מעטים האנשים שמצליחים לקחת חלום ילדות, להפיח בו חיים ולהפוך אותו למציאות שלהם. מי שהצליחה לעשות את זה בענק היא שיר ברון, אנימטורית מוכשרת שעובדת בחברת "דרימוורקס" ולקחה חלק משמעותי בלהיט "רוז הרובוטית".
הסרט המתוק מגולל את קורותיה של רובוטית ששורדת התרסקות מטוס ומוצאת את עצמה באי בודד. היא מנסה להשתלב בסביבת בעלי החיים שמתגוררים על האי ודואגת לגוזל חלש, שצריך ללמוד לאכול, לשחות ולעוף לפני החורף.
בלי לעשות ספוילרים מיותרים, נגיד שמדובר באחד מסרטי האנימציה המרגשים ביותר שנעשו בשנים האחרונות (וכך גם חשב מבקר הקולנוע שלנו), והוא מצליח לגעת בילדים ומבוגרים כאחד.
זה בדיוק מה שעמד לנגד עיניה של ברון, עוד כשהייתה בתיכון. "נולדתי וגדלתי ברעננה. כנערה עבדתי בקולנוע ובשנת 2010 יצאו המון סרטי אנימציה טובים. התחברתי אליהם והבנתי שזו עבודה של ממש", היא מספרת מביתה בלוס אנג'לס. "הסרטים האלה הצליחו לדבר אל כולם, מבוגרים וילדים, והחלטתי שאני רוצה לעסוק באנימציה".
כדי להגיע לתפקיד הנחשק, ברון בחרה בדרך הארוכה. "התגייסתי לצבא והייתי קצינה. כשהשתחררתי עשיתי את הטיול הגדול ונורא רציתי להמשיך לטייל, אבל גם להרוויח כסף תוך כדי. הסתכלתי על בתי ספר בארץ, אבל רציתי לעשות תואר בדגש על יכולות טכניות חזקות. הגעתי ל-RingLing (אחד מבתי הספר הטובים בעולם לאנימציה, מ.ק) וזיהיתי שמות ישראליים - לירון טופז ואבנר גלר. פניתי אליהם והיום אנחנו עובדים יחד".
איך מגיעים לדרימוורקס? זה מקום אקסקלוסיבי ויש הרבה סטודנטים ששואפים לעבוד שם.
"היה לי יתרון כי בבית הספר בו למדתי יש מחלקה להכוונת קריירה. הם עוזרים מאוד וחלק מהסטודנטים מגיעים להתמחות ועבודה באולפנים גדולים. חוץ מקשרים, מגיעים מגייסים מהחברות הגדולות לראיין סטודנטים. כשהגיעה מגייסת מדרימוורקס, זה היה מוקדם מדי. למדתי והשתפרתי. בהמשך התקבלתי לדרימוורקס לתפקיד אנימטורית, אבל התחלתי במשרה זוטרה ומשם טיפסתי".
View this post on Instagram
הביקורות מהללות את הסרט ורבים חושבים שהוא יהיה מועמד לאוסקר. את יכולה לדמיין את הרגע הזה?
"זה מטורף. התחושה בסטודיו הייתה שכולם רוצים לעבוד על 'רוז הרובוטית'. ידענו שזה מסוג הסרטים שגרמו לנו לרצות לעבוד בתעשייה - ולא טעינו. אם נזכה זה יהיה מדהים, הרבה זמן לא זכינו באוסקר כי דיסני ופיקסאר תמיד גונבים לנו (צוחקת). זה יהיה פספוס אם לא נזכה, אני חושבת שזה סרט מיוחד מאוד.
"המשפחה הגיעה לבקר אותי בלוס אנג'לס והלכנו לצפות בסרט יחד. בשורה מאחורי ישבה מישהי ובכתה, מתחילתו ועד סופו. באותו רגע הבנתי שעשיתי את זה, שיש לי יד ביצירה שגרמה לאנשים להרגיש".
ואם כבר מדברים על משפחה, אין מחשבות על חזרה לישראל?
"זו שאלה שבן הזוג שלי ואני שואלים את עצמנו בכל יום. עברתי ללוס אנג'לס ב-2020 ואני משתדלת לבקר בארץ לפחות פעמיים בשנה. אפילו התחתנתי בישראל בשנה שעברה. המצב בארץ כרגע מורכב ועצוב כל כך. אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי ומאוד אוהבת את העבודה שלי. תמיד יהיה קושי, אבל נראה איך דברים יתפתחו. אני מאוד מקווה שמתישהו נחזור".
האם הרגשת שינוי ביחס כלפייך, בתור ישראלית, אחרי 7 באוקטובר?
"כשזה קרה, הייתי חלק מצוות של ארבעה אנשים שעסק בפיתוח האנימציה לסרט. קיבלתי מהם יחס תומך, אוהב ועוטף מאוד. מחוץ לעבודה זה היה מעורב יותר. יש לי חברים מהלימודים וחלקם הביעו תמיכה, אבל אחרים הפתיעו אותי לרעה. זה כואב, גם כשיש בודדים שמתנגדים לנו, ולא חושבים על זה שגם אני מכירה אנשים שנרצחו. זו תחושה מאוד בודדה, לחוות את האירועים האלה מרחוק, אבל למדנו ממנה. הבנו את מי אנחנו לא צריכים בחיים שלנו, את מי כן והצלחנו לחזק את הקהילה הישראלית בלוס אנג'לס".
