300 ק"ג חומר נפץ ו-18 דקות טיסה: המבצע הנועז של צה"ל בלב סוריה // צילום: דובר צה"ל
בימים הראשונים של ספטמבר 2024 צה"ל נערך למבצע קומנדו שקיבל את שם הקוד "רבות הדרכים", להשמדת מפעל סודי לייצור טילים מדויקים שהקימה איראן על אדמת סוריה. תוכנית המבצע הנועז עברה את כל שרשרת הפיקוד, ומה שנותר הוא האישור הסופי, שישלח את הלוחמים למסוקים. אבל היה דבר אחד שהטריד את מקבלי ההחלטות בירושלים, לפני שיאשרו את המבצע בסוריה - והוא התגובה האמריקנית.
"הבעיה היתה שלקראת המבצע בסוריה החבל מול ארה"ב היה מתוח עד לקצה", אומר גורם ישראלי, "הדבר העיקרי שארה"ב חששה ממנו לאורך כל הדרך, היה פתיחת חזית מול איראן והידרדרות למלחמה כוללת. מילת המפתח בהיבט הזה היתה stability, יציבות. לי היה ברור שאם אנחנו תוקפים עכשיו את מפעל הטילים האיראני, הממשל האמריקני לא יאהב את זה. מבחינתם זה היה נו־גו ברור".
דעת הרמטכ"ל הרצי הלוי היתה שאין ברירה אלא לתאם את המבצע עם האמריקנים. הפעולה נועדה להתבצע עמוק בשטח סוריה. אם משהו יסתבך, ידע הלוי, האמריקנים יהיו היחידים שיוכלו לעזור. אלא שבצמרת המדינית בישראל התקבעה ההנחה שאם בבית הלבן ישמעו על המבצע מראש, האמריקנים יתנגדו לו נחרצות, ואולי אפילו ידליפו את עצם קיומו כדי לסכלו.
"מצד אחד היינו צריכים את עזרתם, ומצד שני הנחנו שאם נספר להם, המבצע יבוטל", אומר גורם מדיני, "זו היתה דילמה רצינית".
דילמה לפני ביצוע
פתרון הדילמה, כמו תמיד לאורך כל רכבת ההרים הישראלית־אמריקנית של המלחמה, התמקד בהגשה: בתיאום בין הדרג המדיני לדרג הצבאי בישראל הוחלט שמי שיבשר לאמריקנים על המבצע יהיה הרמטכ"ל. מקבל הבשורה מהצד השני יהיה חברו הטוב, מפקד סנטקום, הגנרל מייקל קורילה.
הטלת המשימה הרגישה על הלוי לא היתה מקרית. היא יצאה מנקודת הנחה שהרמטכ"ל הישראלי נתפס בבית הלבן כגורם מתון ושקול, שפועל ממניעים ענייניים ומעדיף בעצמו להימנע מהסלמה מול איראן. אך חשוב מכך, בין הלוי לקורילה נרקמה לאורך חודשי המלחמה מערכת יחסים מקצועית, שהתפתחה לכדי חברות קרובה.
באישור רה"מ בנימין נתניהו, נפגש הלוי ביחידות עם קורילה, עדכן את בן שיחו האמריקני בפרטי המבצע בסוריה ובדבר נחיצותו, הרגיע אותו מפני פתיחת חזית מול איראן, וביקש ממנו להעביר את המסר בעדינות לבוסים שלו בוושינגטון.
וזה עבד. בבית הלבן השתכנעו שלא לסכל את הפעולה בסוריה, והשאר הוא היסטוריה.
גם ויכוחים יצריים
המקרה של מבצע "רבות הדרכים" הוא רק ביטוי אחד לאופן שבו התנהלה מערכת היחסים בין ישראל לארה"ב במהלך המלחמה. מצד אחד, שיתוף הפעולה בין הצדדים הגיע לכדי תמיכה אמריקנית בלתי מסויגת בישראל, אישור מדוקדק של תוכניות תקיפה ישראליות בידי גורמים אמריקניים ומעורבות אישית של בכירים בבית הלבן בישיבות קבינט ובפורום מטכ"ל, כפי שלא נחזה בעבר.
אך מצד שני, יחסי ישראל־ארה"ב במלחמה ממש לא התנהלו על מי מנוחות. היו גם מקרים שבהם ישראל יצאה למבצעים קריטיים מבלי לעדכן מראש את ארה"ב - כמו במקרה של חיסול מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה - או שביצעה מהלכים בניגוד לעמדתו המובהקת של הבית הלבן ועוררה את זעמו, כמו הכניסה לרפיח. לא אחת התגלעו ויכוחים יצריים בין הצדדים.
למרות חילוקי הדעות, שחלקם גם עיכבו את מהלכי המלחמה, מבחינת נתניהו המשך התמיכה האמריקנית בישראל היה מתנה שלא תסולא בפז. הצמרת המדינית והביטחונית הישראלית, מראש הממשלה ומטה, היתה ונותרה בתמימות דעים שללא הגב מוושינגטון, ישראל תיאלץ להפסיק את המלחמה לפני שתשיג את כל מטרותיה.
"היינו צריכים ללכת מולם על ביצים", אומר גורם ישראלי שהיה מעורב עמוקות בקשר המורכב מול וושינגטון.
רק עכשיו, רגע לפני שממשל ביידן מפנה את מקומו לזה של טראמפ, במערכת המדינית והצבאית בישראל מרשים לעצמם לחשוף את אחורי הקלעים של ניהול המגעים מול וושינגטון.
תחקיר "שישבת", המבוסס על שעות של שיחות עומק עם הגורמים הבכירים ביותר בישראל, מבקש לשרטט את מארג היחסים המורכב בין ישראל לארה"ב, כפי שהתפתח במהלך המלחמה ובתוך חדרי החדרים.
חלקו הראשון של התחקיר - ביום שישי במוסף "שישבת" ובאתר "ישראל היום"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו