"החיים הם מה שאתה עושה מהם", הוא מוטו שמתאים בצורה מושלמת למאי סייג (20), מדריכת אב"כ לשעבר שהפכה בכוחות עצמה לסטנדאפיסטית הראשונה בצה"ל, וכעת מחפשת דרך להמציא את עצמה מחדש ולהיכנס לתחום האזרחי, בצל תקופת הקורונה המאתגרת.
לסייג היה חלום. כל חייה היא ידעה שהיא מחוברת לאמנויות הבמה: כבר בכיתה ד' עלתה להופיע במסגרת תחרות כישרונות בבית הספר, ובזמן שכל הבנות הופיעו בביצועים לשירים של שירי מימון, מאי החליטה "להריץ" בדיחות מול כל השכבה. במהלך השנים הופיעה רבות בכל הזדמנות, ובגיל 15 אפילו הייתה לה פינה משלה בערוץ הראשון. לכן, כשעלתה השאלה לאן תתגייס לצבא – התשובה הייתה ברורה: תיאטרון צה"ל על הפרק ולא שום דבר אחר.
View this post on Instagram
אבל כשבאה למבחנים – חיכתה לה הפתעה. "באתי לאודישן במצב שנע בין מלאת ביטחון עצמי, לבין חוסר מודעות משווע", כך היא מספרת. "נכנסתי לחדר והייתי אמורה להציג קטע הייתי צריכה להכין בבית. במקום זה שאלתי את הבוחנים במיונים – חן אמסלם, אייל רוזנפלד ונדב אסולין, אם הם רוצים שאעשה להם סטנדאפ במקום, ופשוט התחלתי לדבר. אמרתי להם 'ערב טוב תיאטרון צה"ל, בואו נשמע אתכם עושים קצת רעש'. בקיצור, כל מה שלא קשור למונולוג קומי-דרמטי שאותו התבקשתי לעשות".
"הם היו בשוק, לא הבינו מה הולך. הספקתי לספר בערך שש בדיחות, ואז הם עצרו אותי. הצלחתי להצחיק אותם, ואפילו קיבלתי הודעה שעברתי את השלב הראשון. הייתי ב'היי'. לשלב השני הגעתי יהירה מעט, אני מודה. לא הכנתי כלום ואלתרתי, לא צחקו איתי או ממני, ראיית העולם שלי באותם זמנים, כנערה שלהיות בתיאטרון צה"ל זה כל חלומה, הייתה מאד צרה. וכשלא התקבלתי, זה שבר וכאב".
במקום להתגייס לתיאטרון, מצאה את עצמה סייג בטירונות לקראת שירות כמדריכת אב"כ. "לא הבנתי למה לעזאזל שיבצו אותי לתפקיד הזה, התגייסתי בתחושה מאד קשה, ואת התחושה הזו שידרתי גם למפקדים שלי, עד מפקד בית הספר הגעתי. כל אחד שפגש אותי שמע את אותו הנאום: כמה אני לא רוצה להיות במקום שנמצאת בו".
 - Copy.jpeg)
זה היה אחד הערבים החופשיים בטירונות ששינה לפתע את התמונה. "עשיתי מופע סטנדאפ מאולתר לטירונים שהיו איתי על מה שהתרחש בטירונות. שם לראשונה הרגשתי את הניצוץ הזה שבוער בי, שאולי בעצם טעיתי וגם במקום שאליו הגעתי אני יכולה לעשות את מה שאני אוהבת. התחלתי את השירות הצבאי שלי כמדריכת אב"כ ושתפקידה לעבור בבסיסים. הייתי מגיעה, מעבירה את ההדרכה ומיד לאחריה יוזמת מופע סטנדאפ".
והצבא קיבל את זה? זו בכל זאת מערכת מאתגרת, שאת באה וצוחקת עליה.
"לפעמים זה קצת סיבך אותי, לא אשקר. היה מקרה שבו הגיעו חיילים בקורס מ"כים אלינו, לבא"ח זיקים. העברתי להם הדרכה כרגיל אבל במהלכה שמתי לב שמסביבי כל החיילים נראים 'שבורים' ועייפים. אף אחד לא הקשיב לי. אז הצעתי לעשות להם 'הפוגה קומית'. הם התלהבו ממש וזה אפילו צולם, אבל הקצינה שלהם פחות התלהבה, ולא נתנה לזה אישור. כשהיא הלכה לשירותים, עשיתי חמש דקות של הופעה מאולתרת. כשאותה קצינה חזרה היא כעסה עליי מאד ובאה בתלונות לקצינה שלי. הבנתי את זה לגמרי, ובכל זאת בכל בסיס בו הדרכתי, בהפסקה חיפשתי את מש"קית החינוך כדי לנסות לקבוע הופעה. זה לא עצר אותי מלנסות להגשים את עצמי".
View this post on Instagram
וסייג אכן הגשימה את חלום חייה למרות האתגר הגדול. בא"ח לכיש, בסיס חצור, זיקים, מג"ב, כפיר, אלו רק חלק מהמקומות והחטיבות בפניהם הופיעה, וגם הקצינה שלה לא הפסיקה לקבל טלפונים: "התקשרו ואמרו לה 'את קצינת הסטנדאפ? אני רוצה אותה בבסיס שלי להופעה'.
"ייאמר לזכותם של המפקדים שלי שהם תמכו מאד ואפשרו לי לצאת להופעות בבסיסים אחרים. במקום לצאת לאפטר. הייתי יוצאת על מדים, משמחת חיילים בהופעה וחוזרת", היא משתפת.
עד מהרה, גם תוכן עצמאי שהעלתה לאינסטגרם תפס תאוצה והגיע לעמוד המוכר 'פזם גרם'. כיום, חודש וחצי לאחר שחרורה מצה"ל, סייג היא מבין העורכות ויוצרות התוכן שלו. חיילים רבים פרגנו לה על ההצלחה הגדולה ושלחו לה הודעות שהיא הפכה להם את הנסיעות המבאסות לבסיס בימי ראשון למהנות יותר.
למרות שבסך הכל סייג מספרת על תחושות טובות, התגובות לא תמיד היו טובות. "היו אומרים לי 'מה את סתומה, מי את בכלל?' ואת יודעת, גם כשאת כבר עושה את ההופעות, היו רואים אותי לובשת מדים, וזה לקח משם את כל יראת הכבוד שאתה חש כשאתה רואה שהביאו בנאדם מבחוץ, להופעה רק בשבילך.
.jpeg)
"היו הרבה הופעות שירדו עליי, שהיו אומרים לי 'יאללה יאללה, את בדיוק כמונו, לכי לשק"ם, לא מתאים. כשזה קורה בצבא זה אפילו עוד יותר קשה, אני על מדים, אני בדיוק כמו כולם, מה שנכון, אבל באתי לעשות משהו ולומר משהו בפניהם. ולקהל לפעמים היה קשה להפריד".
מאי מספרת שאחד האתגרים הגדולים שלה היה למצוא מכנה משותף עם חיילים קרביים, שלא הבינה בעולמם הצבאי. "את יכולה להיות מצוינת בהופעה מול מש"קיות ת"ש ולהתרסק מול קרביים. לכן לפני הופעה בפני קהל כזה, הייתי מחפשת מישהו מהקהל שבפניו אופיע, ושואלת על עולם המושגים שלהם, על הבדיחות בין החברים ועל עולמם הצבאי".
View this post on Instagram
ואז, בשיא ההצלחה, קיבלה סייג טלפון ממדור הפקות, שאחראי על תיאטרון צה"ל, ובפיהם בשורה אדירה לסטנדאפיסטית המצליחה - והם הציעו לה תפקיד חדש שטרם אויש רשמית: קומיקאית צבאית. "זה היה הניצחון שלי", היא משתפת. אבל השמחה לא ארכה זמן רב. "מפקד בית הספר שלי לא נתן לי לעבור תפקיד וזה כאב. הרגשתי שפעם נוספת, קצצו לי את הכנפיים".
אבל מאי סירבה לתת לאתגרים לנצח אותה ושמרה על רוח אופטימית. בדיעבד, היא אומרת, ההחלטה של אותו מפקד בית ספר הייתה לטובה. "זו גם הייתה הנקודה הכי טובה בשירות שלי. הופעתי המון לאחר הדרכות, יצרתי תוכן רב ובבסיס ההדרכה שלי הפירגון מעולם לא היה גדול יותר, אפילו הקצינה שלי קיבלה באהבה בסופו של דבר את היותה 'קצינת סטנדאפ'. השירות שלי הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים".
אנחנו מסיימים את הריאיון כשעה לאחר שפוטרה מעבודתה בסופרמרקט שבו היא עובדת מאז שהשתחררה. לכן כשבאה השאלה על השאיפות והעשייה בהמשך, במיוחד בשל העובדה שכל התוכן שלה בשנתיים האחרונות ומה שהביא אותה לתודעה, מבוסס על הצבא, שהיה ונגמר, ובצל תקופת הקורונה, היא מביעה את חששה: "אין ספק שגם אני, כמו הרבה חיילים, חטפתי כאפה. את שואלת את עצמך מה את עושה עכשיו כשהצבא לא בחייך יותר, כשההשראה ליצירת חומרים כבר לא מול העיניים שלך יום יום בבסיס.
"אצטרך להמציא את עצמי מחדש. כל הזמן צריכה. החלום הוא להתפרנס מהאומנות שלי, מהמופעים שלי, אבל אני יודעת שמה שצריך לקרות יקרה ולא משנה מה. אנסה להיכנס פנימה ולהגשים את עצמי. תיכנסו מהחלון, מהדלת, העיקר שתיכנסו, בלי פחד".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו