הבהלה לזריקה: טרנד תרופות ההרזיה סוחף המונים, המומחים פחות נלהבים

איור: אלירן הרוש

מי מאיתנו לא חולם על תרופת פלא שתבטיח גוף מושלם בלי לפחד מקלוריות, משומנים ומשקילת בוקר מבהילה? • זריקות ההרזיה מסתמנות בעיני רבים כגביע הקדוש של עולם הדיאטות, אך לצד מומחים שמצביעים על מהפכה, יש מי שמזהיר מתופעות הלוואי ומשימוש בזריקה ללא פיקוח רפואי • "התחושה הזאת שאנחנו מקולקלים וצריכים תיקון אין לה גבולות", מסבירה הדיאטנית הקלינית איילת קלטר, "לאף אחד אין אינטרס שנהיה מרוצים מהגוף שלנו"

על דבר אחד נדמה שהכל מסכימים: מדובר במהפכה. כאשר התברר שהתרופות שפותחו במקור כדי להילחם בסוכרת יכולות להוריד את משקל הגוף ב־20% ויותר בתוך שנה, נראה היה שתעשיית התרופות גילתה - שוב, לגמרי במקרה - תרופה חדשה לגמרי.

ממש כפי שקרה עם הוויאגרה, שפותחה במקור כתרופה ליתר לחץ דם ריאתי, אבל שינתה בסופו של דבר את חייהם של מיליוני גברים שסבלו מאין־אונות. "גלולת ההרזיה - אם אכן תתפקד כפי שמנבאים כל המומחים - תעשה לנשים את מה שעשתה להן הגלולה למניעת היריון", קובע חוקר התרבות יחיל צבן.

איור: אלירן הרוש,

התרופות החדשות כבר חוללו מהפך בארגז הכלים הרפואי לטיפול בהשמנה, המוגדרת לפי ארגון הבריאות העולמי "מחלה כרונית נשנית". עד אליהן הטיפול התמקד בעיקר בשינוי תזונתי או בניתוחי קיצור קיבה, שלא תמיד השפיעו לאורך זמן. במציאות הזאת התרופות החדשות הן "הגביע הקדוש" החדש של עולם התרופות בכלל והטיפול בהשמנה בפרט, אף שחלקן עדיין נמצאות בשלב המחקר.

אף אחת מהתרופות החדשות לא נמצאת עדיין בסל הבריאות בישראל, ועלותן עשויה להגיע למאות ולאלפי שקלים לחודש. ובכל זאת - הביקוש להן נוסק. בקבוצת הפייסבוק "אוזמפיק ישראל" חברים כמעט 60 אלף איש. המסחר בתרופה במסגרת הקבוצה אסור לחלוטין, והגולשים צמאים לכל מידע - משאלות כמו אם ניתן להעלות מינון ועד מתי מורגשת לראשונה השפעת התרופה, או שיתופים לגבי תופעות הלוואי. מסחר ער ולא חוקי בתרופה מתנהל בטלגרם.

המספרים מדהימים: בישראל עלות הטיפול בהשמנה מוערכת ב־20 מיליארד שקלים בשנה, הכוללים גם את עלות הטיפול בשלל המחלות הנלוות, אובדן ימי עבודה, ועוד. לפי נתוני משרד הבריאות, 34.7% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל סובלים מעודף משקל ו־24.1% סובלים מהשמנת־יתר. 41.4% נמצאים במשקל המוגדר כתקין. שיעור ההשמנה גבוה יותר באוכלוסיות מוחלשות ובמגזר הערבי.

"אומרים שאני חצי בן אדם"

המקרה של הגר שני (33) ממושב נבטים ממחיש את עוצמת השינוי שיכולה לחולל תרופה להרזיה. היא מספרת שאנשים שפגשו בה אחרי שנה שבה לא התראו, התקשו להאמין למראה עיניהם. שני, שהגיעה למשקל שיא של 105 ק"ג אחרי לידת שתי בנותיה וסבלה מסוכרת היריון, השילה ממשקלה 47 ק"ג לאחר שטופלה בתרופות למניעת השמנה, ובהן אוזמפיק.

"אומרים לי שאני חצי בן אדם, שאני נראית הרבה יותר צעירה, וכולם ממש מופתעים מהמהפך. הרבה אומרים לי 'את נראית כמו ילדה'. אני באנרגיות מטורפות. נהייתי הרבה יותר פעילה", היא מספרת. "גם דברים יומיומיים כמו לנעול נעליים, שבתקופת שיא המשקל היו מאמץ בשבילי והייתי מתנשפת - הפכו להיות יותר קלים", היא מתארת.

שני, מורה בבית ספר יסודי, סבלה מעודף משקל כל חייה, עד שהחליטה להתחיל בטיפול תרופתי. "הרגשתי כובד וקושי לתפעל את עצמי במהלך היום. וכשיש שתי בנות בבית ואת מתוזזת סביבן, זה קשה. מלבד זה שלא הרגשתי טוב עם עצמי, דימוי הגוף היה מרכזי עבורי, וגם הנושא הבריאותי הטריד אותי. הזהירו אותי שסוכרת היריון יכולה להתפתח לסוכרת בהמשך. ידעתי שזה גנטי ושאמא שלי סוכרתית, ורציתי לטפל בזה כמה שיותר מהר. חיפשתי מישהו שמתמחה בהשמנה והגעתי לד"ר רז הגואל".

הגר שני לפני (למעלה) ואחרי. "לדעתי המפתח להצלחה הוא ליווי צמוד", צילום: אפרת אשל

שני החלה בטיפול תרופתי בשילוב דיאטנית, בתחילה בתרופת ההרזיה סקסנדה ולאחר מכן, כשהטיפול הפסיק להשפיע, עברה לאוזמפיק. "התחלנו עם הזרקה פעמיים בשבוע, שלא כל כך השפיעה, אז עברנו להזרקה יומיומית. ברגע שהגעתי למינון מקסימלי, התחילה הירידה המשמעותית. המחט מיניאטורית ואת כמעט לא מרגישה בה. מלבד זאת אני 'בוגרת' של הפריה חוץ־גופית, כך שלהזריק לעצמי לא היתה בעיה".

מה היתה ההשפעה העיקרית של הזריקה?

"תחושת השובע. את אוכלת מעט ושבעה מהר. יש פחות חשק למתוקים, ואת יכולה לאכול כל דבר תוך כדי שאת קשובה לגוף. אחרי כמה ביסים הבטן שבעה, ואי אפשר להתפרע עם אותן הכמויות שאכלתי פעם". שני מתארת שסבלה מתופעות לוואי קלות בתחילת הטיפול, שחלפו כאשר הגוף התרגל לתרופה. "בעקבותיי הלכו לא מעט אנשים - אמא שלי ועוד בנות בעבודה. אני שומעת על אנשים שעושים את זה לבד או בליווי של רופא משפחה, ולא מצליחים להתמיד. המפתח לדעתי הוא ליווי צמוד".

כאמור, התרופות החדשות להשמנה לא נמצאות בסל הבריאות. "המחיר של הזריקות לא נמוך - בסביבות 300 שקלים למזרק, ואני משתמשת בשלושה מזרקים בחודש. אם הבחירה היא בין להוציא 1,000 שקלים לבין להיות שמנה, מובן שאני מעדיפה לשלם".

בלי שום פיקוח או בקרה

אבל יש גם מומחים בתחום שההתפתחות החדשה מדאיגה אותם. למשל איילת קלטר, דיאטנית קלינית, מנהלת מרכז "שפת אכילה" ללימוד ולטיפול בהתנהגויות אכילה ובתפיסת גוף, שכתבה את הספר "שמנים".

עוד מישראל היום

קלטר, יכול להיות שאם כל התרופות החדשות יעבדו כמובטח, בעוד 20 או 30 שנה לא יהיו עוד אנשים שמנים בעולם?

"לא, כי אנחנו חיים בדת ההרזיה. זו דת שיש לה המון כתות, וכל אחד חבר בכת אחרת, למשל בריאותנות, בלי גלוטן ובלי סוכר, וכו'. אני לא נגד הזריקות, אבל אני חושבת שהתופעה שהתפתחה פה בשנים האחרונות עם כל התרופות החדשות נגד ההשמנה היא במידה מסוימת מסוכנת".

למה מסוכנת?

"כי זו תעשייה שגורפת הרבה כסף, והיום באין בלמים כל אדם יכול ליטול את התרופות בלי שום פיקוח, ליווי או בקרה".

גם תעשיית הדיאטות המסורתית גרפה הרבה כסף, אבל היא מעולם לא סיפקה את הסחורה. עם הזריקות החדשות התוצאה לפחות מובטחת.

"זה נכון שתעשיית הדיאטות המסורתית מעולם לא סיפקה את התוצאות, אבל גם התרופות החדשות לא מבטיחות שום דבר. היום כולם רוצים לרדת במשקל, וכל האמצעים לגיטימיים. נגיד שכולנו ניקח את הזריקות או את הכדורים, אז נצטרך לקחת אותם כל החיים כדי לשמור על המשקל הרצוי?"

כן, ממש כמו שאנשים לוקחים כל החיים כדורים ללחץ דם או לכולסטרול. מה ההבדל?

"אנחנו חיים בחברה שיש בה יותר מ־60% אנשים עם עודף משקל והשמנה. מעבר לכך, יותר מ־80% מהאנשים בחברה בטוחים שהגוף שלהם נראה נורא - אז כולנו ניקח תרופות כל החיים? ואם נפסיק, נעלה שוב במשקל? צריך להבין שפועלים פה כוחות פוליטיים וכלכליים שמשפיעים עלינו מאוד. אנחנו נדחקים על ידי התרבות שלנו להיות רזים, ומספרים לנו שאם לא נהיה רזים נהיה חולים. גם מדד ה־BMI המפורסם כבר לא באמת רלוונטי".

הגילוי - לגמרי באקראי

לפני כמה שבועות התקיים בסן דייגו כנס האיגוד האמריקני לסוכרת (ADA). החדשות שיצאו משם בנוגע לטיפולים החדשים נשמעו מהפכניות ותפסו את הכותרות בכל העולם: מטיפול חדש שמפחית יותר מ־20% ממשקל הגוף לצד הורדת רמות הסוכר בדם, ועד כדור של פייזר שנלקח פעמיים ביום ונמצא בשלבי ניסוי, או טיפול תרופתי שמציג תוצאות דומות לאלו של התרופה וויגובי.

איך הכל התחיל? כמו עוד תגליות בעולם הרפואה - לגמרי במקרה. גילוי ההורמון שבו נעשה שימוש בתרופות האלה כטיפול לסוכרת אירע ב־2005. ב־2021 פרסם ד"ר אוז בתוכנית שלו אייטם תחת הכותרת "האם התרופה לסוכרת מצליחה להפחית במשקל?" לאחר שהצטברו עדויות שאנשים שהשתמשו בזריקה אוזמפיק הפחיתו ממשקלם.

מאז התגלית הזריקה נרשמה לשימוש גם ככדור בבליעה, וחלק מהתרופות מאושרות לשימוש אפילו מגיל 12. יעילותן של התרופות כיום זהה להורדת משקל שמושגת בניתוח לקיצור קיבה, אבל ההבדל מהותי - אין צורך בניתוח. כל התרופות החדשות מבוססות על הורמוני השובע המופרשים במעי - 1GLP ו־GIP. ההורמונים מאיטים את התרוקנות הקיבה ומשפיעים גם על מנגנון השובע במוח.

"אחד הכשלים הפיזיולוגיים של מי שחי עם השמנה הוא שרמת הורמוני השובע שלו, 1GLP (ראשי תיבות של פפטיד דמוי ההורמון גלוקגון), נמוכה", מסביר פרופ' דרור דיקר, מנהל המרכז הרב־תחומי לטיפול בהשמנה בבי"ח השרון במרכז הרפואי רבין ויו"ר החברה הישראלית לחקר ולטיפול בהשמנה.

"גם במעי, ולא רק בלשון, ישנן בלוטות טעם שמזהות את מרכיבי התזונה - פחמימות, חומצות אמינו וחומצות שומן - ומפרישות שני הורמונים, GIP ו־1GLP. כשרמתו של 1GLP עולה - הוא מטפס למוח ומשדר שאין צורך להכניס אוכל לגוף. היכולת של אנשים שחיים עם השמנה לשחרר ולייצר 1GLP נמוכה יותר משל אלו שחיים ללא השמנה. אין להם אותות שובע. ולכן, כמו בחסר אינסולין, או בתת־פעילות של בלוטת התריס, מחזירים את ההורמון הזה כטיפול תרופתי.

להורמון 1GLP יש עוד תפקיד - הוא מגיע ללבלב ומשחרר אינסולין. לכן ההיסטוריה של הטיפול החלה ב־2005 כטיפול לסוכרת במינון נמוך של 1 מ"ג. משם עברו למינון גבוה יותר שמיועד להשמנה - 2.4 מ"ג. המינון הגבוה גורם לכך שהטיפול ישפיע על מרכז השובע במוח".

לא תרופת קסם

ולמי שבטוח כי מדובר בתרופת קסם - כל הגורמים שאיתם דיברנו מסכימים כי יש צורך בשינוי תזונה ובאורח חיים בריא לצד הטיפול, וכי מדובר בטיפול ארוך טווח.

"אי אפשר להפסיק עם הטיפול מפני שפיזיולוגית אצל חלק מהאנשים יש חסר בהורמון הזה. זה 'תיקון' של הפתופיזיולוגיה שהביאה להשמנה. אנשים צריכים את זה לכל החיים כי זה חוסר כרוני.

כשיורדים במשקל מעלים את רמת הורמון הרעב, גרלין, ויש גם הסתגלות מטבולית והפחתה בהוצאה האנרגטית היומית. הגוף הופך יעיל יותר בתפעול של עצמו. כל אלו גורמים לכך שאחרי תקופת ירידה נעלה מחדש במשקל, משום שאנחנו שבויים בידי מנגנונים פיזיולוגיים של עצמנו", מסביר פרופ' דיקר.

פרופ' דרור דיקר. "יש פרסום שמראה כי ב־2035 38% מאוכלוסיית ישראל תחיה עם השמנה", צילום: שלומי יוסף

למרות זאת, הסיפור של נועה ביכלר, עובדת מסעדה מתל אביב, מעיד על סיכוי להפסקת הטיפול התרופתי אחרי הגעה למשקל היעד. ביכלר, בת 26, מתמודדת מילדות עם משקל עודף. אחרי שנה וחצי של טיפול בזריקות אוזמפיק היא הצליחה להפחית 21 ק"ג ממשקלה - מ־82 ק"ג ל־61 ק"ג.

"באתי לתהליך פסימית כי כל השנים הייתי בדיאטות. כבר מגיל 12 התחלתי בשינויי תזונה. בצבא עליתי 10 ק"ג והגעתי כמעט ל־100 ק"ג. כשהשתחררתי הורדתי 8 ק"ג בסיוע מאמנת אישית, וזה היה המשקל הכי גדול שהצלחתי לרדת עד אז".

כשהירידה נעצרה, היא הגיעה למרכז הרפואי לטיפול בהשמנה וטופלה באוזמפיק. "התחלנו את התהליך וזה עבד מאוד מהר. בשבוע הראשון ירדתי 2 ק"ג, ואז עוד 2 ק"ג ועוד. זה שינה לי את החיים. בדיעבד אני מבינה שבמשקל גבוה היו לי קשיי נשימה. כיום אני בן אדם אחר מכל הבחינות - כיף לי וקל לי, והביטחון העצמי שלי הרבה יותר גבוה משהיה", היא מספרת.

נועה ביכלר לפני (למעלה) ואחרי. "היום אני בן אדם אחר מכל הבחינות", צילום: אפרת אשל

כשביכלר הגיעה למשקל היעד, ד"ר רז הגואל, שאצלו היא מטופלת, החל להפחית את מינון התרופה. "נתנו לגוף להתרגל למשקל והתחלנו להוריד מינון. צריך להרגיש שליטה בזה, אך לאחר ששוב עליתי במשקל חזרתי לאותו מינון, ועכשיו אני שוב במשקל היעד. המטרה היא לא להישאר עם התרופה, ואני מקווה להוריד את המינון בקרוב".

ביכלר מציינת שלא היו לה תופעות לוואי, למעט בחילה בזמן שתיית אלכוהול. "לאנשים ממקום העבודה הקודם שרואים אותי לוקח זמן להבין מי אני. זו תדהמה לכולם והתגובות מטורפות, וזה עדיין נמשך וכיפי".

מה עם ספורט?

"תמיד רציתי לעשות פילאטיס, אבל אף פעם לא הרגשתי נעים ללבוש בגדי ספורט ולהתאמן. היום אני מתאמנת וכיף לי וטוב לי עם הגוף שלי. הייתי מתאמנת עם טוניקות - היום אני לובשת טופ. כשאנשים שואלים אותי אם כדאי לקחת את הזריקה, אני אומרת שכן אבל רק עם ליווי פרטי או בקופה. אם לא עושים זאת באופן מבוקר, אין דרך להצליח".

ההשמנה כמחלה יתומה

"במובן הטיפולי מחלת ההשמנה היתה מחלה יתומה. זיהינו את הכשלים הפיזיולוגיים אבל לא היו פתרונות", אומר פרופ' דיקר. "היום יש לי כלים רב־תחומיים לטפל בחולה שנכנס למרפאה שלי. זה אף פעם לא מתחיל בטיפול תרופתי בלבד, אלא משולב בייעוץ תזונתי, בטיפול פסיכו־סוציאלי ובפעילות גופנית. אין טיפול תרופתי שהוא stand alone, חייבים ליווי. לעיתים צריך לשנות תזונה, או לשנות את סוג הפעילות הגופנית, לצרוך יותר חלבון. הטיפול גורם לאנשים לאבד מסת שריר ברמה שהם נהיים שבריריים, ולכן הליווי התזונתי חשוב".

יש מנותחים שחזרו לעלות במשקל אחרי הניתוחים הבריאטריים. מבקר המדינה התריע ש־20% מהניתוחים הם ניתוחים חוזרים. האם יש חשש שזה מה שיקרה עם תרופות ההשמנה?

"האם היית שואלת אותו דבר על אינסולין שנתנו לחולה סוכרת, או על תרופות ליתר לחץ דם?" מתרעם פרופ' דיקר על מה שנראה לו כניסיון להסיר אחריות אישית מהמטופלים. "היום ברור שכאשר יש כשל פיזיולוגי צריך לתקן אותו, אבל חולה סוכרת צריך לקבל אחריות לאיזון שלו כדי שהתרופה תעבוד, וכך גם אדם הסובל מהשמנה ומקבל טיפול תרופתי. זה לא שבן אדם יכול לאכול איך שהוא רוצה. אי אפשר לומר שבגלל שאדם לא קיבל ייעוץ, התרופה לא תעבוד.

"למדנו גם הרבה דברים על ניתוחים בריאטריים. אצל אנשים מסוימים הניתוח היה גיים צ'יינג'ר, בהיבט של מניעת תמותה ותחלואה קרדיו־וסקולרית. בחולי סוכרת זה משנה את החיים. אבל מי שלא מבין שצריך לקחת ויטמינים ולהיות במעקב - מוטב לו שלא להתחיל עם הניתוח. אני מייעץ למטופל שלי: אתה צריך להבין שהניתוח הוא פסיק. כל הסיפור זה איך אתה מתנהל עם הניתוח לכל החיים. כך גם עם התרופות - צריך ללמוד להתנהל עם זה כל החיים".

ויש גם תופעות לוואי

עמית גנור, מנכ"לית עמותת הדיאטנים בישראל ודיאטנית בעלת ותק של יותר מ־35 שנה, רואה חשיבות בחיזוק הייעוץ שניתן לפני תחילת הטיפול.

"לא אתן תרופות לאדם שיש לו אפס ניסיון בשינוי אורח חיים. לא אתחיל עם תרופה כי יש לזה תופעות לוואי. נכון שיש קוצר רוח של מטופלים להתחיל בטיפול, אך פה אני שומרת סף. מדובר אמנם בתרופות בטוחות, אך יש להן תופעות לוואי, זה לא מים. לשינוי תזונה או להליכה לחדר כושר אין תופעות לוואי. אציע למטופל שלי קודם כל את מרכולתי, שהיא אולי קשה יותר ליישום אך הכי בריאה שיש. בקופות החולים התהליך לקבלת אישור לטיפול תרופתי עובר דרך הדיאטניות, שלמעשה נותנות אישור שהאדם החל איזה סוג של שינוי. זה קצת בעייתי", היא מסכמת.

"יש תורים של פעם בחודש. בנושא של השמנה צריך תמיכה של פעם בשבוע־שבועיים. זה פאזל מורכב. יש את אלה שאומרים 'תביאי לי את התרופה ונגמר', ולא חוזרים לדיאטנית. אז יש תופעות לוואי ואנשים מפסיקים את הטיפול או שיורדים ועולים, וזה הכי נורא. זה מסוכן. המלצתי: אל תיקחו את התרופה ללא ליווי צמוד כי זה לא יעבוד מהמון סיבות. תרדו מהר ותעלו. החלום שלי הוא שאדם עם עודף משקל ייהנה מכל אנשי המקצוע, ויבין שחייבים לעבוד כדי לשמר את זה".

עמית גנור, מנכ"לית עמותת הדיאטנים. "אל תיקחו את התרופה ללא ליווי צמוד, כי זה לא יעבוד מהמון סיבות. תרדו מהר ותעלו מהר שוב., צילום: עידו כנפו

ד"ר רז הגואל, מנהל המרכז הישראלי לטיפול בהשמנה, טיפל במרפאתו באלפי מטופלים שירדו במשקל, אך מזכיר שהטיפול לא מיועד לכל אחד שרוצה להוריד כמה קילוגרמים לחתונה או לאירוע, אלא למי שמדד מסת הגוף שלו (BMI) מעל 27 והוא סובל מגורם סיכון כלשהו כמו יתר לחץ דם, כולסטרול גבוה או קדם־סוכרת, או למי שה־BMI מעל 30.

הגואל עצמו הפחית בעבר 45 ק"ג בעזרת שימוש בתרופה סקסנדה. הוא שקל בסוף לימודי הרפואה שלו 120 ק"ג והחל לחפש דרכים לטפל בעצמו, וכך הגיע לתחום הטיפול בהשמנה.

"הטיפולים התרופתיים היום מתקרבים בשיעור הפחתת המשקל לרמת ניתוח בריאטרי, בלי צורך לחתוך קיבה", הוא אומר. "בניתוח כורתים את האיבר הלא נכון כי הבעיה נשארת בראש, ועם השנים הבנו שאנשים שחתכו להם את הקיבה - לא 'פתרו להם את השכל'. השמנה היא אם כל המחלות. השכיחות של סוכרת סוג 2 עולה עם העלייה במשקל, ורואים את הקשר הישיר בין מגוון מחלות לבין השמנה - מדום נשימה בשינה ועד קשר ל־16 סוגי סרטן. הבעייתיות היא שההשמנה נגרמת ממגוון רחב של סימפטומים. יש עניין רגשי, עניין גנטי ועניין סביבתי, ועוד המון פקטורים כמו מגדר ומחלות נוספות כמו דיכאון, ולכן הטיפול הוא לא תרופה אחת לכולם".

תרופות למיניהן

ד"ר הגואל מספר על מטופלת שלו ששקלה 150 ק"ג. "היא הגיעה על כיסא גלגלים בגלל כאבי ברכיים כתוצאה מההשמנה. בגלל המשקל הגבוה שלה והסיכון הרופאים לא הסכימו לנתח אותה. אחרי טיפול תרופתי היא סיימה את הטיפול על הרגליים ולא על כיסא גלגלים, ולא היתה צריכה בסופו של דבר גם להגיע לניתוח".

ד"ר רז הגואל, שהפחית 45 ק"ג בעזרת שימוש בתרופה סקסנדה. "בניתוח כורתים את האיבר הלא נכון, כי הבעיה נשארת בראש", צילום: רויטל טופיול

ד"ר הגואל מזכיר גם שלטיפול עלולות להיות תופעות לוואי: "ההורמון 1GLP משרה שובע וזה אומר שהאוכל יושב יותר זמן בקיבה. אם אותו מטופל אוכל בשעות מסודרות, לרוב מגיעה בחילה וחשוב לדעת איך לתמרן כדי למנוע תופעות לוואי. המטרה שלי היא לכוון לאורח חיים בריא וטוב".

על עתיד הטיפול אומר ד"ר הגואל כי "תוצאות הטיפול בתרופות החדשות בעתיד יהיו על גבול המדע הבדיוני. העתיד הוא בשילוב של חומרים. פעם זריקה הכילה חומר אחד, וכיום היא מכילה כמה חומרים והתוצאות יותר טובות. במחקרים מראים ירידה של 20% במשקל הגוף, ובעולם האמיתי אפילו יותר.

"יש אנשים שלא יוכלו להסתגל לתרופה כזו או אחרת, וכל מקרה לגופו, אבל השמנה תמיד תישאר כי יש לה הרבה פקטורים. אחרי הטיפול בהשמנה מפחיתים למטופלים הרבה תרופות, אם ליתר לחץ דם או לסוכרת. בשבועות הקרובים צפוי להתפרסם מחקר שכולם מחכים לתוצאותיו, על כך שהטיפול נגד השמנה מפחית את הסיכון למחלות לב וכלי הדם. גם במחלת כבד שומני רואים שבאמצעות הטיפול להשמנה מטופלים חוזרים לנורמה. אצל סוכרתיים אנחנו רואים סוכר מאוזן להרבה זמן, ומטופלים מצליחים לישון ללא דום נשימה בשינה. המטרה היא לייצר בריאות כוללת טובה יותר, שאפשר להתמיד בה לאורך זמן".

האם אנו מתקרבים לסוף עידן ההשמנה?

עמית גנור: "יש מטופלים שמגיעים למינון מקסימלי או למינון שבו התרופה כבר לא משפיעה. מה עושים אז? הם עלולים להעלות שוב הכל. אני כדיאטנית מהווה את רשת הביטחון של המטופל. להשאיר אותו בתהליך, לעזור לו לבחור נכון, ולא לעלות חזרה. זה קורה בכל דיאטה, אבל פה זה יותר חמור כי העלייה קלה יותר. אפילו מטופל שאוכל נכון והתזונה שלו מאוזנת, יגיע למצב שזה לא עובד עליו, ואז חשוב שיהיה שינוי באורח החיים ולא רק תלות בתרופה".

פרופ' דיקר: "ההשמנה לא מסתיימת, ומחלת ההשמנה בכלל לא. אנחנו בתחילת הטיפול המותאם בהשמנה. יש פרסום שמראה כי ב־2035 38% מאוכלוסיית ישראל תחיה עם השמנה. אז ההשמנה פה והיא רק תתעצם, מה שמשתנה זה היכולת שלנו לטפל בה באופן מותאם. מדברים על תרופות שמפחיתות 25% ממשקל הגוף, וגם תחום הטיפול התרופתי עובר שינוי, כל עוד אנשים יבינו שזה לא טיפול זבנג וגמרנו".

מכונת הכביסה והפמיניזם

הדיאטנית הקלינית איילת קלטר - למה בעצם התרבות שאנחנו חיים בה דוחפת אותנו להיות רזים? מבחינה כלכלית הרי היה עדיף שנשאף להיות שמנים, ונאכל ונצרוך כמה שיותר, לא?

"מבחינה היסטורית המגמה הזאת החלה בשנות ה־50, כשחברות הביטוח האמריקניות חיפשו דרך לשנות את הפרמיה של ביטוח החיים וגילו שהמשקל הוא פרמטר מאוד זול. הם הכריזו גם שסטטיסטית, ככל שנהיה שמנים יותר כך נהיה בריאים פחות. הם אלה שיצרו את טבלאות משקל/גובה הידועות והם אלה שמיסדו את המונח "משקל גוף אידיאלי", שלפיו מתברר בדיעבד כי רק 8% מהאוכלוסייה נמצאים בטווח הבריא.

מי שמנצל אותנו באמצעות המניפולציה של הרזון הוא לא אדם אחד - זה כוח שאין לו פנים וקשה לשים עליו אצבע, אבל במציאות הוא נמצא בכל מקום: מתעשיית הדיאטות והתרופות, דרך הספורט, הבריאות והאופנה וכלה בתקשורת ובחינוך - כולם כמו חברו יחד לייצר עבורנו מציאות מסוימת. הם כאילו בעדנו, ורוצים בטובתנו, אבל בפועל כולם גוזרים ממנה קופון. אבל השמנה היא לא רק תופעה פיזית, אלא היא מורכבת הרבה יותר, קיימים בה הרבה אלמנטים רגשיים וחברתיים".

הדיאטנית איילת קלטר. "אני לא נגד שום דבר, אבל התופעה שהתפתחה פה בשנים האחרונות עם כל התרופות החדשות נגד השמנה היא מסוכנת", צילום: אפרת אשל

אבל הפתרון הכי קל הוא בסופו של דבר זה שמנצח. תראי, למשל, כמה אנשים מנהלים היום חיים נורמליים רק בזכות הציפרלקס ותואמיו.

"נכון, אבל לא כל האנשים הם אותו הדבר. היום הגענו למצב שגם אדם רזה כבר שונא את גופו, בלי קשר למשקלו. התחושה הזאת שאנחנו מקולקלים וצריכים תיקון אין לה גבולות. השמנה היא לא תופעה רפואית בלבד (למרות שרבים קוראים לה מחלה) - היא מדד, כמו גובה וצבע עיניים. אבל לאף אחד אין אינטרס שנהיה מרוצים מהגוף שלנו. להפך, מטפטפים לנו מגיל מאוד צעיר שאנחנו לא מספיק טובים, לא מספיק יפים, וכו'. למה? התשובה מורכבת מאוד.

פוקו הגדיר את זה יפה: 'הגוף הוא האתר שעליו שיחים (שיח - ברבים) נחקקים, ועליו הם גם מתערערים'. הוא גם אמר ש'הגוף הוא זירת המאבק הגדולה ביותר בהיסטוריה האנושית. התנהגויות גופניות וסימנים פיזיים המתרחשים על פני גופו של היחיד הם הסימנים של יחסי הכוחות בין גורמים מדכאים בחברה לבין אותו היחיד'. וזה בדיוק מה שקורה".

ד"ר יחיל צבן, מרצה לספרות באוניברסיטת תל אביב ובמכללת אורנים, כתב את הספרים "ונפשו מאכל תאווה" ו"ארץ אוכלת", והרבה לעסוק בתרבות האכילה הישראלית.

האם אנחנו עדים לתחילתה של מהפכה תרבותית שתשנה את העולם המוכר לנו?

"המאבק בהשמנה הוא תעשייה אדירה, אבל צריך לזכור שגם אם יימצא פתרון תרופתי לבעיה הזאת, עדיין לא ניראה כמו דוגמנים, ואנשים ימשיכו להסתובב עם דימוי עצמי נמוך. תעשיית היופי, שמבוססת על הרעיון של תיקון הגוף, תמצא לעצמה אפיקים אחרים להפעלת המנגנון הזה".
מה עוד נשאר? כבר עשו הכל: ניתוחים, מתיחות, הרמות, שאיבות...

"אולי ניתוחי הגבהה, או ניתוחי הצערה? מה שבטוח - שהצורך לא יעבור. גם אם גבר שהיה אימפוטנט לקח ויאגרה ועכשיו הוא יכול לתפקד, הוא לא נפטר מהאימפוטנציה הרגשית שלו. התיקון הגופני לא הולם את התיקון הנפשי. חוסר הביטחון וחוסר השלמות נשארים. גם דיאטה מוצלחת מחייבת התעסקות עצומה בגוף ואינה משחררת ממנו, להפך. נעמי וולף כתבה בספרה 'מיתוס היופי' שהדיאטה היא אחד הכלים המשמעותיים לדיכוי נשים בחברה המערבית, שגורם להן לעיסוק בלתי פוסק באוכל שלהן".

ד"ר יחיל צבן. "המאבק בהשמנה הוא תעשייה אדירה. אבל גם אם יימצא פתרון תרופתי, עדיין לא ניראה כמו דוגמנים, ואנשים ימשיכו להסתובב עם דימוי עצמי נמוך",

אז עבור נשים מדובר בשחרור?

"כן. גלולת ההרזיה, אם אכן תהיה אחת כזאת, תעשה לנשים את מה שעשתה להן הגלולה למניעת היריון. מישהו כתב פעם שמכונת הכביסה היא הבסיס של הפמיניזם, כי היא העניקה לנשים עוד יום חופשי בשבוע, יום שהן לא צריכות לעסוק בו בכביסה מהבוקר עד הערב".

איך זה ישפיע על העולם?

"אנשים לא יפנו את האנרגיה שתתפנה לעיסוק בבעיות מוסריות, אלא כנראה ימשיכו להתעסק במה שהיידיגר קרא 'להג' - דברים חסרי חשיבות. כולנו עושים את זה, וזה גם חשוב. אי אפשר לעסוק כל היום רק במשמעות החיים. אז מה יהיה הנושא הבא שימלא את מדורי הפנאי החדשים? לדעתי תתחזק מאוד המגמה הבריאותנית. צריך לזכור שפתרונות טכנולוגיים הם לא בהכרח מוסריים. לפעמים הם מאפשרים חיים נוחים וקלים יותר, אבל לרוב הם ריקים מתוכן".

אבל אם כולם יהיו רזים, המון סבל ייעלם מהעולם, לא?

"כן, אבל גם הגיוון האנושי ייעלם. כולנו נותאם לאיזה סטנדרט של הז'ורנלים. הרחוב ייראה אחרת. יש תחושה של האחדת הגוף, כולנו נהיה דומים זה לזה. זה יהיה עוד נדבך בתהליך חיסול האישיות. צריך לזכור שפעם שמן היתה מילה טובה - שמן בתנ"ך זה בריא - ופתאום נאבד גם את זה".

shishabat@israelhayom.co.il

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

מיטל יסעור בית-אור

כתבת הבריאות של "ישראל היום" מאז 2012. החלה את דרכה ככתבת ב"רדיו דרום" בבאר שבע, ובהמשך הייתה כתבת אזור הדרום בגל"צ וגם בחדשות בכבלים. נדבקה בחיידק הבריאות ב-2005 והפכה לכתבת התחום ב-ynet. בוגרת יחידת דובר צה"ל. בוגרת קורס קידום בריאות בקהילה ובארגון מטעם משרד הבריאות. נשואה, מגדלת שלושה ילדים וכלבה ומתרגלת יוגה. "ריגשה אותי במיוחד הודעה שקיבלתי מאישה חולת סרטן שכתבה לי שהיא חיה בזכות כתבה שפרסמתי עליה שלוש שנים קודם לכן. היא הייתה זקוקה לתרופה שלא הייתה בסל התרופות, ובעקבות הכתבה גייסה תרומות"