הכתובת היתה על הקיר: עוד עדויות על כשלים מסוכנים במערך הכבאות

25 אלף דונמים של חורש שעלו באש, אלפי תושבים שפונו מבתיהם - ובהם גם עשרות חוסים ואנשי צוות מבית החולים לבריאות הנפש "איתנים", אלפי בעלי חיים שנהרגו או נפצעו, נזק לבתים ולמשקים: זו רק ההערכה הראשונה של הנזק שגרמה שריפת הענק בהרי ירושלים, השבוע.

נציב כבאות והצלה, דדי שמחי, אמר כי מדובר בשריפה בסדר גודל של אסון הכרמל, וכי העובדה שלא היו נפגעים בנפש היא הישג גדול. אבל רבים טוענים שהכתובת היתה על הקיר, ומעלים שורה של שאלות קשות בנוגע להיערכות מערך הכיבוי, מצבת כוח האדם החסרה, המיומנות של הכבאים, ההתנהלות של ראשי מערך הכבאות והזמינות הלקויה של מטוסי הכיבוי.

"במבחן התוצאה, כל המיליארדים שמדינת ישראל השקיעה במערך הכבאות מאז אסון הכרמל לא באו לידי ביטוי", אומר ל', קצין כיבוי ממחוז ירושלים שהשתתף השבוע במאמצי הכיבוי. "מטוסים וכמה כבאיות חדשות לא יכולים להיות שובר השוויון מול שריפה בסדר גודל כזה. כוח האדם של מערך הכבאות צריך להיות גדול פי שניים לפחות, אחרת לא נוכל להתגבר על שריפות כאלה בצורה מהירה ויעילה.

"ההנהלה טוענת שיש כיום 2,200 כבאים מבצעיים. צריכים להיות 5,000 לפחות. תיקון הנזקים שהשריפות האלה גורמות עולה פי כמה מהעלויות של עוד 2,500 כבאים".

מה לדעתך לא היה תקין בטיפול בשריפה השבוע?

"בשעות הערב של היום הראשון לשריפה, יום ראשון בשבוע, הנציב הודיע שהושגה שליטה על האש וזאת למרות שתנאי מזג האוויר הראו שהאירוע רחוק מסיום. הוא עשה הערכת מצב שגויה.

"בלילה האש רגועה, כי אין רוחות. אבל למחרת בבוקר, אני וגורמים אחרים, כולל מהטייסת, ביקשנו להעלות את כל המטוסים ולא רק חלק מהם, אך הנציב סירב.

"בצהריים מזג האוויר השתנה והיו רוחות חזקות, והשריפה התחדשה. הכוחות שהיו בשטח כבר היו מותשים, היו מעט מטוסים באוויר ואז החלו להזעיק עוד כוחות ואפילו דיברו על סיוע בינלאומי.

"כשהגיעו כוחות נוספים היה בלאגן בשטח. כבאים הלכו לאיבוד והגיעו בטעות לקריית יערים במקום לגבעת יערים, ועוד טעויות כאלה. בנס לא קרה אסון. באירוע כזה הפיקוד הוא של המשטרה, אבל הנציב סירב לשבת איתם באותו חפ"ק וכך נפתחו שני חפ"קים, אחד של הכיבוי ואחד של המשטרה, והבלאגן רק הלך וגדל.

"הסיבה לכל זה, לדעתי, היא הערכת מצב שגויה והבנה שגויה של תנאי מזג האוויר. חילקו את השטח לשש גזרות, וארבע מהן ניתנו למפקדי כבאות שבאו מהצבא, ואין להם ידע בכיבוי. את הגזרה הקשה ביותר, צובה, נתנו למפקד המכללה להכשרת כבאים, חי"רניק שהגיע לפני שנה מהצבא.

"הגיע הזמן שאירועים כאלה יעברו תחקירים של אנשי מקצוע חיצוניים, שאין להם אינטרס לטייח את הדברים. התחקירים שעושים, כמו באסונות קודמים - למשל, בשריפות בנוף הגליל או במבוא מודיעים - לא משקפים את המציאות. לצערי, כנראה שזה מה שיעשו גם כאן".

• • •

אלה אינן הטענות היחידות על שיתוף פעולה לקוי בין מערך הכיבוי למשטרת ישראל. "ביום השני, בזמן שהשריפה השתוללה ותושבים פונו מבתיהם, נציגי הכיבוי והמשטרה אפילו לא הצליחו להחליט באיזה חפ"ק לשבת", אמרו לנו גורמים במערך הכיבוי מאחורי הקלעים. "בסופו של דבר הקימו שני הגופים שני חפ"קים נפרדים, ופקידים זוטרים נשלחו זה מטעמו של זה לישיבות ולהערכות מצב.

מפקדים במחוזות, המפכ"ל והנציב לא ישבו להערכת מצב משותפת, מלבד בתחילת האירוע, וגם אז כל מה שעניין אותם היה זוויות צילום לתקשורת.

"כל זה גרם לחוסר תיאום מוחלט בין המשטרה לכיבוי. במשטרה אמרו לסגור צירים, בכיבוי אמרו לפתוח. בטייסת אמרו להרים מטוסים, בכיבוי התנגדו. לא היה שיח, הפקודות היו סותרות, ובינתיים הכל נשרף".

עוד טענות בנוגע למאבקים בין הגופים הן על תפקודה של טייסת הכיבוי. יחידת הכיבוי האווירי של מדינת ישראל - שנקראת גם "טייסת אלעד" על שמו של צופה האש אלעד ריבן ז"ל, שנספה בשריפה בכרמל - מורכבת מאנשי המערך האווירי של משטרת ישראל, אנשי גף שטח של הרשות הארצית לכבאות והצלה, חברת אלביט וחברת קליר קאט תעופה.

המורכבות הזו, טוענים קציני כיבוי מאחורי הקלעים, הביאה למלחמות אגו קשות בין המשטרה למערך הכיבוי, מה שיצר לעיתים מחלוקות ועיכוב בהזנקת המטוסים.

"ניהול האופרציה של הכוח האווירי מאוד מורכבת", אומר סגן ניצב תומר ברנר, מפקד הטייסת. "מדובר בגופים רבים שצריכים לעבוד ביחד. לפעמים זה עובד יותר חלק, לפעמים יותר קשה. לפעמים מסכימים, ולפעמים לא.

"אני תמיד מנסה לקבל החלטות לטובת מדינת ישראל. אם לא היינו פועלים כמו שפעלנו בשריפה הזאת, היו נשרפים כליל שישה יישובים".

איך פעלתם?

"המטוסים שלנו מוגבלים בכמות חומר הכיבוי שהם יכולים לשאת, רק 3 קוב, ולכן הם טובים להזנקה מייד עם התפתחות השריפה. ההודעה על השריפה התקבלה ביום ראשון בשעה 15:15 על ידי אזרח שדיווח לכבאות. אנחנו הוקפצנו על ידי הכבאות במסגרת נוהל שנקרא 'הזנקה מתירנית'. הנוהל הזה, שנובע מלקחי העבר, קובע שבאזורים מסוימים שבהם לכבאית ייקח יותר מדי זמן להגיע, אפשר להוציא מטוס עוד לפני הכבאית.

"הזנקנו מייד שני מטוסים, ואני ניהלתי את האירוע ממרכז השליטה. פתחתי את החלון, ראיתי את עננת העשן. הדיווח היה שהאש רצה קילומטר בעשר דקות בגלל תנאי מזג האוויר. המשמעות של זה היא אירוע מורכב מאוד, ומייד שלחתי לשטח את שאר המטוסים של הטייסת, 12 במספר. המטוסים עבדו עד אותו הערב".

גורם בכיר בכבאות טוען שלמחרת בבוקר הטייסת ביקשה להעלות את כל מטוסי הכיבוי, אבל נציב הכבאות סבר שאין בהם צורך.

"בצהריים התלקחה שריפה חזקה, והוחלט להשתמש בכל הכוח האווירי שיש בישראל. שקלו גם סיוע מחו"ל. ביום השלישי הסתערנו על השריפה הכי מהר שאפשר, והצלחנו להשתלט עליה".

היו דברים שהיית עושה אחרת?

"הייתי עושה הרבה דברים אחרת, אבל אני מעדיף לתחקר אותם מול הגורמים המבצעיים ולא בתקשורת".

יש תוכניות להגדיל את הטייסת, כך שתוכל להתמודד טוב יותר עם שריפות גדולות?

"אנחנו בעיצומנו של תהליך רכישת מטוסים עם יכולת קיבול גדולה יותר. זה עניין מורכב, שתלוי בתקציב המדינה ובדברים נוספים. ההזמנה אמורה להישלח בקרוב, אבל גם אז ייקח לפחות שנתיים עד שהמטוסים יגיעו".

• • •

מי ששילמו את המחיר בשטח הם התושבים. אורנה וגרשון ון אלדרינק, שניהם בני 51, מתגוררים עם הוריה של אורנה ושלושת ילדיהם הבוגרים במשק בגבעת יערים. רק לאחרונה סיימו לבנות בית חדש בחצר המשק, והם מפעילים בו גם עסק משפחתי לבניית גני משחקים מוזיקליים.

"ביום ראשון אחר הצהריים קיבלנו הוראת פינוי בווטסאפ של היישוב", מספרת אורנה. "אנחנו והילדים נסענו לחברים במושב בית זית הסמוך, ואת ההורים פינינו לבית של ההורים של גיסי, בירושלים.

"ביקשו מאיתנו להישאר מחוץ למושב גם בלילה בגלל זיהום האוויר. למחרת בצהריים קיבלנו הנחיה שאפשר לחזור הביתה. בדרך ראינו מוקדי אש לא מטופלים, אבל חשבנו לעצמנו שהם בטח יודעים מה הם עושים.

"אחרי כמה שעות בעלי אמר לי, 'רואים אש מהמרפסת. יצאנו החוצה. היה ריח חריף של שריפה, רוחות חזקות, להבות אש כמו בסרטים 20-30 מטר מאיתנו. ראינו שהאש מתקרבת לכיוון מזרח, לבית של ההורים. התקשרתי למכבי אש, והם אמרו שהם מטפלים בזה.

"מסביב היה רעש של אש, רוחות, אצטרובלים מתנפצים. הייתי בהיסטריה, פחדתי שהאש תשרוף את הבית החדש שלנו. אצטרובל בוער שעף לחצר הבעיר עשבים ממש ליד הרכב שלנו, ולא יכולנו להתפנות.

"רק אחרי שהבן שלי, בן 21, מילא דלי מים וכיבה את האש שבערה ליד הרכב, יכולנו להימלט. ביציאה מהיישוב פגשנו את הכבאיות שהגיעו. יצאתי מהרכב ועצרתי אותן. התחננתי שיצילו את הבית שלנו".

כמה זמן לקח למכבי האש להגיע?

"בערך 20 דקות. בינתיים חלק מהבית של ההורים שלי נשרף, וגם המחסן שלנו - עם כל הציוד והמלאי של העסק - נשרף כולו. מדובר בנזק של לפחות 150 אלף שקלים. נשרף גם אסבסט שהיה חלק ממחסן הציוד, וזה מאוד מסוכן. בינתיים המועצה האזורית מטה יהודה העבירה אותנו למלון קריית ענבים ודאגה לנו".

• • •

בחודש שעבר פורסם ב"שישבת" תחקיר שחשף את כשלי הטיפול בשריפות בישראל. בכירים לשעבר במערך הכבאות, ראשי רשויות, לוחמי אש, מומחי בטיחות, תושבים ומתנדבים דיברו על מחסור חמור בכוח אדם ובציוד, על איחורים בהפעלת מטוסי הכיבוי, על טעויות בהבנת השטח ועל היעדר תוכנית פעולה. כולם כאחד הזהירו: "השאלה היא לא אם יהיה אסון, אלא מתי". שוב ושוב שמענו את המילים: "שלא יגידו אחר כך שלא ידעו". אלה עיקרי התחקיר.

בתחילת חודש יוני השתוללו שלוש שריפות גדולות בהרי ירושלים, כנראה כתוצאה מהצתות. שעות ארוכות נדרשו עד לכיבוין. המחיר היה כבד: אלפי דונמים של חורש עלו באש, ועשרות תושבים פונו מבתיהם.

נעם אגמון (71) מצור הדסה ראה את העשן ברכס מול ביתו ביום שישי ב־9 בבוקר, ונסע לכיוון האש, לדרך הביטחון של היישוב. "כשהגעתי, סמוך לשעה 9:30, מכבי האש כבר היו שם. השריפה, במדרון הדרומי של הר כתרון, היתה קטנה. הכבאים עמדו על השביל ליד הכבאית, הסתכלו עליה ואמרו לי: 'אנחנו לא יכולים להגיע לשם'.

"הצעתי להם להגיע מכיוון אחר, אבל לשם כך הם היו צריכים צינור של 100 מטר והיה להם רק צינור של 50 מטר. הם הזמינו מטוס כיבוי, אמרו להם שיגיע מטוס רק ב־11:30. שאלתי למה זה לוקח שעתיים, והם אמרו: 'היום יום שישי, הטייס עושה כוננות מהבית'. הם פשוט ישבו, הסתכלו על השריפה וחיכו".

מטוסי הכיבוי הראשונים הגיעו ב־11:32. בשלב הזה האש כבר אחזה בשטחים נרחבים. "זוג מטוסים היה טיפה בים", אומר אגמון. "הזניקו עוד ועוד מטוסים, ואחרי שעתיים היה כוח אווירי מלא של 14 מטוסים, שנלחם בשריפה הענקית.

"האש בערה שלושה ימים. הטייסים עשו מבצע הרואי להציל את צור הדסה, אבל אפשר היה לכבות את השריפה הזאת קודם, עם צינור כיבוי ארוך או עם מטוסים שהיו מגיעים מייד".

ביום חמישי, 10 ביוני, שבוע אחרי השריפה הראשונה בצור הדסה, פרצו שתי שריפות נוספות באזור. שריפה רביעית פרצה במעלה החמישה. השריפות הגדולות טופלו בידי כוחות כיבוי ומטוסים. במקביל, התחדשה האש במוקד אש שנותר מהשריפה הראשונה, בשל החום והרוחות.

"התקשרתי לכוחות הכיבוי סביב 2 בצהריים", מספר יאיר קמירסקי (62), חבר ועד היישוב צור הדסה. "אחרי כמה ניסיונות הבנתי מהקב"ט שלנו שלמכבי האש אין כוחות אש בשבילנו, כי הם עסוקים בשריפות האחרות. לקחתי את צוות הביטחון ואת צוות הגינון של היישוב, העמסנו על הגב מרססי גינון מלאים מים, הגענו רגלית למוקד האש וביצענו כיבוי ידני. מהרגע שהודעתי למכבי האש על השריפה ועד שכיבינו אותה חלפו כשעתיים, שבהן לא הגיע אפילו צוות כיבוי אחד. עד הערב לא הגיעו כבאים ולא יצרו איתנו קשר".

קמירסקי סבור שדרוש שינוי תפיסתי בהפעלת שירותי הכבאות. "בשנה שעברה היו לנו כמה שריפות גדולות, שאחריהן ביקשו תושבים לכרות עצי אורן במרכז היישוב, בהמלצת כיבוי אש. לפני הכריתה התייעצתי עם מומחה כיבוי, והצעתי לוועד היישוב תוכנית למניעת שריפה באמצעות איתור נקודות תורפה. באחת מהנקודות הללו האש חדרה הפעם. אם היו מאתרים את נקודות התורפה, בעלות של כמה עשרות אלפי שקלים, היה אפשר למנוע את נזקי השריפה הנוכחית, שמוערכים במיליונים ובנזק אדיר לטבע. אבל הוועד עשה מה שהכבאות אמרה לו - 'תכרתו כמה עצים', והוציא יותר מ־100 אלף שקלים על כריתת עצים".

דורון (שם בדוי), קצין כיבוי בתחנת ירושלים, הוזעק לשריפות בצור הדסה ובמעלה החמישה בשלב איבוד השליטה. "השריפה הזאת היתה יכולה להסתיים בתוך שעה", הוא אומר, "לא היה צריך להגיע למצב שצוותי הכיבוי מכל הארץ עובדים עליה.

"במחוז שלי, באופן קבוע, קצין שמנהל אירוע ועושה הערכה, מבקש עשרה צוותי כיבוי ומקבל חמישה בקושי, כי חוסכים בתקציב ויש מחסור בכוח אדם. צריכים להתחנן. גם בשריפה בהר הרוח במעלה החמישה ביקשנו עשרה צוותים, וקיבלנו שלושה. בשריפה ליד מושב אורה - בנס לא הלך המושב. ביקשו מטוסים וצוותים ולא קיבלו, והשריפה ברחה להם".

למה למטוסים לוקח שעתיים להגיע?

"לכבאות יש הסכם עם אלביט מערכות, המפעילה של טייסת הכיבוי, שמשלמים לפי שעות עבודה בפועל ושעות כוננות. מישהו הימר ונתן לטייסים להיות בכוננות בבית ולא בבסיס, כדי לשלם פחות. אם הטייס היה בבסיס, הוא היה מגיע לשטח בתוך רבע שעה".

• • •

אסון הכרמל בדצמבר 2010 נצרב בתודעה הציבורית כנקודת מפנה בהיערכות לשריפות. מערך הכיבוי הפך לרשות ארצית ממלכתית, והאחריות לו עברה מהרשויות המקומיות למשרד לביטחון הפנים. נציב הכבאות וההצלה הוגדר בחוק כדרג הפיקודי העליון, בעל סמכות הפעלה מלאה.

הנציבות זכתה לתקציבים מוגדלים ולטייסת כיבוי מפוארת, המונה 14 מטוסי כיבוי מדגם "אייר טרקטור", כל אחד מהם מכיל 3,000 ליטר של חומר כיבוי. המטוסים מוצבים בשני מנחתי קבע: מגידו בצפון וקדמה בדרום, ובשנה שעברה הם טיפלו ב־200 שריפות בשטחים פתוחים. על פי נתוני נציבות הכבאות וההצלה, מאז אסון הכרמל נרכשו כ־300 רכבי כיבוי והצלה, המותאמים לכלל התרחישים.

בנוסף, בשנת 2014 נוסחו בכנסת תקנות בנושא הגנת יישובים משריפות יער, אך בהיעדר הסכמות תקציביות בין משרדי הממשלה, התקנות לא אושרו עד היום. ב־2015 הוציא מבקר המדינה דאז, יוסף שפירא, דו"ח מיוחד על היערכות הרשויות המקומיות לשריפות ולפגעי מזג אוויר, וקבע כי

"התשתית הנורמטיבית הקיימת אינה מסמיכה גוף כלשהו לאכוף על הרשויות המקומיות קיום הנחיות הנוגעות להיערכות למצבי חירום, ובכלל זה אירועי שריפות ופגעי מזג אוויר חריגים. מוכנותה של כל רשות מקומית למצבים אלה תלויה ברצונה לקיים את ההנחיות הניתנות לה ובמשאבים שהיא בוחרת להקצות לכך. חלק מהרשויות המקומיות אינן ערוכות ואינן מצוידות כראוי לאירועי שריפות".

השנה שוב התייחס המבקר לעניין השריפות. בדו"ח שפרסם בחודש יוני הוא מתאר תמונת מצב קשה: "יותר מ־40 אלף דליקות מתרחשות בישראל בשנה, ובממוצע 100 ביום. 126 תחנות לכיבוי אש פזורות ברחבי הארץ; 1,641 לוחמי אש ומפקדים מאיישים 72 אחוז מהתקן המבצעי. 1,675 לוחמים חסרים בהשוואה ליעד שקבעה הרשות". בנציבות הכבאות מציגים נתונים קצת שונים, שלפיהם יש כיום 2,200 לוחמי אש ו־1,000 אנשי מטה.

דו"ח של מרכז המידע והמחקר של הכנסת מספטמבר 2017 קובע כי בישראל יש 120 תחנות כיבוי, אבל חסרות 105 נוספות כדי להגיע לזמן תגובה אופטימלי.

"בצורה הכי פשוטה - אין כסף", מסביר חיים רוקח, ראש המועצה האזורית גולן וראש תחום הביטחון וההיערכות לחירום של מרכז המועצות האזוריות. "אנחנו אמורים לעשות פסי אש, דילול יערות, מערכות כיבוי אש מסביב ליישוב, שביל אש, עמדות כיבוי. זה יעלה מיליונים.

"אני לא מתבייש להגיד שאני מפחד. דו"ח טכניון שהוגש ב־ 2012 לבקשת משרד הפנים קבע שזמן התגובה הנדרש להגעת כבאית הוא 7 דקות, והזמן הארוך ביותר הוא 15 דקות, אבל אנחנו לא עומדים בשום תקן.

"בגולן יש שלוש תחנות כיבוי: מסדה, קצרין ובני יהודה. בשנתיים האחרונות היו תקופות שהכבאות סגרה את תחנת בני יהודה בגלל מחסור בכוח אדם. גם כשהיא פועלת, יש בה רק שני כבאים. זה אומר שבזמן שריפה כוחות הכיבוי צריכים להגיע מהתחנות האחרות, מרחק 45 דקות, ובפועל אפשר לוותר - עד שהם יגיעו הכל כבר יישרף. פשוט הפקירו אותנו.

"בישיבה שנערכה בדצמבר האחרון עם נציב הכבאות תבעתי שיפתחו מחדש את התחנה. איימתי בשביתה, והישיבה התפוצצה. בינואר באמת פתחו אותה מחדש, אבל אני לא בטוח שלא יחליטו מחר לסגור אותה שוב".

יוסף בן יוסף (52), היום מנכ"ל מועצת יבנאל, עזב את שירותי הכבאות לפני שנה וחצי, לאחר 30 שנים בשירות. בתפקידו האחרון שימש מפקד תחנת טבריה. הוא הסכים להתראיין רק לאחר בקשות רבות, "כדי למנוע את אסון הכרמל הבא".

לדבריו, אסון הכרמל גרם לזעזוע חיובי בכבאות. "עברנו למשרד לביטחון פנים, הוקמה טייסת, הוקמה מכללה להכשרת לוחמים. אני הייתי שותף למיזם להכשרת לוחמי אש בשיטה צרפתית בשם Fire Defense Forest, שכוללת חמש רמות הכשרה למפקדים בפיקוד ובשליטה על שריפות בשטחים פתוחים וביערות. הטמעת השיטה היתה במימון האיחוד האירופי, ובשנים הראשונות הוכשרו כמה קבוצות של לוחמים, קצינים ומפקדים. הוכנסו לשימוש תוכנית לחימה ממוחשבת וסימולטור, ונעשו התאמות טכנולוגיות לתנאי השטח שלנו.

"ב־2017, עם כניסתו לתפקיד של הנציב החדש, דדי שמחי, הוא טען שכך לא מלמדים, והכל הופסק. עד היום אין שיטה אחרת. ככה, בבת אחת, הנושא המקצועי ובעיקר תוכניות הלחימה זזו הצידה. אבל השריפות האחרונות בהרי ירושלים מוכיחות שנדרשת הכנה מוקדמת: הכנת תרחישים ודרכי פעולה, לא להיות תגובתיים ולסמוך על המזל.

"חמור מזה: כמות האנשים שנקלטו במטה היא ללא פרופורציה מול כמות הלוחמים. גם מבקר המדינה ציין שיש יותר מדי אנשי מטה ומעט מדי לוחמי אש. לנציב החדש לא היה נוח עם ארגון העובדים, והוא בחר להילחם בו. התהליך בין הנציב לכבאים הביא לחוסר אמון בין הדרג הפיקודי לדרג המבצע. כשהלוחמים לא מאמינים במפקד, הם לא יעשו את מה שהם יודעים לעשות הכי טוב - לכבות אש".

יובל (שם בדוי) הוא מפקד תחנה במרכז הארץ. גם לדעתו הכשל נמצא בניהול לא נכון של כוח האדם. "בתחנה שלי, וגם בתחנות אחרות, הפסיקו לתת לכבאים שעות נוספות, גם בימי מזג אוויר קיצוני, כשצריך לתגבר את הצוותים.

"התקן של איגוד כיבוי האש הלאומי בארה"ב (המשמש גורם מנחה מקצועי לרשויות הכבאות בעולם) קובע שצריך יחס של כבאי אחד לאלף תושבים. לפי התקן הזה אני צריך 400 כבאים, אבל יש לי 100. זה אומר שאני עובד הרבה מתחת לקו האדום, שהוא הקו המבצעי המינימלי. אם מתפתחת שריפה אני שולח צוותים, ונשאר חשוף באזור שלו אני אחראי.

"בנוסף, כשאין שעות נוספות מה זה עושה לכבאי? רוח הלחימה ברצפה. המאבק של הנציב בלוחמים גמר אותם, ולא חסרים אירועים שבהם היו כשלים בגלל זה. למשל, השריפה בנוף הגליל באוקטובר האחרון. היא התחילה בשעה 7 בבוקר, וב־11 הגיעה לקו הבתים. הכבאים היו אז בעיצומים, והנציב העניש אותם ולא קרא להם כדי לא לתת להם שעות נוספות.

"כשהאש התפשטה, הוזנקו כוחות מבאר שבע ומפתח תקווה, בזמן שהכבאים מהתחנה שלי ביקשו לבוא לעזור בהתנדבות. רק שש שעות אחרי שהתחילה השריפה קראו להם. היה שם נזק כבד: נשרפו בתים, צמחייה, תשתיות, מכוניות - כל מה ששריפה יכולה לקחת".

• • •

בדו"ח נוסף של המבקר ב־2015, נמנות שורה של הנחיות ליישובים: הכשרת קווי חיץ ודרך גישה היקפית; תחזוקת דרכי הגישה ליישובים והדרכים הראשיות בתוכם; התקנת צנרת היקפית המספקת מים לכיבוי בספיקה של 500 ליטר לדקה ובלחץ של 7-2 אטמוספרות, ושמותקנים עליה ברזי כיבוי המרוחקים עד 100 מטר זה מזה; הקמת מחסן ציוד לכיבוי אש בכל יישוב ועוד.

"משרד מבקר המדינה סבור כי נוכח סכנת השריפה הנשקפת ליישובים בקרבת יערות או בתוכם, על המשרד לביטחון הפנים ומשרד הפנים, בשיתוף משרד האוצר, מרכז השלטון המקומי ומרכז המועצות האזוריות, לפעול בהקדם לאישור תקנות ההגנה על יישובים וכללי ההגנה על יישובים מפני שריפות יער", נכתב בדו"ח. "כל שיהוי בהכשרת מעטפות הגנה ליישובים מוגנים ולקטעי כביש מוגנים ובהקמת מחסני ציוד כיבוי ביישובים מוגנים, עלול לעלות בחיי אדם ובנזקים לרכוש".

אלון ביטון, היום קב"ט מרכז השלטון המקומי ועד לפני שנה וחצי קב"ט מבוא מודיעים, אשר חווה על בשרו את השריפה הגדולה והטראומטית ביישוב, סבור שהפתרון הוא גוף אחראי אחד, "גוף ממשלתי שיפעל תחת משרד הפנים, יחבר בין המשרדים השונים, ויגדיר את הסמכויות של כל אחד. מטרת העל היא לאשר ולתקצב תוכנית אב של היערכות לשריפות, בעיקר בקווי חיץ. להגדיר טבעות ביטחון, להחליט אילו סוגי עצים אפשר לשתול בתוך היישוב, ולעשות סדר עדיפות לאומי של היישובים לפי מידת הסיכון.

"אחרי השריפה בנוף הגליל עשינו פיילוט של הקמת קווי חיץ על פי ההנחיות. אני מקווה שהוא ייכנס לפסים מעשיים. בלי תקציב אלה דיבורים בעלמא. אף רשות לא יכולה לעמוד בהוצאות האלו. אני מקווה שבכנסת החדשה יימצאו התקציבים הדרושים".

• • •

בקק"ל לא מחכים למחוקק שיתקצב את התקנות. "אחרי אסון הכרמל הקמנו קווי חיץ בחיבור שבין היערות ליישובים צמודי היער ביותר מ־400 מקטעים, 30 אלף דונם", אומר גלעד אוסטרובסקי, יערן ראשי ומנהל אגף הייעור בקק"ל. "בחלק מהמקומות הקמנו קווי חיץ גם בתוך היער, כדי למנוע את התפשטות האש ולאפשר גישה לרכבי כיבוי והצלה. הבאנו גם רועים בדואים מהדרום עם עדרי מרעה, כדי שיחסלו את העשבייה שעלולה להפוך לחומר דליק.

"יש לנו 24 כבאיות משלנו, שמופעלות על ידי עובדי קק"ל. מ־1 במאי, תחילת עונת השריפות, יש כוננים שמתצפתים בתוך היער כדי לאתר שריפות במהירות. אנחנו גם בונים תוכנית לכל היערות, שמשלבת מחקרים על התנהגות האש במקומות שונים".

אבל למה אין איסור להבעיר אש, ואין אכיפה?

"בימים שבהם יש התרעות לשריפה מטעם השירות המטאורולוגי, אנחנו מוציאים הודעות לציבור שאוסרות הדלקת אש ביער. יש לנו פקחים שמסתובבים, אבל אלה שטחים גדולים ואין לנו סמכות לתת דו"חות. אנחנו עובדים על 'חוק היער', שיסמיך אותנו לחלק קנסות. אני מקווה שנצליח להעביר אותו בכנסת הנוכחית".

• • •

"מה שאני שיפרתי ב־4 שנים לא שיפרו פה 40 שנה", אמר לנו נציב כבאות והצלה, רב־טפסר דדי שמחי, בתגובה לתחקיר שפרסמנו ביולי. "התעצמנו ב־500 לוחמי אש, מהם 80 מהמגזר הערבי, ובנוסף, גייסנו אזרחים ערבים לשירות אזרחי, כתומכי לחימה.

"הקמתי מחלקה, מחלקת מחקר ופיתוח, שחלק מהתוצרים של עבודתה הוא תוספים כימיים למים, שהופכים את הכיבוי במים יעיל יותר. לפני שנה הכנסתי רובוטים למשימות מסכנות חיים, ובקרוב נצא בפיילוט עם רחפנים, כטב"מים ומצלמות קרקעיות, לאיתור ולמיקום שריפות בזמן אמת.

"הטייסת שלנו פועלת על פי תפיסה מבצעית, רק בעונת הקיץ, ונותנת מענה לשריפות על פי מדרג: הצלת חיים, בתים, ואחר כך טבע. במצבים של אינדקס שריפות גבוה אנחנו מעלים מטוסים לאוויר כדי לאתר שריפות לפני שהן מתפשטות. באזורים מועדים לפורענות אנחנו מקפיצים מטוס לפני הכבאית.

"תקציב הכיבוי עומד על 1.4 מיליארד שקלים בשנה, מתוכם תקציב הטייסת עומד על 70 מיליון, ואני צריך לכלכל את המשאבים האלה. יש מגבלה של שעות טיסה. בהערכת מצב בודקים אם נשקפת סכנה ליישוב, ואם יש צורך בטייסת במקומות אחרים. אני חייב לעמוד במבחן עלות־תועלת, ניהול סיכונים לאומי".

• • •

מהרשות הארצית לכבאות והצלה נמסר: "אין בכוונתנו להתייחס לטענות שווא הנסמכות על רכילות זולה, במקרה הטוב, מטעמם של גורמים אינטרסנטיים המונעים משיקולים שלהם, ולהתפתחות הכבאות בשנים האחרונות אין כל קשר. מדובר בניסיונות חוזרים ונשנים לפגוע בסגל הפיקוד הבכיר בכבאות, במפקדים ובלוחמי האש, תוך התעלמות מכוונת מהמציאות ומהעובדות בשטח".
ממשטרת ישראל לא התקבלה תגובה.

timorhila@gmail.com