"נכנסנו למנהרה תת־קרקעית בטנדר לא ממוגן. אנחנו עומדים לפנות שמאלה, ואז מבחינים בג'יפ של חמאס חולף על פנינו. אנחנו נעצרים, אבל הוא מבחין בנו ונוסע אחורה, פונה אלינו ברוורס ומתקרב. בשלב מסוים הג'יפ של המחבלים נצמד אלינו. העיניים של חלק מהם חלולות. אנחנו מוציאים רובים ומנסים להתחיל לירות, אבל זה מאוחר מדי. אחד מהם צועק בערבית: 'עכשיו תרגישו איך זה לקבל כדור בראש'. אני מחכה שהכדור יפגע בי ויסתיים הסיוט הזה. התחושה היא פחד עצום וחוסר אונים מוחלט. כך החלום נגמר. כשהתעוררתי, הוקל לי מאוד, כי לרגע חשבתי שהחלום התרחש במציאות" (א', בן 42, ממרכז הארץ; השמות המלאים של מביאי החלומות שמורים במערכת).
החלום הזה הוא אחד מני רבים שצפים ועולים בעת האחרונה בצילה של המלחמה ואירועי 7 באוקטובר. בחודשים האחרונים, מאז תחילת המלחמה, מדווחים גורמי בריאות הנפש על עלייה בדיכאון, חרדה ופוסט־טראומה, לצד זינוק בצריכת תרופות מרשם נגד חרדה, וניכר כי המצוקה הזאת באה לידי ביטוי גם בחלומות בעתה שונים.
המלחמה משפיעה עלינו לא רק בזמן ערות, אלא לאורך כל היום, אפילו בזמן שינה, מה שיוצר מעגל בלתי פוסק של עיסוק במלחמה ובזוועות מעוטף עזה. חמוש בתובנה הזאת החליט ד"ר אודי בונשטיין להבין לעומק כיצד משפיעים האירועים האחרונים על הנפש שלנו, כפי שהם באים לידי ביטוי באופן המזוקק ביותר - בחלומות שלנו, שמאז ומתמיד נודעו כצוהר ישיר, בלתי אמצעי, אל גרעין הנפש שלנו.
בונשטיין, פסיכולוג קליני ורפואי בכיר, פסיכולוג ראשי במרכז הרפואי לגליל בנהריה, חוקר חלומות ומורשה להפנוט, שיתף פעולה יחד עם בתו אור, סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה, ויחד הם יצאו למשימה.
"מייד בתחילת המלחמה, כשהתמניתי לנהל את אתר הדחק בבית החולים, התחלתי לחלום לילה אחרי לילה שאני נמצא במעין קו קדמי צבאי, וממש מנהל את המלחמה. התחושה היתה של בהילות ובבוקר הייתי מתעורר סחוט, כמו אחרי יום עבודה", מספר בונשטיין. "במקביל, התחלתי לשמוע ממטופלים על חלומותיהם והבנתי שחשוב לחקור את הנושא".
המחקר הנוכחי של בונשטיין התבסס על מחקר קודם שלו, שכלל כ־700 נבדקים ופורסם בספרו "חולם מלא" (הוצאת פרדס) ב־2020. לנתוני העבר הוא הוסיף בזמן המלחמה הנוכחית 160 נבדקים בגילים 70-16, שענו על שלושה שאלונים מקיפים אשר בחנו היבטים שונים של חלימה וממדים פסיכולוגיים נוספים.
בקורונה חלמנו על תמות של זיהום, חנק, מוות. על מה אנחנו חולמים מאז 7 באוקטובר?
"התמה הבולטת, המייחדת את המלחמה הזאת, היא חטיפות, פלישה לתוך אזורי הבית. שמעתי על חלומות רבים שעסקו בכך. זה אמנם יכול להיות חלום טיפוסי, אבל הוא נצבע בצבעי התקופה הנוכחית. לכך נוספו תמות של הפגזות, טילים שנופלים וניסיון לברוח מהם, ואזעקה שתופסת אותך במצב לא מוכן".
בחלומות קיים ממד משמעותי של הסמלה. האם נתקלת באנשים שלא חלמו באופן ישיר על המלחמה, אלא באופן סמלי ועקיף יותר?
"חלומות המלחמה היו ברובם ברורים מאוד, ללא הסמלה. פחד טהור ברוח התמונות שראינו בחדשות וברשתות החברתיות, לצד תמות של אונס ופגיעות מיניות ופיזיות, או חשש מהן. אחת החולמות סיפרה על התקפת טילים, שנתקעים בתוך צמרת עץ ומתנדנדים מעליה. הפחד שלה היה מפני משב רוח שיפיל עליה את הטילים. היא קוראת לעזרת חבלנים, שמנסים לפרק את האיום. גם בחלום הזה וגם בחלומות אחרים קיימת כמיהה לדמות אב שיציל את החולם מחוסר האונים".
בונשטיין מסביר כי לצד התוכן שעלה בחלומות, מאפיין נוסף שלהם היה עוצמת הרגש ומידת החיות שאפיינה את החלום. "מהות החלימה לא השתנתה בעקבות המלחמה, אבל מה שכן השתנה הוא העוצמות. אנחנו עדים למספר הולך וגדל של סיוטים חזקים שמעירים אותנו מהשינה, חלומות מוחשיים, בהירים ומפורטים יותר, וגם תחושה שהחלום והמציאות מתערבבים, שזה ממש מאפיין פוסט־טראומטיים".
הבושה שמתחת לפני השטח
"אנחנו יושבים בתוך רכב, לפנינו ומאחורינו שיירת רכבים עומדים. בחוץ רצים מחבלים עם נשק, עוד לא יורים. אנחנו מתלבטים אם לצאת החוצה ולברוח, אבל חוששים שדווקא אם נזוז ונמשוך תשומת לב - יירו בנו. אנחנו מחליטים להישאר דוממים. אין לנו מה לעשות. בחלום הרגשתי שאנחנו כצאן מובל לטבח, שוב". (י', בן 31, מגוש דן).
חוסר האונים הנוכח בחלום זה עולה גם מתוך מחקרם של בונשטיין ובתו. נדמה כי חוסר האונים הוא תמה אינהרנטית בחלומות שאחרי המלחמה, ממש פועל יוצא מתוך אופיים של אירועי 7 באוקטובר: אלפי אזרחים שזעקו לעזרה ולא קיבלו אותה בזמן, אם בכלל. "על חוסר אונים בחלומות דיווחו כ־30% מהנבדקים, וזה בהחלט הגיוני שבתקופה המאופיינת בחוסר ודאות ביטחונית אנשים ירגישו כך. חוסר אונים כזה בא לידי ביטוי, למשל, כשצועקים לך לעזרה ואתה לא יכול להגיב. ולמרות כל הסיוטים, אני חושב שהמציאות עדיין התעלתה על כל דמיון וחלום".
תמה נוספת, מפתיעה קצת יותר, קשורה לרגש של בושה שעולה בחלומות. "תיארתי לעצמי שטריגרים במציאות הקשה שחווינו כאן יפעילו מרכיבים של בושה", מנסה להסביר בונשטיין. "ואם לומר את האמת, במציאות שלנו יש הרבה דברים שסביבם אנחנו צריכים לערוך חשבון נפש ולהתבייש, כולנו. גם אלה שלא היה להם יד ורגל בכל נושא האחריות לאירועים".
הבושה עלתה גם בתוכן החלומות?
"בשבועות האחרונים אני מזהה, למשל, יותר ויותר חלומות שעוסקים בהטלת צרכים. זה קשור לחוסר נחת, בושה, אינטימיות שמתרחשת בפומבי. זו וריאציה של חלום עירום. אלה חלומות טיפוסיים לפי פרויד, שעולים ביתר שאת גם במלחמה. במחקר שאלתי בצורה ישירה אם המלחמה גרמה ליותר חלומות בושה. הממצאים הראו כי קיימת עלייה של כ־20% בסוג חלומות שכזה".
בונשטיין מסביר כי מאפיינים נוספים של החלומות כללו עלייה בכמות הכללית שלהם בזמן המלחמה, וכן עלייה בכמות הסיוטים. ביחס למחקר הקודם שלו, שנערך ב־2013, נמצא כי נרשמה עלייה ב־16% בכמות הסיוטים. "המלחמה מעלה את כמות הסיוטים שלנו, וזה לא מפתיע", הוא אומר.
מה שכן הפתיע את בונשטיין בתוצאות המחקר היה כשזיהה עלייה מובהקת של צלילים במהלך החלומות. "אנשים דיווחו על ממד שמיעתי נרחב יותר. בתוכן החלומות זה בא לידי ביטוי בקולות של אזעקה, פיצוצים, צעקות ולחישות". ההסבר, לדבריו, קשור לדריכות הכללית שלנו מהמצב, ולחידוד כל החושים הנחוצים בזמן מצוקה.
איך מריח חוסן?
"אני עומד בשער הקיבוץ ורואה נהר של מחבלים שמתקרב לעברי. אבל אז נפתחת תהום ענקית באדמה, שבולעת אותם. אדי אבק עולים מהקרקע. מה שהתחיל בקולות צעקה רמים בערבית הופך לקול דממה דקה" (ע', 59, מצפון הארץ).
בין סבך הסיוטים נשמעים בעת האחרונה גם חלומות המעידים על הסתגלות ועל יכולת התמודדות. בדיוק כפי שבמציאות אנחנו עדים לסיפורי גבורה והתנדבות מדהימים, כך גם בחלומות. "זה אולי הממצא החשוב ביותר - היכולת לזהות מה מאפשר הסתגלות טובה יותר", מחדד בונשטיין. "הסתגלות טובה בחלום משמעה יכולת להתמודד בהצלחה עם איומים. והיכולת הזאת בחלום נמצאת במתאם גבוה יותר עם חוסן במציאות, עם יכולת לפתור בעיות קשות ומורכבות בחיים עצמם".
במחקר שלך, מי הם האנשים שחלמו חלומות מסתגלים יותר, ומה מאפיין אותם?
"מי שחלם חלומות התמודדות, חלומות מסתגלים יותר, נהנה גם מחוויה חושית חזקה יותר בחלום - טעם וריח, לדוגמה. גם מרכיבי התודעה הפסיכולוגית היו גבוהים יותר במקרה של חלומות התמודדות - כלומר, אנשים שמודעים יותר לעצמם נהנים מיכולת התמודדות גבוהה יותר. לצד זאת, גם הערבוב שלהם בין מציאות לדמיון היה גבוה יותר - הם ערבבו לעיתים בין מציאות לחלום, וזה קשור ליכולת של החולם להיות מעורב בחוויה.
"הפסיכואנליטיקאי האמריקני ארנסט הרטמן גורס כי בחלימה יש פונקציה הסתגלותית, בהיותה תהליך חשיבה אחר שממשיך את פתרון הבעיות של זמן הערות. דברים שמטרידים אותי ביום עוברים עיבוד בלילה. מצב השינה רווי בתהליכי חשיבה ראשוניים, גולמיים ויצירתיים יותר - מה שמגביר את הסיכוי שלנו להגיע במהלכו לפתרונות.
"המוח שלנו ממשיך לעבד מידע גם בזמן השינה, והאסוציאטיביות שבחלום, היעדר הליניאריות, יכולים לאפשר לנו למצוא פתרונות לא שגרתיים לבעיות מורכבות. אנחנו עדיין יכולים לחלום חלומות מפחידים, אבל לצד זאת למצוא פתרון. על זה גם בנוי, בין היתר, המערך הטיפולי: לחוות פחד, ולהתמודד איתו בהצלחה".
בונשטיין: "אחת החולמות סיפרה על התקפת טילים, שנתקעים בצמרת עץ. הפחד שלה היה מפני רוח שתפיל עליה את הטילים, והיא קוראת לעזרת חבלנים. גם בחלום הזה קיימת כמיהה לדמות אב שיציל את החולמת"
"הרטמן הקביל חלומות לפסיכותרפיה. כלומר, חלומות מעורבים בעיבוד רגשי, וניתן לייצר בהם קישורים בין דברים שמעסיקים את הנפש שלנו, לחבר בין עבר, הווה ועתיד, ולשלב באלה אסוציאציות ומשמעויות פנימיות", מסבירה ד"ר נירית סופר־דודק, פסיכולוגית קלינית וחוקרת מצבי תודעה ופסיכופתולוגיה במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת בן־גוריון בב"ש. "אנחנו יודעים שבזמן ערות החשיבה שלנו ליניארית יותר, בשעה שבחלימה אנחנו הרבה יותר אסוציאטיביים. לכן, זה מצע שמאפשר קישורים בין דברים מההווה ומהעבר".
אז חוויית מסוגלות בחלום בהחלט אפשרית. איך עושים זאת בפועל?
בונשטיין: "המרכיבים במחקר שלי שבחנו את הנושא של סוגסטיות עצמיות שקשורות לחלום - כלומר, תהליך שבו ניתן לשנות עמדות, רגשות ואמונות באמצעות השפעה לא מודעת על מרכיבים אלה - היו במובהק גבוהים יותר אצל אלה שחלמו יותר חלומות התמודדות. במילים אחרות, ברגע שאני אומר לעצמי לפני השינה שאני רוצה לחלום חלום של התמודדות, שאני רוצה להשפיע לחיוב על תהליך החלימה, הדבר הזה בא לידי ביטוי בחלום. משהו בגישה של החולם הופך לפעיל ולאקטיבי יותר.
"אני משלב את הטכניקה הזאת עם אנשים פוסט־טראומטיים, שמדווחים על סיוטים אשר גורמים להם להימנע משינה. חלק ממטרות הטיפול הוא לאפשר להם לחזור לישון, בלי להמשיך לשחזר באופן מתמיד את הטראומה. טכניקה שנייה, חשובה לא פחות, היא לבצע את הסוגסטיה העצמית בערנות, על ידי סיפור עלילת החלום ושינוי שלו במודע. ניתן לשלב גם חלימה מודעת - כלומר, להזמין חלימה מסוימת, להשפיע על אופן החלום וליצור צלילות. המחקר אישש את יעילות הדבר. זה מדהים בעיניי, כי זה נותן המון תקווה למטופלים שסובלים מטראומה".
סופר־דודק מסייגת ואומרת כי בחלומות צלולים קיימת גם סכנה מסוימת. "זה פוגע בהיגיינת השינה, משום שעורכים בדיקות מציאות לאורך היום ומתעוררים גם באמצע הלילה. תרגול השיטה הזאת באופן סיסטמטי מביא לעלייה בסימפטומים של טשטוש גבולות בין מציאות לדמיון".
לעוף אל האינסוף
המחקר של ד"ר סופר־דודק עסק, בין היתר, גם בחלומות בזמן סטרס. היא מצאה כי בתקופות מלחיצות אנשים נוטים לחוות יותר חוויות שינה - כלומר, אוסף חלומות מיוחדים מסוגים שונים. "אנשים שנוטים לדווח על סיוטים, חלומות תעופה ונפילה, חלומות חוזרים, חלימה על התעוררות, ובכלל זכירת חלומות מוגברת - אלה כולן תופעות שמתחזקות בתקופות של מצוקה ולחץ.
"מי שמסיים את יומו לחוץ יותר, יש סיכוי גדול יותר שבאותו לילה יחווה חלום מיוחד. זו עוררות שזולגת לתוך השינה, והלחץ חודר לתוך החלום. אם אדם נרדם בקלות וישן רצוף, זה לא אומר שחלומותיו יהיו חפים מסטרס. הספרות המחקרית אפילו מראה שבזמן שינה אנשים לחוצים יותר היו עם קצב לב מהיר יותר. זה מתחבר למחקרים שלי, כי מובן שהתודעה והחלומות מושפעים מזה. אגב, גם מי ששותה קפה בערב ובכל זאת נרדם בקלות, סביר שיחווה יותר עוררות בזמן השינה, מה שמשפיע על איכות התודעה והשינה".
ומה באשר למי שהסיוטים שלו הופכים פתולוגיים יותר, ומתחברים להפרעת דחק פוסט־טראומטית? מתברר שגם שם תיתכן תנועה, שינוי חיובי. "ארנסט הרטמן עקב בשנות ה־90 אחרי אנשים שחוו טראומות ובדק כיצד הם וחלומותיהם משתנים לאורך זמן", מסבירה סופר־דודק. "עם הזמן החלומות הפכו קשורים פחות לטראומה הקונקרטית וליותר סימבוליים. למשל, אדם שננעל בחדר למשך 24 שעות סבל בסמוך לטראומה מסיוטים שעיקרם היה חשש מנעילה במקומות שונים. עם הזמן החרדה הזאת הפכה לסמלית ובאה לידי ביטוי למשל בחלומות על גל ששוטף אותו. הרטמן ראה בזה עיבוד תקין ובריא".
ד"ר נירית סופר־דודק: "מי שמסיים את יומו לחוץ יותר, יש יותר סיכוי שבאותו לילה יחווה חלום מיוחד. זו עוררות שזולגת לתוך השינה, והלחץ חודר לתוך החלום. אם אדם נרדם בקלות וישן רצוף, זה לא אומר שחלומותיו יהיו חפים מסטרס"
מה בעצם ההבדל בין סיוטים לחלומות פוסט־טראומטיים?
"סיוט הוא חלום רע שמעיר את החולם. אבל בסיוט, כמו בחלום רגיל, נוצר משהו חדש, ואין שחזור של זיכרון. נבנה בו סיפור חדש, ולכן אנחנו מתעוררים לא אחת בתחושת 'וואו, איזה מוזר שחלמתי את זה'. בחלומות פוסט־טראומטיים, לעומת זאת, אנחנו חווים את שחזור האירוע הטראומטי. זה בעצם פלשבק שנוצר במהלך השינה כתוצאה מתפקוד לקוי של הזיכרון: אין עיבוד רגשי של האירוע, והזיכרון נותר בעינו, ממש מונוליתי, ולא יוצא לנו מהראש. יחד עם זאת, כדאי לציין שאנשים שסובלים מהפרעה פוסט־טראומטית סובלים פעמים רבות גם מסיוטים רגילים".
איך מתמודדים עם זה?
"חלק מהטיפול בטראומה יכול להתמקד ישירות בהגמשת הזיכרונות והחלומות. מטפלים רבים עושים שימוש בטיפול בשיטת דמיון חזרתי, שמטרתה לשנות את הסיוטים דרך עבודת דמיון בזמן ערות, כך שיהיה להם סיום חיובי ונשלט יותר. בכך הטיפול יכול לשנות את תסריט הסיוט כדי שיעורר פחות פחד".
"הרטמן טוען כי לחלומות טראומטיים יש ערך", ממשיך בונשטיין. "פרויד סבר שחלומות נועדו כדי למלא משאלה, אבל הוא התקשה להסביר מה ערכו של חלום טראומטי. הוא ממש הודה שאין לו הסבר לכך. והרטמן חושב שבכל חזרה של טראומה בחלום קיים שינוי קטן, מיקרוסקופי. וכשהשינוי מתרחש עוד ועוד, בכל פעם קצת, ניתן ליצור חוויית חלום אדפטיבית".
הישראלים נמצאים כיום באזורי החלומות הטראומטיים?
"אחד המשתנים המשמעותיים במחקר שלי היה סולם התובנה - כלומר, המידה שבה אני משתמש בהבנה הרגשית שלי ועושה תהליך של מנטליזציה, של תובנה פסיכולוגית", הוא אומר. "מצאנו שגם מי שחלם יותר וגם מי שחלם פחות - השתמשו פחות בתובנה הפסיכולוגית שלהם בחיי היומיום. המשמעות היא שחלק גדול מהנבדקים מגיב ופועל, ופחות מעבד פסיכולוגית את חוויית החלום, קצת בדומה לטראומה".
כמה זמן להערכתך החלומות על המלחמה ימשיכו ללוות אותנו?
"תלוי אצל מי. בקרב מי שיפתח פוסט־טראומה, כמובן ללא טיפול - חלומות חזרתיים עלולים ללוות אותם זמן רב. לצד זאת, רוב האוכלוסייה, שכנראה לא תפתח פוסט־טראומה, תמשיך לחלום על המתרחש, בוודאי כשאנחנו בזמן בלחימה, ובוודאי כאשר אנחנו ממשיכים להיות ניזונים מרשתות חברתיות ומערוצי חדשות. בעצם הצפייה אנחנו מטפטפים את התמונות האלה היישר לאזור שאחראי על תהליכי הפחד במוח, וזה בא לידי ביטוי גם בחלימה".
"ניתן להניח שהמדיה שאנחנו צורכים זולגת אל החלומות שלנו", מוסיפה סופר־דודק. "אני ממליצה לייצר לפני השינה זמן נקי ממדיה, ולא להיכנס עם חדשות קשות למיטה".
בסין נוטים לחלום חלומות עם רגשות חיוביים יותר, ייתכן שזה קשור לאיפוק שלהם. יש מדינה שאנחנו יכולים ללמוד ממנה באשר לחלומות אופטימיים?
בונשטיין: "אני לא בטוח שאנחנו זקוקים עכשיו לחלומות ורודים ואופטימיים. חלומות ורודים בתקופה כזאת עשויים להיות קשורים להימנעות ולדיסוציאציה. זה טבעי שיהיו לנו סיוטים וחלומות רעים בזמן מלחמה, וגם אחריה. הפטנט, אם תרצה, הוא למצוא את יכולת ההתמודדות בחלום, כפי שאמרתי. זה הופך את כל תהליך החלימה, גם של סיוטים, למעצים יותר ומיטיב עם הנפש.
"מעבר לכך, האיפוק והשקט הקיימים במדינות מסוימות בעולם קשורים לא אחת לשיעורי אובדנות גבוהים יותר. כשקיים איום חיצוני, כל האנרגיה שלנו יוצאת החוצה להתמודדות, ולכן נראה פחות דיכאון קיומי. זה היתרון הפרדוקסלי של החיים בישראל".
מנבאי השואה
"אני נמצא ליד הבית, באזור גבעתיים-תל אביב. אני מזהה התנפלות של המון ערבי, ממש אלפי מחבלים, שנכנסים לכל בית. הם מוציאים את הישראלים מהבתים, לופתים אותם והורגים אותם באמצעות לחיצה על הלב עם הבוהן שלהם. ברקע אנשים בורחים בבהלה, חלקם צורחים לעזרה וחלקם מנסים להתריע שהערבים בדרך. באוויר יש תחושת פחד".
חלום הבעתה הזה ליווה את ש' כשהיה נער צעיר, לפני כ־50 שנים, וחזר על עצמו שוב ושוב. לפני כ־45 שנים הוא פסק לחלוטין, אולם כשבועיים לפני 7 באוקטובר חזר באופן לא מוסבר. "לא הבנתי למה אחרי כל כך הרבה שנים החלום חזר. בדרך היו פה לא מעט מלחמות ומבצעים, אבל לא היו להם עדויות בחלומות שלי. בדיעבד, אני מבין היום שברובד לא מודע הבנתי שמשהו אחר הולך להתרחש כאן".
החלום הנבואי של ש' אינו מקרי. לאחר אירועי 7 באוקטובר צצו יותר ויותר אנשים שסיפרו כי חלמו על אירועים המזכירים את השבת השחורה, לפני שזו התרחשה. מובן שכדי לאשש את הדברים נדרש עוד מחקר מעמיק, אולם תיאורי חלומות מן העבר, במקומות אחרים בעולם, כבר העידו על קשר בין חלום לבין אירועים עתידיים.
כך, למשל, בסתיו 1913 תיאר הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי השווייצרי קרל גוסטב יונג תחושת לחץ מטרידה. המועקה, לדבריו, לא נגרמה רק בגלל מצב פנימי, אלא בגלל המציאות המוחשית. חלומות והזיות על סוף העולם החלו לפקוד אותו, שהקדימו רק במעט את המציאות: באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה, ויונג הבין כי חלומותיו היו רמז למלחמה עולמית.
ויש עוד דוגמאות. בספרה "הרייך השלישי של החלומות" תיארה העיתונאית שרלוט ברדט כיצד הזמינה מתמחים ברפואה לאסוף חלומות ממטופליהם. לאורך 300 חלומות שבדקה ברדט נמצאו חוויות הקשורות לחוויה הפוליטית בגרמניה. אותם חלומות שרטטו תשתית לא מודעת מתחת לחיי היומיום הנוחים בגרמניה, ועסקו ברדיפה ובהשמדה. במילים אחרות: בחלומות שבדקה תיארה ברדט אנשים שחלמו על מחנות ריכוז ועל ערימות של גופות כבר ב־1935-1933, עוד לפני שהחלה לפעול מכונת ההשמדה הנאצית.
"ברדט ראתה בגרמניה, בשנים שלפני פרוץ המלחמה, תהליכים של קריסת המערכת התרבותית, תחושה שרעידת אדמה חברתית בפתח", מסביר בונשטיין. "באשר לישראל, צריך לבדוק עד כמה החלומות הנבואיים שראינו כאן שונים מהרגיל. מהניסיון הקליני שלי אני מניח שזה נכון: אנחנו קולטים באופן לא מודע פיסות אינפורמציה מהמציאות ומגיבים אליהן - גם דרך חלימה. ברובד הלא־מודע אנחנו מבינים את המציאות הרבה יותר משאי־פעם נוכל לדמיין. הלא־מודע זה סייסמוגרף חזק מאוד, אבל רוב הזמן אנחנו משתיקים אותו, כי אנשים נוטים לחשוב בצורה רציונלית".
זה מזכיר את המלחמה, ואת הקונספציה שקדמה לה.
"הייתי מקביל את המידע שהגיע מהתצפיתניות ומ־8200 לרובד הלא־מודע; בעוד הקונספציה, שניתן להקבילה למודע, מספקת ערוץ רציונלי וכמו אומרת 'עזבו, זה שטויות'. אבל לא הייתי ממליץ לאף אחד, לא ברמה האישית ולא ברמה הלאומית, להתעלם מהסייסמוגרף הפנימי שלנו, שרואה ומרגיש את הדברים. כמו שכבר ראינו - זה מתכון לאסון".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו