"קח, למשל, את הסיפור של צוות א'", אומר סא"ל ד', מפקד 669, היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד של חיל האוויר. "זה צוות שלאורך המלחמה פינה עד כה 175 פצועים, ב־50 משימות שונות. רופא שרואה 175 פצועים וקשר שמנחית 50 מסוקים לפינוי, זו כמות ניסיון שאין לאף אחד אחר בצבא".
ד' צודק. לאף אחד אחר בצה"ל אין הניסיון, או היכולות, של צוותי הפינוי המשולבים של יחידה 669 ויחידת הניוד המטכ"לית (5515). צוות א', ועוד חמישה צוותים משולבים כאלה - שמורכבים מלוחמים משתי היחידות, כולם אנשי מילואים - פועלים במהלך המלחמה בעזה וביצעו יחד כ־700 פינויים של פצועים, מספר עצום לכל הדעות.
"רק כדי לסבר את האוזן", אומר ד', "בכל מבצע צוק איתן יחידה 669 פינתה בסך הכל 145 פצועים. במלחמה הזו יש לך צוות אחד, שפינה לבדו יותר מזה".
יחידות עם אותו דנ"א
זה פטנט ישראלי לגמרי, יכולת שצמחה מלמטה, בוטום־אפ, ופותחה בתריסר השנים האחרונות תוך שיתוף פעולה יוצא דופן בין שתי יחידות צה"ליות, שככל שמתעמקים בהן כך מגלים שעל אף השוני הגדול ביניהן, הן מורכבות מאותו דנ"א.
מדובר בכוח רפואי רכוב לפינוי פצועים, שמתנייד על גבי ארבעה רכבי שטח פתוחים ולא ממוגנים, שמסוגלים להגיע במהירות לכל נקודת היתקלות בשטח הלחימה, לטפל בפצועים, ואז לפנותם בזריזות לאחור, בדרך כלל למנחת בלב שטח עזה, שבו הם חוברים למסוק הפינוי.
עצוב להגיד זאת על תחום כמו פינוי פצועים, אבל הפטנט הזה עובד מצוין במלחמה בעזה. יחידת הניוד היא שמספקת את הרכבים המיוחדים ואת הנהגים, הנווטים, ה"מכשירנים" (שאחראיים על אמצעי הניווט) ואנשי האבטחה, ואילו 669 תורמת את חוליית הרפואה, שכוללת גם רופא ופרמדיק קרביים. השילוב בין התנועה הזריזה, השקטה והמאובטחת של רכבי הניוד, לבין "שירותי הרפואה" המקצועיים שמספקים אנשי 669 ויכולתם להתמודד עם מצבים כאוטיים בשטח הלחימה - הוא שלם שגדול מסך חלקיו.
"כל אחת מהיחידות מביאה את היתרון היחסי שלה", אומר סא"ל מ', מפקד יחידת הניוד המטכ"לית. "כל אחד עושה את מה שהוא עושה הכי טוב".
"מה שמציל פצוע זה להביא אותו מהר לבית חולים", ממשיך אותו בטבעיות ד', מפקד 669. "לתת לו מנת דם בשטח זה מצוין, ואם יהיה ליד הפצוע רופא, זה עוד יותר טוב. אבל בסוף, אם תביא את הפצוע לבית חולים בתוך 40 דקות, כמו שאנחנו עושים ביחד, זה מה שיקבע במידה רבה אם הוא יישאר בחיים".
המהירות שבה פצועי צה"ל מגיעים לבתי החולים באה לידי ביטוי בנתונים שפרסם לאחרונה חיל הרפואה, במלאת חצי שנה למלחמה: הזמן הממוצע של פינוי פצוע מהרצועה, מרגע הפציעה ועד ההגעה לבית החולים, עמד על שעה ושש דקות.
לשם השוואה, ב"צוק איתן", מבצע שהתנהל כולו בצמוד לגדר הגבול בעזה, עמד זמן הפינוי על כשעתיים ועשר דקות, כלומר פי שניים מאשר במלחמה הנוכחית. לצוותי הפינוי הרכובים של יחידה 669 ויחידת הניוד יש ללא ספק תרומה מכרעת לסטטיסטיקה הזו.
"צוותי הפינוי מורכבים אך ורק מאנשי מילואים, שמתאמנים יחד בשגרה ומכירים אלה את אלה כבר שנים", מסביר מ'. "במלחמה הם גויסו והצוותים שלהם הוקצו לכל אוגדה מתמרנת. הם יושבים עם הכוחות בתוך הרצועה או מחוץ לגדר, ובכל התקלה הם עפים ישר לנקודה. אתה מגיע לשם ככוח מהיר וחזק, שכולל גם כוח אבטחה שיכול לבודד את המרחב, וגם כוח רפואי שמעניק טיפול מציל חיים. משם אנחנו לוקחים את הפצועים במהירות לאחור, למקום שבו יכול לנחות מסוק פינוי".
שגם עליו יש צוות של לוחמי 669.
ד': "בדיוק. כולם מדברים את אותה השפה, וזה הופך את התהליך להרבה יותר יעיל ומהיר".
ואין בעיה להנחית מסוקים בתוך עזה?
"מפקד חיל האוויר אמר לנו כבר ביום השני למלחמה: 'מסוקים ינחתו בעזה'. שאלנו אם ינחתו גם באור יום, והוא אמר 'כן'. שאלנו אם ננחית גם שני מסוקים באותה הנקודה, והוא אמר 'כן, כמה שצריך ינחתו'. זה לא מובן מאליו, כי ב'צוק איתן' נחתו שני מסוקים בשטח הרצועה במשך כל המלחמה, ופה אנחנו כבר כמעט ב־200 נחיתות של מסוקים.
"העניין התודעתי, שכל חייל יודע שהוא יקבל את הפינוי הכי מהיר והכי מקצועי לבית חולים אם ייפצע, מאוד חשוב. זה נותן ביטחון גם לחיילים בשטח, וגם לפיקוד".
הצוותים המשולבים של 669 והניוד היו גם הראשונים שהגיעו לזירה שבה נהרגו 21 לוחמי מילואים, באירוע קריסת המבנה בסמוך לגבול הרצועה בינואר השנה.
"זוכר את צוות א'?" אומר ד'. "זה כוח הפינוי הראשון שהגיע למקום. הם באו מחאן יונס ראשונים, בסביבות השעה 16:45, כלומר 20 דקות אחרי האירוע.
"במקום הם לוקחים אחריות מלאה, מזניקים צוות נוסף שלנו, מזמינים טרקטורים וכלים הנדסיים ומחלקים גזרות. הם מחלצים שני פצועים מהטנק שנפגע באירוע, ואז מתחילים לחלץ את ההרוגים מתוך ההריסות. ממש מרימים באמצעות הג'ק של הרכב את הקירות שקרסו, מוציאים 16 הרוגים ומאתרים חמישה נוספים, וכל זה בתוך שלוש שעות, עד שאנשי פיקוד העורף מגיעים לזירה. לצערנו, לא היו במבנה ניצולים".
סא"ל ד': "אירוע קריסת המבנה ברצועה, שבו נהרגו 21 חיילים, יכול היה להימשך גם 24 שעות אם לא היינו מגיעים אליו מייד. כך גם אירוע התפוצצות משאית התחמושת במרכז הרצועה, שבו נפלו שישה. הסיפור הוא לעזור לצה"ל באירוע משברי, לגבש תמונת מצב ולהכיל אותו"
"זה אירוע שאם אנחנו לא מגיעים אליו מייד, הוא יכול להימשך גם 24 שעות", ממשיך ד'. "אותו הדבר באירוע של התפוצצות משאית התחמושת במרכז הרצועה, שבה היו לצערנו שישה הרוגים. גם שם אנחנו היינו הראשונים שהגיעו. הסיפור הוא לעזור לצה"ל באירוע משברי, לגבש תמונת מצב ולהכיל אותו".
חבירה לכוח טקילה
לא במקרה הם מתראיינים יחד. השיחה הזו נקבעה במקור לרגל סיום תפקידו של ד' כמפקד 669, לאחר שנתיים עמוסות. בקרוב ייצא עם אשתו ושלושת ילדיו לשנת לימודים בארה"ב, לפני שימשיך לתפקיד הבא.
בצבא אוהבים לארגן למפקדי יחידות שמסיימים את תפקידם "ראיון פרישה" חגיגי בעיתון. לרוב, המרואיינים לא אוהבים לחלוק קרדיט בראיונות מהסוג הזה. ד' שונה. הוא התעקש שגם מ', מפקד יחידת הניוד, ישתתף. מועד הפגישה אפילו נדחה כדי שמ' יוכל להצטרף. "זה באמת לא טריוויאלי", אומר מ', "וזה לא טריוויאלי שיחידות בצה"ל עובדות יחד כמונו. זה מתאפשר רק כי כל אחד שם את האגו בצד".
סא"ל ד', מפקד 669: "כולנו מדברים אותה השפה, וזה הופך את התהליך להרבה יותר יעיל ומהיר. מפקד חיל האוויר אמר לנו שמסוקים ינחתו בעזה כמה שצריך. ב'צוק איתן' נחתו שני מסוקים ברצועה במשך כל המלחמה, ופה אנחנו כבר כמעט ב־200 נחיתות של מסוקים"
הם מתייצבים שניהם לפגישה במדים טקטיים, דרגות סגן האלוף מוצמדות בפאץ' לשרוול החולצה. שניהם בני 41, בני מושבים מהצפון, נשואים פלוס שלושה. "תוך כדי המלחמה נולד לי השלישי", מציין מ'.
שניהם גם נלחמים ברצף מאז 7 באוקטובר. "ב־7 באוקטובר הצוותים שלנו עבדו בלי הפסקה", אומר ד' מ־669. "הם המריאו בשבת בבוקר וסיימו רק ביום ראשון. המסוקים נחתו רק לקליטה ולהורדה של פצועים, לתדלוק ולהעמסת ציוד רפואי. עשינו כמיטב יכולתנו, ובכל זאת זה לא היה מספיק. אנחנו, כצבא, לא עמדנו חוצץ בין התושבים לבין המחבלים".
"אנחנו הקפצנו מייד את כולם", מספר מ' מהניוד. "בין היתר, היו לנו גם נהגים בצוותי הכוננות של כוח טקילה, יחד עם הימ"מ". מ' לא מתכוון לצוות הטקילה הראשון שהוקפץ באותו הלילה, ושדבר קיומו כבר פורסם בעבר בהרחבה. "אני מדבר על כוח נוסף של טקילה, שמונה רכבים ממוגנים, שהוקפצו כמה דקות לפני 6:30, וסביב 7:30 הגיעו לשדרות".
אנשי הכוח הזה לחמו במחבלים בתוך שדרות והיו מעורבים, בין היתר, בקרב על תחנת המשטרה בעיר. חלקם נפגע במהלך אותו היום. ב־7 באוקטובר נהרג גם רס"ן אור יוסף רן (אורוש) ז"ל, קצין ניוד שהוצב בחטיבת הקומנדו, שנפל בעת שלחם עם כוח של דובדבן בכפר עזה.
סא"ל מ', מפקד הניוד: "הצוותים הוקצו לכל אוגדה מתמרנת. הם יושבים עם הכוחות בתוך הרצועה או מחוץ לגדר, ובכל התקלה עפים ישר לנקודה. הם מגיעים ככוח מהיר וחזק, שכולל גם כוח אבטחה שיכול לבודד את המרחב, וגם ככוח רפואי שמעניק טיפול מציל חיים"
המסוקים המתינו בשמיים
שיתוף הפעולה הייחודי בין 669 ליחידת הניוד לא מסתכם רק בצוותי הפינוי הרכובים, שהשתתפו בתמרון הקרקעי בעזה. היחידות פועלות בסנכרון מלא גם במסגרת מבצעים מיוחדים, כולל המבצע הנועז לחילוץ החטופים לואיס הר ופרננדו מרמן מלב רפיח, בפברואר השנה.
"בדרך כלל למבצעים בסדר גודל כזה אתה מתכונן כמה חודשים מראש", אומר סא"ל מ' מהניוד. "אבל כאן, בגלל המלחמה ובגלל שהיו מבצעים נוספים במקביל, התחלנו להתעסק במבצע רק שבוע לפני שיצאנו לדרך".
כארבעה שבועות לפני המבצע החל לזרום ליחידת הניוד מידע מודיעיני על הבית בעומק רפיח, שבו מוחזקים שני החטופים. ההחלטה היתה להשתמש ב"שירותי ההסעה" הייחודיים של יחידת הניוד, כדי להכניס למקום בזריזות ובהפתעה מוחלטת כוח פריצה, שהורכב מאנשי הימ"מ ומהיחידה המבצעית בשב"כ. אנשי הניוד גם סייעו למעטפת האבטחה של המבצע והחדירו לתוך רפיח את כוח ההתערבות של שייטת 13, שהיה אחראי על בידוד מרחב הפעולה.
"בשלב הראשון הכנסנו את הכוח של הימ"מ, השב"כ והשייטת משטח ישראל לשטח ההתארגנות בתוך חאן יונס", מספר מ'. "אחרי שצברנו שם את כל הכוח ואמצעי הלחימה, בלילה הבא ביצענו תנועה מהירה ושקטה מחאן יונס אל היעד בתוך רפיח, תנועה שנמשכה רק כמה דקות. בין היתר, היינו שם גם עם ארבעה כלים משוריינים מסוג 'איתן', ש'לווינו' כמה ימים קודם לכן מחטיבת הנח"ל. יתר הכלים היו כולם שלנו, רכבים פתוחים ולא ממוגנים".
למה בעצם לא להשתמש אך ורק ברכבים ממוגנים, שהם מן הסתם בטוחים הרבה יותר?
"כי אנחנו מתגנבים, ובשביל זה צריך רכבים שקטים".
איך מתגנבים ברכב?
"את זה אי אפשר לפרט, אבל זה המקצוע שלנו. זו התגנבות חשוכה, שקטה. לא מזמן היה לנו מעצר של בחור שישן בבודקה. הגענו עם חמישה רכבים ממש עד לפתח הבודקה. הוא לא התעורר".
ואיפה אתה ממוקם במבצע לחילוץ החטופים מרפיח?
"עם כלי ה'איתן', שם היה הכוח המרכזי שלנו. אנחנו והשייטת שימשנו כוח התערבות. כל מי שאנחנו מזהים כאויב - אנחנו מורידים בירי מהכלים".
מ': "אנחנו לא משתמשים ברכבים ממוגנים, כי אנחנו מתגנבים בשקט. איך? את זה אי אפשר לפרט, אבל זה המקצוע שלנו. התגנבות חשוכה, שקטה. לא מזמן היה לנו מעצר של בחור שישן בבודקה. הגענו עם חמישה רכבים ממש עד לפתח הבודקה - והוא לא התעורר"
ד', מפקד 669, כסס באותה השעה ציפורניים בבור של חיל האוויר בקריה בתל אביב. "היינו מסודרים למבצע הזה עם הרבה כוחות, אז העדפתי לשבת בחפ"ק", הוא מסביר. "יש לנו באירוע הזה היערכות גדולה, בין היתר עם שלושה מסוקי פינוי שממתינים בשמיים. הסגן שלי נמצא על אחד המסוקים האלה". גם על הקרקע, בכוח ההתערבות של השייטת, היה לוחם 669 אחד, שתפקידו היה, בין היתר, לוודא את מצבם הבריאותי של החטופים וללוות אותם ברגעים הראשונים.
"זו היתה משימה מורכבת. היינו מוכנים לתרחיש גרוע יותר עם מערך פינוי גדול, ולשמחתי לא הופעלנו", אומר ד'. "פרט ללוחם ימ"מ שנפצע קל מחבלה, לא היה צורך בטיפול רפואי, כי החבר'ה בשטח היו אלופים".
ד': "כשהימ"מ פרצו לבית שבו הוחזקו שני החטופים, היה מתח גדול. היינו מוכנים להפעיל את כל מערך הפינוי, אבל לשמחתי לא היו פצועים לטפל בהם". מ': "זה היה מבצע סופר חשוב וסופר ערכי, שנותן אוויר למדינה שלמה. אבל זו טיפה בים לעומת 133 חטופים"
מ': "זה לקח עשר שניות מהרגע שהחבר'ה מהימ"מ דיווחו 'פרוץ', ועד שהם הודיעו בקשר ששני החטופים אצלם. בתוך שבע דקות הם מתחילים לנתק מגע ממרחב היעד. אחרי כמה דקות הם חוברים לכוח של ה'איתנים', ואנחנו מלווים אותם החוצה. אנחנו מגיעים בחזרה למרחב של אוגדה 98 בחאן יונס, ושם אנחנו מעבירים את החטופים מהרכבים הפתוחים לאיתנים".
בסרטון שפורסם מייד לאחר המבצע, ניתן לראות את לואיס הר ופרננדו מרמן רגע לאחר שהועברו לרכב ה"איתן". בסרטון משוחח איתם אותו לוחם מ־669, שהצטרף לכוח על הקרקע. "איזה כיף שאתם איתנו, מרגש מאוד", אמר לשני החטופים, שזה עתה חולצו לאחר 129 ימים בשבי.
"המבצע לא נגמר שם", ממשיך ד'. "אנחנו מבצעים תנועה של עוד שש-שבע דקות למנחת, ולשם מגיע מסוק, שגם עליו יש כמובן צוות של 669, ולוקח את שני החטופים. משם נותר לנו רק להוציא את כל הכוחות שהשתתפו במבצע החוצה מהרצועה, וזה מסתיים בסביבות 5 בבוקר".
ד': "יש את הרגע שהימ"מ מדווחים שהם פורצים לבית שבו מוחזקים החטופים, ואז יש מתח גדול, עד שאתה מבין שבאמת התרחיש הוא התרחיש הטוב. היינו מוכנים להפעיל את כל מערך הפינוי שהכנו, אבל לשמחתי לא היו פצועים לטפל בהם".
מ': "זה מבצע סופר חשוב וסופר ערכי, שנותן אוויר למדינה שלמה. אבל זו טיפה בים לעומת 133 חטופים".
מיון מועמדים בפינצטה
אנחנו נפגשים במשרדו של ד' בתל נוף. על הקיר מחוץ ללשכה תלויות תמונות של מפקדי 669 לדורותיהם. עוד מעט תתווסף תמונתו של ד' לקיר המכובד הזה.
הוא החל את דרכו כלוחם וכמפקד צוות ביחידה, ואז יצא לסיבוב ב"צבא הגדול". באינתיפאדה השנייה שירת כסמ"פ בגדוד 101 של הצנחנים. "אחרי זה השתחררתי מהצבא, אבל מלחמת לבנון השנייה גרמה לי לחזור", מסביר ד'. הוא שב ל־669 כמ"פ, אחר כך כמפקד בית הספר, ובהמשך כסגן מפקד היחידה - בטרם מונה למפקד 669 לפני כשנתיים.
יחידה 669, שחגגה באפריל 50 שנים להיווסדה, החלה את דרכה בהססנות, מתוך שני צריפים רעועים בתל נוף. מכיוון שבימיה הראשונים איש לא רצה להתגייס אליה, צץ בראשם של מקימי היחידה טריק שיווקי מקורי - הם נתנו לה את המספר 669, שהיה דומה מאוד למספר של סיירת מטכ"ל באותם ימים - 269. הטריק הזה נועד לשוות ל־669 נופך של יוקרה ותהילה, ולמשוך אליה מגויסים.
זה עבד: לאחר תקופה קצרה של התנהלות פרטיזנית בסגנון הסרט "12 הנועזים" בכיכובם של לי מרווין וצ'רלס ברונסון, בשנים הבאות תנסח 669 בעצמה את תורת הלחימה של חיל האוויר בתחום החילוץ וההצלה ותהפוך לאחת היחידות המובילות בתחום בעולם. היום היא נחשבת למותג ולאחת היחידות היוקרתיות בצה"ל, כזו שממיינת מועמדים לשירות "בפינצטה", כפי שמנסח זאת ד'.
בפיקודו של ד', בשנתיים האחרונות העמיקה 669 עוד ועוד את יכולותיה הקרביות. אנשי היחידה למדו היטב כיצד להתנתק מכלי התחבורה העיקרי שלהם - המסוק - ולפעול על הקרקע. הדבר בא לידי ביטוי לא רק בחיבור ליחידת הניוד, אלא גם בכך שלוחמי 669 הצטרפו במהלך הלחימה לכוחות החי"ר שפעלו בעומק הלחימה.
"בשלב די מוקדם של המלחמה הבנו שאנחנו רוצים להיות במקומות שבהם יש איזשהו אתגר מבצעי מורכב", מסביר ד'. "כשיש, למשל, חטיבה שנמצאת בראש החץ הכחול, והיא נכנסת לחיכוך מאוד גבוה והקושי של כוח פינוי להגיע אליה הוא גדול - אני מצרף אליה כוחות שלי, בין שלושה לשישה לוחמי 669, שפועלים מקדימה כחלק מהחטיבה.
"זו הפעם הראשונה שבה יש אנשים מ־669 בתוך הכוח המתמרן, והם הצליחו להשפיע כי הם היו בנקודות קריטיות שבהן היו פצועים. ראינו את זה בכמה אירועים של חטיבת הקומנדו לאחרונה בחאן יונס, וגם במקרים אחרים עם גבעתי, נח"ל, צנחנים וחטיבה 188 של השריון".
אחד המקרים שבהם כוח קדמי של 669 היה מעורב בלחימה, התרחש בזמן התמרון של חטיבת גולני בסג'עייה. בשלב מסוים נקלעו ארבעה לוחמי גולני למארב בתוך בית, והיה חשש שהם נחטפו. כוח חילוץ שיצא למקום כלל גם את רס"ן בן שלי ז"ל, מפקד פלוגה ב־669, שפיקד על חוליה רפואית שהצטרפה לחטיבת גולני.
"בן גדל ב־669, ואחר כך יצא לתפקידי קצונה בגולני ובאגוז. הוא חשב להשתחרר, אבל אמרתי לו 'בוא ל־669'", מספר ד'. "הוא הגיע לכאן בקיץ האחרון והפך להיות מ"פ לוחמים ביחידה.
"במשך חודש וחצי בן הוביל כוח של 669 שפעל בעומק הלחימה, האדם הכי מתאים למשימה. בפעם הראשונה שנחת מסוק בעזה במהלך המלחמה, הוא היה דקה על הקרקע, נצח במונחים שלנו. את המסוק השני במלחמה הנחית בן שלי - שלושה פצועים, 25 שניות על הקרקע. אחרי זה כולם נשמו לרווחה כי ראו שזה אפשרי".
במהלך האירוע בסג'עייה מיהרו שלי והכוח של 669 לעבר הבית שבו שהו ארבעת החיילים שהיה חשש כי נחטפו. "לנגד עיניו עמדה המשימה להגיע לפצועים ולהוציא אותם משם", אומר ד'.
שלי הוביל את הכניסה לבית, ושם הופתע בידי מארב מחבלים נוסף. הוא והקשר שלו, רס"ל רום הכט ז"ל, נפלו. במהלך ניסיונות החילוץ נפלו גם מג"ד 13, סא"ל תומר גרינברג ז"ל, ומפקד חפ"ק גולני, אל"מ יצחק בן בשט (בנבה) ז"ל. בסך הכל נהרגו באירוע עשרה חיילי צה"ל. "אירוע קשה מאוד", אומר ד' בכבדות.
במהלך המלחמה איבדה 669 שני לוחמים נוספים, שגם הם פעלו בעומק השטח יחד עם כוחות החי"ר והשריון: סגן נתנאל מנחם איתן ז"ל וסגן שי איילי ז"ל. "זה ברור מאוד לכולם שזו מלחמה ושזה חלק מהמחיר שאתה משלם", אומר ד' ולוקח נשימה עמוקה.
רכב שטח "משופצר"
בדומה ל־669, גם יחידת הניוד החלה את דרכה באופן הססני ופרטיזני למדי. היא הוקמה ב־1988 כבית ספר לתחום הנהיגה המבצעית, במטרה להכשיר נהגים לנהיגת שטח, בדגש על נהיגה שקטה וחשוכה בלילה. ואולם בסוף שנות ה־90, תחת מפקד היחידה דאז סרן רותם שני ז"ל, איש קיבוץ חצבה ונהג ג'יפים ואופנועים פרוע שהוגדר בידי חבריו כ"בדואי" ונפטר בגיל 32 לאחר תאונת אופנוע קשה, החלה היחידה לשנות את פניה.
בשיטת "חבר מביא חבר" הפך שני את יחידת הניוד לכזו שהמציאה מחדש את תחום הנהיגה המבצעית, ולא הסתפקה רק בהדרכת נהגים אלא שלחה את אנשיה להשתתף במבצעים המורכבים ביותר, של היחידות המובחרות ביותר - מסיירת מטכ"ל ועד שייטת 13. ובדומה ל־669, גם יחידת הניוד לימדה את עצמה, בעצמה, את התחום המקצועי שעליו היתה אמונה, עד שהפכה למותג יוקרתי.
מ' התגייס ב־2001 למגלן. שם שירת כנהג מבצעי, וב־2003 עבר ליחידת הניוד, בדיוק בשנים שבהן בנתה את עצמה כיחידה מבצעית. הוא התקדם בתוך היחידה ויצא גם לשלוש שנים לשייטת 13, ושם שימש מפקד פלגה. יש מאחוריו שורה ארוכה של מבצעים מסמרי שיער. בארבע השנים האחרונות הוא מפקד יחידת הניוד, ובעוד שנה הוא צפוי לסיים את תפקידו.
"הניוד זה כבר לא רק נהגים", אומר מ'. "זה שירות מלא שאנחנו נותנים כבר עשור ליחידות שונות בצה"ל. תדמה את זה למסוק - צוות של יחידה מיוחדת שעולה עלינו מקבל 'טרמפ' עד ליעד שלו, מבלי שהוא צריך להתעסק בניווט, באבטחה ובכל מה שקורה מסביב".
מ': "בתמרון בעזה כוחות צה"ל נעו יחסית בקלות בתוך השטח. בלבנון, אם נצטרך להיכנס לשם, הצירים יהיו הרבה יותר ארוכים ומאוימים, ולכן כוחות צה"ל יתקשו להתנייד. מבחינתנו, נעבוד גם בצפון אם יצטרכו אותנו, וזה יהיה שובר שוויון פי כמה מאשר בעזה"
כדי לעמוד במשימות שלה, יחידת הניוד מפעילה מגוון של כלי רכב מיוחדים, ובהם משאיות. הרכב העיקרי שעליו היא נוסעת הוא ה־ZMAG, רכב שטח שבנוי ממנוע ומגיר של שברולט, שעליהם מורכבים רכיבים שנבנו באופן עצמאי, והכל בפיתוח של אנשי הניוד עצמם. "הרכב הזה יכול לקחת כמות של לוחמים ופצועים וכושר נשיאה של 2.5 טונות", מתלהב מ'. "אשכרה מסוק".
הרכבים הללו של הניוד, ואחרים, מוכיחים את עצמם ברצועת עזה, תא שטח קטן שבו הם מסוגלים להתייצב בזריזות כמעט בכל נקודה. "אנחנו מגיעים לזירה עוד לפני שמבינים מה קורה", אומר מ'. "בגלל זה גם האויב לא מוכן אלינו". לדבריו, אם תתרחב הלחימה בחזית הצפונית, אנשי הניוד יתפקדו גם בלבנון כמעין מסוק שיספק יכולות הסעה ופינוי ליחידות צה"ל השונות. "בתמרון בעזה כוחות צה"ל נעו יחסית בקלות בתוך השטח", הוא מסביר. "בלבנון הצירים הרבה יותר ארוכים ומאוימים, ולכן כוחות צה"ל יתקשו להתנייד. נעבוד גם בצפון אם יצטרכו אותנו, וזה יהיה שובר שוויון פי כמה מאשר בעזה".
אפרופו לבנון, שיתוף הפעולה ההדוק בין יחידת הניוד ליחידת 669 החל להירקם בעקבות מלחמת לבנון השנייה ב־2006. "פינינו שם פצועים, אבל לא בכמויות גדולות ולא בהליך עם הרבה מחשבה מאחוריו", אומר מ'. "הרכבים שלנו חזרו למעשה ריקים, בלי כוח אבטחה. משם נולד הרעיון לעבות את התחום הזה ולשפר אותו".
669 פעלו גם הם בלבנון השנייה, אך פינו פצועים כמעט אך ורק במסוקי הפינוי של חיל האוויר. זמן הפינוי הממוצע במהלך המלחמה עמד על יותר משלוש שעות, לא רק בגלל המרחקים הגדולים אלא גם בגלל הקושי להנחית מסוק תחת טילי חיזבאללה. ב־2008, במהלך מבצע עופרת יצוקה, מתוך הבנת החסרונות שלהן, כבר החלו שתי היחידות לשתף פעולה, כאשר חוליות רפואיות של 669 הצטרפו לרכבים ולאנשים של יחידת הניוד. ד': "ב'צוק איתן' כבר היתה לנו התנסות יותר משמעותית. שם היו לנו שישה צוותים בהרכבים שונים. מאז בנינו יכולת אורגנית, ויש צוותים משותפים של הניוד ו־669 שמתאמנים כמה פעמים בשנה במסגרת המילואים".
מ': "שיתוף הפעולה בינינו הלך ונבנה לאורך השנים, עד שהוא התפוצץ, בקטע טוב, ב'חרבות ברזל'. ואני מאמין שהוא עוד ילך ויגדל".
itayilnai@gmail.com
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו