"ככה לא עובדים ישראלים", אמר החוקר הנורבגי לנחקרת הישראלית. למרות הודאתה, איש המשטרה המקומית סירב להאמין שמולו יושבת סוכנת מוסד שמתארת בפניו את אחד הכישלונות הגדולים בהיסטוריה של ארגון הביון הישראלי.
בחודש הבא ימלאו 48 שנה ל'פרשת לילהאמר', אחד המחדלים הגדולים של המוסד בשנות ה-70, אז חשבו אנשי יחידת המבצעים היוקרתית של המוסד כי חיסלו את עלי חסן סלאמה, מפקד ארגון הטרור 'ספטמבר השחור' ומי שנחשב ליורשו העתידי של יאסר ערפאת. זמן קצר לאחר מכן יתברר כי מי שחוסל בעיירה הנורבגית הנידחת הוא בכלל מלצר ממוצא אלג'יראי. ספר חדש, שסקר את מסמכים שונים לרבות תמלילי ועדת החקירה הנורבגית, חושף לראשונה פרטים חדשים על הפרשה העגומה שאירעה בקיץ 1973.
"זה סיפור עצוב מאוד", אומר ל'ישראל היום' ד"ר משה אלעד, מחבר הספר "סָעַרְת עָלַי אַרְצִי" בהוצאת צמרת, שמשמש כמרצה במכללה האקדמית גליל מערבי. בספר נסקרים 28 פרשיות, רובן ביטחוניות, שטלטלו את מערכת הביטחון הישראלית – לפני ואחרי קום המדינה.
ד"ר אלעד, אל"מ במיל', ראש מנכנון התיאום הביטחוני עם הרש"פ בתקופת אוסלו ומומחה לסכסוך הישראלי-פלשתיני, תירגם מאות עמודים ממסמכי ועדת החקירה הנורבגית וחשף את מה שחשבו הנורבגים על עמיתיהם הישראלים, את הפרשה בלילהאמר הוא מכנה כ"יום הכיפורים של המוסד". לדבריו, "יש במסמכים הפשטה מוחלטת של התנהלות המוסד באירוע. אנחנו נראים שם מאוד לא טוב. הנורבגים עצמם השתמשו לא פעם בתיאור הפעולה במילה שלומיאליות". בתקופה שקדמה לפרשה העגומה הצליחו סוכני מוסד לחסל לפחות שישה נציגי אש"ף בכירים וסייענים ברומא, פריז, אתונה וניקוסיה, במה שכונה על ידי התקשורת העולמית "זעם האל", אך הדבר גרם לזחיחות ותחושת ביטחון עצמי מופרז, שהובילה לכשל עצום ולא אופייני.
מעיון בחקירה הנורבגית משרטט אלעד את מה שהוא מכנה "התמוטטות אנשי המוסד בחקירות לילהאמר" ומנסה להבין כיצד קרה שארגון הביון מהטובים בעולם כשל כך מבחינה מבצעית ומקצועית, "כמעט עד סוף החקירה החוקר הנורבגי סבר שמדובר בתיק חקירה פלילי או בתיק סמים. היה לו קשה להאמין ששלומיאליות כזו תאפיין פעולה של המוסד הישראלי החזק והמאיים".
ביולי 1973 נשלחו אנשי "כידון" של מחלקת "קיסריה", יחידת המבצעים המוסד, כדי להתנקש בעלי חסן סלאמה, דמות בכירה באש"ף ומי שהיה בין מתכנני רצח אחד עשר הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן שנה קודם לכן. לפעולה זו קדמו שורת פעולות חיסלו של מחבלים ואנשי טרור שהיה להם חלק בטבח הספורטאים הישראלים.
אנשי המוסד נשלחו לנורבגיה על מנת לעקוב אחר אדם אחר שהיה מקורב לארגוני הטרור הפלסטינים ובו בעת גם שימש כמסייע למודיעין הישראלי, שבתקווה שזה יוביל אותם לסלאמה שכונה "הנסיך האדום". אותו אדם דיווח לישראל כי מעת לעת סלאמה מתגורר ברחוב רוגדביין 2 בעיר לילהאמר שבנורבגיה.
לאחר מעקב שנמשך זמן מה, החליטו במוסד, בהובלת מפקד הפעולה מייק הררי, כי אדם בשם אחמד בושיקי הוא בעצם סלאמה. למרות הסתייגויות חלק מאנשי השטח, שטענו כי מבנה גופו של בושיקי לא תואם את זה של סלאמה, היו בכירי המוסד משוכנעים שמדובר בארכי מחבל.
בשעה 22:41 עצר אוטובוס בעיירה המנומנמת וממנו ירדו בושיקי ובת זוגו טוריל לארסן, צעירה נורבגית בת 24 שבאותו הזמן היתה בחודש השביעי להריונה. הם שבו מבילוי בבית קולנוע שם צפו בסרט "הנשרים פשטו עם שחר". מולם הגיחה מכונית "מאזדה" 616 לבנה, ממנה יצאו במהירות זוג סוכנים שפתח באש מאקדחי בארטה 22.0 מ"מ עם משתיקי קול וירה בבושיקי 13 כדורים. בושיקי הובהל לבית החולים ושם נקבע מותו.
השוטרים הנורבגים, שחוו את אירוע הרצח הראשון מזה שנים ארוכות, היו אבדי עצות ולא הבינו את מניעי האירוע. אולם במהרה התגלתה הרשלנות המבצעית של אנשי המוסד שהובילה למעצרם של שישה מתוך 16 הסוכנים והאנשים שהיו קשורים לפרשה. "היו עדויות על רכבים שכורים עם אנטנות בולטות", מספר ד"ר אלעד. "בעיירה קטנה כולם יודעים איזה רכב שכור אז עוד לשים אנטנות על הגג? לאף רכב מקומי לא היו אנטנות בחוץ. במשטרה הנורבגית הבינו שהם עלו על משהו חשוב, אך עדיין לא הבינו כי מדובר בפרשייה ביטחונית, מודיעינית ופוליטית שחוצה יבשות".
בליל ההתנקשות נצפה רכב מסוג פג'ו בזירת האירוע ולמרבה הפלא מאוחר יותר הוא התגלה, במה שהיה למחדל ישראלי נוסף, חונה דווקא מול לא פחות מתחנת המשטרה של לילהאמר. עד מהרה נעצרו מריאן אתל גלדניקוף ודן ארט (ארבל) שהיו תחת זהות זרה ובהמשך נעצרו גם פטרישיה רוקסבורג (שהיתה למעשה סילביה רפאל המפורסמת שלקחה חלק בשורת פעולות של הארגון) שהציגה עצמה כצלמת קנדית ולסלי אורבאום שהזדהה כמורה מהעיר לידס שבאנגליה.
"סך הכל נעצרו 16 אנשים כאשר גלדניקוף וארבל התגלו כחוליה החלשה שהובילה לפתרון התעלומה", אומר אלעד. מפקד המבצע, מייק הררי, הצליח לחמוק מנורבגיה, כנראה בעזרת יאכטה של סייען יהודי מקומי. גם שני המתנקשים באחמד בושיקי הצליחו להימלט מנורבגיה".
ראש צוות החקירה סטיינאר ראבלו, וחוקר נוסף בשם לֵ ייף ליר החלו לחקור את החשודים. במהרה הם זיהו כי הישועה תגיע מגלדניקוף וארבל ולא מהזוג השני וכך אכן היה. גלדניקוף, שעלתה לישראל משבדיה, עבדה כמתכנתת מחשבים בחברת "אלתא" וגוייסה שלוש שנים לפני כן למוסד ללא הליך ההכשרה המקובל, הודתה כי היא "פועלת מטעם המוסד בישראל".
ארבל חשף גם הוא פרטים על שירותו בארגון הביון הישראלי, ביניהם, מפרסם אלעד לראשונה, גם פרטים שלא קשורים לפרשה. הסיבה לחשיפת הפרטים הסודיים, הייתה ככל הנראה בניסיון לגרום לחוקרים להתחשב בקלסטרופוביה שממנה סבל. "ארבל סיפר לחוקרים על חלקו בפרשת ספינת האורניום שהגיעה לישראל מבלגיה בשנת 1968". החוקרים נדהמו משני הסוכנים הסוררים, ותהו האם כך נראים אנשי המוסד. בעקבות עדויותיהם נעצרו מעורבים נוספים בפרשה. "הכל החל לקרוס. במטה המוסד בתל-אביב הגדירו זאת כלא פחות מאסון".
שנה לאחר פתיחת המשפט המיוחד באוסלו, נשלחו כל הסוכנים למאסר של בין שנתיים לחמש שנים, אולם תקופת מאסרם קוצרה והם השתחררו מוקדם יותר. חלקם שבו לעבוד במוסד וחלק אחר פנה לכיוונים אחרים לגמרי. סילביה רפאל התאהבה בעורך הדין הנורבגי שייצג אותה, והשניים עלו לארץ מחשש שגורמי טרור פלשתינים יתנקשו בהם בחו"ל.
אלעד חושף כי הסיבה לקשיחות הנורבגית הייתה חשד כי למוסד סייע קצין מודיעין נורבגי בכיר – קצין בשם טרונד יוהנסון, ששימש כראש לשכת קשרי המודיעין בצבא הנורבגי.
בעקבות הפרשה במוסד הפיקו לקחים רבים ובראשם הליך הגיוס והכשרת הסוכנים. "מדובר בכישלון הגדול ביותר של המוסד. זו פרשה מורכבת ומסובכת שירדה עד לשורשים העמוקים ולעצבים החשופים של הארגון".
בשנת 1996 הסכימה ממשלת ישראל לשלם פיצויים בסך 283 אלף דולר, בלי להודות באשמה, לבתו של בושיקי מאליקה שנולדה לאחר רצח אביה, לאמה האלמנה טוריל ולבן ג'מאל טרייה, שהמשיכו להתגורר בנורבגיה. ומה לגבי סלאמה? בזמן ההתנקשות בבושיקי הוא בכלל שהה בביירות. שש שנים לאחר מכן בשנת 1979 הוא חוסל באמצעות מכונית תופת שהופעלה בשלט רחוק והחשבון איתו נסגר באופן סופי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו