כשתחום המסעדנות על סף משבר - ארבע השפיות המציאו את עצמן מחדש

אוכל הוא יצירה. יש כאלה שחוויות קשות מכבות את היצירה שבהן - ויש כאלה שברגעי משבר היא דווקא מתעוררת אצלן והופכת מוחשית.

תחום המסעדנות עבר תהפוכות רבות מאז פרוץ מלחמת חרבות ברזל. מסעדות רבות, ובהן גם מוסדות ותיקים, לא הצליחו להתאושש מהמכה - וסגרו דלתות לצמיתות. אבל דווקא בין נשות האוכל היו כאלה שקמו על הרגליים חזקות יותר, שהצליחו ללדת את עצמן מחדש ולמצוא את הלביאה שבהן. לעבור ממצב של התרסקות - למצב של נתינה.

שיראל ברגר - "אוכל הוא יצירה. יש כאלה שרגעי משבר מעוררים בהן השראה"

"אני לא צריכה מלחמה כדי למצוא את הלביאה שבי", אומרת שיראל ברגר בביטחון ובטון הציני שמאפיין אותה. אולי משעשע לחשוב על זה, אבל גם מובן למה השפית הטבעונית מצליחה בקלות להשוות את עצמה לחיה טורפת. הבחירה האידיאולוגית שלה לא להגיש מנות עם חומרי גלם מן החי, כנראה היתה מציבה רבים אחרים בתחומה בעמדת נחיתות - אבל בתקופה האחרונה ברגר הצליחה להיכנס לאור הזרקורים הבינלאומי ולעורר הדים עם המסעדה "Opa" שלה ושל אחותה התאומה, שרונה ברגר. בין השאר, כשנכנסה השנה לדירוג הנחשב של 50 המסעדות הטובות ביותר בצפון אפריקה ובמזרח התיכון. ככה - אישה, טבעונית, ישראלית, רק בת 33.

"יום לפני 7 באוקטובר גיליתי ששלושה עובדים שלנו גנבו מאיתנו, והלכתי לישון בוכה, כי זה שבר אצלי את האמון. ב־7 באוקטובר קמתי לאזעקות ב־7:00 בבוקר. כמו רבים, הייתי פשוט בהלם", היא נזכרת. "אני לא אדם פוליטי, לא רואה חדשות, אבל במשך חמישה ימים לא הצלחתי להיפרד מהטלוויזיה. בכיתי והייתי בשיברון מטורף. לא ראינו אור".

למרות הקושי הכלכלי והנפשי שנוצר, שיראל ואחותה החליטו לרתום את המסעדה כדי לבשל למשפחות החטופים ולחיילים. "הכנתי קובה וקוסקוס, ואוכל כזה של בית, והיה לנו כיף ונחמד", היא מספרת בחצי חיוך, וממשיכה: "אחרי חודש, כשמסעדות חזרו לפעול, חשבנו לפתוח במתכונת שונה ורגועה יותר, אבל הרגשתי לא בנוח לדבר על תהליכים בירקות כשאנשים עוברים תהליכים כאלה עם עצמם".

מה גרם לך לשנות את דעתך?

"היתה לי הארה כזאת, שאיפה שיש מסעדה - יש חיים. יש אור, יש אנשים, יש התרחשות. וזה כל כך חשוב - במיוחד בתקופה הזאת, שבה הבחירה בחיים היא כל כך קריטית ועמוקה".

ברביקיו דלעת וצ'אטני מלון

ב־22 בנובמבר חזרה מסעדת העילית הטבעונית בשוק לוינסקי לפעול, הרבה פחות אלגנטית ובלי תפריט טעימות. רק כמה מנות לבחירה, לצד יין או קוקטיילים יצירתיים. אבל ההפתעה שהביאה איתה התקופה הגיעה דווקא מהמזווה - בצורת צנצנות מטבלים, כמו ברביקיו דלעת או צ'אטני מלון, שהשפית יצרה ושאיתן היתה מגיעה לשווקים.

"אני ואחותי מאוהבות במסעדנות ויודעות כמה זה קשה, במיוחד בישראל, ובמיוחד כשאת אישה בין כל כך הרבה אגו גברי. אז לאחרונה נאלצנו לחשוב על דרכים שהן גבוהות קולינרית, אבל מנגד גם מאפשרות לנו לא להתפרנס רק מהמסעדה", היא אומרת. "אנחנו עובדות עכשיו על כמה פרויקטים גדולים שיפעלו בעולם".

את מרגישה שיש פטריוטיזם בעשייה הקולינרית שלך?

"בתור שפית, אני חייבת להיות קשורה לטרואר ולאדמה, לייצג אותה. בישראל היו ניזונים לפני אלפי שנים בעיקר מירקות, מפירות, מקטניות ומדגנים, אז אני מרגישה שאני מקרבת אחרים לפה, ולפני הכל - שאני מתקרבת. זה הכי חשוב, כי זה מקרין החוצה.

"אני אוהבת את המקום הזה, את האנרגיה של האנשים, את הטרואר הישראלי. אני כנראה אוהבת לסבול. פעם אמרתי לעצמי שהקו האדום שלי ליציאה מהארץ זה אם יפציצו את הצנצנות".

מתכון למרק ירקות

המנה המנחמת של שיראל ברגר לתקופה

המצרכים:

1/2 כוס שמן זית ברנע ריש לקיש

1 ו־1/2 כוסות בצל אורגני חתוך לרבעים

3/4 כוס גזר אורגני חתוך לקוביות גדולות

3/4 כוס סלרי אורגני חתוך לקוביות גדולות

1/2 כוס עלי סלרי אורגניים קצוצים

2 עלי דפנה טריים גדולים

2 כפיות פלפל אנגלי כתוש

2 כפות מלח

1 כוס תפו"א אורגני חתוך לקוביות גדולות

1 כוס דלעת אורגנית חתוכה לקוביות גדולות

מים מסוננים (או מינרליים) לכיסוי

1 כוס קישוא אורגני קלוף וחתוך לקוביות

1/4 צרור פטרוזיליה אורגנית

אופן ההכנה:

1. מחממים סיר בינוני על להבה גדולה, מוסיפים שמן זית ומחממים מעט.

2. מוסיפים את הבצל, הגזר, הסלרי, עלי הסלרי, עלי הדפנה, הפלפל והמלח.

3. מנמיכים את האש, מערבבים ומכסים את הסיר.

4. כשהירקות מתרככים מוסיפים את תפוחי האדמה ואת הדלעת, מגבירים את האש, מערבבים ואז שוב מנמיכים את האש. מכסים את הסיר ומבשלים עד לריכוך של הדלעת ושל תפוח האדמה.

5. מוסיפים את המים עד לכיסוי הירקות, מביאים לרתיחה, מוסיפים את הקישוא ומבשלים כ־40 דקות על חום נמוך. לאחר 40 דקות מוסיפים את הפטרוזיליה - ובתיאבון!

קרן קדוש - "לביאה משאירה את הילדים שלה צמודים אליה, אבל לא יכולתי לשמור על הגולנצ'יק הפרטי שלי בבית"

"בזה אנחנו הכי טובות. בהבנה שיש לנו גם קריירה וגם ילדים", פותחת את השיחה השף־קונדיטורית קרן קדוש, שמובילה לצד בעלה את המוסד הירושלמי הוותיק "קפה קדוש". "תמיד הרגשתי שהכי מקצועי להגיד את זה בקול רם. שזה לא אמור להפריע לי, אלא שזה חלק מהיותי אני - אני אמא".

אצל קדוש, בת 46 ואם לארבעה - הבכור חייל - נראה שהמלחמה והמטבח נפגשו בדיוק במקום הזה. יום לפני 7 באוקטובר, היא, בעלה איציק והילדים היו בארוחת ערב אצל חברים. "הבכור שלי חזר מהבסיס, וגם הבן השני שלי, שנמצא במכינה קדם־צבאית. התרגשנו שכולם בבית. למחרת ב־8:30 קפצתי מהמיטה. אמא שלי היתה בטלפון, וצעקה 'מלחמה, מלחמה!'.

"שמעתי את הטלוויזיה למטה - הבנתי שיש בלגן, נכנסתי להיסטריה והתחלתי לצעוק. אמרתי לעצמי 'רק שאור לא יצא מהבית בלי להגיד', ונכנסתי לחרדה. הוא התעורר ולא הבין את ההיסטריה. רק כשחזר לחדר הוא התחיל לקבל הודעות שצריך להתכונן לחזור לבסיס.

"החברים שאיתם הוא עשה את הטירונות הם אלה שנפגעו הכי הרבה במהלך המלחמה. לביאה משאירה את הילדים שלה צמודים אליה, אבל לא יכולתי לשמור על הגולנצ'יק הפרטי שלי בבית. הוא נסע, ושלושה ימים עברו מבלי ששמתי לב לזמן. ההורים שלי הגיעו וטיפלו בקטנים. אז הבנתי שאני צריכה להתעורר על החיים, כי אני לא מחוברת".

בזמן הזה, "קפה קדוש" כבר נרתם להכין אוכל לחיילים, בין השאר כחלק מחמ"ל שהוקם בידי סוחרי שוק מחנה יהודה. "ביקשתי לפנות למפקדים של הילד ולבדוק מה הם צריכים. קניתי גרביים ותחתונים מכל חנות שהסכימה לפתוח לי, ופתחתי חמ"ל בבית כדי לשלוח לחיילים. בכל יום הייתי מצלצלת למפקדים, והם היו מספרים לי 'היום ירו עלינו רימון - לא התפוצץ, היום הרגנו שלושה מחבלים', והייתי אומרת 'זאת המשמרת של הילד שלי'. אבל ברגע שאת נכנסת לעשייה - זה שם אותך בפרספקטיבה אחרת, זה שם את החרדות בצד לרגע".

מתי החלטת שהגיע זמן לפתוח שוב את בית הקפה?

"בהתחלה בכלל לא רציתי לחזור. איציק היה אומר לי 'בואי קצת לעבוד', והייתי עונה 'איך אני יכולה לשבת בבית קפה כשיש הורים שהילדים שלהם חטופים, כשהילדים שלנו בעזה?'. יום אחד הגעתי עם דמעות בעיניים וכולם התחילו לבכות. היתה כאן אחת שבעלה נלחם בעזה, ואחרת שבמשפחה שלה יש חטופים... אז הבנתי שזה צורך נפשי, שאנשים לא באים לקפה כדי לחגוג, אלא כי הם צריכים את הרגע הזה, את הביחד. באותו הרגע החלטתי שאני מגיעה בכל יום, שצריך לחזור לשגרה".

הרגשת שאת מגייסת את היצירתיות שבך לטובת המלחמה?

"יום אחד נסענו לשבעה של אשתו של חבר שנהרגה במלחמה. תפס אותי שם מישהו ואמר לי שהוא חייב לאכול את הקינוח שלי 'הכלה מאיסטנבול', אז מישהי שמעה ואמרה 'לא יהיה שם כזה!', בגלל העניין שהיה סביב טורקיה וארדואן. אנשים גם כתבו לי על זה באינסטגרם - אז אמרתי שאני לא רוצה את המילה 'איסטנבול'. בסוף השטויות האלה תורמות למורל שלנו, אז הקינוח הפך להיות 'קרן שמש', מתוך התקווה שתהיה לנו קרן שמש ושהחטופים יחזרו.

"בכל שנה אני מתחילה להכין סופגניות חודשיים לפני חנוכה, ועבורי זה הדבר הכי שמח שיש. זה מזכיר לי את סבתא שלי, שהיתה מברכת כשהיא מכינה ספינג'. אבל לא רציתי להכין סופגניות השנה. כשהתחילו לדבר על שחרור החטופים, החלטתי להכין את הבצק יום לפני התאריך, ואז בצהריים אמרו שלא יהיה שחרור. עמדתי מול הבצק ושאלתי את עצמי 'כן או לא?' אז העובדים שלי אמרו לי 'יאללה, קרן, לגלגל בסוכר'. עמדנו כולנו ובירכנו שיחזרו החטופים. התחלנו לאפות סוף־סוף גם לחמים וחלות, כי היינו צריכים לשלוח לחיילים".

את הסופגניות לחג החנוכה השנה יצרה קדוש בהשראת היחידות השונות בצה"ל. "מצאתי את עצמי מכינה סופגניות עם תגים של יחידות. היה ביקוש, אבל בהתחלה זה נראה לי כמו ניצול ציני של המצב. אבל כשאיזו אמא אומרת לך 'הילד שלי גבעתי, אני רוצה גבעתי' - מבחינתי לעשות לה כיף זה הכי חשוב".

חלה מתוקה לחיילים

של השף־קונדיטורים קרן ואיציק קדוש

המצרכים:

לבצק

1 ביצה

60 מ"ל שמן קנולה

2 חלמונים

160 מ"ל מים

20 גר' שמרים טריים

500 גר' קמח חלה

50 גר' דבש

50 גר' סוכר

10 גר' מלח

10 יחידות רחת לוקום חתוכות לקוביות

50 גר' פיסטוקים ירוקים קצוצים

1 ביצה טרופה למריחה

תרסיס שמן או מעט חמאה לשימון התבנית

לציפוי

מי סוכר (1/2 כוס מים, 1/2 כוס סוכר, מעט תמצית וניל)

אופן ההכנה:

1. מערבבים במיקסר את הביצה, השמן, החלמונים, המים והשמרים.

2. מוסיפים בהדרגה את הקמח, הסוכר, הדבש והמלח, ולשים עד לקבלת בצק אחיד.

3. מוסיפים רחת לוקום ופיסטוקים קצוצים. לאחר קבלת תערובת אחידה מתפיחים את הבצק בקירור עד שהוא גדל פי שניים.

4. מחלקים את הבצק לשמונה כדורים שווים, מרדדים ליצירת רצועות שוות, קולעים קליעת 4 ומחברים את הקצוות.

5. משאירים לתפיחה נוספת ומורחים את הבצק התפוח בביצה.

6. שמים בתבנית משומנת ומכניסים לתנור שחומם מראש לטמפרטורה של 190 מעלות, ואופים כ־25 דקות.

7. כשהחלה זהובה מברישים אותה במי סוכר.

נאיפה מולא - "אני יודעת מה העדה הזאת נותנת למדינה, אבל האסימון נפל לאנשים רק אחרי 7 באוקטובר" 

"כשפתחתי את המסעדה, היתה אורחת שהגיעה אלי ואמרה לי: 'הבן שלי נפל ב־7 באוקטובר, וזה המקום הראשון שאני יוצאת אליו'. זאת היתה מבחינתי הזכות הכי גדולה שיכולה להיות. יצאתי אליה לשולחן ושתינו התפרקנו בבכי", מספרת השפית נאיפה מולא.

למולא (34), ילידת ירכא ואם לשתי בנות, שלפני כשנה הקימה במו ידיה את "נאיפה" בסמוך למרכז סוזן דלל שבתל אביב, לא היה קל לחזור לבשל ולארח. המלחמה תפסה אותה בשיאה - שפית מוערכת בעלת מסעדה חדשה עם הרבה הייפ, שנמצאת בתפוסה מלאה חודשים קדימה.

"אני כל הזמן מצטיירת כדמות חזקה, מובילה ועצמאית, אבל התמוטטתי לרצפה בחודש הזה והיה לי מאוד קשה לקום מחדש כדי להרים את העסק שלי, שאותו בניתי בעשר אצבעות עם הכסף שחסכתי", היא מודה.

"גדלתי עם בעל - ככה אני תמיד אומרת, כי אנחנו כבר 17 שנה ביחד. במשך 22 שנה הוא שירת בצבא, ולפני שנתיים יצא לפנסיה מוקדמת. כל החיים הוא הנחיל לי שהצבא שלנו הוא הכי טוב שיכול להיות. ב־7 באוקטובר הוא גמגם לי ושידר דאגות ופחד, ואז הבנתי שהמדינה בבעיה".

חאלד מולא הוא אחד מהמפתחים של כיפת ברזל. הוא מכיר מבפנים את המנהרות בעזה, וקיבל פעמיים את פרס ביטחון ישראל בבית הנשיא. ב־7 באוקטובר הוא מיהר להתנדב לשירות. "בימים רגילים הוא עוזר לי במסעדה - והוא הלך", היא מספרת. "אני רואה בטלוויזיה את כל הזוועות ומתקפלת בתוך עצמי. לא יצאתי מהבית 28 יום".

המשפחה תרמה את כל חומרי הגלם שהיו במסעדה, ואף תרמה כספים לבסיסים, אבל נאיפה לא היתה מסוגלת לפתוח את המקום. "אחרי יותר מחודש, הבנתי שהדבר שמרפא אותי ועושה לי טוב זה לבשל, ושזה מקרין את אותו האפקט לאדם שמולי. לא ידעתי אם אנשים יגיעו. פתיחת מסעדה דורשת המון עלויות, ויש לי אחריות על 25 עובדים. זאת היתה מבחינתי החלטה אמיצה".

פתחת עם אמירה...

"היו המון נופלים דרוזים במלחמה הזאת, גם דמויות מוכרות. רציתי לתת את הכבוד ולעשות איזושהי מחווה".

לקראת ערב הפתיחה המחודשת של המסעדה, היא החליטה לייצר סיכת אחדות - סיכה שמשלבת בין דגל ישראל לדגל הדרוזי. בערב הפתיחה ענדו היא ועובדיה את הסיכה, לצד צמיד צהוב למען השבת החטופים.

"אני יודעת מה העדה הזאת נותנת למדינה, אבל זה כאילו נפל לאנשים האסימון רק אחרי 7 באוקטובר, כביכול. זה ברור שאנחנו שם, זה ברור שאנחנו ביחד", היא מסבירה.

לצד מסעדת "נאיפה", בתקופה האחרונה היא פתחה גם בית קפה בנווה צדק בשם "West el Bald". "פשוט כי משעמם לי", היא אומרת ומצחקקת.

חשוב לך להביע את תחושת החיבור שלך למדינה בעשייה הקולינרית שלך?

"חד־משמעית. עם המלחמה או בלעדיה, המסעדה שלי ממחישה מה זאת ארץ ישראל. אני בחורה דרוזית שנולדה וגדלה פה, פתחה לבד את המקום, והכל פה כחול־לבן - מחומרי הגלם ועד לבקבוקי היין. זה מתבטא גם באוכל.

"אני מביאה לקדמת הבמה מטבח שגדלתי עליו ושקיים הרבה שנים, אבל שלא היה קיים עד היום בצורה של 'פיין דיינינג', אלא הופיע במפוזר בכל מיני דוכנים".

עוף ומחמר ואורז לבן בצד

המנה המנחמת של נאיפה מולא

המצרכים:

חומרים לעוף מחמר

כרעיים 1 קילו

תפוח אדמה 5 יח׳ בינוניות

גמבה אדומה 2 יח'

בצל לבן 3 יח'

עגבניה בשלה 3 יח'

מלח פלפל בהרט לפי הטעם

שמן זית

שמן ניטרלי לטיגון

4 כוסות ציר עוף

לאורז

אורז עגול 2 כוסות

ציר עוף חצי ליטר 

אגוז מוסקט

מלח

אופן ההכנה:

עוף:

במחבת רחבה שמים שמן ניטרלי, מטגנים חצי טיגון את הקרעיים ומניחים על רשת.

באותו שמן מטגנים חצי טיגון גם פרוסות תפוחי אדמה שקילפנו ופרסנו, וגם אותם מניחים על רשת לסינון.

רוטב מחמר:

במעבד מזון: בצל לבן קלוף וחתוך לרבעים, גמבה אדומה חתוכה עגבנייה בשלה חתוכה לרבעים. טוחנים גס בפולסים, ומעבירים למחבת רחבה עם כוס שמן זית, מלח פלפל ובהרט לפי הטעם. מביאים לרתיחה ומכניסים את העוף ואת תפוחי האדמה, מוסיפים ציר עוף, מכסים ומבשלים על אש נמוכה (בערך 40 דקות). טועמים ומתקנים טעמים.

מכניסים לתנור שחומם מראש על 200 מעלות עד לקבלת קצת צבע (למשך 20 דקות).

לאורז:

שוטפים ומשרים את האורז טוב טוב במים חמים, מסננים. מעבירים לסיר עם שמן זית, מטגנים טוב את האורז עם מעט מלח. כשהאורז משנה צבע מוסיפים 4 כוסות ציר עוף, מלח ואגוז מוסקט, מביאים לרתיחה תוך כדי ערבוב. אחרי רתיחה מנמיכים את האש מכסים ונותנים לזה 15-12 דקות.

מגישים יחד עם העוף ומחמר. אפשר להגיש סלט קצוץ או טחינה ליד.

רחל בן אלול - "החטופה שחזרה מעזה אמרה לי: 'הדבר היחיד שרציתי לאכול שם זה את הסנדוויץ' שלך'" 

שלושה ימים אחרי פרוץ המלחמה, השפית רחל בן אלול כבר פתחה את העסקים שלה בירושלים - דוכן הסנדוויצ'ים "רחל בשדרה" ובר היין־מעדנייה "רחל 5". "ביום שלישי קמתי בבוקר ואמרתי - אין מצב, לא יעזור לאף אחד כלום", היא מספרת. "ראיתי את השקט ברחובות, וחשבתי - אף אחד לא ישבור אותנו. אף אחד לא יעצור אותנו".

מאז היא רתמה את עסקיה לטובת הכנת מזון לחיילים, ואף יצאה עם פוד טראק כדי להגיש אוכל חם וטרי בשטח. "יום אחד הגיעה איזו לקוחה, ישבה בחוץ עם אחותה. היא הסתכלה עלי ואמרה לי 'הדבר היחיד שרציתי לאכול בשבי זה את הסנדוויץ' שלך'. היא הציגה את עצמה - אביטל אלדג'ם מקיבוץ חולית, וסיפרה שחטפו אותה ואת שני ילדיה לעזה. שכנתה עדי קפלון נרצחה, וילדיה נגב ואשל הפכו מאז להיות עבורה כמו משפחה. הפכנו לחברות מאוד טובות".

בן אלול היא בת למשפחה ירושלמית ותיקה. הבישול עמד במרכז הבית שבו גדלה. במרוצת השנים היא בחרה להיות דווקא אדריכלית, אבל לאחר שחלתה במחלה קשה היא החליטה לחזור אל אהבתה הגדולה: המטבח. לתודעה שלנו רחל פרצה כשהגיעה לגמר העונה החמישית של "מאסטר שף".

היום היא מהנדסת בעיקר כריכים בארבעת עסקיה, בירושלים ובתל אביב. "אין לי ילדים, כי כשרציתי כבר לא הספקתי. אני תמיד אומרת שהסנדוויצ'ים הם הילדים שלי. אין משהו יותר מנחם מכריך. בתקופה הזאת של המלחמה הוצאתי סנדוויץ' חדש, עם שמונה סוגי גבינה. נתתי לאנשים גם אפשרות לטעום סנדוויץ' חצי אנטריקוט חצי בשר אסאדו - במיוחד כשהיו נכנסים לפה חיילים, כי בבית אפשר לאכול מכל הסירים, ואולי בא להם גם וגם. האוכל הלך לכיוון מנחם יותר".

מה המלחמה שינתה בך?

"אמא שלי היתה אישה מאוד צנועה וכנועה. הביאו אותה למעברה, והיא עבדה כמו חמור בניקיונות ובמה לא. אבא שלי היה אדם לא קל. הם גידלו אותנו למופת בתנאים מאתגרים. אני ההפך הגמור ממנה - הייתי הילדה הכי קשה שלהם. תמיד הייתי צוחקת איתה ואומרת לה 'אם אלוהים החליט שאני אחיה - אני אחיה. אפילו הסרטן לא הצליח להרוג אותי'.

"למדנו ממנה דבר אחד: היא תמיד היתה אומרת לנו 'כל עוד אתה יכול לתת לאנשים בחיים האלה - תיתן'. אם יש משהו שיכול למלא נשמה ונפש של אדם, זאת היכולת לתת למישהו אחר ולראות אותו נהנה. אני מקווה שכל זה יגרום לכולנו להיות יותר בנתינה".

טאקו כוסמין עם מוקפץ עוף

המנה המנחמת של רחל בן אלול

המצרכים (ל-10 יחידות טאקו):

לטאקו

1 כוס קמח כוסמין

3 כפות שמן זית

1 כף עשבי תיבול של טימין מרווה

1 כוס מים

1/4 כפית מלח

קורט צ׳ילי חריף

אופן ההכנה:

טורפים הכל היטב היטב.

במחבת טפלון על אש בינונית שופכים מכד מדידה מעט מהבלילה בצורות של עיגול, ממתינים עד שהבצק משחים ומוציאים.

למוקפץ

1 בצל לבן חתוך לרצועות

1 פלפל צהוב חתוך לרצועות

1 פלפל אדום חתוך לרצועות

1 פלפל כתום יתוך לרצועות

פלפל ירוק חריף פרוס לעיגולים (לפי הטעם)

לרוטב: 3 כפות רוטב סויה

1 כף דבש

2 כפות חמאת בוטנים

אופן ההכנה:

מקפיצים הכל במחבת עם מעט שמן עד להזהבה.

מוסיפים את הרוטב ומקפיצים עוד כ־3 דקות.

הכנת המנה:

1. מורחים על הטורטייה אבוקדו.

2. מניחים מהמוקפץ על הטורטייה.

3. מוסיפים עלי כוסברה.

4. מגלגלים לצורת טורטייה.

להגשה - חופן עלי כוסברה