את שיריו כתב עוזי חיטמן במחברת צהובה, שאותה נשא בתיקו ועל לוח ליבו. הרבה לפני עידן המחשב והפתקאות באייפון הוא מילא דפים צהובים במילים, במשפטים, בשרבוטים ובמחיקות.
הוא צייר שם טבלה צדדית בתחתית העמוד ובה סיומות של מילים שמתחרזות בחיפוש אחר החרוז הנכון, לצד מילים נרדפות שמחליפות זו את זו - ועד לטקסט הסופי, שממנו היה מרוצה.
חיטמן הותיר אחריו טקסטים שונים שכללו מחשבות, הגיגים, רעיון לערב שיקיים לזכר אביו, וגם שלושה שירים שלא הספיק לסיים ולהוציא לעולם.
את השירים האלה אנחנו חושפים כאן לראשונה כעדות ניצחת לתהליך הכתיבה שלו, ולנושאים ולרעיונות שהעסיקו אותו בימים האחרונים לחייו.
"לאבא שלי היה תיק יד שהוא היה הולך איתו, ובו היתה המחברת", מספר בנו, עידו חיטמן. "אחרי שהוא נפטר לקחתי מבית החולים את תיק היד הזה אלי. בתיק היו הטלפון שלו, תעודת הזהות, תמונות של סבא וסבתא, ובלוק הנייר הצהוב, האחרון שעליו שרבט שירים.
"דרך השרבוטים האלה את ממש רואה איך הוא כותב את הבתים. יש שם גם את השיר 'לפנייך', שכתב והלחין אוהד (המוזיקאי אוהד חיטמן, אחיינו של עוזי, מ"כ) אחרי מותו של אבי, ויש שרבוטים שהוא כתב על להקות צבאיות, כנראה מופע שרצה להעלות, ועוד שירים לא גמורים".
"הוא כתב שם דברים כמו 'אש, בש, גש, דש', עד שמצא את ההברה הנכונה שתתחרז עם המילה שכתב בשיר", מוסיף אחיו של עידו, יואב.
"הוא גם רצה לעשות מופע על אבא שלו, סבא שלנו, אחרי שהוא נפטר", מספר עידו. "הוא הספיק לדבר איתי על זה וסיפר שהכוונה שלו היא לשזור במופע סיפורים עליו לצד שירים. לציון העשור למותו הוצאנו דיסק עם שירי מסורת, ובאחד מהשירים יש הקלטה של סבא שלי שר. אבא שלנו הספיק להקליט אותו שר יחד עם ההקלטה שלו".
יש במחברת הזאת שלושה שירים לא גמורים. חשבתם להעביר אותם למוזיקאי שילחין אותם?
"בוודאי. עד היום לא נגעתי בזה. לא הגענו לזה, את הראשונה שרואה את זה, אבל התשובה היא כן. יש מחשבה לעשות בזה משהו, רק שאני עוד לא יודע מה. יהיה צורך להשלים את השירים, כמובן".
"אל תהיה תמים"
את המחברת פותח השיר "שמועה", היחיד מבין השלושה שחיטמן נתן לו כותרת. וזה הבית הראשון:
"יש שמועה בעיר הזאת,
משהו עומד לקרות
משהו - אני לא יודע מה
רוח באה מן הים
מה היא מביאה משם
רוח של פיוס או מלחמה".
השיר השני, ללא כותרת, נפתח במשפט "בואי נלך עד סוף האינסוף", שאותו שינה שוב ושוב בעמודים הבאים, כשהוא מוסיף ומוחק משפטים, כחלק מתהליך יצירה מבעבע:
"בואי נלך עד סוף האינסוף
ומשם עוד נמשיך ללכת
בואי נלך אל סוף העולם
אם נוכל אז נמשיך גם הלאה".
בגרסה אחרת שמופיעה בעמוד הבא, הבית משתנה מעט:
"בואי נלך עד סוף העולם
ומשם עוד נמשיך ללכת
בואי נלך אל מקום רחוק
בואי נלך עד סוף הדרכים
נאסוף כוח, נתחיל מחדש..."
הסקיצה נמשכת בעמוד הבא, שם משפט הפתיחה הופך ל"בואי נלך אל קצה העולם", והשיר נפתח כך:
"בואי נלך אל קצה העולם
אל מקום שאיש לא היה בו
אם נוכל אז נתחיל את הכל מחדש
נתקן את כל מה שטעינו".
בעמוד הבא הפתיח שוב משתנה:
"בואי נלך אל מחוץ לעיר
אל מקום בו נהיה רק שנינו
הרוחות מסביב ישרקו לנו שיר
הירח יאיר את ביתנו".
שיר נוסף שחיטמן התחיל לכתוב, גם הוא ללא כותרת, וגם לו יש כמה סקיצות המעידות על תהליך העבודה שלו, נפתח במשפט "איש אחד בתוכי אומר לי":
"איש אחד בתוכי אומר לי
אל תהיה תמים
שחק אותה קשוח
אם אתה רוצה לשרוד
ואיש אחר בו מתווכח
ואומר תלך אחרי הלב ואל תתפתה".
בדף הבא השיר משתנה מעט:
"איש אחד בתוכי אומר לי
עזוב את התמימות
תהיה עם ראש פתוח
שחק אותה קול, תהיה קשוח
עשה לך קומבינות אם אתה רוצה להמשיך לשרוד
ואיש אחר בו מתווכח,
תהיה מה שאתה, הרוח
ואל תהיה העבד
של הכוח, של הכסף והכבוד.
ואני חצוי בין המצוי לרצוי
מי מהם צודק..."
לעולם לא נדע מה עבר במוחו של חיטמן כשכתב את השירים האחרונים הללו, על מה חלם ולמה התכוון במילותיו, אבל ניכר בהם כי מחשבות רבות על העולם ועל העתיד העסיקו אותו, כמי שבחר בשנים האחרונות להוריד הילוך, ליצור בעיקר עבור עצמו, לעבוד על האלבום הבא שלו ולהתמקד גם בחיי הבית והמשפחה.
האיש שלא שיחק את המשחק, ושהרגיש כי שינוי גדול עומד להגיע, הספיק להשאיר אחריו את המילים המרגשות האלה, שיום יבוא ואולי נשמע אותן מקבלות חיים חדשים, בשירים שיהפכו לחלק מהמורשת הענקית שהשאיר לנו אחד מהאמנים הגדולים שהיו כאן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו