הספרים של השנה

אפשרות של אלימות 

דרור משעני (כתר)

בימים שבהם כל ילד סקנדינבי כותב רומן בלשי, מצליח דרור משעני לעשות את הבלתי אפשרי: ספרו "אפשרות של אלימות" לא רק זוכה להכרה ולהערכה בעולם, אלא גם מבקיע, כמו "תיק נעדר" לפניו, את חומת ההתנגדות המקומית עתיקת היומין לרומן הבלשי. אולי כי הבלש שלו, פקד אברהם, גורם לנו להבין שהדרמות המתרחשות בדירת שיכון זעירה בפריפריה הן לא פחות מעניינות, ולעתים גם לא פחות מחרידות, מכל רוצח סדרתי ונוצץ, אולי כי משעני מאפשר לבלש שלו להיות ספקן, הססן ולא פעם גם לטעות, ואולי כי דרך ספריו הוא מצליח לגעת בנושאים כואבים כגון חרדת ההורות, זוגיות, בדידות ורצון להשתייך בשפה מצומצמת ובלי כותרות מפוצצות.

ימים של בהירות מדהימה 

אהרן אפלפלד (כנרת זמורה ביתן)

אחד מספריו המהפנטים של אפלפלד, שכמנהגו בוחר לעסוק בשואה אך מזווית עקיפה וסיבובית, נוגעת־לא נוגעת. עם תום המלחמה צעיר ששמו תיאו, ששכח את חייו הקודמים, נוכח לדעת כי החיילים נסוגו מהמחנה והוא חופשי ללכת לאן שיחפוץ. בלי להבין מדוע, הוא משאיר את חבריו מאחור ויוצא למסע לעיירה קטנה באוסטריה, שלא בטוח אם נשאר בה ולו יהודי אחד. המפגשים האקראיים בדרך מחזירים את תיאו לילדותו והופכים את מסעו לפנימי ולחיצוני כאחד. עם פגישתו באהובת נעוריו של אביו, מזדמן לו לעשות תיקון. אפלפלד יצר רומן מלא רוך וחמלה על רקע זוועה שאי אפשר לעכל ובלתי אפשרי לתקן.

ארבע ארצות 

מתן חרמוני (זמורה ביתן)

הנימה הבטוחה בעצמה של מתן חרמוני כבר הפכה לטביעת אצבע עוד ברומן הקודם שלו, "היברו פבלישינג קומפני": סיפוריו נקראים בנוחות מרהיבה, וצעד אחר צעד הוא מתפתח להיות מספר סיפורים מיומן ומסקרן. ב"ארבע ארצות" הוא מגולל את סיפורו של יהושע רדלר, סופר שממתין לגאולה, בעל נבגד, שקיומו הדל מתומצת לכדי קורת גג, לבוש ומזון. רוחו של סופר עלום (עוד יותר) מוורשה של תחילת המאה שעברה מופיעה בדירתו של רדלר ברחוב ארבע ארצות - ומובילה אותו לשיטוט עירוני מרהיב, שבו "העולם של אתמול" מתמזג אל תוך תל אביב העכשווית. זהו רומן על ספרות ועל היכולת לא רק למצוא בה נחמה, אלא "לחיות" אותה הלכה למעשה.

גדר חיה 

דורית רביניאן (עם עובד)

"גדר חיה" של דורית רביניאן מתאר סיפור אהבה בין ישראלית לפלשתיני, הנפגשים באקס־טריטוריה הניו־יורקית ומצליחים לקיים קשר על־תנאי, עם תאריך תפוגה, הגובר על הקשיים ובו בזמן נופל קורבן להם. זהו סיפור על אהבה ומלחמה, על "סוד האהבה הזאת, החינמית, המסתפקת במועט", שמתקיימת במרחקים ויכולה לכל, פרט למציאות החיים - נשמע כמתכון בטוח לקלישאה שחוקה, אולם רגישות הכתיבה של רביניאן מחלצת את הסיפור מהבור. ברמה הפוליטית, אין ב"גדר חיה" משהו שלא שמענו וקראנו אינספור פעמים במאמרים פובליציסטיים ובשיחות סלון. מה שיש בו, וחסר בלא מעט ספרים, הוא עלילה משכנעת, כתיבה רהוטה, עשירה ורגישה ודמויות שאינן נקראות כשבלונות קרטון של בעלי התפקידים השונים.

ראינו לילה

אליס ביאלסקי (אפיק)

משום מקום נחת עלינו "ראינו לילה" מאת אליס ביאלסקי, ומייד הפך לאחד הספרים המדוברים של השנה. הגיבורה, עיתונאית מוסיקה צעירה במוסקבה של שנות ה־80 - דקה לפני התפרקותה של בריה"מ - מפלסת את דרכה בסצנת הפאנק של התקופה ואגב כך מספרת מצד אחד סיפור התבגרות פרוע ומצחיק עד דמעות, ומצד אחר משרטטת דיוקן אפל ואלים של מוסקבה באחד הרגעים המכריעים בהיסטוריה שלה. 

ביאלסקי, במאית דוקומנטרית, כתבה את ספרה הראשון בתנופה אדירה, בחן רב ובלי לדפוק חשבון לאף אחד. ברוסיה שבר הרומן שיאים של הורדות בלתי חוקיות, ואילו כאן הוא עבר מפה לאוזן עד שזכה בשבחי הביקורות, ובצדק.

בת המקום 

לאה איני (כנרת זמורה ביתן)

"בת המקום", האוצר בתוכו נובלה בשם זה לצד סיפור הנקרא "ספרא", הוא, ללא ספק, שיא חדש ביצירתה של איני, סופרת שבשנים האחרונות קהילת הקוראים שלה מתרחבת בהתמדה, בלי שיאבדו לה ייחודיותה והחירות הפראית המאפיינת אותה. סמוקי, גיבורת הנובלה, היא צעירה אמריקנית מוגבלת בשכלה המתגוררת עם קשישה יהודייה בקליפורניה, ועולמה מתהפך עליה עם מותה של זו; לאה, גיבורת "ספרא", היא נערה ממשפחה קשת יום בבת ים בשנות ה־70, שמחליטה להירשם לתיכון יוקרתי בצפון תל אביב. באופן בלתי צפוי, הנובלה, שנקראת כאילו נכתבה על ידי סופרת שחורה, והסיפור שמעברו האחר של האוקיינוס, יוצרים נתיב תת־קרקעי זה לזה, שם מהדהדים נושאים כגון גורל מול בחירה חופשית, אחריות וכוחה המופלא של האמנות.

שנות החלב 

יערה שחורי (כתר)

שלוש נובלות וסיפור קצר מרכיבים את "שנות החלב", רומן הביכורים של המשוררת יערה שחורי. בכל אחד מהם נברא עולם שונה, הרמטי: עיר עשירה במותרות אך מרוקנת ממוצרי יסוד, שכל הילדים בה נעלמו ביום אחד; סופרת ישראלית שמתחקה אחר גורלן של שלוש ילדות, אשר לא שבו לבתיהן, וסיפור התבגרות על מורה צעירה מדי ועל תלמידים נאמנים מדי. ועם זאת, בכולם נפרס מערך זהה של יחסי כוח, שבו הנשים חייבות לתפקד חרף הסיטואציה המסויטת שבה הן נמצאות, הגברים סמויים מן העין אך אוחזים בעמדות הכוח, וברקע מפעפעת חרדה עצומה לגורלם של הילדים. בכל המערך הסבוך הזה מטפלת שחורי בשפה פיוטית, פרועה ואפלה.

בנגאזי - ברגן־בלזן 

יוסי סוכרי (עם עובד)

מבחינה תמטית, הרומן הרביעי של יוסי סוכרי הוא אולי הספר החשוב של תשע"ד, שכן שואת יהודי לוב - עניין כמעט נשכח בנרטיב השואה הישראלי - זוכה בה סוף סוף לזרקור הראוי שהוציא אותה מהאפילה. סילבנה חג'ג' - הגיבורה המספרת של סוכרי, שנעקרת עם משפחתה מעיר הים בנגאזי שבמזרח לוב אל מחנה מעצר באיטליה ומשם לערבות המושלגות של ברגן־בלזן - היא קול נשי בהיר ואינטליגנטי, ודרכה מתרקמת עלילת שואה שאינה רק מבכה אובדן צלם אנוש, אלא אף חושפת את הכאוטיות הגיאו־תרבותית שנוצרה תחת הכיבוש הנאצי. 

גם בטקסט ספרותי מאוד כתיבתו של סוכרי, כתמיד, נעה על הקו הדק של ספרות והגות, ושואפת אל המחשבה האוניברסלית - גם במציאות שניסתה לשים מחיצות ברורות בין אדם אחד למשנהו.

אלופי התמימות 

ארי ליברמן (ידיעות ספרים)

ארי ליברמן נולד במקסיקו, התחנך בקנדה, חי בארה"ב אולם כותב ישראלית; בספרו יוצא הדופן "אלופי התמימות" הוא מפגיש בין גיבור ששמו שמוניק, צייר המתפרנס מעבודת אבטחה בקניון וכמה לאהובתו שנסעה מעבר לים, לבין אלוף בצה"ל המנהל מערכה מדע־בידיונית מול יצורים מהחלל החיצון. 

קורותיהם של השניים פותחים פתח לעלילה בלתי צפויה שמשתכללת עם העברית המרנינה של ליברמן וצירופי הלשון שהוא יוצר. יש ברומן נוסטלגיה בריאה, דמויות מפתיעות וכיסופים למולדת נפשית כלשהי - והשילוב הזה מנצח. ליברמן, בן 44, שמרצה באוניברסיטת ג'ורג'יה, הוא ללא ספק אחד השמות המסקרנים מכאן והלאה בספרות העברית.

היידה להגשמה 

יפתח אשכנזי (חרגול/מודן)

"היידה להגשמה", ספרו הרביעי של יפתח אשכנזי, מתאר את קורות חברי וחברות גרעין השומר הצעיר מעלייתם לקיבוץ חירם שבצפון, דרך הקשיים והמתחים בין ערכים לאילוצים ובין נוסחאות למציאות החיים, וכלה בפירוקו הכואב של הגרעין והתפזרות חבריו לכל עבר. החברה המתוארת בספר רקובה ובלתי נסבלת, דכאנית ומדכאת, צבועה ומתחסדת, מלאכותית, יומרנית וחסרת כיסוי. לכן המעבר החד שעוברים שניים מחברי הגרעין ממרקסיזם קיבוצי קפוץ לקפיטליזם חסר גבולות, ומחיים שיתופיים למעילה בכספים - אינו נחווה כשבר אלא כהמשך טבעי. למרות העיסוק המוגבר של הספרות העברית בשנים האחרונות בקיבוץ, במטעניו ובשבריו, "היידה להגשמה" הוא רומן מקורי, שאפתני ווירטואוזי. מבקרי ספרות שונים פירשו אותו בצורות סותרות, ומעניין שספר שקשה להגיד עליו שהוא מתחמק מהבעת עמדה, מאפשר קריאות שונות כל כך.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו