גל גדות, עוקבת? כי אני כובשת את הרשת

תגידו לי מזל טוב, יש לי 20 אלף עוקבים באינסטגרם, שזה רק 80 אלף פחות ממה שצריך כדי להיות אושיית אינסטגרם. אנשים שהם אבא שלי לא יודעים מה זה אומר "אושיית אינסטגרם", ובצדק, "אושיה" זו מילה שהשתמשו בה לפני זה אך ורק בצירופים כגון "אושיית חיי לילה" או "אושיית אופנה", כלומר אנשים שאין להם עבודה אמיתית. ספציפית, אושיות אינסטגרם דווקא כל הזמן מדגישות שזו כן עבודה אמיתית. לא יודעת, אני לא מבינה בזה, אני זמרת.

לפני חצי שנה, כשהייתי גורת אושיות עם 10,000 עוקבים, קיבלתי פנייה ממישהי שאופה עוגיות שהציעה לי שיתוף פעולה: היא תשלח לי עוגיות ואני אוכל אותן. יכול להיות שהיא ציינה שאני גם צריכה להעלות על זה סרטון, אבל הפסקתי להקשיב. בגלל שאני מאוד־מאוד רצינית כשזה מגיע לפחמימות, אמרתי תודה רבה ושזה לא רלוונטי כי כבר יש לי עוגיות משלי.

כשהייתי ברימון, הדיבור היה שמוזיקאים שמכבדים את עצמם לעולם לא יסכימו שייקחו שיר שלהם לפרסומת או יעשו ממנו רינגטון. התעשייה קצת השתנתה מאז, וכל מי שאמר את זה היה מסכים היום להצטלם לבוש חוטיני בשטיפת רכב, מחקה את סבתא שלו שמסבירה במבטא תימני על המבצע "קנה שלושה זוגות תחתונים, קבל מתנה נוזל שמשות".

הברמנית בקפה לקחה ממני הזמנה ואמרה שהסרטונים שלי מצחיקים. רציתי להגיד לה שאני בכלל זמרת, אבל סתמתי ורק אמרתי תודה ושילמתי על הקפה. עם עוד קצת השקעה, אני אהיה אושיה ולא אצטרך לשלם על קפה.

• • •

היי, גל גדות התחילה לעקוב אחריי! התעוררתי בוקר אחד וראיתי שגל גדות התחילה לעקוב אחריי בלילה. צילמתי מסך ואז חיכיתי חמש שעות עד שעקבתי אחריה בחזרה, כדי שאני אוכל להגיד שהיתה תקופה שבה גל גדות עקבה אחריי ואני לא עקבתי אחריה. זה מאוד נחמד מצידה, אחרי הכל הבחורה מסתובבת עם בן אפלק וראיין ריינולדס, אבל עכשיו לפני שאני מעלה תכנים אני תקועה עם חרדת ביצוע - "האם הסרטון הזה הוא גל גדות Worthy?"

בן הזוג הציץ באינפלציה ההולכת ומסלימה של המחמאות באינסטגרם ("איה, איפה היית כל חיי???"), גירד בראש ואמר "אף אחד לא הגיב ככה לאף שיר חדש שלך, אף פעם". ("את מדהימה". "את קורעת ומדהימה". "גאונה ומהממת". "גאונה ומושלמת". "אני חייבת שתהיי ראש הממשלה"). אפשר לומר שאינסטגרם הוא פלטפורמה מרימה בסך הכל. למעט ווירדו אקראי פה ושם, התגובות חיוביות בקטע מוגזם.

למעשה, אם הייתי מאמינה למה שאנשים מגיבים לי באינסטגרם, הייתי בבעיה, כי לא יכול להיות שמישהי כל כך גאונה, מדהימה ומושלמת צריכה לנקות את הכיור. למזלנו, אני בת 44 ומחמאות לא משפיעות עלי. פשוט יש לי כבר דעה.

• • •

בגדול־בגדול, הדעה שלי על עצמי מבוססת על זה שעשיתי רק שלוש יחידות מתמטיקה, בניגוד לכל מי שיש לו דופק במשפחה שלי. גם לא למדתי בטכניון. בניגוד לכל האנשים וחלק מחיות המחמד במשפחה שלי, אין לי אף תואר, אפילו לא תואר במשהו שלא מספרים עליו לסבתא, כמו צביעת צמר או מגדר. פעם התחריתי ב"אחד נגד מאה" והפסדתי 80 אלף שקל בגלל איזו שאלה בתנ"ך. מישהו אחר אולי היה מתגאה שהוא הרוויח 80 אלף שקל מלכתחילה, אני התנצלתי מול ההורים שלי בשידור ואחר כך בכיתי במונית מהבושות.

כל זה כמובן לא קרה בוואקום. כדי לסבר את האוזן - השבוע, בהפגנה מול הבית של עמיחי שיקלי (יש מספר אינסופי של יקומים, אבל זה היקום היחיד שבו עמיחי שיקלי מספיק חשוב כדי שיעשו לו הפגנות מול הבית), אבא שלי פגש איש כלשהו, וכשהאיש שמע שאני הבת של אבא שלי, הוא ביקש למסור לי כל מיני מחמאות.

כשאבא שלי סיים לספר לי את זה ("כל מיני מחמאות, לא רשמתי"), הוא הוסיף דיסקליימר שיכול להיות שזה קרה רק כי לאיש היה לא נעים לא להגיד כלום. אם בוויקיפדיה מחפשים תמונה לשים ליד הערך "אשכנזי", יש לי תמונה של אבא שלי מתבל מרק בטטה.

• • •

אני עדיין לא יודעת לשים את האצבע איפה עובר הגבול בין זמרת לכוכבת רשת, אבל יש לי הרבה זמן לחשוב על זה במהלך הנסיעה היום להופעה בירוחם (בחישוב זריז: שתי ארוחות בתחנות דלק). בשני המקרים אנשים בקהל בטוחים שיותר כיף איתי ממה שבאמת, במציאות אני ההיא שיושבת בצד עם כובע גדול מדי ועונה תשובות של הברה אחת.

אתם כמובן יכולים להמשיך להרים לי, אם אתם רוצים. זה יותר נעים מהאופציה השנייה. ואם אני צריכה להוריד לעצמי, אני פשוט יכולה לנדוד לפלטפורמה השכנה, לטיקטוק, שם ילדים בני 13 אוהבים להגיב לי שאני נראית כמו אשר סקאזי. מה שלא לא־נכון.