בשנים האחרונות הפכה נועה קירל, בעל כורחה, לסמל תוסס של המראה הבריא והאנטי רזון. בזמן שנערות בגילה חלמו על מודל גוף כמעט בלתי אפשרי, קירל הוכיחה שלא חייבים להשתתף במרוץ הקילוגרמים כדי לגרוף הצלחה. אלא שבחודשים האחרונים גם קירל החלה בשגרת ספורט - והגזרה הצטמקה בהתאם.
"בסגר הראשון היה לי מאוד משעמם, ואמא שלי ואני התחלנו לעשות זומבה. פשוט התאהבתי בספורט", היא משחזרת. "כשהסתיים הסגר הכרתי את ליקי, המאמנת שלי, ומצאתי בזה תרפיה, כי פתאום יש לי שעה לבד לעצמי. השעה הזאת היא כמו פסיכולוג".
היתה לך הרבה השפעה בכל נושא דימוי הגוף.
"אני יודעת. הראיתי מודל בריא שמתרכז בדברים אחרים חוץ מהנראות, ואני שמחה שזה נתן דוגמה להרבה נערות שהבינו שלא צריך לרדוף אחרי המראה או הגוף הבלתי מושג. אני עדיין בדעה הזאת, אבל לא הלכתי עם תווית על המצח שזה מה שאני מקדמת. זה פשוט קרה לבד. היום התחלתי להתחטב, אבל זה לא העיקר. אני עושה את זה למען העבודה שלי, כדי להיות יותר חזקה ובריאה - וזה כיף".
היום היא מקפידה להתאמן חמש־שש פעמים בשבוע. "כבר אין סיכוי שפחות מזה. לפני כן ראיתי באימון מותרות, כי חשבתי שאם אני רוקדת ומופיעה - אני בשיא הכושר. אבל כשהתחלתי להתאמן הבנתי כמה אני לא, וכמה אפשר הרבה יותר".
רצית לרדת במשקל?
"זאת לא היתה המטרה, אבל כן רזיתי והתחטבתי, ואני רואה תוצאות. פתאום התחזקתי, ואני מרגישה בריאה וחזקה יותר. המקצוע שלי מאוד פיזי, אבל אני מרגישה פתאום יותר קלילה".
אילו תגובות את מקבלת?
"כולם אומרים לי, 'רזית, רזית, רזית', ואני אומרת שזה ממש לא העיקר פה. לא ניסיתי לרזות. פשוט רציתי להיות בכושר ובמיטבי, כי ההופעות שלי מערבות ריקוד ושירה. גם פיתחתי אימון שהוא שילוב של שירה תוך כדי אירובי. אני גם עושה פילאטיס".
יש תפריט שאת מקפידה עליו?
"אני פשוט אוכלת בריא ומאוזן, כי אם כבר התאמנתי אז למה לא שגם אוכל בריא? אבל אני לא עם תפריט ודיאטה, ואני לא מונעת מעצמי שום דבר".
• • •
ברוכים הבאים לעולמה של נועה קירל. זמרת, אושיה, מודל חיקוי, אחת הכוכבות הגדולות כיום בישראל ובעלת שאיפות לשחזר את ההישג גם בחו"ל - והיא בסך הכל בת 20.
ברוח הימים הללו, לראיון מתייצבים לצידה לא פחות מארבעה משקיפים־מלווים: הסוכן הכל־יכול רוברטו בן־שושן; איש יחסי הציבור שמלווה אותה, שיר פינטו; נציג דובר צה"ל, שהוקפץ בהתראה קצרה למשימת הפיקוח החשובה על המרואיינת (ונהנה להתחכך קצת באבק כוכבים); ונוי, העוזרת האישית - פונקציה חדשה בפמליה.
"אני בודקת שהיא מקבלת את התנאים שמגיעים לה, שהיא אוכלת ושותה בזמן, ושהכל עובד כמו שהיא רוצה", מספרת נוי בנימוס. "עבדתי ביום צילום שנועה הצטלמה בו, והיא ראתה אותי, הציעה לי להיות העוזרת האישית שלה - והסכמתי".
נועה: "נוי דאגה לי לאוכל. בדרך כלל מפיקים לא נותנים זמן לאכול, כדי שנחזור לצלם, והיא פשוט לקחה אותי מהסט והושיבה אותי לאכול. בזה היא קנתה אותי. עד עכשיו לא היתה לי עוזרת אישית, ופתאום הרגשתי שאני צריכה".
את צועקת או נוזפת בה לפעמים?
"אין דבר כזה. צעקות זה רק עליו (מצביעה על רוברטו; ע"ס), והוא צועק עלי גם".
רוברטו: "אני בחיים לא מרים את הקול".
נועה: "כן, בטח. שמע, אנחנו עוברים דברים גדולים ומתמודדים עם הרבה חבָרות, אילוצים, אחריות ומחויבות, אבל משתדלים בלי צעקות. אני אתייחס בכבוד גם למי שהתפקיד שלו הוא להביא לי כיסא ביום צילום".
כשקירל אומרת שהיא עוברת דברים גדולים, היא מתכוונת לשתי הקריירות שהיא מנהלת במקביל. האחת בארץ, שנמצאת בנקודת רתיחה כבר כמה שנים, כולל תואר זמרת השנה שהיא מקבלת עכשיו בפעם השנייה ברצף מגלגלצ; והשנייה בחו"ל, שנמצאת בטו־דו ליסט שלה, והיא האתגר הגדול הבא מבחינתה. בין לבין היא מובילה חמישה קמפיינים: פלאפון, yes, פומה, Vibez Neon - ואפילו קמפיין חינוכי נגד עישון.
רוברטו: "זה נשמע לך הרבה, אבל היו הרבה מותגים שהציעו לנו קמפיינים עם הרבה מאוד כסף, ונועה לא התחברה וסירבה. רוצה לשמוע על המיליונים שהלכו לפח? מיליון שקל על קמפיין בגדי ים, אמרה לא. מיליון שקל פיג'מות הלכו לפח, ועוד מיליון להלבשה תחתונה. תוסיף לזה שנפרדנו גם מכמה מותגים שהיא היתה איתם שנים, כי היא הרגישה שהיא מיצתה. זה עוד כמה מיליונים, כמה יצא לך?"
נועה, למה לא קמפיין הלבשה תחתונה, בעצם?
"יכול להיות שבעוד חצי שנה יהיה לי יותר רלוונטי לעשות משהו כזה. כשארגיש יותר בוגרת".
למה מפורסמים לא אוהבים לדבר על כסף?
"אפשר לדבר על הכסף, אבל זה פשוט לא מעניין אותי, ואני נשבעת לך שאני לא יודעת. אבא שלי הוא איש עסקים, ואני מאוד סומכת עליו ומאוד שקטה. אולי בעוד כמה שנים אתעניין יותר. לאחרונה התחלתי קצת יותר לשאול, אבל זה באמת שולי".
רוברטו: "נועה נמצאת בתחרות עם עצמה, ואם בשנה החולפת היא הרוויחה מיליון שקל - אז בשנה הזאת היא רוצה שני מיליון שקל. לא בגלל כסף, אלא בגלל האתגר. אבא שלה משקיע את הכסף שלה בנדל"ן".
נועה: "אני מאמינה שכל אמן צריך להתרכז בעבודה קשה ובאמנות, ולא בכמה הוא מרוויח. יכול להיות שאם אבא שלי לא היה מבין בזה, הייתי יותר מתעכבת על זה".
כמה יש לך בעובר ושב?
"אני לא יודעת, ואני עדיין מסתובבת עם אשראי נוער. כשאני רוצה לצאת מהבית, אני מבקשת מההורים שלי 200 שקל".
לא מאמין לך.
"נשבעת לך. אני לא מוּנעת מכסף, וזה לא השיקול שלי. כמו ששמעת, קיבלתי הצעות לדברים עם סכומים מטורפים ואמרתי לא".
את יודעת, נניח, כמה את מרוויחה על הפסטיגל?
"ברור, אל תגזים. רוברטו הוא סוכן מעולה, אני לא דואגת".
רוברטו: "סכום עגול" (רומז למיליון שקל; ע"ס).
נועה (נבוכה): "די, אני עובדת קשה, וזה בסדר. אני פשוט יודעת שיש את רוברטו ואני יודעת שהוא לא יתפשר. ואבא שלי, שמנהל אותי כלכלית, כך שאני לא צריכה להתעסק בזה".
• • •
היא נולדה וגדלה ברעננה, לאמיר, בעלים של מפעל זכוכית, ואילנה, שמנהלת את "כל המסביב והמוצרים" הקשורים בבתה - שניהם בשנות ה־50 לחייהם. ילדה שחלמה להיות כוכבת עוד לפני שידעה קרוא וכתוב. בגיל 14 התחילה לעבוד בתעשייה ולשחרר סינגלים לרדיו. להיטה הראשון "קילר", מ־2015, גרר תגובות על פרובוקטיביות למרות גילה הצעיר, ובהמשך היא השתתפה בסדרת הריאליטי־דוקו "פושרז", על ילדים שהוריהם דוחפים אותם להצלחה.
בתוך שלוש שנים הפכה למולטי טאלנט - זמרת, שחקנית ודוגמנית. במילה אחת: כוכבת. בשתי מילים: כוכבת על. על אף המעמד - 1.1 מיליון עוקבים באינסטגרם, יותר מ־200 אלף בטיקטוק, ולאחרונה גם פתחה טוויטר, כי "זמרים בארה"ב אוהבים" - בסוף כל יום היא חוזרת לחדר שלה בבית הוריה. ויש לה הסבר.
"נתחיל בזה שאני לא יודעת לעשות דברים בסיסיים לבד. זה לא מתוך פינוק, אלא בגלל שאני עובדת מגיל מאוד צעיר ומעולם לא הספקתי ללמוד את זה. בוא נגיד את האמת - זה מאוד נוח", היא מתוודה. "אני לא רואה את עצמי גרה לבד. גם כשאני בלוס אנג'לס ההורים נוסעים איתי".
התעשייה ממוקדת בתל אביב. לא חשבת לעבור לעיר הגדולה?
"לא, אני כל היום בתל אביב גם ככה, ויש משהו כיפי בלחזור לרעננה לשקט שלי".
היא גם חיילת מן המניין בדרגת סמלת בצה"ל, משרתת מפברואר 2020, ובניגוד למפורסמים אחרים שהתגייסו כדי לסמן וי על תמונת אינסטוש במדים, קירל לא מפסיקה לעבור בין בסיסים ולהופיע בפני חיילים כזמרת צבאית. "אתמול מישהו התגייס וכתב, 'התגייסתי, איפה שלב ההופעה של נועה קירל?", היא צוחקת.
אז ביום את מוציאה סינגל בינלאומי, ובערב את מול חיילים בבסיס נידח?
"אני רואה את זה כמשהו מגניב. יום אחד את במסיבת עיתונאים עם שיר בינלאומי, וכמה שעות אחר כך אני כבר מופיעה על מדים. יש בזה משהו מאוד מאזן, ששומר עלי מלתפוס תחת. אני נהנית להופיע בפני חיילים, כי הם הקהל הכי טוב בעולם. הם בגיל שלי וגדלו איתי, ואני מרגישה שאני מופיעה מול חברים. אני גם יודעת כמה זה כיף להם ומספק אותם".
יכול להיות גם קצת מביך.
"כמובן אלו לא הבמות הגדולות שאני מכירה, אין תאורה, אין רקדנים והכל עלי. אני נותנת מעצמי הכל, ויש בזה משהו כיפי. אבא שלי בא לראות אותי יום אחד בהופעה מול חיילים, והוא התחיל לבכות מהתרגשות".
לא תמיד כיף לנסוע שעות לבסיס בעפולה, נניח.
"נכון שזה לא הכי קל, לא, אבל זה אטרף ואני נהנית מזה. אלו חיילים שמכירים אותי מהשיר הראשון שלי, והם גם ראו אותי מופיעה בקניון. החיילים הם הגרעין הכי חזק שלי. קורה לי מלא פעמים שאני פוגשת חיילות שהיו איתי בכיתה, ואחר כך הן שולחות לי הודעה 'איזה כיף היה לראות אותך מופיעה'".
את עונה?
"ברור".
את מאמינה שהגיוס שלך נתן דוגמה לכוכבי נוער אחרים?
"הגיוס שלי הראה לאנשים שאפשר להתגייס ולנהל קריירה, וזה יכול לקרות במקביל. וזה הראה שאפשר לעשות שירות משמעותי".
על מה היית צריכה לוותר בקריירה בגלל צה"ל?
"כשנפגשתי עם 'אטלנטיק רקורדס' בפעם הראשונה, לפני כשנתיים, וראיתי שהם מתעניינים, הסברתי להם שאני הולכת להתגייס ושאני לא מתכוונת לוותר על הצבא. הקשר הראשון איתם נוצר דרך המנהלת שלי שם, שרונה נומדר (מפיקה ומנהלת ישראלית לשעבר שעברה להתגורר בלוס אנג'לס; ע"ס). אמרתי שהם צריכים להביא את זה בחשבון, ולשמחתי זה לא השפיע לרעה על העסקה. אני חושבת שהם דווקא אפילו העריכו את זה. הם החתימו אותי בינואר 2020, וזה חוזה גדול. אני לא יכולה לחשוף מה הוא כולל משני הצדדים".
הם בטח חושבים שאת מינימום לוחמת קרבית.
"לפעמים אני עושה איתם שיחות זום כשאני על מדים, והם בטוחים שאני לוחמת מטורפת. סיפרתי להם שהייתי בטירונות וניקיתי שירותים, והם לא מבינים איך זה ומעמד של כוכבת הכי גדולה יכולים לעבוד ביחד. אלו דברים שקורים רק בארץ".
עיתונאים בחו"ל שואלים אותך על השירות שלך?
"כן, וב'אטלנטיק' אוהבים את זה ומשתמשים בזה ליחסי ציבור. אבל בראיונות אני לא נותנת לזה הרבה מקום".
יש גם תגובות שליליות?
"עדיין לא, אבל אני מאמינה שזה יבוא. אני חושבת לפעמים שזה יכול להשפיע על האהבה שלהם אלי ולמוזיקה שלי, אבל אני באמת אנסה להראות את ישראל ככישרון, מוזיקה טובה ופאן. אין סיכוי שאנתק או אעלים את הישראליות שלי.
"אני זוכרת שכשהיה מבצע צבאי, דיברתי עם הסוכנים שלי שמייצגים גם את בלה וג'יג'י חדיד. חשבתי לעצמי, יו, איך בא לי כבר להצליח בעולם ולדברר את ישראל ולייצג את המדינה".
• • •
למשוואה המכובדת והעמוסה שמרכיבה את חייה תוסיפו את יהונתן מרגי (21), זמר, יוצר, רקדן, שחקן ומולטי טאלנט בזכות עצמו, שבשלוש השנים האחרונות מתהדר בתואר בן זוגה הצמוד.
"שלוש שנים זה הרבה זמן, במיוחד ביחס לגיל שלי", היא מתפעלת. "אנחנו יודעים איך דברים עובדים, ושנינו באותם העולמות ומבינים אחד את השני. תחשוב מה היה קורה אם הייתי עם מישהו שלא מבין את העבודה שלי ואת רמת התובענות".
אי אפשר לא להזכיר את השמועות על הפרידה ביניכם.
"זה מצחיק אותי שאנשים מגיעים למסקנות בגלל האינסטגרם. מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתעדת יותר מדי מהיומיום שלי באינסטגרם, וזה לא הדבר העיקרי שלי. פעם היה לי יותר זמן לזה, והיום פחות. ואולי תופתע לשמוע - אבל זה באמת לא בא לי באופן טבעי. לא בא לי טבעי לעצור באמצע בילוי ולהצטלם. פעם זה יותר התאים לי, כי הייתי יותר ילדה וזה הגניב אותי, אבל היום פחות. וגם הפסקתי להשתמש בפילטרים".
השמועה שנפרדתם נפוצה כמעט בכל מקום.
"אני מבינה שזה מאוד מעניין אנשים ועיתונאים, ואין לי מה לעשות עם זה. זה מתחיל משמועה, הופך לאייטם באחד האתרים, וכולם אחריו וזה בסדר. אני יודעת איך זה עובד".
הפעם השמועה היתה חזקה יותר מבדרך כלל. מה קרה?
"כל הזמן יש משברים. בזוגיות בקריירה כמו שלנו - כל שנת זוגיות היא כמו שנים של כלב. אני יכולה לעבור דברים שאנשים לא עוברים בכמה שנים, וסערת הרגשות היא מטורפת. יום אחד אני מצלמת קליפ בינלאומי ויום אחד הוא פחות טוב, וכמו בכל זוגיות יש תקופות יותר טובות ופחות טובות. אם אנחנו בימים פחות טובים, אני לא אעלה פוסט 'עכשיו אנחנו בתקופה לא טובה'. אבל גם למדתי שלא משקרים לתקשורת".
בפועל, היו מחשבות על פרידה?
"לא. אם היינו נפרדים הייתי אומרת. גם לא הייתי קוראת לזה משבר, כי זה חלק ממערכת יחסים כמו אצל כולם".
יכולתם לעצור את השמועות בתמונה אחת באינסטגרם, ולא עשיתם את זה.
"אנחנו לא חיים את האינסטגרם. כשאני מתראיינת או כשהוא מתראיין, אנחנו אומרים את האמת".
החיים של שניכם מאוד עמוסים. איך מתנהלים בשעת משבר?
"מיומנות וניסיון, ויש לי ניסיון. בזוגיות עם ברק (הדוגמן ברק שמיר, האקס שלה; ע"ס) הייתי ממש ילדה, וזאת היתה זוגיות ראשונה שלי. אם היינו מתווכחים - הייתי חייבת לסדר את הוויכוח לפני הופעה. ברור שיש לי רגשות, וזה קודם כל ולפני הכל, אבל היום אני יודעת לנהל את זה, לעשות הפרדה, לא נותנת לזה להשפיע עלי. משתדלת, לפחות. אם יש משהו שאנחנו צריכים לדבר עליו, נדבר עליו בסוף היום ולא נעצור באמצע, כי יש לנו ימים עמוסים ולא נפריע אחד לשני".
את היותר אמוציונלית ביניכם.
"כן, והוא יותר אדיש ממני".
לא מתבקש שתעברו לגור יחד?
"אני אמנם משדרת משהו בוגר, אבל אני בת 20 בסך הכל. הוא בכלל לא יודע להכין חביתה, וזה אסון. אנחנו לא יודעים לעשות כלום חוץ מלרקוד ולשיר. חוץ מזה, שנינו מתכננים קריירה בחו"ל ולעבור לשם. עזוב הכל, אני מכורה להורים שלי והם גם לא יתנו לי".
הוא יכול להיות אצלך בבית בלי שתהיי שם?
"ברור".
גם הוא מאוד התחטב. אתם מתאמנים יחד?
"אצלו זה טבעי, למרות שאתמול הוא שיחק כדורגל והתעייף אחרי רבע שעה".
• • •
לפני כשלושה שבועות נפלה קירל לסטטיסטיקה של הקורונה, כשהתבשרה שגם היא נדבקה בנגיף. "הייתי קצת מצוננת ועשיתי בדיקה, והיא יצאה חיובית. נלחצתי מאוד", היא משתפת. "פחדתי שאולי הדבקתי גם מישהו אחר. אתה יודע כמה אנשים ראיתי בזמן הזה? אבל ברוך השם, לא היו לי תסמינים ולא הדבקתי אף אחד סביבי".
איך הגבת לבשורה הראשונית שאת חיובית?
"ברגע שקיבלתי את התשובה לבדיקה נבהלתי מאוד. אבל עברתי את זה טוב, וניצלתי את הימים האלה כדי לנוח ולישון. כולם אמרו לי, 'יופי, יש לך עכשיו זמן לנוח' - ואני השתגעתי בבית".
לפני חמישה חודשים, ביום הולדתה ה־20, התייצבה באחד האולפנים בלוס אנג'לס, לצילומי הקליפ לשיר "Please Don't Suck", יריית הפתיחה לקריירה הבינלאומית שהיא מנסה לטפח. שיר אמריקני פופי קלאסי, ברוח התקופה, שגרר אחריו השוואות לזמרת־יוצרת־ראפרית הכי חמה כיום בעולם - האמריקנית דוג'ה קאט בת ה־25.
"אני יודעת את העבודה, אבל ברור שזה יותר גדול ומלחיץ", היא משחזרת את הקלטת השיר באל.איי. "בלילה שלפני לא נרדמתי. לא באמת ישנתי, וזה קורה לי רק כשאני ממש מתרגשת. לא הכרתי אף אחד באולפן, ואני לא רגילה לעבוד שם, כך שחובת ההוכחה היתה עלי. חששתי שאם זה לא ייצא כמו שדמיינתי, או כמו שציפו ממני, אני אתאכזב מעצמי. בארץ כבר הוכחתי את עצמי, ופתאום אני מרגישה שאני צריכה להוכיח מחדש".
פחדת שתאכזבי גם אחרים?
"דווקא לא, אבל מאוד חיכיתי שהאמריקנים באולפן יראו אותי עובדת, כי אני חיית עבודה. רציתי שהם יקלטו את המסירות, יראו אותי על הסט רוקדת ומופיעה. והם אכן התחרפנו ממני בקטע טוב. אני חושבת שבאותו יום הם הבינו את מי הם החתימו.
"הם סיפרו לי שיש אצלם אמנים שהם החתימו שמעולם לא החזיקו מיקרופון, והם צריכים ללמד אותם הכל מאפס. אבל אצלי הם התרשמו מהניסיון שלי, מהעובדה שכבר פרצתי במדינה אחרת, שאני מכירה את העבודה ויודעת להתמודד עם עליות וירידות של המקצוע - ובעיקר שהם לא צריכים לחנך אותי.
"צילומי הקליפ הרגישו לי מייד הכי טבעי. אני יודעת לעמוד מול מצלמה, וההבדל היחיד היה שהם דיברו אנגלית תוך כדי, ופתאום זה היה לי אחר ונחמד".
דרשת מגבות תחרה בצבע בורדו כמו דיווה?
"הם התייחסו אלי מאוד יפה, כאילו אני כוכבת, וכל הזמן שאלו מה הדרישות שלי, איזה סוג מים ארצה - וזה הכי לא עניין אותי. נניח, שלחו לי תמונה של חדר המנוחה, שאאשר אותו ואגיד מה חסר לי ומה אני רוצה. ואני, הדבר הראשון שעובר לי בראש הוא שאני מצלמת קליפ, מתי יהיה לי בכלל זמן לנוח? אני פחות חיה את זה. מעדיפה להתרכז בעבודה ולא באיזה טעם המים שלי ובאיזה טמפרטורה החדר.
"שם מתייחסים לטאלנטים מאוד ברצינות, ופתאום הגעתי ולא ביקשתי כלום. רק שרונה ביקשה בשבילי את הדברים הבסיסיים, כי זה הכי לא אני. הדבר היחיד שעניין אותי הוא שהקליפ ייצא טוב, מה זה משנה עכשיו איזה מים".
המקצוענות שם גרמה לך להבין שבארץ הכל חלטורה?
"לא, אנשים בארץ מאוד מוכשרים ולא נופלים ברמה, אבל ההבדל הגדול הוא ששם עובדים עם תקציבים יותר גדולים. בארה"ב עובדים בגדול, ולכל אחד יש התפקיד שלו. הם צוות ענק, ועל כל דבר שמחליטים עושים שיחת זום עם 70 איש ומיליון אישורים וביורוקרטיה. זה לא כמו פה, שאני מתקשרת לסוכנות, 'רוברט, בעוד חודש מצלמים קליפ' ואנחנו עושים הכל לבד. מצד שני, אני אוהבת את הישראליות, שפה מישהו יזיז את התאורה גם אם זה לא התפקיד שלו. שם התאורן הוא רק תאורן".
עם כל הניסיון, שם חזרת, למעשה, להיות אלמונית.
"אני ממש בהתחלה של ההתחלה. רק הקהילה של הישראלים מכירה אותי וקצת יהודים בעולם. מרשים את האמריקנים שאני כוכבת בישראל, והם משתמשים בזה ליחסי ציבור, וגם מספרים שאני חיילת. אבל הם מתייחסים אלי כאחת שמתחילה מאפס, ואני צריכה להציג את עצמי בכל פגישה, כי אין לי שם שום קבלות. זה לוקח זמן, הקהל הרבה יותר גדול וככה גם האתגר".
היה גם צד כיפי, מבחינתך, באלמוניות?
"כן, אבל רק לשבוע. אחרי שבוע, די, הרגשתי שמספיק, תכירו אותי כבר... פתאום אני עושה שופינג ואף אחד לא מסתכל, וזה כיף. אבל ברור שאני מדמיינת את זה בגדול ורוצה שיכירו אותי בכל העולם, ואני גם יודעת שאני בנויה לזה".
לא קרה שבכל זאת מישהו זיהה אותך באל.איי?
"כן, הסתובבתי במלרוז אווניו, ומישהי אמריקנית פנתה אלי. ואני כזה 'יס, אופקורס, איטס מי'. זה כיף כשמזהים אותך, אבל הפרסום אף פעם לא היה השאיפה שלי, ולא דמיינתי שזה יגיע לאן שזה הגיע היום".
• • •
באמצע יולי השנה שחררה קירל את "Please Don't Suck", ואיתו הקליפ שצולם באפריל. בקליפ מצולמת קירל מלקקת סוכרייה על מקל, ואת הרמיזה אין צורך להסביר.
"קיבלתי סקיצה של הפזמון, ובשמיעה הראשונה לא האמנתי שזה שיר שלי. בארה"ב אם אתה לא מקליט שיר בתוך יומיים - יש מצב שהוא עובר למישהי אחרת. אז הקלטתי בתוך יומיים. עשינו זום עם היוצרים כדי להשלים אותו לחתיכה אחת, מהתחלה עד הסוף".
השיר מציג נועה קירל אחרת ממה שהכרנו.
"אם הייתי מקליטה אותו בעברית, אני לא חושבת שהוא היה עובד. יש משהו באנגלית שמוציא אותי אחרת. ההתאמות היחידות שהייתי צריכה לעשות זה במבטא, ומעבר לזה הכל הרגיש לי ממש טבעי, כי זאת המוזיקה שגדלתי עליה. ובכלל, דווקא במוזיקה שלי בעברית הייתי צריכה לעשות התאמות לאוזן של הקהל, כדי שתהיה יותר נגישה. לחשוב על טוויסטים, קצת אוריינטלי וים־תיכוני. בארה"ב אני לא מרגישה שאני צריכה להנגיש, כי יש הרבה קהלים, ולפופ יש הרבה סוגים וצורות.
" כשתשמע את כל האלבום תדע שהוא לא דומה לשום דבר שעשיתי בארץ. בהמשך יהיו דברים עוד יותר שונים, אבל זאת אני. אני מתבגרת, משתנה ונשמעת אחרת, אבל יש לזה גם יתרון, כי מי שאולי חושב שאני לא יכולה לחדש - יכול להיות מופתע".
היו כמה גבות שהורמו לנוכח הסוכרייה.
"בתחילת הדרך שלי טענו שאני נורא פרובוקטיבית, למרות שזה לא היה פרובוקטיבי אלא פשוט סגנון חדש שלא הכירו. אז נשענו על המילה הזאת. אם זמרת מתחילה תעשה את זה היום - לא יטענו עליה ככה.
"אני חושבת שאנשים מבינים היום יותר את הסגנון של הפופ, שהוא יותר סקסי וריקודים, אבל במדינת ישראל קשה לשיר על הדברים האלה, כי אנחנו פה יותר שמרנים. אני מבינה את זה. בארה"ב אתה יכול לראות קליפים של קארדי בי שהם אלוהים ישמור, והם מצליחים וזה בסדר, ולאף אחד זה לא נראה חריג".
לא חששת מהביקורת בארץ?
"אנשים צריכים להבין שאני עובדת לחו"ל, ואני כבר לא הילדה בת ה־14 שהם הכירו. ועדיין, אני לא אעשה משהו מיני זול, אבל מן הסתם זה יקרוץ למקומות סקסיים - כי זה פופ בינלאומי. כל עוד אני אעשה את זה בצורה אותנטית ולא כופים עלי שום דבר, הכל בסדר מבחינתי, וזה יעבור בעין בצורה טובה".
התלבטת אם ללכת בכלל לכיוון הזה?
"הייתי צריכה לשים בצד את מה שהקהל בארץ יחשוב, כי לא רציתי שזה יגביל אותי. ועדיין, לא ציפיתי שהשיר יתקבל פה בצורה כל כך טובה. אני מופיעה איתו, וכבר צורחים אותו - וזה לא מובן מאליו. השיר הזה מאוד אמריקני, ואני שמחה שהקהל מרגיש שזה אותנטי שאני שרה באנגלית, למרות שאני נשמעת טיפה שונה ועם סוכרייה בפה. לגבי הסוכרייה, מהרגע הראשון חשבתי שזה דבר מגניב שיזכרו, ולא ראיתי בזה אישיו. מקסימום קצת ידברו על זה, ואין בזה שום דבר רע".
מה הקווים האדומים שלך, בכל זאת?
"אני כן אעשה דברים סקסיים, אבל אשמור על זה ברמה גבוהה ואיכותית. כשזה אותנטי, וזה עובר אותנטי - הקהל מבין את זה. בארה"ב אני מרגישה שהתחום יותר פתוח, ואני פחות אגביל את עצמי. נבר סיי נבר, אבל אני מבטיחה לך שלא אעשה שום דבר שלא ארגיש איתו בנוח. אף אחד לא יגיד לי 'יאללה, תתפשטי'".
היו גם ביקורות פחות טובות והשוואות שלך לזמרות אחרות.
"אנשים תמיד משווים למה שהם רגילים לשמוע, וזה בסדר גמור. זה מצחיק, כי השוו את 'פליז דונט סאק' ל'kiss me more' של דוג'ה קאט, למרות שזה שיר שנכתב חצי שנה לפני שדוג'ה קאט בכלל פרצה".
ההשוואות האלה הן מחמאה מבחינתך?
"ברור, זאת השוואה טובה. אבל השיר הבא שלי שעומד לצאת באנגלית לא דומה לשום דבר אחר ששמעת. אני לא יכולה להרחיב עליו, אבל אחרי החג אני נוסעת לכמעט חודש, לצלם את הקליפ שלו".
עד כמה את מעורבת בקבלת ההחלטות האמנותיות לגבייך?
"אני מקשיבה לניסיון של האמריקנים, אבל גם מאוד קשובה לעצמי. יש הרבה סיפורים על אמנים שפספסו להיט ענקי כי הלייבל חשב שהוא לא נכון להם. יש לנו כרגע 20 שירים, ולאחד מהם הם פחות מתחברים, למרות שאני מאוד־מאוד אוהבת אותו. והוא גם ייצא, כי בסוף זה שלי".
רוברטו: "היא לא 'מעורבת' - היא זאת שמחליטה. יש לה סעיף כזה בחוזה".
ההצלחה של "פליז דונט סאק" עד כה מספקת אותך?
"מבחינת יריית פתיחה זה היה מעולה, וגם נכנס לפלייליסט של 'ברייקינג פופ' של אפל מיוזיק (שירות שמנסה לאתר להיטים פוטנציאליים בשלבים מוקדמים; ע"ס). זה רק שיר ראשון, ואנשים עוד צריכים לשמוע ממני, להכיר אותי, מי ומה אני. חוץ מזה, מתברר שממש אוהבים את השיר ברוסיה ובדרום קוריאה. ואגב, גם לדוג'ה קאט ולבילי אייליש לקח כמה שנים לפרוץ.
"גם ההתחלה שלי בארץ לא היתה חלקה וקלה, ועברתי דרך. אני חושבת שזה גורם לאנשים להתחבר אלי, כי יודעים שאני עדיין עובדת קשה. אני לא מאמינה בפריצה מאפס למאה, כי במקרים כאלה יותר קשה לשמור על המאה הזה".
ולחשוב שהיתה תקופה שניסו לייצר תחרות בינך לבין עדי ביטי.
"נכון, וזה גם חלק מהדרך ומהחוויה. מתחילת הדרך ועד היום עבדתי בצורה מאוד בריאה ונכונה, והיום אני מרגישה מוכנה לפרוץ בעולם - ואני לא מפחדת מזה. אני מסתכלת על בריטני ספירס, ואני יודעת שזה לא יקרה לי, כי אני מכירה את רזי המקצוע. אני שמחה שאני מגיעה לארה"ב שפויה ולא ישר מתחילה שם מתהילת עולם".
• • •
על אף מעמדה, קירל נטולת מניירות ועמוסה במוטיבציה. כשאני מתעניין איפה היא בכל זאת נשברת, היא מדגישה מייד שזה לא קורה לה הרבה.
"אני מאוד חזקה, וזה בזכות החינוך שקיבלתי, המשפחה והצוות שלי. רוברטו יודע מה צריך להגיע אלי ומה לא, ומאוד מגינים עלי. לא כל משבר מגיע אלי. למדתי לתמרן בין הכל. ברור שהיו ימים שהיה לי בהם קשה וברור שגם נשברתי ובכיתי, וגם היו תקופות שבכיתי המון, אבל אני לא אדם מפונק בעבודה, ובחיים לא תשמע אותי אומרת את המשפט 'אני עובדת קשה מדי'. חוויתי הכל על בשרי, והיום אני יודעת מה נכון לי וכמה אני צריכה לישון כדי לתפקד".
היה בוקר שאמרת, "מצטערת, אני כבר לא מסוגלת" - וביטלת הכל?
"כשהצטלמתי לסדרה 'כפולה' (בסוף 2017; ע"ס), היה לי חודש מאוד אינטנסיבי, ובסוף כל יום צילום גם הופעתי. בשלב מסוים הבנתי שזה בלתי אפשרי, ואמרתי רגע, עוצרים שנייה, מפיקים לקחים ולא עושים את זה יותר בצורה הזאת.
"כעיקרון, מרוב הדברים שאני עושה אני מתרגשת ונהנית - באמת. ברור שיש גם דברים פחות כיפיים, אבל אין סיכוי שאגיד שאני לא מגיעה".
בזמן ירי הטילים מעזה במבצע שומר החומות, במאי האחרון, שלחו לי לאינסטגרם הופעה שלך בבת מצווה בבאר שבע.
"תקשיב, נסענו ופתאום אנחנו תחת מתקפה. אני מסתכלת מהחלון ואומרת לרוברטו בהומור: 'אנחנו עומדים למות, העיקר שאני משמחת את הילדה הזאת'. זאת היתה חוויה, וטוב שהיא הסתיימה בשלום".
למה לא פשוט ביטלת?
"אין סיכוי שלא הייתי נוסעת לילדה הזאת, שחיכתה לי ביום הבת מצווה שלה. הגענו לשם, ומייד רצנו לתוך המקלטים. כשסיימנו את ההופעה, גם בדרך חזרה עפו מעלינו טילים".
לדבריה, היא מקפידה על שבע שעות שינה בכל לילה. "לפעמים שש, כי אני צריכה לשיר ולרקוד ולצלם כל היום למחרת. דווקא אבא שלי מבקש שאנוח, ואני אומרת לו 'מה כבר עשיתי היום?' אבא שלי הוא חיית עבודה, וזה מה שראיתי בבית.
"ובכלל, אני מסתכלת על דברים שעשיתי בהתחלת הדרך, ואני אומרת לעצמי 'וואו, מאיפה היה לך האומץ'. הייתי עולה על במה עם רמקול לא מחובר - ומתחילה לשיר. אבל ככל שהזמן עובר ואני מצליחה יותר, אני רוצה יותר. אחרים אולי יגידו, 'אוקיי, כבר השגתי, אז אני יכול לעבוד פחות', אבל אצלי זה הפוך. תמיד יש לאן לגדול ולשאוף במקצוע הזה, ובכל פעם יש אתגר חדש שאני מסתערת עליו".
יש לך דדליין שהעמדת לעצמך, שאם זה לא עובד בארה"ב - את מפסיקה לנסות?
"כן. מחר... בוויז'ן שלי אני רוצה את ההצלחה כמה שיותר מהר. אני פשוט רוצה להוציא, להוציא, להוציא. מה שיתפוס יתפוס, ומה שלא - לא".
איך את, אגב, עם הראיונות באנגלית?
"לפני כל ראיון באנגלית אני חרדה, ואני לא מאמינה שאני צולחת את זה. פתאום זה מאתגר אותי, משהו אחר, חדש. בהתחלה חששתי מטעויות, אבל בשלב מסוים שחררתי, כי אני ישראלית ויודעים שאני ישראלית. אני לא אמורה להיות מושלמת, ואנשים אוהבים את חוסר השלמות והאותנטיות. אני לומדת בעיקר מבטא, וכשאני שם, בתוך כמה ימים אני ממש חיה את השפה".
אז את בעצם מפסיקה להקליט שירים בעברית?
"בגדול, ההתמקדות שלי היא בשירים באנגלית, אבל זה לא שהקריירה בארץ לא חשובה לי. אני מקווה שהשירים שלי באנגלית יעבדו גם כאן, וכמובן שיהיו דברים רק לקהל הישראלי ושיתופי פעולה".
כמו עם עדן בן זקן, בשיר חדש שהקלטתן, שייצא בעוד שבועיים. שיתוף פעולה ראשון ביניכן.
"אני חושבת ששיתוף הפעולה הזה מתבקש. שתינו עובדות פחות או יותר אותו פרק זמן. היא בים־תיכוני ואני בפופ, ושתינו עברנו דרך. שתינו שמענו בהתחלה 'לא', ויש משהו דומה בקריירות שלנו, כך שזה הרגיש מאוד נכון וטבעי. בסוף הכל קם ונופל על חיבור טוב ושיר טוב, ובשני הפרמטרים האלה הכל הרגיש נכון".
את חושבת שיש לך תחרות בארץ?
"לא, אני חושבת שהגעתי למקום שהוא מאוד שלי. כל הדברים שעשיתי פה היו ראשוניים, וזאת פעם ראשונה שמשהו כזה קורה. ייצרתי לעצמי משהו שהוא שלי".
רוברטו: "גם פה התחרות היחידה של נועה היא עם עצמה. היא לא מסתכלת על מישהי אחרת ורוצה לעשות יותר ממנה. היא מסתכלת על עצמה ואומרת 'איך אני עושה יותר טוב בפעם הבאה'".
נועה: "והוא זה שסובל מזה".
את רואה את עצמך עוברת לגור בארה"ב?
"כרגע אני בצבא, אז יש רק גיחות, אבל אחרי שאשתחרר, הבסיס שלי יהיה שם. לא יודעת אם אגור בארה"ב לגמרי, למרות שיש הרבה דוגמאות לזמרות מעולות שלא גרות שם, וזה לא מתפוצץ כי הן לא נמצאות שם".
שברת כרגע הרבה לבבות ישראליים.
"למה? אני לא אפסיק להיות פה. התקווה שלי היא שהמוזיקה שלי תגיע לישראל, ופעם בשנה אעשה מופע ענק בארץ. אני מאוד רוצה את זה, ורוצה לייצג את ישראל במוזיקה בענק".
ועדיין, אין חשש שכל זה לא יתגשם לבסוף?
"בתת מודע, איפשהו ממש מאחורה, החשש קיים, אבל אני לא שמה את זה מול העיניים כאופציה. מאז שהייתי בת שבע הייתי עושה שיחות בחדר עם עצמי ומסבירה לסוכן אמריקני למה הוא צריך להחתים אותי. אף אחד לא יכול להבטיח לי את ההצלחה בוודאות, אבל אני יודעת שאעשה כל מה שצריך וכמה זמן שזה ייקח עד שזה יקרה. אף אחד לא הבטיח לי שאכבוש את העולם, אבל מה שתלוי בי - יקרה".
כשאת עוצמת עיניים, מה את רואה בחלום?
"את הבמות הכי גדולות בעולם ואת הסרטים הכי גדולים בקולנוע. אני פשוט מדמיינת את זה הכי־הכי גדול בעולם".
erans@israelhayom.co.il
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו