בחדר האוכל כבר היה שקט מוחלט לקראת הדלקת נרות שבת כששלחתי יד בת 5 לקחת פרוסת חלה ודבורה שהסתתרה תחתיה עקצה אותי במרכז כף היד. בצרחות איומות, רכובה על הידיים של אבא, חצינו את חדר האוכל וכל החברים סובבו את הראש לראות מה קרה לבת של אלפרט.
בכיתי את כל הדרך מהכאב המתחלף בבושה, קוברת את הפנים בין הראש לצוואר של אבא, והוא לחש שתכף יעבור ושאין מה לכעוס על הדבורה, שהיא נבהלה הרבה יותר או שסתם היה לה יום רע.
לפני שבועיים, במתת שבגליל העליון, בחצר הבית של אפרים אזוב, הדבוראי שמאחורי דבש ניחוח הגליל, תחת סוכת גפנים הנותנת צל סמיך ושפע אשכולות, רציתי לספר לאבא ולילדה בוכה שזה הכל משום שמדובר בדבורה סורית, שהיא עצבנית במיוחד.
לכל הכתבות, הטורים והמדורים של שישבת
ישבנו מול נדיבות הנוף כשאזוב סיפר לי עליה. אמר שהסורית זו הדבורה המקורית שחייתה כאן, אבל נעלמה ואיננה עוד, שהיא היתה רגזנית במיוחד, אבל הרוגז הזה אִפשר לה לשרוד במזרח התיכון, אחרת היא לא היתה שורדת. אחד האויבים שלה היה הדבור, הוא הצרעה המזרחית. "הסוריות היו מתאבדות עליו, חונקות אותו מאחור, אבל הן נעלמו. הגלובליזציה הביאה תחתן את הדבורים האיטלקיות, שלא יכולות לאויבים המקומיים".
"היום כל מה שיש בטבע שלנו ובעצם בטבע בכלל אלה הדבורים שברחו לדבוראים", הוא מוזג לנו תה צמחים מהבר ומגיש תאנים משגעות מהגינה, ואני חושבת שהוא נראה כמו רקדן שברח מהבולשוי. אומר שהוא מנסה להימנע מבריחת הדבורים, אבל באופן טבעי מלכות זקנות עוזבות עם כמה מהדבורים את הכוורת.
"אם אני מצליח לתפוס אותן, אז יש לי נחיל חדש. אם לא, אז הטבע מאמץ אותן, אבל הן לא מצליחות להחזיק מעמד יותר משנה־שנתיים". הכוורות שהן יוצרות לא שופעות כמו מכוורות הבר שאותן הוא זוכר מילדותו, שמהן היה מתכבד בחלות נוטפות דבש מדביק ידיים ואצבעות.
אזוב אומר שיבוא דבורים הוא לא עניין חדש. הוא מספר שלפני כ־3,000 שנה התחילו לגדל דבורים בארץ, שבחפירות תל רחוב, ליד בית שאן, מצא פרופ' עמיחי מזר כוורות מבוץ, האופייניות לדבוראות מסורתית. כשבדקו את השרידים, התברר שמדובר במלכה אנטולית. "לא הסורית שהיתה, ולא האיטלקית שיש לנו היום, אלא דבורה שייבאו מאנטוליה שבטורקיה".
לא רק דבורים הביאה לכאן הגלובליזציה, אלא גם אויבים מרים, ובראשם קרדית ורואה, מין קרצית שמטילה את הביצים שלה רגע לפני שגולם הדבורה נסגר, ככה שאין לדבורים שום דרך למנוע את המומים בדבורה המתפתחת בפנים.
הטפיל הזה, שעשה שמות בתעשיית הדבש העולמית, הגיע לכאן בשנות ה־80 מדרום־מזרח אסיה, נפגש עם הדבורים המקומיות, שבתוך זמן קצר לא היה להן שום סיכוי לפתח איתו מערכת יחסים שתאפשר חיים לטפיל ולמארח.
כמו פרח בר
אזוב נולד בסוף שנות ה־50, לא רחוק משם, בקיבוץ אילון. ילד שלא הצליח להירדם בשנת הצהריים. מי שגדל בקיבוץ בשנים האלה יודע היטב את החשיבות שייחסו לה, את התעקשות המטפלות מול סרבני שינה. בהתחלה שלחו אותו למרפאה, שם נתנו לו כדורים צבעוניים שעד היום אין לו מושג מה היה בהם ואם היה, אבל דבר אחד ברור - זה לא עבד. אז שלחו אותו לעזור לכוורן של הקיבוץ. היה עושה כל מיני עבודות הנוגעות לבניית המסגרות שעליהן הדבורים יוצרות את חלות הדבש.
אפרים אזוב ואחת הכוורות שלו. "היום כל מה שיש בטבע שלנו, אלה הדבורים שברחו לדבוראים" // צילום: איתיאל ציון
אני מסתכלת על האיש שבפניו עוד אצורות הפנים של הילד שהיה, שאהב דבש והתאהב במלאכת הרדייה, שבה החל אחרי הצבא בבית ספר שדה חרמון. אז הוא השתמש בציוד שננטש, קנה נחיל מכוורן בקיבוץ דן, ו־10,000 דבורים ומלכה אחת נהגו בו בנדיבות השמורה לאלה הבאים בהתכוונות מלאה וגמלו לו בכוורת מלאה בדבש כבר ברדייה הראשונה.
ב־1984 פתח את המכוורת במתת. הדבורים שלו רועות בין השאר בסאסא, נחל בצת, נחל דישון, שתולה וכרם בן זמרה. את כל שיודעת האדמה לתת לו וללהקתו הוא יודע. רודה בסוף האביב דבש פרחי בר כמו מרווה ובשטחים החקלאיים פרחי אבוקדו, שאותו הוא מפרה עבור החקלאים. בסוף הקיץ הוא רודה דבש זעתר וקוצים, ועוד רדייה נוספת בסוף הסתיו של החרוב. כל דבש וטעמיו, כל דבש והצבע שלו, כל דבש והתכונות המיוחסות לו.
דבש הזלוע, שמגיע מהחרמון, משמש אפרודיזיאק, דבש הצבר תרופה ללב, דבש הזעתר לחיזוק הריכוז והזיכרון ונגד הצטננויות, וזה של המרווה יפה למערכת החיסון ונגד שפעת. ויש גם דבש חרובים, שתכונותיו כחומר משמר ומחטא עולות על כל האחרים.
התמורות מקשות את דרכו של הדבוראי בארץ זבת דבש, שבה מספר הכוורות למטר הוא כנראה הגדול בעולם. המאבק ביבוא, בעיקר מסין, שם, גם אם מדובר בדבש חף מזיופים ומיני אנטיביוטיקות, קשה להתחרות בשפעת הפריחה ובכוח האדם הזול.
הוא גם דבוראי שמקפיד להשאיר דבש לשימוש הדבורים. לא מאמין שמי סוכר יכולים לשמש תחליף מספק, אף שבדבוראות מודרנית הם הפכו מזמן לתחליף המאפשר רדיית עוד קצת דבש, ולעזאזל חוסנה של הכוורת ומה יהיה מחר.
הלכנו אחריו למכון הרדייה שתחת הבית, נותנים לשון במינים השונים של דבש, שככל שהוא טרי יותר ככה בולטים ההבדלים בטעם ובבושם שנתנו לו הפרחים השונים. ונסענו איתו לאורך מטעי התפוחים, עוד מעט לבנון, לכוורות שהציב סמוך לפריחת הזעתר, וכשהוציא את החלה, שעליה עשרות דבורים אחוזות תזזית, להראות לנו את המלכה, לא הצלחתי להבדיל בינה לבין האחרות.
החורף מגיע
כאלף מינים של דבורים ידועים למדע. רוב הדבורים חיות לבדן, מעטות מקימות מושבות בנות עונה, שבהן רק המלכה חיה מספיק להקים את המושבה הבאה. אצל דבורת הדבש חיי הקהילה מפותחים בהרבה, ועשרות אלפי דבורים זקוקות למזון גם בעונת החורף, אז אין לסמוך על אספקת הצוף, והן, שהיו בעולם הרבה לפנינו, למדו את שעתיד יהיה ללמוד האדם - שימור מזון לימי החורף.
הכל מופנה לתהליך הייצור לשימור הכוורת. להבטחת הדור הבא. לדאוג שלא תידלדל האוכלוסייה בכוורת, כי אז הדבורים חשופות לסכנת מוות מקור או מרעב, להבטחת מחול הכלולות המתקיים פעם אחת בחייה של מלכה, לסילוק הזכרים מהכוורת בחורף החוצה אל מותם, כי אין בהם צורך ופרזיטים לא באים בחשבון בתוך המבנה היצרני.
"הנה היא", הוא אומר פתאום ומצביע עליה באצבעות חשופות, "הנה, זו שהיא קצת יותר מוארכת". וכמה שניסיתי, ואפילו שבאתי קרוב־קרוב, לא הבחנתי בינה לבין האחרות. אזוב אומר שבעיקרון עניין המלוכה הוא כמו נשיאות בארה"ב. כל אחת יכולה להפוך למלכה.
הכוורת של אפרים. עניין המלוכה הוא כמו נשיאות בארה"ב, כל אחת יכולה להפוך למלכה // צילום: איתיאל ציון
בעונת השיא של הפריחה, זהו השלב שבו כוורת צריכה לחשוב אבולוציונית מה יקרה אם תבוא שריפה, הצפה או מחלה. כדי לשרוד, לא מספיק שהמלכה תטיל 1,500 ביצים ביום, צריך שתהיה התפצלות וחלק מהדבורים יקימו נחלה חדשה. לפני הפיצול מתחילות הדבורים להאכיל במזון מלכות לא רק את המלכה, אלא עוד כמה עשרות זחלים בתוך תא מיוחד. הראשונה שתצא תהרוג את האחרות. אין צורך ביותר ממלכה אחת. החזקה היא שתשרוד. ומול ההסברים שלו, פתאום היה נדמה לי שאני רואה. הצבעתי בביטחון. "מה פתאום", חייך אזוב. "זו ההיא, שתי שורות מעליה. איך את לא רואה?".
לכבוד שנה מתוקה, ממתיקה כמה מתכונים שבאים אל הדבש בדרך אחרת.
סלט גרעיני שיפון, שקדים ורימון בדבש
סלט שהוא מלוח־מר־חריף־מתוק, לשנה חדשה, טובה, כזו שלא נבהלת מטעמיה כולם. את גרעיני השיפון אני מוצאת בחנויות טבע. לא מצאתם? לא נורא, גם גרעיני חיטה יעבדו כאן. הכמות ל־4 סועדים.
החומרים:
√ 1 כוס גרעיני שיפון
√ מלח
√ 1/2 כוס עלי כוסברה קצוצים דק
√ 3/4 כוס עלי נענע קצוצים דק
√ 2 כפות דבש
√ גרעינים מ־1 רימון
√ 1/2 פלפל חריף טרי, נקי מזרעים ופרוס לפרוסות דקיקות
√ 1/2 1 כפות לימון כבוש קצוץ
√ 2 כפות שמן זית באיכות טובה
√ 100 גרם שקדים קלויים במלח קצוצים גס
בסיר מכוסה, על אש בינונית, מבשלים את גרעיני השיפון ב־3 כוסות מים עם קצת מלח. אחרי חצי שעה בודקים אם כלו המים והגרעינים רכים. מניחים שיצטננו או שוטפים במים קרים על מנת לזרז קירור. בקערה מערבבים את הגרעינים עם עשבי התבלין, הדבש, גרעיני הרימון, הפלפל החריף, והלימון הכבוש. יוצקים את שמן הזית, מוסיפים את השקדים, מערבבים, טועמים ומתקנים תיבול. מגישים מייד.
דלעת ערמונים צלויה, טובלת בטחינה ובדבש, עם עלים ירוקים
תוספת הכי קלה שיש, שבה ירק כתום שנחרך בתנור מבסוט מהשילוב בין מתקתקות הדבש למרירות הטחינה. הכמות ל־4 סועדים.
החומרים:
√ 1 דלעת ערמונים במשקל של
כ־600 גרם
√ 6 כפות שמן זית
√ מלח
√ 1/2 לימון
√ 1 כף דבש
√ 4 כפיות טחינה גולמית
√ חופן בצל ירוק קצוץ דק
√ חופן עלי ארוגולה קצוצים
√ 1 כף עלי טרגון ללא גבעול קצוצים דק
מחממים תנור ל־200 מעלות. חוצים את הדלעת לאורכה, מסלקים את הגרעינים ופורסים לפרוסות בעובי של כ־3 מ"מ. מסדרים על תבנית עם נייר אפייה, יוצקים את שמן הזית וממליחים. אופים 20 דקות. זולפים מעט מיץ לימון, דבש וטחינה גולמית, מפזרים מעל את הירוקים ואוכלים מייד.
פסטה בדבש, חמאה וגשם שחור
מתכון בשתי תנועות שמשחק עם הדבש במגרש המוכר לו פחות. הפסטה המתאימה לו היא זו הדקיקה העונה לשם קפליני או שערות מלאך. גם אטריות דקות למרק יעבדו פה, בתנאי שתקפידו על משך בישול קצר. הכמות ל־4 סועדים.
החומרים:
√ 500 גרם קפליני
√ 120 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
√ 100 גרם צנוברים
√ 1 כף מחוקה פלפל שחור גרוס
√ קליפה מגוררת מ־1 לימון
√ 1/2 1 כפות דבש
√ 100 גרם גבינת פרמזן
מבשלים את הפסטה במים עם מלח לפי הוראות היצרן. בד בבד, במעבד מזון טוחנים את החמאה, הצנוברים, הפלפל השחור הגרוס, קליפת הלימון, הדבש והפרמזן למרקם אחיד. מסננים את הפסטה, אבל לא מנערים, ככה שיישארו מעט מעודפי המים על האטריות. מוסיפים את תערובת החמאה ומערבבים נמרצות עד שכל אטרייה תהיה מצופה בתערובת. מגישים מייד. √
hillaal1@gmail.comהדרך הטובה ביותר להיחשף אל מוצרי דבש ניחוח הגליל היא להגיע למתת בתיאום מראש עם אפרים אזוב בטלפון: 050-2819039טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו