"ואז המזרח התיכון התהפך": תחקיר יחסי ישראל וארה"ב במלחמה - החלק השני

הקשר בין ישראל לארה"ב ליווה כצל את כל אירועי המלחמה המרכזיים. לאורך חודשי הלחימה ניהלו שתי המדינות מערכת יחסים מורכבת של תן וקח, שלעיתים גלשה לעימותים מתחת ומעל לפני הקרקע. "זה היה ממש כמו משיכת חבל", מתאר גורם ישראלי שהיה מעורב עמוקות במגעים הקדחתניים מול וושינגטון.

תחקיר "שישבת", המבוסס על שעות של שיחות עומק עם גורמים ישראליים שהיו חברים בפורומים האינטימיים ביותר, מבקש לשרטט את מארג היחסים בין ישראל לארה"ב, כפי שהתפתח במהלך המלחמה ובחדרי החדרים.

בשבוע שעבר סיפרנו כיצד הצליחה ישראל לרתום את עוצמתה הצבאית של ארה"ב כדי להרתיע את איראן וחיזבאללה, תיארנו את התנגדותה העיקשת של אמריקה לכניסה הקרקעית לעזה ולתקיפת מנע בלבנון, וסיימנו במאבק החריף בין וושינגטון לירושלים סביב סוגיית הסיוע ההומניטרי לרצועה ולקראת הכניסה לרפיח. בחלק השני נספר מדוע באמת התעכבה הכניסה לרפיח, כיצד גילה היועץ לביטחון לאומי ג'ייק סאליבן על חיסול הגנרל האיראני מהדווי, היכן נמצאות הפצצות הכבדות שהבית הלבן החליט למנוע מישראל, ואיך הצליחו בירושלים לשכנע את וושינגטון לתמוך בכניסה הקרקעית ללבנון.

"בחרנו לצמצם פערים"

כבר בינואר 2024 הורה הרמטכ"ל לפיקוד דרום להכין תוכנית מבצעית לחיסול חטיבת רפיח של חמאס. אלא שמימוש התוכנית התעכב בשל המבצע ההולך ומתארך בחאן יונס, ובחודש מארס המהלך נדחה שוב, הפעם בגלל מצוקה חמורה של חימושים, שארה"ב לא התלהבה לספק לישראל בגלל כעסה על המחסור בסיוע הומניטרי לרצועה.

בשלב הזה של המלחמה סבלה ישראל, בין היתר, מאספקה אמריקנית מקרטעת של פגזי 120 מ"מ לטנקים, שהיו חיוניים להמשך הלחימה. עד כדי כך, שבאותה תקופה התקיימו ישיבות בין בכירי הדרג המדיני והצבאי בישראל סביב נושא החימושים כמעט מדי יום ותוך מידור אבסולוטי, שמא הנתונים יגיעו לידי חיזבאללה או איראן ויעודדו אותן לצאת למתקפה יזומה. אחד הנוכחים בישיבות הללו מספר שאפילו העוזרים של הפוליטיקאים והקצינים הבכירים שהשתתפו בהן, התבקשו לצאת מהחדר מחשש להדלפה. במקביל, מפקדי הטנקים של צה"ל בשטח קיבלו פקודה לחסוך בכמה שיותר פגזים.

גם לאחר שבישראל קיבלו לבסוף החלטה להיכנס לרפיח "עם מה שיש", כדברי גורם ישראלי, ביצוע ההחלטה נדחה עוד ועוד בגלל האמריקנים. ב־10 במארס אמר ביידן בראיון טלוויזיוני שכניסה ישראלית לרפיח תהיה "קו אדום", וגם אוזן בלתי מיומנת היתה יכולה להבין מייד שארה"ב מחריפה את הטון מול ישראל. כשבועיים אחר כך הגיע מזכיר המדינה, אנתוני בלינקן, לעוד ביקור בישראל, השתתף בדיון קבינט ויצא ממנו מאוכזב. "אין לכם תוכנית לפינוי האוכלוסייה ואין לכם תוכנית לסיוע ההומניטרי", אמר לישראלים. כל זה התרחש כשברקע הבחירות לנשיאות ארה"ב הולכות וקרבות, והלחץ על ביידן לסיים את המלחמה בעזה הולך ומצטבר מצד גורמים במפלגה הדמוקרטית.

התוכנית המקורית שגובשה בפיקוד דרום לפעולה ברפיח דיברה על תנועת מלקחיים מצפון ומדרום, שתלכוד את מחבלי חמאס בתוך העיר. אבל האמריקנים, שחששו ממראות של טבח ורעב - "זה היה עניין פוליטי, לא ערכי", מנתח גורם ישראלי בכיר - לא אהבו את התוכנית הזו. גם כל ניסיון של צה"ל לרכך את התוכנית, שהוצגה פעם אחר פעם לאמריקנים, הסתיים בכישלון. "למדתי את המפות - אין לאנשים האלה (האזרחים ברפיח) לאן ללכת", אמרה סגנית הנשיא קמלה האריס בסוף מארס, ואיימה שכניסה ישראלית לרפיח תגרור "השלכות". כמה ימים אחר כך גלשה פגישת זום בין השר רון דרמר וראש המל"ל צחי הנגבי לבין סאליבן ומזכיר המדינה אנתוני בלינקן לקרב צעקות מכוער. האמריקנים היו על סף פיצוץ.

לדברי גורם צבאי, "אפשר היה ללכת על רפיח בהתרסה מול ארה"ב, אבל זה היה מגיע לאי־אספקה של נשק או לאי־תמיכה באו"ם. הדרג המדיני אמר לצה"ל 'לעשות את רפיח עם האמריקנים'". גורם מדיני מאשר ש"אפשר היה להגיד לאמריקנים 'לכו לעזאזל', ואפשר היה לעבוד ולצמצם מולם פערים. אנחנו בחרנו לצמצם פערים".

בהתאם להנחיית הדרג המדיני, המשיכו בצה"ל לעמול על ליטוש התוכנית האופרטיבית לרפיח, כך שתתאים לדרישות האמריקניות. לדברי בכיר ישראלי, הליטוש הזה נמשך כשישה שבועות. הוא מתאר את התקופה הזו כ"ריקוד טנגו מייסר" מול האמריקנים. כעת מתברר כי "ריקוד הטנגו" הזה הוא שעמד בליבת עיכוב הכניסה לרפיח, נושא שבאותם ימים עמד במרכז השיח הציבורי בישראל והפך לקרב האשמות פוליטי, שאחד מקורבנותיו היה הרמטכ"ל.

התוכנית החלופית שגיבש לבסוף צה"ל, לאחר ששייף אותה שוב ושוב לדרישת וושינגטון, התבססה על כניסה לרפיח אך ורק מדרום, לאורך ציר פילדלפי, מה שיאפשר לאוכלוסייה האזרחית (ובתוך כך גם למחבלי חמאס) להתפנות מהעיר ביתר קלות. כשהמהלכים בשטח הוצגו לאמריקנים הם לא תוארו במילים "תמרון עצים", כפי שהוגדרו בפקודות הצה"ליות בעברית, אלא כתפיסת שטח צר לאורך גבול מצרים ויציאה ממנו ל"פשיטות" צפונה. גם הפעם הדיפלומטיה היתה עניין של סמנטיקה. "צמצמנו את הפערים עד לנקודה שבה יכולנו לפעול בניגוד לדעתם, מבלי לשבור את הכלים", מגדיר זאת גורם ישראלי.

ואכן, בסופו של דבר פעלה ישראל מבלי לקבל את אישורה של ארה"ב. "הוא פאקינג שקרן", אמר ביידן על נתניהו לאחר שנודע לו כי צה"ל נכנס לרפיח, כך על פי דיווח אמריקני.

"לא מנצחים בתיקו"

עוד נחזור לפעולה ברפיח ולהשלכותיה. אבל בינתיים, ובעוד הכניסה הקרקעית לעיר הולכת ומשתהה, התרחשה הסצנה ההוליוודית ביותר במלחמה.

אחת הדמויות המרכזיות בניהול היחסים מול וושינגטון הוא שגריר ישראל בארה"ב, מייק הרצוג. הרצוג, יחד עם הנספח הצבאי בוושינגטון, האלוף הדי זילברמן, עשה בחודשים האחרונים לילות כימים במסדרונות הבית הלבן, במחלקת המדינה ובפנטגון, בניסיון לרכך התנגדויות אמריקניות למהלכים ישראליים. תפקידו הגיע לשיא לקראת הכניסה לרפיח, אז היה מתייצב הרצוג לפגישות מול גורמים אמריקניים, כשתחת זרועו של מזכירו הצבאי מגולגלים תצלומי אוויר ועליהם מרשמי קרב, שאותם היה מציג לאישור.

ב־1 באפריל, בשעה 11 לפני הצהריים שעון וושינגטון, תוכננה להרצוג ולזילברמן פגישת תיאום נוספת לקראת הכניסה לרפיח, בדרג גבוה במיוחד. הפעם הוזמנו השניים לחדר המבצעים בבית הלבן, אותו חדר עמוס מסכים שממנו, בין היתר, פיקח הנשיא אובמה על חיסול בן לאדן. בחלל המצוחצח והמאובזר הזה עמדה להתקיים שיחת וידאו מוצפנת, שהתנהלה מול הקריה בתל אביב.

בראש השולחן בוושינגטון היה אמור להתיישב היועץ לביטחון לאומי סאליבן, האדם הקרוב ביותר לנשיא ביידן, כשלצידו שליח הממשל למזרח התיכון ברט מקגורק. את יתר הכיסאות סביב השולחן המוארך תפסו נציגי קהילת המודיעין האמריקנית וקומץ גנרלים מעונבים. מהצד הישראלי של שיחת הווידאו השתתפו דרמר, ראש אגף המבצעים בצה"ל האלוף עודד בסיוק, נציג המל"ל ואחרים.

הפגישה היתה אמורה לעסוק כאמור בתוכנית הכניסה לרפיח, שעמדה בלב המחלוקת בין הממשל לישראל באותם ימים. אלא ששעה בדיוק לפני תחילת הפגישה חיסלה ישראל את הגנרל האיראני חסן מהדווי, מפקד גיס סוריה ולבנון של כוח קודס, וזאת מבלי לעדכן מראש את ארה"ב. "הדיון היה אמור להיות על רפיח, אבל שעה לפני כן המזרח התיכון התהפך", מספר אדם שמכיר את פרטי הפגישה.

בדקה ל־11, כשסאליבן עמד להיכנס לחדר המצב ולפתוח את הישיבה, עצר אותו הנספח הצבאי זילברמן על מפתן הדלת. "אדוני, אני צריך להגיד לך משהו", לחש באוזנו. "הרגע חיסלנו את הגנרל האיראני שהיה אחראי על לבנון וסוריה". פניו של סאליבן הלבינו. "סאליבן לא היה מוכן לעדכון הזה, באנדרסטייטמנט", אומר גורם שמכיר את פרטי הפגישה.

בישראל ידעו שארה"ב לא תתלהב מחיסול מהדווי, ולכן לא עדכנו אותה בפרטי המבצע מראש. באופן טבעי, האמריקנים חששו שפעולה כזו תגרור את איראן למלחמה כוללת, עניין שהם ניסו להימנע ממנו מאז אוקטובר 2023. אבל בישראל חשבו שאיראן לא תיגרר למלחמה, בין היתר מפני שהחיסול התרחש בבניין שהיה סמוך לקונסוליה האיראנית בדמשק, ולא בקונסוליה עצמה.

אלא שהאיראנים בחרו הפעם שלא לנצל את מרחב ההכחשה שניתן להם, וטענו שהחיסול נעשה בבניין ששייך באופן רשמי לקונסוליה, וכי מדובר בפועל בתקיפה ישראלית על אדמה איראנית. בטהרן גם הבטיחו להגיב בעוצמה, למורת רוחם של האמריקנים. "לא צפינו את התגובה האיראנית", אומר בכנות גורם ישראלי, "אבל הם בנו נרטיב שנתן להם לגיטימציה לתקוף את ישראל ישירות".

"הרגע חיסלנו את הגנרל האיראני שהיה אחראי על לבנון וסוריה", לחש זילברמן לסאליבן דקה לפני הישיבה על כניסת צה"ל לרפיח. פניו של הבכיר האמריקני הלבינו. הוא לא היה מוכן לזה

בירושלים ובקריה בתל אביב מצאו עצמם כעת במצב בעייתי, שכן היה ברור שלשם סיכול התגובה האיראנית על חיסול מהדווי ישראל צריכה את אמריקה לצידה, אותה אמריקה שלא עודכנה בפרטי החיסול ושהתנגדה להחלטה הישראלית להיכנס לרפיח. גם הפעם מי שנקרא לדגל הוא מפקד סנטקום, הגנרל מייקל קורילה, ידידו הטוב של הרמטכ"ל הלוי. מייד לאחר חיסול מהדווי שוחח הלוי עם עמיתו קורילה ועדכן אותו בפרטי התקיפה. כמה ימים אחר כך, כשבצה"ל החלו לראות שאיראן אכן מכינה תקיפת־נגד בתגובה לחיסול, התקשר הלוי שוב לקורילה. "כל מה שבנינו עומד עכשיו למבחן", אמר הרמטכ"ל הישראלי למפקד סנטקום.

בתוך כמה שעות קורילה חזר להלוי ואמר לו שהוא מתכונן להגיע לישראל. באותו סוף שבוע נחת קורילה בארץ, הצטרף לישיבת פורום מטכ"ל וירד לבור המבצעים. משם רקח יחד עם הלוי ומפקד חיל האוויר את מבצע הקואליציה הבינלאומית שיהדוף - כמעט לחלוטין - את מטח הטילים והכטב"מים האיראני הראשון אי־פעם שנורה לעבר ישראל. האמריקנים הוכיחו שהם לא נוטשים את ישראל בשעתה הקשה, ולא משנה עד כמה היא עולה להם על העצבים.

אחרי התקיפה האיראנית ארה"ב הפעילה על ישראל לחץ להימנע מתגובה משלה. "Take the Win", אמר ביידן לנתניהו, לאחר שהתברר שרוב הטילים האיראניים יורטו בדרכם לישראל, וכי הנזק מהתקיפה מינימלי. בתגובה התקשר דרמר לסאליבן. "אפילו משחק כדורגל לא מנצחים בתיקו", אמר לו.

תקיפת הנגד של ישראל באיראן היתה בכל זאת מינורית, אך לדברי גורמים בישראל לא רק בגלל האינטרס האמריקני אלא בשל החשש האמיתי בירושלים שההסלמה מול איראן תצא משליטה. לאחר סבב דיונים הוחלט כי חיל האוויר יתקוף מכ"ם של מערכת ההגנה האווירית מדגם S-300, שהוצבה ליד אחד ממתקני הגרעין באספהאן. לדברי בכיר ישראלי, עד היום האיראנים לא מצליחים להבין כיצד תקפה ישראל את המכ"ם.

אף שישראל עלתה אז לארה"ב על העצבים, הגנרל קורילה ירד לבור המבצעים, ויחד עם הרמטכ"ל הלוי ומפקד חיל האוויר נרקח המבצע שיהדוף את מטח הטילים והכטב"מים האיראני הראשון אי־פעם

"שום אסון לא קרה"

רק לאחר תום הסבב מול איראן, בראשית מאי, הרשתה לעצמה ישראל להיכנס קרקעית לרפיח. כמעט בכל יום היה מתייצב הנספח זילברמן בפנטגון, עם תצלומי אוויר של המהלך הקרקעי, שהרגיעו את האמריקנים ואישרו להם שצה"ל עובד בזהירות ובהתאם לתוכניות. בשלב מסוים הראה זילברמן לעמיתיו סרטון שצולם מתוך טנק ישראלי, שעמד ממש בפאתי רפיח. "אתם רואים", אמר להם, "אנחנו בתוך השטח הבנוי, ושום אסון עוד לא קרה".

האמריקנים אכן נרגעו, אבל לא לזמן רב. עוד קודם לכן, בניסיון למנוע את כניסת ישראל לרפיח, בלם משרד ההגנה האמריקני ספינת נשק שהיתה מיועדת לישראל, ועליה בין היתר גם משלוח של פצצות כבדות מסוג "2000 פאונד" לחיל האוויר. כמה ימים אחר כך ביקר בלינקן בישראל והצטרף לגלנט בביקור במעבר כרם שלום, ושם חזה במו עיניו במשאיות הסיוע ההומניטרי נכנסות לרפיח. כשגלנט שאל את בלינקן מדוע ספינת הנשק לא יוצאת לדרכה, תשובתו של מזכיר המדינה היתה "זו פעם ראשונה שאני שומע על כך". לגלנט היה קשה להאמין.

האמברגו שהטילו האמריקנים על רכיב נשק מסוים לישראל נותר בשלב זה מתחת לרדאר הציבורי. מי שניסה בדיסקרטיות להתיר את הפלונטר היה גלנט, שידע עד כמה הפצצות הכבדות חיוניות להמשך הלחימה. בסוף יוני, לאחר מגעים שנוהלו בזהירות, הוזמן גלנט לביקור אצל עמיתו, שר ההגנה לויד אוסטין, בוושינגטון. גלנט קיבל את הרושם שהנסיעה הזו תשחרר את הפקק ותאפשר לספינת הנשק לצאת לדרכה, ולא במקרה: שבוע לפני הנסיעה התקשר אליו מקגורק ואמר לו שהוא לא צריך לדאוג לגבי כרטיס טיסה חזרה מוושינגטון. "אתה יכול לחזור עם ספינת התחמושת", התלוצץ האמריקני.

אבל בחודש יוני, כמה ימים לפני הנסיעה, ובעוד ישראל כבר מתמרנת ברפיח, פרסם נתניהו סרטון באנגלית שבו תקף ישירות את הממשל האמריקני על עצירת משלוחי הנשק לישראל. בממשל רתחו מזעם. סאליבן התקשר בעצמו לגלנט והודיע לו שבעקבות דברי נתניהו הנשיא הורה לו שלא לאפשר לספינה לצאת לדרכה בשום פנים ואופן.

גלנט טס בכל זאת לוושינגטון, ביקור שבו השקיע לא מעט שעות בניסיון לשחרר את ספינת התחמושת. לאחר שנכשל בכך ניסה להשיג פגישה עם סאליבן, אלא שהיועץ לביטחון לאומי היה מכונס באותם ימים עם הנשיא ביידן בקמפ דיוויד, ושם התכוננו לעימות מול טראמפ (אותו עימות שיסיים לבסוף את המרוץ של ביידן). גלנט השהה את שובו ארצה, המתין לסאליבן בוושינגטון ונפגש איתו לבסוף בבית הלבן. "הפצצות האלה הן סוס העבודה של צה"ל", אמר לסאליבן. "כבר שכנעתי את הנשיא שלמרות הסרטון נשחרר את הספינה", אמר בתגובה סאליבן, "אבל אז נתניהו המשיך לצייץ בנושא והנשיא התחרט". זו היתה, ככל הנראה, נקודת השפל ביחסי ישראל־ארה"ב במלחמה.

גלנט לא אמר נואש וחשב על פתרון ביניים. הוא ביקש מסאליבן שהפצצות כן יועברו לישראל, אך יגיעו לכאן תחת הגדרה של מלאי חירום ("הצבת ביניים"), מה שימנע מצה"ל את היכולת להשתמש בהן. לבסוף הפצצות אכן הגיעו לישראל ונמצאות כאן גם כיום, אלא שעד כה ארה"ב לא אישרה לצה"ל להשתמש בהן, והוא נאלץ להסתדר בלעדיהן. בישראל מקווים שטראמפ יהפוך את ההחלטה הזו.

מהלך דרמטי

המהלך ברפיח הצית מחדש את שיחות המשא ומתן בין ישראל לחמאס, שארה"ב היתה מעורבת בהן עד צוואר. בסוף מאי 2024 התגבשה לראשונה טיוטת הסכם לשחרור חטופים ולהפסקת אש, שנוסחה דומה להסכם שנחתם לבסוף בין הצדדים בשבוע שעבר, כך לפי גורם ישראלי. לדבריו, פריצת הדרך במגעים אז הגיעה לאחר שחמאס הסכים, לראשונה, להיכנס למשא ומתן בלי לדרוש קודם לכן את הפסקת המלחמה. "זו פעם ראשונה שראיתי סיכוי להסדר", אומר בכיר ישראלי, "פתאום חמאס מוכן לשלב א' בעסקה בלי סיום המלחמה".

בניגוד להסכם הקודם לשחרור החטופים, בנובמבר 2023, ההסכם החדש נועד להתפרס על תקופת זמן ממושכת ולכלול שחרור של מאות אסירים פלשתינים עם דם על הידיים, מה שהפך את המשך השיחות מול חמאס למורכב הרבה יותר. השיחות, שכללו גם דיונים באשר לגורל ציר פילדלפי, הבשילו לקראת סוף יולי, ואז גם ביקר נתניהו בוושינגטון ונאם בקונגרס.

אלא שב־27 ביוני, שלושה ימים לאחר נאום נתניהו בקונגרס, התרחש אסון: פצצת מרגמה של חיזבאללה, שנועדה לפגוע במפקדת "חטיבת ההרים" שהקים צה"ל זמן קצר קודם לכן, ושמוקמה ליד הרכבל התחתון בחרמון, פספסה את יעדה, גלשה במורד ההר והתפוצצה במגרש כדורגל במג'דל שמס. בטרגדיה הנוראית נהרגו 12 ילדים ובני נוער.

האסון במג'דל שמס היה, ללא ספק, נקודת המפנה החשובה ביותר במלחמה: הוא הרס כל סיכוי להסכם לשחרור חטופים, שכן חמאס העריך שבעקבותיו ישראל וחיזבאללה ייגררו למלחמה בצפון, עניין שארגון הטרור בעזה היה מעוניין בו מראשית הדרך. במקביל, עיתוי האסון במג'דל שמס, בעוד הפעולה ברפיח מתקרבת לסופה, העניק לדרג המדיני ולצה"ל את הכלים וההצדקה להעביר את מרכז הכובד של המלחמה מעזה ללבנון.

עיתוי האסון במג'דל שמס, בעוד הפעולה ברפיח מתקרבת לסופה, העניק לדרג המדיני ולצה"ל את הכלים וההצדקה להעביר את מרכז הכובד של המלחמה מעזה ללבנון

"מג'דל שמס היתה נקודת המפנה", אומר בכיר ישראלי, "התמרון ברפיח היה לקראת סיום, היה אפשר להעביר כוחות לצפון. היינו מוכנים להתמקד בצפון, והיתה לנו הצדקה לצאת למהלך בלבנון".

לאחר שביקר באתר האסון במג'דל שמס, שב שר הביטחון גלנט לקריה והורה לרמטכ"ל להיערך לחיסול פואד שוכר, רמטכ"ל חיזבאללה. זה היה מהלך דרמטי שהצדיק את הערכות חמאס על כך שישראל וחיזבאללה עולות על מסלול התנגשות.

בישראל ידעו שיש חלון הזדמנויות של כמה ימים לחיסול שוכר, אך לא ידעו בדיוק מתי יבשילו התנאים לכך. באותו זמן כבר ידעו להגיד בקהילת המודיעין שראש הלשכה המדינית של חמאס, איסמעיל הנייה, יחוסל בשעות הראשונות של 31 ביולי, בעת ביקורו בטהרן. לבסוף שני החיסולים - של שוכר ושל הנייה - התרחשו בהבדל של שעות ספורות. בשני המקרים ארה"ב לא קיבלה על כך הודעה מראש.

"התזמון הצמוד של שני החיסולים היה מקרי לחלוטין", אומר בכיר ישראלי, "ידענו מראש שאנחנו מחסלים את הנייה כי הוא היה בביקור בטהרן, אבל לגבי שוכר לא יכולנו לדעת בדיוק מתי זה יקרה". אחרי שני החיסולים שוחח גלנט עם אוסטין. "זה ברור שאיראן תגיב", אמר שר הביטחון לעמיתו האמריקני. "אם אתם רוצים למנוע הסלמה, אתם חייבים לעזור לנו בהגנה".

בישראל סברו שחיזבאללה ואיראן מתאמות ביניהן תגובה לחיסול שוכר והנייה. "היו סימנים שאיראן וחיזבאללה יפעלו יחד, שיתקפו אותנו", אומר בכיר ישראלי, "אבל נסראללה היה גורם מתון טקטית וקיצוני אסטרטגית. הוא היה מחויב להשמדתנו, אבל מאוד מרוסן ועסוק במשוואות - תקיפה בביירות מול תקיפה בתל אביב וכו'".

תגובת הנגד לשני החיסולים התמהמהה, והגיעה לבסוף באוקטובר 2024.

אחרי חיסולי הנייה ושוכר, בתזמון צמוד, שוחח גלנט עם אוסטין. "זה ברור שאיראן תגיב", אמר שר הביטחון לעמיתו האמריקני, "אם אתם רוצים למנוע הסלמה, אתם חייבים לעזור לנו בהגנה"

"מבצע אחרי מבצע"

עוד לפני המתקפה האיראנית השנייה התרחשו בלבנון שורה של צעדים מסמרי שיער. ב־17 בספטמבר התפוצץ ברעש גדול, תרתי משמע, מבצע הביפרים, למחרת התפוצצו מכשירי הקשר של חיזבאללה, ויום לאחר מכן יצא חיל האוויר למבצע "חיצי הצפון", שבמהלכו השמיד צה"ל מאות משגרים של חיזבאללה.

למחרת, וללא שום דיון מוקדם, נכנס ראש אגף המבצעים בסיוק לחדרו של שר הביטחון. בסיוק תפס את גלנט, שהיה בדרכו החוצה, בדלת המשרד. "יש הזדמנות לחסל את איבראהים עקיל", אמר לו, "וגם את כל צמרת כוח רדואן".

באותו יום, 20 בספטמבר, התנקש צה"ל בבכיר חיזבאללה עקיל בביירות. יחד איתו נהרגו עשרות מבכירי כוח העילית רדואן של הארגון וגורמים באגף המבצעים של חיזבאללה. "הדברים בלבנון, מהביפרים ועד עקיל, התגלגלו מבלי שתכננו", מודה בכיר ישראלי, "זה לא שהחלטנו מראש לאן אנחנו רוצים להגיע, אלא עשינו מבצע אחרי מבצע".

נדמה שגם האמריקנים עמדו משתאים אל מול קצב האירועים המסחרר, שהתנהל כשהם לגמרי מחוץ לתמונה. בלבנון, בשונה מעזה בכלל ומרפיח בפרט, האמריקנים גם פחות הקשו על צה"ל לפעול. "בניגוד לעזה, שם היה קשה להם פוליטית בגלל האהדה לפלשתינים במפלגה הדמוקרטית, חיזבאללה זה ארגון שאין כלפיו אמפתיה בארה"ב", מסביר בכיר ישראלי, "בלבנון האינטרסים של ישראל וארה"ב הרבה יותר מלוכדים".

ואכן, המהלכים שביצעה ישראל בלבנון בימים האחרונים של ספטמבר התנהלו כמעט ללא הפרעה מצד האמריקנים, שנראה כי דווקא צפו בהם מהצד בהערצה. שבוע אחרי חיסולו של עקיל, ב־27 בספטמבר, נפלה לידי ישראל הזדמנות למבצע נוסף - חיסול נסראללה. "אחרי חיסול עקיל אנחנו מזהים שנסראללה במשבר פסיכולוגי", אומר בכיר ישראלי, "אבל הוא עדיין מאמין שישראל לא תחסל אותו. הוא חשב שהוא הכיר אותנו, וטעה".

הרשומון סביב המבצע לחיסול נסראללה מקוטב במיוחד: כמעט כל אחד בצמרת הישראלית, המדינית והצבאית, טוען כי תמך בחיסול, בעוד השאר התנגדו לו. "מה שברור הוא שנתניהו הציל את נסראללה באוקטובר 2023 והרג אותו בספטמבר 2024", מסכם את העניין אחד מאותם אנשים.

אם האמריקנים הצליחו לבלוע את כל מהלכי ישראל בלבנון עד לאותה נקודה, חיסול נסראללה היה עצם קשה במיוחד לבליעה. בישראל ידעו שבבית הלבן יזעמו על המהלך, שיטלטל את המזרח התיכון כולו, אך החליטו לבצע אותו בכל זאת וללא תיאום, בין היתר מחשש שהמבצע יודלף. "הם יכעסו, אבל לא יהיו לכך השלכות מעשיות", העריך דרמר בקבינט, וצדק.

"בצבא ארה"ב בחטיבה יש 5,000 לוחמים. זה מה שאתה מבקש להכניס לכפר קילה בלבנון?" שאל קורילה. הלוי הסביר שהרבה פחות. "אז אל תגיד לחבר'ה בוושינגטון חטיבה, זה ילחיץ אותם"

מינוח מרוכך

המהלך הגדול הבא שרקחה ישראל החל שלושה ימים לאחר חיסול נסראללה - התמרון הקרקעי מעבר לגדר הגבול בלבנון. האמריקנים, כצפוי, לא התלהבו מהמהלך הצבאי של ישראל, אבל כרגיל היה מי שהצליח להרגיע אותם.

לפני תחילת התמרון שוחח הרמטכ"ל הלוי, שוב, עם חברו הטוב קורילה. כשהלוי סיפר לגנרל האמריקני שצה"ל מתכנן להכניס ללבנון שלוש אוגדות, פניו של קורילה התכרכמו. כשהלוי הסביר שלכפר קילה, הסמוך למטולה, הוא מתכנן להכניס חטיבה שלמה, הגנרל האמריקני כבר לא יכול היה לשתוק.

"בצבא ארה"ב חטיבה כוללת 5,000 לוחמים. זה היקף כוח האדם שאתה מתכוון להכניס לכפר קילה?" שאל קורילה. הלוי הסביר שלא. המבצע בלבנון תוכנן בסדרי גודל של מאות לוחמים בלבד. "אז כשאתה מסביר לחבר'ה בוושינגטון, אל תשתמש במילה 'חטיבה'", המליץ קורילה, "דבר איתם על מספר החיילים והטנקים. זה פחות ילחיץ אותם".

הלוי ציית. כשתוכנית המבצע בלבנון הועברה לוושינגטון והוצגה לבכירים אמריקנים, היא לא דיברה על "חטיבה" או "אוגדה", אלא על מאות חיילים בלבד וכמה טנקים ספורים. במהלך תרגומן לאנגלית גם פקודות הקרב הצה"ליות עברו שנמוך, ומונחים כמו "גראונד אופריישן" (תמרון קרקעי) הוחלפו בטרמינולוגיה צבאית רכה יותר.

ההסכם מול לבנון בסוף נובמבר החזיר את תשומת הלב לעזה ולחטופים. "זו היתה ראשית הצירים לשחרור החטופים", מנסח גורם ישראלי, "שם נולדה אצל חמאס ההבנה שהם בעצם נשארו לבד"

בין האחראים לכך היו הנספח הצבאי זילברמן, בעברו דובר צה"ל ומי שמבין את חשיבותו של מיתוג, ודובר צה"ל הנוכחי, תא"ל דניאל הגרי. השניים החליטו להגדיר את המהלך בלבנון כ־localized limited raids (פשיטות מתוחמות מקומיות), מונח שהומצא במיוחד בשביל הפנטגון, מחלקת המדינה והבית הלבן. זילברמן אף הוציא מסמך רשמי בעניין לכל בכירי צה"ל, שבו הבהיר כי בכל מגע מול האמריקנים יש להשתמש במינוח החדש והמרוכך.

בדומה לרפיח, גם אחרי הכניסה ללבנון שלח צה"ל לאמריקנים סרטונים, שירגיעו אותם ויבהירו להם שבשטח העניינים מתקדמים בהתאם לתוכניות שאושרו. גם קורילה קיבל מהקריה עדכונים שוטפים, סרטונים ומידע מודיעיני בזמן אמת על היקף האמל"ח שצה"ל איתר על גדר הגבול עם לבנון.

המהלך בלבנון, כאמור, היה נוח יותר להכלה בצד האמריקני מאשר הפעילות הישראלית בעזה. "אבל שיא התיאום מול האמריקנים, בכל המלחמה, הגיע לאחר המתקפה האיראנית השנייה, באוקטובר 2024, כשאנחנו מחליטים להגיב באמצעות תקיפה בשטח איראן", אומר גורם ישראלי, "במקרה הזה כבר היינו מתואמים איתם על מה, מתי, מה עושים ומה לא עושים, וגם מה יהיו המסרים המשותפים שלנו בסיום התקיפה".

לקראת התקיפה שוחחו הלוי וקורילה שוב. הרמטכ"ל הישראלי הציג למפקד סנטקום כמה בקשות, שבלעדיהן התקיפה הישראלית באיראן לא היתה מתאפשרת. קורילה אישר את כל הבקשות, כולל הקפצת צוותי חילוץ אמריקניים, שפטרלו במסוקים בליל התקיפה בשמי המזרח התיכון, למקרה שטייס ישראלי ייאלץ לנטוש את מטוסו. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שארה"ב העניקה לישראל את הסיוע הזה.

אגב, התיאום ההדוק בין ארה"ב לישראל לא נולד בחלל ריק. שר הביטחון גלנט, ששוחח באותם ימים עם מקבילו אוסטין, אמר לו שישראל נחושה לתקוף באיראן בצורה אגרסיבית במיוחד, עילה כמעט בטוחה למלחמה כוללת. "אם אתה לא רוצה שנפגע בשדות הנפט באיראן, תן לרמטכ"ל שלי את מה שהוא מבקש", אמר גלנט.

בישראל, אגב, מעולם לא התכוונו להעלות את שדות הנפט של איראן באש. רק כיום, רגע לפני שממשל ביידן מסיים את כהונתו, אפשר לספר שגלנט פעל מול אוסטין בשיטת "תחזיקו אותי".

כך או אחרת, המהלכים הישראליים בלבנון, שהחלישו משמעותית את חיזבאללה, הם שאפשרו את שיחות ההסדרה בין ישראל ללבנון, שאותן ניהל עמוס הוכשטיין, שליח ממשל ביידן. בנובמבר 2024, לאחר בחירתו של טראמפ לנשיאות, התקשר הוכשטיין לדרמר. "אתם עדיין רוצים הסדרה?" שאל. תשובתו של דרמר היתה חיובית, ולא במקרה: מתחילת המלחמה השאיפה של רה"מ נתניהו היתה לסיים את הלחימה בצפון בהסדר שיאפשר את החזרת התושבים.

ההסכם מול לבנון, שאכן נחתם בסוף נובמבר, החזיר את תשומת הלב לעזה ולחטופים. לכל הצדדים היה ברור כעת שהם מעוניינים להניע מחדש את שיחות המשא ומתן. "ראשית הצירים של ההסכם הנוכחי לשחרור החטופים היא ההסכם בלבנון", כפי שמנסח זאת גורם ישראלי, "שם נולדה אצל חמאס ההבנה שהם בעצם נשארו לבד".

השיחות מול חמאס נעשו תחת חסותו של הוכשטיין וממשל ביידן והתקדמו ב"צעדים קטנים", כדברי אותו גורם, אך כבר ירדו לרזולוציות של מפות נסיגה, שמות אסירים משוחררים ומתווה השלבים. הן התעכבו, בין היתר, לאור התעקשותה של ישראל לכלול 11 גברים חטופים תחת הקטגוריה ההומניטרית של "פצועים וחולים", מה שיאפשר את שחרורם כבר בשלב א' של ההסכם (לבסוף נכללו בקטגוריה הזו תשעה גברים).

גם ממשל ביידן וגם ממשל טראמפ הסכימו שאם ישראל וחמאס לא יצליחו להגיע להסכמות על שלב ב', ישראל תשוב להילחם בעזה. "אבל ברור שתחת טראמפ זה יהיה קל יותר", אומר גורם ישראלי

ירושלים, קטאר, עזה

לאחר בחירת טראמפ והבטחותיו להמטיר "גיהינום על עזה", קיבלו השיחות הללו בוסט. "זה יצר אווירה שהאיצה את הדינמיקה, שכבר היתה חיובית", מנסח זאת אדם שהיה מעורב במגעים.

ההסכם נסגר לבסוף בשורת מהלכים בשבוע שעבר, שבו שני הממשלים האמריקניים - היוצא והנכנס - שיתפו פעולה. הדמות המרכזית בהיבט הזה מצידו של טראמפ היתה איל הנדל"ן היהודי־אמריקני סטיב וויטקוף, שליחו של הנשיא הנכנס למזרח התיכון. וויטקוף היה אמור להגיע לישראל ביום שני שעבר כדי להיפגש אישית עם נתניהו ולסגור מולו את פרטי ההסכם הסופיים. לבקשת משרד ראש הממשלה, התבקש וויטקוף להגיע לישראל מוקדם יותר, בשבת.

בניגוד לפרסומים שונים בתקשורת, גורם ישראלי טוען כי שעת הפגישה בין וויטקוף לנתניהו, שהתרחשה לבסוף בשבת בצהריים, לא נכפתה על ראש הממשלה. לדבריו, הפגישה תואמה מראש מול משרד ראש הממשלה לשעה זו ונקבעה באמצעות אנשיו של רון דרמר, ששהה באותה עת בביקור בארה"ב. במהלך הפגישה העלו וויטקוף ונתניהו לקו הטלפון את מקגורק, שליח ממשל ביידן למזרח התיכון. לאחר מכן המריא וויטקוף מירושלים לקטאר, ושם נפגש עם מקגורק ורה"מ מוחמד בן עבד א־רחמן. השלושה הללו הם שתפרו את קצות המגעים בין המשלחת הישראלית לזו של חמאס, שישבו בקומות נפרדות באותו בניין בדוחא ושוחחו ביניהן באמצעות שליחים קטארים ומצרים.

וויטקוף ומקגורק נותרו בקטאר עד ליום חמישי, ואז הרגישו בטוחים מספיק כדי לשוב לארה"ב. למחרת, לאחר עוד כמה מהמורות, נחתם ההסכם סופית. לדברי גורם ישראלי, גם ממשל ביידן וגם ממשל טראמפ הסכימו על כך שאם ישראל וחמאס לא יצליחו להגיע להסכמות על שלב ב' בהסכם, ישראל תשוב להילחם בעזה. "אבל ברור שתחת ממשל טראמפ זה יהיה קל יותר מאשר תחת ממשל ביידן", הוא אומר.

itayilnai@hotmail.com