העובדה שמיקי מאוס, ולא דונלד דאק, הוא הדמות המזוהה ביותר עם יצירות וולט דיסני לדורותיהן היא עוול היסטורי. מיקי חמוד מדי, נקי מדי, מנומס מדי וטוב לב מדי. מהר מאוד, בסביבות גיל שנתיים, ילדים כבר שמים לב שאף אחד סביבם לא מתנהג ככה, ועוברים למחנה דונלד: דמות רוטנת, מבולבלת, גמלונית ואימפולסיבית עם קול מצחיק.
כמעט כל מה שבא אחר כך - מסרטוני לוני טונס של וורנר, דרך משפחת קדמוני של האנה ברברה ועד בובספוג של ניקלודיאון - הוא עדות לכך שדמותו המעורערת של דונלד השפיעה על הז'אנר יותר מאשר זו הסטרילית של מיקי.
לא רואים את זה עליו, אבל הוא כבר בן 90, והוא עדיין מצליח להצחיק קטנים כגדולים, בעוד מיקי ה"סטרייט הד" ממשיך לפמפם מסרים שמרניים וערכיים, כמיטב המסורת של דיסני, בסדרת הלהיט של החברה "המועדון של מיקי".
דונלד נולד ב-1931 כדמות רקע בספר ילדים של דיסני. שלוש שנים אחר כך הוא שולב בסרט קצר בשם "התרנגולת הקטנה והחכמה" כדמות משנית. האנימטורים דיק הומר וארט באביט העניקו לו את העיצוב הראשון, והאנימטור דיק לונדי קיבל את הקרדיט על פיתוחו לדמות של ממש. השחקן קלרנס נאש נבחר לדבב אותו, לאחר שביצע באולפני החברה חיקוי מוצלח של עז מפוחדת - תפקיד שאותו ביצע בהצלחה יתרה עד למותו ב-1983, ואז החליף אותו המדבב טוני אנסלמו.
הקהל שצפה בסרט הקצר התאהב בדונלד מייד, ובאולפני דיסני התקבלו דרישות לקווי עלילה ולסרטונים נוספים בכיכובו. בדיסני נעתרו לבקשות ושילבו את דונלד דאק בעוד ועוד סרטי וסרטוני אנימציה. עם הזמן האהדה שצבר הברווז חסר המכנסיים ובעל חולצת המלחים הכחולה הלכה וגברה, ודונלד החל להופיע ברבים מסרטיו הקצרים של מיקי מאוס.
ב-1937 הוא כבר כיכב בסרט משלו, "דון דונלד", שבו ניסה לחזר אחר ברווזה מקסיקנית בשם דונה דאק (לא לדאוג, זה היה הרבה לפני שהכיר את דייזי), ושנה לאחר מכן הקהל זכה להיכרות עם אחייניו השובבים יואי, דיואי ולואי. בכך הורחב "היקום הקולנועי" שלו, עשרות שנים לפני שמארוול עשו זאת בסרטי גיבורי-העל שלהם.
חייל מצטיין
מי שבהחלט יכול להתחבר לדמות הברווז הקפריזי שנאש ניסה להעביר בקולו הוא המוזיקאי ושדר הספורט שי נובלמן, שדיבב את קולו של דונלד במשך 20 שנה. "כמו כל ילד שגדל בשנות ה-80-70, בעידן שבישראל היה רק ערוץ אחד, הכרתי מעולה את הסרטים הקצרים של דיסני, שזכו אז לפופולריות גדולה מאוד", הוא מספר.
"תמיד חשבתי שדונלד היה הדמות הכי מעניינת מכולן: היה לו לב טוב, אבל הוא אהב להרגיז ולעצבן, תמיד היו איתו בלגנים שהפכו אותו ללא צפוי, ומובן שהיה לו קול מיוחד מאוד. מתישהו לימדתי את עצמי לחקות את הקול שלו. נעמדתי מול המראה, ועם הזמן, ככל שהתאמנתי, כך הקול יצא ממני כמו שצריך. הפכתי לאטרקציה בבית הספר שלי. ילדים ממש נעמדו מסביבי וביקשו ממני שאחקה אותו".
בסוף שנות ה-80, כשהיה בן 13, קרא נובלמן באחד העיתונים שבדיסני ידבבו לראשונה את הסרטים לעברית, וחבריו לכיתה אמרו לו שהוא חייב לנסות להתקבל לתפקיד. "שמעתי שהשחקנית ומלכת הדיבוב העברי שפרירה זכאי תפיק את הגרסה הישראלית, מצאתי את המספר שלה במדריך הטלפונים, אזרתי אומץ ופשוט התקשרתי אליה", הוא מגלה. "הצגתי את עצמי בפניה, והיא ביקשה שאשמיע לה את החיקוי שלי. היא התרשמה, החליטה להזמין אותי לאודישן ובהמשך הודיעה לי שקיבלתי את התפקיד. העבודה לא תמיד הייתה קלה כי הקול של דונלד יוצא מהלחיים, שזה דבר מאוד מעייף, אבל זה היה סופר מרגש עבורי. בגלל האהבה שלי למקור, רציתי שזה יהיה הכי אותנטי וקרוב לדבר האמיתי. הרגשתי שזו שליחות".
הליהוק המדויק של זכאי הוכיח את עצמו ב-1998, כשעשרות מדבבים של דונלד דאק מרחבי העולם הוזמנו להשתתף במפגש איחוד יוצא דופן. נובלמן עצמו לא נכח באירוע מכיוון שהתגורר אז בלונדון, אבל הוא בכל זאת יצא ממנו עם תואר מכובד מאוד: אחד משלושת המדבבים הטובים ביותר של הברווז האהוב, לצידם של אנסלמו האמריקני ופיטר קראוס הגרמני.
"כמה זמן אחר כך פגשתי את קראוס בגרמניה", הוא נזכר, "הוא לקח אותי לאולפן שהיה בבניין שבעבר שכן בו משרדו של יוזף גבלס, ושם צילמו אותנו מדברים בקולו של דונלד דאק. זו הייתה הזיה מארץ ההזיות".
הרבה לפני שנובלמן נולד - ב-1939, בסמוך לתחילת מלחמת העולם השנייה, "גויס" הברווז לשורות התעמולה האמריקנית והשתתף בכמה סרטים שנועדו לעודד את המורל של תושבי ארה"ב, למכור אגרות חוב מלחמה, לעודד אותם להתגייס לצבא, וגם להציג לצופים את חיי החופש במדינה.
ב-1943 יצא לאקרנים סרט סאטירי בן שמונה דקות בכיכובו בשם "פניו של הפיהרר", שבו דונלד חולם שהוא חי בגרמניה תחת השלטון הנאצי. במהלך הסרט נראים צלבי קרס בכמה הזדמנויות, ודונלד עצמו נראה מצדיע במועל יד כשהוא רואה את תמונתו של הצורר אדולף היטלר. לקראת סוף הסרט, כשהברווז מתעורר ומבין שהכל היה רק חלום, הוא מחבק דגם מיניאטורי של פסל החירות שמונח על אדן חלונו ואומר "אני שמח להיות אזרח של ארה"ב!"
סרט התעמולה הפך ללהיט גדול וזכה למחמאות רבות, וגם בפרס האוסקר לסרט האנימציה הקצר הטוב ביותר - היחיד מבין סרטיו של דונלד שזכה בפרס הנחשק. גם כיום, יותר מ-80 שנה מאז עלה לאקרנים, הוא נחשב לאחד מסרטי האנימציה החשובים ביותר שנוצרו אי-פעם.
"חשבתי שמבחינה אמנותית כדאי שנדבב גם את הסרט הזה, וניסיתי ללחוץ על שפרירה להסכים", מספר נובלמן. "היא שאלה 'איפה יוכלו להקרין סרט שבו מכריחים את דונלד דאק לצעוק הייל היטלר?', ולא הייתה מעוניינת בכך, אף על פי שהסרט כבר הוקרן בארץ ב-1944".
תערוכה שהיא תמרור אזהרה: אלו הסימנים המקדימים לאלימות כלפי נשים
לא סימבה למסיבה: הפריקוול של "מלך האריות" מסתמן ככישלון קופתי אדיר
פרסומת | המירוץ לאולימפיאדה: מהמיונים להישגים
האנימטורית הישראלית מאחורי "רוז הרובוטית": "היה רגע שבו הבנתי שעשיתי את זה"
"אנחנו יוצרים את תרבות העתיד": עונה חדשה לסדרת האנימציה האהובה
זה לא היה, אגב, הפרויקט הפרו-אמריקני היחיד של דונלד באותם ימים: במהלך המלחמה הוא הפך לקמע של לא מעט מיחידות הלוחמה של צבא ארה"ב, ואף צויר לבוש במדיהן. רק ב-1984, לרגל שנת ה-50 ליצירתו, נזכר הצבא האמריקני "לשחרר" אותו משירות צבאי פעיל.
מתנדב בקיבוץ
לאחר המלחמה המשיך דונלד לככב בשלל סרטונים וסדרות טלוויזיה של דיסני בתפקיד ראשי, בתפקיד משני, או כחלק מאנסמבל גדול. באופן טבעי, עם הזמן הוא הפך למותג-על של אולפני דיסני, לא מעט בזכות המרצ'נדייז והספרים בכיכובו. באחד מהם, שיצא ב-1990, ביקר דונלד עם סבתו בישראל. בספר השניים ישנים בקיבוץ אצל חבריה של הסבתא, ואף מסייעים בהכנות לקראת ט"ו בשבט. מענטש אמיתי.
זה לא הקשר היחיד שיש לדונלד לישראל: כשהקריקטוריסט והמאייר דודו גבע ז"ל פרסם את ספרו "הברווז", הוא נתבע על ידי חברת וולט דיסני בטענה שדמות הברווז בספר, שנקראת "מובי דאק", היא העתקה של דונלד דאק, ובכך הוא בעצם הפר את זכויות היוצרים שלה.
התביעה הגיעה עד לבית המשפט העליון, ושם טען גבע כי השימוש בדמותו של דונלד לא פוגעת בזכויות של דיסני, שכן מדובר בשימוש הוגן של דימוי תרבותי נודע שנעשה בתום לב. לצערו, בית המשפט קבע בדצמבר 1993 כי הוא הפר את זכויות היוצרים של התאגיד האמריקני ואסר עליו לפרסם את הספר. "קצצו את כנפיי, זהו יום עצוב לברווזים", אמר בתגובה לכך. דונלד, מצידו, שמח וטוב לבב מניצחונו במשפט, המשיך לפרוח.
אחד מאותם ילדים שהתאהבו בדונלד ושמרו לו אמונים עד היום הוא מעריץ דיסני המושבע אביתר מירון. "צפיתי לראשונה בסרט שלו כשהייתי בן 5-4, ושם בעצם התחיל הקשר שלנו", הוא מספר. "הוא דמות מצחיקה וחמודה שנורא קורצת לעין, בטח כשאתה ילד. הוא בסך הכל מנסה לנהל יום אחד של שקט בחייו, אבל מתברר שזו בקשה גדולה מדי אם אתה דונלד דאק.
"מעבר לזה, הוא דמות מאוד אוניברסלית שקל מאוד להזדהות איתה. דיבור הוא לא הצד החזק שלו, לפחות לא עבור אוזן אנושית, אז אין בהכרח בעיית שפה איתו. בעוד מיקי מאוס מייצג את השמרנות האמריקנית, ובין השאר גם את דמותו של וולט דיסני עצמו, דונלד מייצג יותר את האדם הפשוט: הוא מדבר אל כולם בכך שהוא דמות אשר בבסיסה פועלת ומתנהגת כמו בן אדם - ממש כמו ילד סקרן - שמגיבה בהתאם לאירועים שונים בחייה.
"הוא סוג של ילד נצחי באופיו, וזו גם הסיבה שב-20 השנים הראשונות שלו הוא ערער את מעמדו של מיקי בארה"ב. עד היום יש מדינות שבהן דמותו של דונלד נוכחת יותר, למשל איטליה ושבדיה. הוא מציג את הרגשות שלו כמו שהם, וזה דבר שמהווה מודל לחיקוי עבור ילדים, שממש יכולים להזדהות איתו".
את אותם רגשות ניתן לראות גם ב"עשה זאת בעצמך, דונלד", סרטון קצר חדש, בן שלוש דקות, שהופץ בחודש שעבר בדיסני+ וביוטיוב לציון יום הולדתו של הברווז הכעוס. מדובר בסרט הקצר הראשון שבו דונלד דאק מככב מאז צאתו של "The Litterbug" ב-1961, לפני יותר מ-60 שנה.
לדברי מירון, הסיבה לדיליי הענק נובעת מנסיבות הזמן שהשתנו: "מנהג השורטס (סרטונים קצרים, ע"א) שקדמו לסרטים בקולנוע די נעלם, ואלה של דיסני עברו ברובם לטלוויזיה. פעם היינו צורכים את הסרטונים בקלטות, אבל כיום הם זמינים לכולם ביוטיוב או בסטרימינג".
אתה חושב שהוא רלוונטי לימינו?
"בכל דור דונלד מקבל את הרענון הנדרש עבורו כדי שהוא יוכל לשמור על הרלוונטיות שלו, כי יש לו הרבה תחרות. מה שמייחד אותו זה שהוא הצליח לשרוד את מבחן הזמן: הוא בעט בכל תחום, ואפילו שבר את המוסכמה של הציבור האמריקני לגבי מיקי מאוס. הוא טיפוס מוחצן שאומר את דעתו בלי להסס, והוא הדמות הקומית הנצחית שניתן להזדהות איתה".
נובלמן מסכים עם דבריו של מירון, אם כי לדעתו הוא לא יצליח לשחזר את ההצלחה הגדולה של אותם סרטונים קלאסיים. "הוא חסר סבלנות ומתעצבן בקלות, אז איך אפשר לחשוב שהוא לא מתאים לימינו?" הוא תוהה. "אנחנו חיים בארץ שמלאה באנשים עצבניים. בלי קשר, הוא האב המייסד של כל הסרטים המצוירים שיש כיום, אז אני חושב שאין צל של ספק שיש לו מקום".
"כל דמות ישנה עוברת בסופו של דבר שינויים, ומן הסתם גם הדמויות של דיסני, ובהן דונלד, עוברות שינויים", מסכם מירון. "כל עוד שומרים על העיקר של הדמות והיא נשארת נאמנה לדנ"א שלה, אין סיבה שהיא לא תשרוד את חילופי הדורות. דיסני מומחים בעניין הזה, ובסופו של דבר דונלד מופקד בידיים טובות לצד מיקי, גופי ויתר חבריו.
"הזמנים משתנים והדמויות צריכות להתאים את עצמן, אחרת הן לא ישרדו. העדות הטובה ביותר לכך שזה נעשה בהצלחה היא שאנחנו עדיין מדברים על דונלד דאק, אחרי כל כך הרבה שנים".
itzkovitch1987@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו