להיות נאמנה

זה קרה לפני כמעט תשע שנים, בצילומי תוכנית אקטואליה מובילה בטלוויזיה, שבה שימשתי באותה התקופה פרשנית הבית. הוזמנתי לדיון בנושא תקצוב הספורט הנשי, שאליו גם הוזמן כתב מהעיתון המתחרה.

כאשר אותו כתב גילה שאשב לצידו, הסביר שלא יוכל לעלות לשידור מכיוון שבמערכת שלו היתה אז הנחיה, שהגיעה מראש הפירמידה, לא להשתתף באירועים לצד עיתונאים מ"ישראל היום". בעקבות הדרמה, בהפקת התוכנית חשבו מה לעשות, והוצע שאופיע בלי שיצוין הקרדיט לעיתון שבו אני כותבת. סירבתי, כמובן.

זה קרה בתחילת דרכי ב"ישראל היום", והכמות והמעמד של האנשים שלחצו עלי לוותר על קרדיט לעיתון כדי שנתחיל בצילומים היו אדירים. נפגעתי מאוד מהדרישה ההזויה, ואני זוכרת את עצמי עומדת לבדי מולם, וברגע גורלי בוחרת בנאמנות למקום העבודה שלי, משום שנאמנות אצלי היא ערך עליון.

לאחר שמאסתי בוויכוח, שיגרתי את עצמי למערכת העיתון ודיווחתי באי־נעימות טוטאלית לעורך הראשי דאז, עמוס רגב, על האירוע. בדבריו, הוא עטף אותי במגבת חמה אחרי דלי הקרח שנשפך עלי שם. נמלאתי גאווה.

למחרת, הסיפור פורסם ב"ישראל היום". עותק מאותו גיליון הגיע לדוכן פלאפל ונפל לידיו של בחור בשם טל, שבדיוק באותו יום קיבל חשק לפלאפל, ובדרך כלל יושב להפסקת צהריים במקום אחר וקורא בכלל עיתון אחר.

בין השורות, ככה הוא טוען, זיהה אצלי "אופי", והציג אחד משלו כדי להגיע אלי. אחרי ההודעה המושקעת "היי, מה שלומך?" בפייסבוק, הוא הציע גם דייט מושקע - אבל הסקפטית נתנה לו סלוט זול של קפה צהריים בשישי.

שם, במרכזה של משבצת זמן צינית, למדתי שלא רק בסרטים יש דבר שנקרא אהבה ממבט ראשון. "או שאתה הונאה, או שתהיה בעלי", כרזתי לו את הכותרת, ללא פרומואים.

מאז אותו דייט, שארך חמש שעות, חלפו שנים רבות, שבהן לא הפסקתי לברך על הנחיית העבר במערכת העיתון המתחרה, שהובילה להחלטה שלי, שהובילה להנחיה של עמוס רגב לפרסום ב"ישראל היום", שהובילה לבחור האמביציוזי שקרא אותו והגיע אלי, שהובילה לדייט עם מי שאתם מכירים בטור הזה כחצי השני שלי.

יש לנו שתי בנות מהממות, שהגיעו לעולם בעקבות הסכסוך הברנז'אי העתיק הזה, ואהבה ענקית שמנצחת, תחזיקו חזק, אפילו את הוויכוחים הפוליטיים שיש בינינו.

בכל צומת או החלטה מרכזיים בחיי, אני נעצרת לחשוב על הרגע הזה שבו לא נכנעתי ללחץ, ומעל לכל אינטרס אישי הוכחתי נאמנות לתפקידי, ולדגל שאותו אני משרתת. בשנייה של החלטה מהלב פתחתי עבורי צומת מפתיע שהוביל בסופו לנתיב לחיים עם שותף גורלי. מי שלא הייתי זוכה בו, אם ברגע האמת הייתי נכנעת לכל אותם יועצים מטעם עצמם שהקיפו אותי.

מחויכת להיזכר, גאה על האומץ לא לשמור בבטן - ומייחלת לעוד צמתים מרהיבים כאלה.

danieller@israelhayom.co.il