"שאלתי את האבא אם היה לבד עם הילד כל היום, והוא אמר: 'נראה לך שעשינו ילד כדי שאוכל להתעלל בו?'"

יום שני, 23 בנובמבר, היה הדרמטי ביותר בחקירת ההתעללות במ', התינוק בן הארבעה חודשים מהדרום שנפטר שלושה ימים לפני כן. שני ההורים היו עצורים כמעט שבועיים, חשודים בעבירות חמורות. הרופאים אבחנו שבר בגולגולתו של הפעוט, דימומים במוחו, נזק לעמוד השדרה, עיוותים בזרועותיו ושברים בצלעותיו, חלקם היו בתהליך איחוי והעידו על אפשרות לפגיעה מתמשכת.

בשעות הצהריים התכנס במשטרת אשקלון צוות החקירה המיוחד לפרשה, שהורכב כולו מנשים - ראש אגף חקירות ומודיעין, רפ"ק קרן טולדנו; ממלאת מקום ראש משרד חקירות, מפקחת אורית מרקוביץ'; וראש צוות נוער, רס"ב מאיה עזרד. הן עמדו בפני דיון נוסף בהארכת מעצרם של ההורים, ועדיין לא היה ברור אם אחד מהם, או שניהם, התעללו בילד. בחקירה התברר כי שני ההורים נורמטיביים ומשכילים, הביעו אהבה לילד והכחישו בתוקף את החשדות.

"השעה שבה אירעה הפגיעה שהובילה למוות היתה באותו רגע נעלם קריטי", מסבירה רפ"ק טולדנו. "היה בידינו ציר הזמן של ההורים לאורך היממה שקדמה לאלימות, והם היו ביחד רק שעה אחת. בשאר השעות התפצלו. כשאחד מהם היה בעבודה, השני נשאר עם התינוק. בצעד נדיר התקשרתי למכון לרפואה משפטית והסברתי שהזמן הוא הפקטור החשוב ביותר עכשיו".

כשעה אחר כך יצאו מפקחת מרקוביץ' ורס"ב עזרד לבית משפט השלום בעיר. הורי הפעוט נותרו בבית המעצר שקמה באשקלון והצטרפו לדיון בזום. מרקוביץ' עמדה מול השופטת דורית בונדק והסבירה מדוע יש להשאיר את השניים במעצר: "דיברתי על הסבל שהתינוק עבר בחייו הקצרים ועל כך שעלינו להשלים את החקירה, כי עדיין רב הנסתר על הגלוי. פתאום הבחנתי בזווית העין שמאיה מסמנת לי לעצור. ביקשתי הפסקה.

"הדו"ח הפתולוגי הראשוני בדיוק נשלח אלינו והסיר את הספקות. על פי הדו"ח, הפגיעה בתינוק היתה מכוונת ולא כתוצאה מתאונה, ובוצעה בסמוך לאשפוז בבית החולים. בשעות האלו רק האב היה איתו. ביקשתי לשחרר את האמא מהמעצר".

עם הגשת כתב האישום השבוע, הותרו לפרסום רק פרטיו של האב - יעקב יוסובוב (27), הנדסאי בחברה ציבורית, שמתגורר עם אשתו ובנם ביישוב באר גנים ליד אשקלון. הוא מואשם בהמתה בקלות דעת, בתקיפת קטין או חסר ישע על ידי אחראי, ובהתעללות בקטין או בחסר ישע על ידי אחראי. העונש המרבי המצטבר על כל העבירות הוא 28 שנות מאסר.

"בלתי נתפס מה התינוק הזה עבר בחייו הקצרים", אומרת רס"ב עזרד. "מחומר הראיות עולה מי פגע בו, אבל לא הדרך שבה נעשו הדברים. מאחר שהאב מכחיש, יש סיכוי שלא נדע לעולם". 

* * * 

קרן (43), גרושה ואם לבת חיילת, התגייסה למשטרה לפני 23 שנים והתמחתה בחקירות של פשעים חמורים ואלימות במשפחה. לתפקידה הנוכחי נכנסה לפני כחודשיים, וכעבור ימים ספורים מינתה למ"מ ראש משרד החקירות את אורית (42), נשואה ואם לשלושה, שבדיוק סיימה התמחות במשפטים במחלקת התביעות של מחוז מרכז. במהלך 20 שנות שירותה חקרה אורית עבירות מין בילדים ופגיעה בחסרי ישע.

גם מאיה (45) מתרכזת בעבירות מין והתעללות בילדים ובחסרי ישע. היא נשואה, אם לארבעה, ונמצאת במשטרה 22 שנים. בניגוד לחברותיה, שהחלו את שירותן כחוקרות, היא התגייסה כלוחמת יס"מ במרחב לכיש, וכעבור שלוש שנים עשתה הסבה. לפני שבועות אחדים השתתפה בחקירת האונס הקבוצתי באילת.

הראשונה שקיבלה את ההודעה על הפרשה המטלטלת, שהציפה את הכותרות בשבועות האחרונים, היתה קרן. ב־10 בנובמבר, 21:30, צלצל הטלפון כשהיתה בביתה באשדוד.

"הקצין התורן דיווח לי שמבית החולים ברזילי הודיעו על תינוק בן ארבעה חודשים, שהגיע בהכרה חלקית ועם סימנים כחולים ברקות. שאלתי היכן ההורים, והוא ענה ששניהם בבית החולים, נסערים ומבוהלים, ולידם נמצא חוקר.

"ביקשתי שהחוקר יגבה מהאב בעדינות עדות פתוחה, ושאחר כך יביא אותו לתחנה. כשהגעתי לתחנה, ראיתי בחור צעיר, לבוש בטרנינג שחור ונעלי ספורט, על פניו זקן קטן וחובש כיפה שחורה.

"קראתי את העדות שנגבתה ממנו. הוא סיפר לחוקר שאין לו מושג מה קרה, ושאולי יש לילד, מ', בעיה רפואית או מום מולד. אמר שהם נפגשו עם רופא מאיכילוב בגלל נפיחות בראש של בנו, ונשלחו לבדיקות נוספות, שהיו אמורות להתקיים כעבור שבוע. התחושה באותו רגע היתה שמדובר באבא שמאוד דואג לבנו. 

"הכנסתי אותו למשרד שלי. הוא סיפר שבאותו יום חזר ב־8:30 בבוקר ממשמרת לילה, ושעה אחר כך יצאה אשתו, כ' (24), לעבודה. היא עובדת בחברת סייבר ביטחונית, שמונה ימים לפני כן היא סיימה את חופשת הלידה.

"יוסובוב תיאר את סדר היום. סיפר שהאכיל את התינוק, הלך לישון והתעורר בצהריים כדי להאכיל אותו שוב. לדבריו, גם בערב נתן לו בקבוק, אבל מ' בקושי אכל. הוא שם את הפעוט במיטה, הלך לשירותים, ואז שמע אותו משתנק. הוא אמר: 'רצתי לילד וראיתי שכולו עם קיא וחיוור מאוד. הרמתי אותו והראש שלו נשמט. הזמנתי מד"א ולקחו אותו לבית החולים. בדרך התקשרתי לאשתי והיא יצאה מהעבודה ובאה לבית החולים'.

"באותו רגע הוא נשמע כמו אבא צעיר שחרד לבן שלו. הצעתי לו להתלוות אליו הביתה, כדי לשחזר את האירועים, והוא הסכים. נסעתי עם טכנאי זיהוי פלילי, כדי שיתעד את התשאול בווידאו.

"הגענו ליחידת הדיור שלהם. המקום היה מסודר ונקי. סל קל, בקבוקים, צעצועים, מיטה לתינוק בחדר השינה. הרושם הראשוני היה שיש פה הורים שמשקיעים בילד ודואגים לכל מחסורו. הכי רחוק מהורים מתעללים.

"בשחזור הוא הדגים לנו איך האכיל את התינוק על הספה ואיך השכיב אותו במיטה. שם נדלקה לי נורה אדומה, כי הסדין היה נקי. שאלתי אותו היכן סימני הקיא, והוא אמר: 'ניקיתי עם מגבון'. זה לא היה הגיוני. היכן הכתם? גם המגבון בפח לא היה מלוכלך. הילד שלך נחנק, ויש לך זמן לנקות עם מגבון? הוא התעקש שזה מה שעשה. עברנו למטבח, ושמתי לב שעל השיש יש בקבוק עם 150 סמ"ק מזון לתינוקות.

"שאלתי 'כמה האכלת אותו?', והוא ענה: 'הכנתי 150 סמ"ק, והוא אכל 70'. אמרתי לו: 'לא יכול להיות, כי הבקבוק מלא', והוא השיב: 'כנראה הכנתי כמות גדולה יותר'. שאלתי אם הוא היה לבד עם הילד כל היום, והוא אמר: 'נראה לך שעשינו ילד כדי שאוכל להתעלל בו?' 

"חזרנו לתחנה בחצות, וכמה דקות אחר כך התקשר החוקר מבית החולים וסיפר שבבדיקות גילו שחלק מהשברים בצלעות נגרמו בעבר. הוריתי לחוקרת תורנית בתחנה להודיע ליוסובוב שיתקשר לעורך דין, כי הוא עומד להיעצר ולהיחקר באזהרה".

* * *

למחרת בבוקר התקשרה אורית לבית החולים וביקשה עדכון על מצבו של התינוק. נאמר לה כי במהלך הלילה הוא עבר שלוש החייאות. היא הורתה להביא את האם מבית החולים, כדי לחקור אותה. במקביל, יוסובוב נלקח להארכת מעצר בבית המשפט.

"הסתכלתי על האמא, היא נראתה לי בחורה תמימה. לבשה חצאית וחבשה כיסוי ראש. היא ציירה לי תמונה מושלמת: 'אנחנו מאוד אוהבים אחד את השני ואת הילד, הכל טוב בינינו, ובעלי מסתדר נפלא עם ילדים. יש לו המון סבלנות אליהם, אז לא תהיה לו סבלנות לבן שלו?' אמרתי שמצאו עליו סימנים כחולים, והיא ענתה: 'בעלי אמר לי שסימנים יכולים להיגרם גם כשהילד ישן על המוצץ'. 

"היא דיברה בענייניות שלא התאימה למצב שבו נמצא הילד. את אמא שלו, את אמורה לגונן עליו. היא התעקשה שכאשר יצאה בבוקר, הוא היה בסדר. שאלתי: 'אז מי גרם לו לחבלות ולמצב כל כך קשה?', והיא ענתה: 'לא יודעת. בעלי לא עשה כלום. הוא אמר שהילד נחנק מאוכל'.

"אמרתי לה שזה ילד קטן עם הרבה מאוד חבלות, ולא הגיוני שבגילו הוא מעד במדרגות. הוא אפילו לא מתהפך. היא עמדה על שלה, שאינה יודעת מה קרה. 

"חקרתי אותה במשך שעות, והגרסה שלה לא השתנתה. הוצאתי דו"ח של אחד הרופאים, שציין שיש גם חבלות ישנות, והיא אומרת: 'אין לי הסבר'. הודעתי לה שהיא עצורה. רק אז פרצה בבכי. העברנו אותה לבית המעצר באשקלון, והודעתי לה שלמחרת תובא לבית המשפט להארכת מעצרה". 

מייד לאחר חקירת האם החליטה רפ"ק טולדנו להקים צוות חקירה מיוחד בפרשה. "ידעתי שאני רוצה איתי את אורית ומאיה", היא אומרת. "שיערתי שהאמא תישבר ראשונה, ואין טוב יותר משתי אימהות, שיידעו לדובב אותה ולפרוט על המיתרים הרגישים. אורית ומאיה מנוסות בחקירות של פגיעה בחסרי ישע, מקצועיות, ויודעות לתמרן בין אמפתיה לבין אסרטיביות".

אורית: "מרגע המינוי, ביקשנו מבית המשפט צווים. רצינו איכון לניידים שלהם, כדי לעבור על התמונות, ההודעות והיסטוריית הגלישה. ביקשנו תיקים רפואיים של הפעוט והחשודים, כולל מסמכים מחדר לידה ומטיפת חלב. אולי באמת יתברר שלפעוט יש מום מולד?

"בערב זימַנו לעדות את ההורים של יוסובוב, את ההורים של אשתו ואת האחים של יוסובוב ואשתו. כולם טענו שמדובר בזוג מושלם. חמותו של יוסובוב אמרה שהוא כמו הבן שלה. מייד הבנו שזאת תהיה חקירה לא פשוטה, וצריך לנתק את הרגש מהשכל. יש פה הורים רגילים, רחוקים מתדמית המתעללים, תינוק מטופל ולא מוזנח, והלב יוצא אליהם. גם המשפחה סביבם תומכת ללא עוררין. זה אתגר. כדי להוכיח אשמה, חומר הראיות חייב להיות מקיף, ענייני ויסודי. אסור להשאיר שום דבר ליד המקרה". 

אורית ניגשת אל הארון הגדול ושולפת ממנו בובת תינוק הלבושה בבגד תכלת. "אחרי שבית המשפט האריך את מעצרה של האם בארבעה ימים, הצעתי להביא את הבובה מהגן של אמא שלי, כדי שיוסובוב יוכל להדגים עליה כיצד החזיק את התינוק באותו יום". 

מאיה: "הוא ישב מולנו וכמעט לא זז. קור הרוח שלו היה בולט. כמו רובוט חזר על אותה גרסה: 'הילד הקיא, קראתי למד"א, לא פגעתי בו, אין לי מושג מהיכן השברים, אולי קיבל מכה מהמיטה, אולי ישן על מוצץ'. גידלתי ארבעה ילדים חובבי מוצצים, ולאף אחד מהם לא היו כאלה סימנים".

* * *

כשיוסובוב החל להתחמק מתשובות, אורית הרימה עליו את קולה. "שאלתי: 'מהיכן החבלות?', והוא עונה: 'לא יודע'. 'איך נגרם לילד שבר בגולגולת?'. 'לא יודע'.

"שאלתי: 'אתה יודע שבבית החולים לא מצאו אוכל בקנה הנשימה של מ'? מה אתה אומר על זה?', והוא: 'לא יודע. יש אלוהים, רק לו הפתרונים'. פתאום הוא אמר שבא לו משהו מתוק, אז מאיה הלכה למשרד שלה והביאה לו עוגיות שאפתה בשבת".

מאיה: "אין אצלנו שוטרת טובה ושוטרת רעה. כשצריך, אנחנו מרימות את הקול, אבל אנחנו יודעות גם להיות רכות. בסופו של דבר, חשוב לנו להגיע לגרסה שתשפוך אור על מה שאירע לתינוק. הרצון לעשות איתו צדק הוא שעומד לנגד עינינו".

יוסובוב אכל כמה עוגיות, ואחר כך ביקשו ממנו החוקרות לשחזר על הבובה כיצד טיפל בבנו. "הוא עשה כל תנועה בעדינות", אומרת אורית, "ולראשונה הטחנו בו שבית החולים מצא אצל מ' גם חבלות ושברים ישנים. הוא אמר: 'זה בטח הפרמדיקים של מד"א, כשעשו החייאה באמבולנס'. זימַנו גם אותם לעדות, והם סיפרו שלא היה אפשר לפספס את החבלות על ראש הפעוט. הם שאלו את יוסובוב על כך בדרך לבית החולים, אבל הוא לא ענה".

החוקרות החליטו לנסוע לבית החולים ברזילי ולגבות עדויות מכל אנשי הצוות שטיפלו בתינוק. מאיה: "כל מי שבא במגע של דקה עם התינוק נתן עדות. רצינו להיות יסודיות. לא להשאיר שום דבר פתוח.

"ראינו את הילד בטיפול נמרץ. ילד יפה עם עור שקוף ועיניים עצומות עם ריסים ארוכים. הוא לא הזיז אצבע, לרגע חשבתי שמדובר בבובה. הוא שכב על מיטה עם חיתול, ואינספור צינורות יוצאים מהפה, האף שלו, הידיים והרגליים. לידו היה מכשיר שחימם אותו. עד אותו רגע ראינו אותו רק בתמונות שקיבלנו מבית החולים לצורך החקירה, וגם בהן היה קשה לנו לצפות.

"התקרבתי אליו, וראיתי שהרקות שלו מלאות בסימנים כחולים. לידן, באזור השיער, היו כתמים אדומים גדולים. זה היה מטלטל. רק אז הבנתי את עוצמת הסבל שהוא חווה בחייו הקצרים. איך מישהו יכול לפגוע ככה בפעוט?

"כשראיתי אותו ככה, התאפקתי לא לבכות. באותו לילה לא הצלחתי להירדם. אני מצטערת שראיתי אותו".

אורית: "גם אני. זו היתה הפעם הראשונה שאני מסתכלת במו עיניי בתינוק שעבר התעללות, ומבחינתי גם האחרונה. זה סחף אותי מבחינה רגשית. הלכתי לישון עם זה בלילה, וקמתי עם זה בבוקר". 

מאיה: "אני משתגעת כשלילד שלי יש שריטה. באחת החקירות של האם שאלתי אותה: 'הילד שלך במצב קשה, שוכב בבית חולים מחוסר הכרה, איך את לא בוכה?'. והיא אמרה לי: 'זו אשמתכן, עצרתן אותי במקום לתת לי להיות לידו'. 

שאלנו: 'למה את מגינה על בעלך ולא על התינוק?', והיא השיבה: 'אכפת לי משניהם. בעלי לעולם לא היה פוגע בו'". 

* * *

למחרת, יום שישי, 13 בנובמבר, הורה מפקד מרחב לכיש, נצ"מ רונן אבניאלי, לאפשר להורים לבקר בנפרד את בנם בבית החולים. תחילה הגיע האב, מלווה בשוטרי סיור. אחריו הגיעה האם, ומאיה התלוותה אליה.

"היא בקושי הלכה וביקשה שאחזיק לה את היד", היא מספרת. "כשנכנסנו לטיפול נמרץ, היא ניגשה למיטה שלו, ליטפה לו את היד ובכתה קצת. שמעתי אותה אומרת: 'חיים שלי, תהיה חזק, אני יודעת שתתגבר ותצליח'. היה לי קשה להישאר שם ויצאתי החוצה. היא היתה חשודה בעבירות פליליות, אבל שם ראיתי בה רק אמא לילד במצב אנוש. אם ההורים לא היו רואים את התינוק לפני שנפטר, זה היה מדיר שינה מעיניי". 

קרן: "לא מדובר פה במשפחות פשע או בעבריינים. אלה הורים, שיש סיכוי שאחד מהם אינו אשם. אם אהיה פחות אנושית, אז אני חוקרת טובה יותר? כשמאיה סיפרה לי כמה היה לה קשה, הבנתי על מה היא מדברת. דמיינתי את האמא יושבת בתא מעצר, רחוקה מהבן הגוסס שלה. ראיתי שהאמא מתחילה להפנים את המצב, והערכתי שאנחנו לא רחוקות מפיצוח.

"היה ברור שצריך לגרום לאחד מהם לצאת נגד השני, וזה היה אתגר לא קל, כי הם תמכו כל הזמן זה בזה. במקביל, חקרנו את השכנים, להבין אם שמעו משהו. הבאנו גם סרטונים ממצלמת אבטחה בסביבה, כדי להוכיח שלא היה גורם חיצוני נוסף, כמו מטפלת, למשל, שנכנס לבית ופגע בתינוק. רצינו לדעת מי בדיוק היה איתו ביממה שקדמה לאשפוז".

לצד החקירות הכמעט יומיומיות של ההורים, שהמשיכו להכחיש כי הם יודעים מה קרה לבנם, החלו להגיע גם ההודעות והתמונות מהטלפונים הניידים של ההורים. זה הוביל לפריצת דרך ראשונה בחקירה. 

אורית: "הטלפונים שלהם היו מלאים במאות צילומים של מ', לא שונה מכל הורה אחר. ואז שמנו לב שערב לפני האשפוז, האמא עשתה איתו סלפי ושלחה לבעלה. הילד נראה ערני וחייכן. הגדלנו את הצילום ובחַנו אותו מקרוב. חיפשנו סימנים כחולים ואדומים, אבל הם לא היו שם.

"זו היתה הפעם הראשונה שעלתה האפשרות שהאמא לא פגעה בבנה, אבל לא ידענו אם ראתה או ידעה. האב הסתמן כחשוד העיקרי.

"המשכנו לעבור על הצילומים, ואז עלו גם דברים אחרים. ראינו תמונה של הילד עם שריטות על הפנים. בתמונה אחרת היה לו סימן כחול בצד הראש. והיה גם צילום שלו עם סימן אדום ונפיחות מתחת לעין". 

בהמשך עברו החוקרות גם על הודעות הווטסאפ של ההורים. הן מצאו 22 הודעות ממועדים שונים, שחיזקו אצלן את החשדות. באחת מהן כתב יוסובוב לאשתו: "תמרחי לו אלוורה על עמוד השדרה עד שייספג. לפחות שלא יכאב לו". 

* * *

כעבור יומיים, ב־16 בנובמבר, הודיע בית החולים כי הילד נמצא במוות מוחי. למחרת הוא נפטר. 

אורית: "כ' היתה בדיוק בתחנה, כי הבאנו אותה לעוד חקירה. בהתייעצות עם הסנגור שלה, החלטנו לא לבשר לה עד סיום החקירה". 

יש חוקרים שמנצלים את רגע המשבר הזה. 

"זה לא מוסרי לנצל אדם במצב שברירי כזה. לא מוסיף לנו כבוד. היו רגעים בחקירות שהרמתי את הקול וקראתי ליוסובוב שקרן, אבל הטקטיקה הזאת לא נכונה תמיד.

"באותו יום היתה בידיי חוות דעת ראשונית מהמכון לרפואה משפטית, שנסמכה על צילומים ודו"חות רפואיים. הראיתי לאמא, והיא המשיכה להתעקש ש'אין סיכוי שבעלי פגע בילד'. כשסיימנו, יצאתי החוצה וביקשתי מקרן לבשר לה שהבן שלה נפטר. לא הייתי מסוגלת". 

קרן: "ידעתי שאני הולכת למוטט לה את החיים. הצגתי את עצמי כממונה על החקירה ואמרתי לה: 'אני מצטערת להודיע לך שהבן שלך לא הצליח לשרוד את הפגיעה הקשה. הרופאים קבעו את מותו'.

"היא הסתכלה עלי בהלם ואמרה: 'מה פתאום? זה לא יכול להיות. לא נתַנו אישור לנתק אותו מהמכשירים'. הבנתי שהיא חושבת שהילד עדיין במוות מוחי.

"אמרתי לה: 'הוא לא שרד, הגוף שלו קרס'. כ' פרצה בבכי ואמרה: 'זה לא נכון, אתן משקרות לי'. ואז ירדה מהכיסא והתיישבה על הרצפה". 

מאיה: "היא ביקשה לדבר עם אמא שלה, שהיתה בבית החולים וכבר קיבלה את הבשורה. העלינו אותה על הקו. האמא ניחמה אותה, ואז אמרה משפט שהוביל לפריצת דרך: 'תספרי להם כל מה שאת יודעת. תספרי להם את האמת'". 

קרן: "פניתי אליה ואמרתי שאם היא רוצה לספר משהו, זה הזמן. היא אמרה שהיה מקרה אלים אחד". 

אורית: "בדיוק נכנסתי בחזרה לחדר. ראיתי את כ' על הרצפה, והרמתי אותה. חקרנו אותה שלושתנו. זה לקח כמה שעות. היא בכתה כל הזמן. אמרנו לה שצריך לעשות חסד עם הילד ולדעת מה קרה לו.

"היא סיפרה שחודשיים לפני כן, בשעת לילה מאוחרת, היא ישבה בחדר השינה, ובעלה היה בסלון עם הילד. פתאום שמעה את הילד בוכה ורצה אליו. לדבריה, ראתה את יוסובוב מחזיק אותו על זרוע אחת, כשפניו כלפי מטה, והוא מזיז את היד במהירות מצד לצד. 

"לקחתי את הבובה וביקשתי שתדגים. זה נראָה כמו טלטול חזק. לטענתה, היא צעקה על בעלה 'מה אתה עושה?', ובתגובה הוא הטיח את הילד על הספה, קם ממקומו ואמר שהילד נחנק. מייד אחר כך יצא מהבית. היא התקשרה אליו והתחננה שישוב. הבנו עד כמה היא תלויה בו". 

מאיה: "שיערנו שהיא מסתירה דברים נוספים, ולחצנו עליה. אמרנו לה, 'זה הילד שלך, את לא רוצה לדעת מה קרה לו?'. בסוף היא הודתה שהיה מקרה נוסף, חודש לפני האשפוז. בזמן שהיא ראתה טלוויזיה בסלון, יוסובוב נכנס לחדר השינה וניגש לילד. היא שוב שמעה את הילד בוכה וראתה שבעלה מערסל אותו ומקפיץ אותו באוויר. כששאלה מה הוא עושה, ענה לה: 'היד שלו נתפסה בחולצה שלי, רק ניסיתי לשחרר אותה'. הם שוב רבו.

"נתנו לה את הבובה כדי שתראה לנו, וראינו כמה הראש של הבובה מיטלטל באוויר. זה יכול להוביל לשטפי דם או לשברים בצלעות אצל תינוק בן שלושה חודשים".

החוקרות החליטו להביא את ההורים לעימות. הן גם החתימו אותם על הסכמה לבצע נתיחה לאחר המוות. אורית ומאיה ביקשו מהאם לחזור בעימות על הדברים שסיפרה בחקירתה, אבל היא ריככה את התיאורים. 

אורית: "כשאמרנו ליוסובוב שהדו"ח הראשוני מצביע על אלימות כלפי בנו, הוא ענה: 'גם אני רוצה לדעת מה קרה. תחקרו ותבדקו. אתן צריכות להגיד לי מה היה לבן שלי, לא אני'". 

* * *

שלושה ימים לאחר שנפטר, ב־20 בנובמבר, הובא הפעוט למנוחות בישוב סמוך לאשקלון. שני ההורים קיבלו את אישור המשטרה ללוותו בפעם האחרונה, אולם נאסר עליהם לדבר זה עם זה. כעבור שלושה ימים נוספים שוחררה האם לביתה. למחרת היא הובאה לחקירה אחרונה. 

מאיה: "היא המשיכה לטעון שאין סיכוי שבעלה פגע בילד, אבל אמרה: 'תמשיכו לפעול לחקר האמת'. החלטנו להפגיש אותם לעימות שני, אבל היא שוב היתה עדינה איתו. במקום להטיח בו שיסביר את פשר החבלות שנמצאו על הילד, היא אמרה: 'אולי לא שמת לב והוא קיבל מכה? תסביר לי איך זה יכול לקרות'. הוא ענה: 'לא יודע'. 

"התרגזנו. היא ראתה את דו"ח הנתיחה הראשוני, ונכתב בו בפירוש שמדובר בחבלות. קראנו לאמא שלה, שהמתינה בחוץ, וביקשנו שתיקח אותה הביתה. האם נכנסה לחדר החקירות, הסתכלה על יוסובוב והתפרצה עליו: 'אתה פגעת בנכד שלי. היית החתן האהוב עלי, אתה יודע כמה אהבתי אותך. הייתי בשבילך כמו אמא. איך עשית לו דבר כזה?'. הוא ענה: 'תודה רבה. נראה לך שאני אעשה דבר כזה?'

"זה לא היה מתוכנן, אבל נתַנו לוויכוח להימשך. אחרי כמה דקות, הוא כבר סירב להוציא הגה".

בכתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, טענה התובעת, עו"ד טל אדיר־כהן, כי "כשהיה לבד עם התינוק בבית, בנסיבות שאינן ידועות בברור, תקף הנאשם את התינוק וגרם לחבלות חמורות בראשו ועשה בו מעשה התעללות גופנית, תוך נטילת סיכון בלתי סביר לאפשרות שמעשיו יגרמו למות התינוק".

יוסובוב, המיוצג על ידי עו"ד ישר יעקובי, ישיב לאישומים נגדו בשבוע הבא, בפני השופט נאסר אבו־טהה. 

יש משהו בחקירה שאתן מצטערות עליו?

קרן: "אמנם הבאנו ראיות נגד הנאשם, אבל לא קיבלנו תשובה לשאלה מה קרה לילד. יש בידינו דו"חות רפואיים, ציר זמן, סרטון מצלמת אבטחה שממקם את יוסובוב בביתו, תמונות שמוכיחות שיום לפני כן הילד לא היה חבול - אבל מה שקרה שם בין ארבעת הקירות נותר פתוח". 

מאיה: "למרות זאת, עשינו צדק עם התינוק. הוא קורבן שלא היה יכול לדבר או להתנגד למעשים".

* * *

סנגורו של יוסובוב, עו"ד ישר יעקובי, מסר: "נכנסתי לתיק השבוע וטרם ראיתי את חומר הראיות. הלקוח שלי מכחיש את כל האישומים נגדו וטוען כי מעולם לא התעלל בבנו התינוק. לאחר קריאת התיק ובחינת חומר הראיות, כולי תקווה שנצליח להוכיח בבית המשפט את חפותו". 

בא כוחה של כ', עו"ד שרון וקנין, מסר: "מתחילת החקירה טענה כ' לחפותה והבהירה שאין לה הסבר לחבלות. היא נותרה במעצר בגלל החבלות הישנות, מחשש שנעשו בתקופה שהיתה בחופשת לידה. היא היתה מוכנה, ועדיין מוכנה, להיבדק בפוליגרף, אולם המשטרה סירבה. 

"גם עם הגשת כתב האישום נגד בעלה, כ' עדיין מאמינה לו, אבל גם סומכת על רשויות החוק. היא לא נגד הראיות, אבל רוצה להמתין ולראות אם תהיה קביעה חד־משמעית. חשוב לה לדעת את האמת. היא עברה שתי טרגדיות - האחת, אובדן הילד, שאליו היא מתגעגעת מאוד. השנייה, מעצרו של בעלה".

TalA@IsraelHayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו