיפות שיטפלו בשורש הבעיה, היא ממשיכה לרדוף אחרי הזנב של עצמה.
יחסי ציבור במקום שיטור
גם בתחום תאונות הדרכים הקטלניות, המשטרה מעדיפה לפעול באזורים "נוחים" שהשפעתם על הבטיחות בדרכים היא שולית, רק כדי לייצר כותרות. במקום למקד מאמצים באזורים ובאוכלוסיות שבסיכון, היא מעדיפה לעסוק ביחסי ציבור.
נכון, האחריות אינה רק על כתפי המשטרה. גם להנהגה הערבית יש תפקיד מכריע בפתרון המשבר. אבל כשאין שר לביטחון לאומי קבוע, כשאין תוכנית ממשלתית מקיפה וכשאין שיתוף פעולה אמיתי בין כל הגורמים - משרדי הממשלה, הרשויות המקומיות וההנהגה הערבית - התוצאה היא הפקרות מוחלטת.
בינתיים הדם ממשיך להישפך ברחובות, והמשטרה ממשיכה לספור גופות ולהמציא שמות למבצעים. כי בסופו של דבר, זה מה שנשאר: שיטור בגרוש במדינה שמתיימרת להיות מתקדמת במאה ה־21.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו