כוכבת פופ, מגה־סלב, נכנסת למועדון סטנד־אפ...
בעצם, "נכנסת" היא לא בדיוק המילה. נכון יותר לומר שריהאנה גולשת פנימה. היא נכנסת בחשאי מהדלת האחורית, כמו בסרט "החבר'ה הטובים", בדיוק בעשר בערב, ושמה פעמיה היישר אל שולחן פינתי, מחליקה לתוך תא שבו ספת עור בגוון שוקולד, לבושה בג'ינס משופשף של Lee שציור של לב תפור לכיסו האחורי כמו קעקוע. שיערה הארוך, הצבוע בסגנון "אומברה", מגולח בצד שמאל, והיא מדיפה את ריחו של הבושם שיצרה בעצמה (השלישי שלה, "Nude", עם תווים של גויאבה ועץ אלגום). "ג'ק וג'ינג'ר, בבקשה", היא אומרת למלצרית.
אנחנו יושבים בשישי בערב במועדון סטנד־אפ בסאנסט בולבארד בהוליווד. אין לריהאנה סיבה מיוחדת להיות כאן, חוץ מזה שהיא עבדה הרבה בזמן האחרון, וחשבה שיהיה נחמד לשחרר קיטור. לעיתים קרובות, כשבא לה להתפרק, היא הולכת לקוריאה־טאון ושרה קריוקי עם חברות שלה, מורידה שוטים של דון חוליו ושוחטת את "Livin' on a Prayer" או שיר מוקדם של No Doubt. אבל הערב בא לה לצחוק קצת. האמת, היא היתה אמורה להיות עכשיו בחזרות לקראת סיבוב ההופעות העולמי שלה, אבל המפיק המוסיקלי החדש שלה עדיין עובד עם הלהקה. אז במקום לשבת ולהתבטל - משהו שמנכ"ל של מותג ששווה מיליארדים לא עושה - ריהאנה העדיפה לצאת.
היא עוד לא אכלה, ולכן היא מחליטה, אחרי עלעול קצר בתפריט, להזמין כנפיים. מבקשת גם קטשופ בצד, אבל המלצרית זועפת עליה, "מצטערת, אין לנו קטשופ. אני יכולה להביא לך סלסה, כאילו".
"אין לכם קטשופ? איזה הזוי!" עונה ריהאנה ונשארת רגועה וקלילה, "אז שיהיה בלי".
הכנפיים מופיעות, והיא מסתערת עליהן. יש מצב שהיא קצת מסטולה.
לא חולף זמן רב, וההופעה מתחילה. על הבמה מתייצב אחד הקומיקאים שפותחים את הערב, בחור קנדי בן כארבעים בסווצ'ר עם קפוצ'ון. הוא מתלונן על גל הקור שהיכה לאחרונה בלוס אנג'לס. "היה כאן פאקינג חורף, יומיים! לא עברתי הנה בשביל החרא הזה. לכו תזדיינו".
"כן!" ריהאנה צועקת בהתלהבות, "אני התבאסתי מזה נורא!"
הסטנדאפיסט לא שומע אותה, אבל הוא משפשף את העיניים לרגע כאילו הוא בהלם מהעולם, וממשיך. "אתם אף פעם לא מדברים לעצמכם ואומרים לעצמכם מה לעשות, כמו אידיוטים?" וריהאנה שוב משמיעה קריאת התלהבות. "אני עושה את זה כל הזמן כשאני מסטולה!" היא לוחשת.
מתברר שהיא טובה גם בתור קהל, יחסית לכוכבת. צוחקת כמעט מכל פאנץ' ליין, אפילו משטויות. אוהבת בדיחות על סקס, על איברי גוף, מתה על מילים דוגמת tea bag רק בגלל הצליל שלהן. מדי פעם היא צוחקת כל כך חזק עד שהיא צריכה להחזיק במשהו - שולחן, הברך שלה, זרוע של מישהו לידה.
הצחוק הכי גדול שלה מגיע כשקומיקאי אחד מספר בדיחה גרועה על זה שאיבר מינו הוא בגודל החור שבאמצע הצ'יריוס. ריהאנה כמעט מתה מצחוק. "האהאהא! צ'יריוס!" היא גועה בצחוק, ובדקה הבאה כל מה שהיא עושה זה להסדיר נשימה ולנגב את העיניים הדומעות מצחוק. חברתה הטובה ביותר, מליסה, מסתובבת ומסתכלת אליה במבט משתאה.
מדי פעם יש רגע מביך. כשאחד הסטנדאפיסטים על הבמה מספר בדיחה על כך שלבחורות לא כדאי לשלוח בטלפון תמונות שלהן בעירום, כי זה לא קלאסה - ריהאנה לא צוחקת (חפשו בגוגל ותבינו למה). אחר כך הוא מדבר על שימושים לא הולמים במילה "אונס" (למשל, אחרי שגומרים סנדוויץ'), וגם אז היא לא צוחקת. הוא מתחיל עוד בדיחה ואומר, "חבר'ה, לא משנה מה תעשו, אף פעם אל תנסו להכות את החברה שלכם" - ריהאנה מפסיקה לנשום לרגע - "כשאתם מתווכחים איתה בסמס", ואז היא שוב מתפקעת מצחוק. "יואו, הוא הכי גרוע בעולם", היא אומרת מדושנת עונג, "האיש הזה איום ונורא!"
כשהעניינים נרגעים היא קמה לצאת, כדי להקדים את הקהל. ליד היציאה עומד הסטנדאפיסט הקנדי, ידיו בכיסים, כמו ילד בן עשר. "ביי, תודה שבאת", הוא ממלמל בביישנות ומשפיל מבט. כוכבת הפופ הגדולה ביותר של העשור נועצת בו מבט ואומרת: "היית מדהים".
בחוץ, ברחוב, לבושה בלייזר בצבע מנטה עם רפידות כתפיים כמו של שחקן פוטבול, ריהאנה רועדת בקור של לוס אנג'לס ומדווחת: "איזה כיף! ממש נהניתי". היא מוסיפה שאולי תלך הביתה ותנסה לנוח קצת, ואז נכנסת למושב האחורי של הקדילאק אסקלייד שלה - יש לה נהג פרטי, כמובן - נוסעת למועדון במערב הוליווד ומבלה את הלילה עם בן זוגה, כריס בראון.
כשהמחשבות משתלטות
בארבע השנים האחרונות הוציאה ריהאנה אלבום להיט בכל נובמבר. האחרון, "Unapologetic", היה גם הראשון שלה שהגיע לראש מצעד המכירות, והוא נוצר בעצם בגלל דחף רגעי. "אפילו לא תיכננו להוציא אלבום בשנה שעברה", היא אומרת לי כמה ימים אחרי הערב ההוא במועדון, "אבל בערך אחרי שישה חודשים כבר רציתי נורא לחזור לאולפן. לעשות מוסיקה זה בשבילי כמו שופינג. כל שיר הוא כמו זוג נעליים חדש. אני אוהבת את הנעליים שיש לי, הן נראות נהדר - אבל מה חדש?"
עבור ריהאנה, עשיית אלבום באמת דומה לשופינג. היא מכנסת כמה מאשפי הכותבים בתעשייה
(Dr. Luke, the-Dream), הם עובדים כמה שבועות בתפירת להיטים (איתה או בלעדיה), היא בוחרת את השירים שהיא אוהבת - ומפזרת עליהם את אבקת הקסמים. הטעם שלה אדיר. נתוני המכירות שלה גבוהים עד כדי שיעמום: 12 סינגלים, שהגיעו לפיסגת המצעד בתוך שש שנים בלבד; יותר מכירות בדיגיטל מכל אמן אחר בהיסטוריה (100 מיליון הורדות, והספירה נמשכת); 3.2 מיליארד צפיות ביו־טיוב. היא כבשה את רוח הזמן בכוח ובעוצמה שאי אפשר לעצור, היא חסרת רחמים ובלתי מתפשרת, היא ג'ינגיס חאן של הטופ 40.
הערב היא אוכלת במסעדה החביבה עליה, מקום איטלקי קטן בבעלות משפחתית שנקרא "ג'ורג'יו באלדי" וממוקם בפסיפיק קוסט הייווי. היא אוכלת שם שלוש פעמים בשבוע, ואם המסעדה לא היתה סגורה בימי שני, היתה באה אפילו יותר. תמיד שומרים לה שם שולחן, ומרקו המלצר יודע שהיא אוהבת פרמזן ושונאת טראפלס. כמעט בכל פעם שהיא מתיישבת שם, ריהאנה מזמינה קלמרי מטוגן וספגטי ברוטב עגבניות כמנה ראשונה. ברגע שהיא מחליטה שהיא אוהבת משהו, היא נשארת איתו, גם אם הוא לא מושלם. "אני צריכה לעבוד על זה", היא מודה.
היא מאחרת בערך בשעתיים, איחור המתאים לרמה של המנה. מרקו יודע שתאחר, ולכן הוא לא מוכן לומר לי מה המיוחדים, "כי עד שהיא תבוא, אתה כבר תשכח מה אמרתי", הוא מסביר במבטא איטלקי. כשריהאנה כבר נכנסת, בנעלי מנולו בלניק שעלו 700 דולר, היא מדיפה ניחוח מריחואנה ונראית עייפה קצת. "הגוף שלי מוזר", היא אומרת ופורשת את המפית שלה על רגליה. "אני מתעוררת בדיוק כשהשמש זורחת, וקשה לי לחזור לישון. המחשבות פשוט משתלטות עלי". בדרכה לכאן תפסה את התנומה השנייה שלה להיום.
ריהאנה עברה לגור בשכונה הזאת לפני כמה חודשים, ונחטא לאמת אם נאמר שזה לא קשור לקירבה ל"ג'ורג'יו באלדי" ולשירותי הטייק־אוויי של המסעדה. קודם לכן גרה בבוורלי הילס, בבית שלא ממש השתגעה עליו. "הבריכה היתה סיוט, הקרקעית שלה היתה בצבע כחול כהה - היא נראתה כמו אגם!" אל תדאגו, גם בבית החדש יש בריכה, אבל "היא רגילה - הקרקעית שלה בכחול בהיר".
הקלמרי מגיע, ואנחנו מתחילים לדבר על המטוס של ריהאנה. אולי שמעתם עליו: כחלק ממסע הפרסום שלה ל"Unapologetic", אלבומה השביעי, שכרה בואינג 777 וטסה לשבע מדינות בשבעה ימים, ואיתה 250 מעריצים ועיתונאים. ביום־יומיים הראשונים הכל היה מצוין, עד שהבלוגרים, שציפו למסיבה נוצצת, עוכבו על המסלול במשך שעות, ודרישותיהם לקבל מים ומקלחת לא נענו. שאלתי אותה אם עקבה אחרי הדרמה באינטרנט. "מה?" היא אומרת כאילו זאת הפעם הראשונה שהיא שומעת על זה. "ידעתי שכמה אנשים התרגזו, אבל גיליתי את זה רק לקראת הסוף".
לא שמעת על כל השאר? הם לא יכלו לישון, לא היה להם אוכל, היה ריח רע... הם כמעט התחילו להתפרע.
"במטוס?" היא אומרת בפליאה, "זה מטורף!"
אם ככה, איך זה היה בשבילך?
"נהניתי מכל רגע. כל הזמן היה לי פאן. זה בטח העלה את המודעות לאלבום, וזה היה כל העניין".
אפשר לומר שהנסיעה שיקפה את מה שעבר עליה בזמן האחרון: כישלון יחסי ציבור, שבקלות אפשר לתעדו בבלוג ושבהחלט העלה מאוד את המודעות לאלבום. ריהאנה מעלה לרשת תמונות של עצמה מעשנת סיגר מריחואנה; תמונות בלי חלק עליון באינסטגרם; מצייצת ציוצים פלרטטניים עם הגבר שדפק לה מכות והכניס אותה לבית חולים. היא ממש דמות של לנה דנהאם (כוכבת "בנות"), כשמדובר בשיתוף יתר ובקבלת החלטות מפוקפקות בחיים - ואפילו דנהאם עצמה משוכנעת שריהאנה מפשלת. "ליבי נשבר", אמרה בחודש שעבר על שובה של הזמרת אל האקס. ריהאנה אומרת שבחרה לאלבום את השם "Unapologetic" (לא מתנצלת) כתשובה לכל מי שחושב שהיא אמורה להיות מודל לחיקוי ולהתנהג יפה. "אני לא אוכל אף פעם להגיד לילדה בת עשר לקחת דוגמה ממני, כי אני יודעת שאני לא מושלמת. זה לא התפקיד שלי".
המנטור שלה, ג'יי.זי, טוען שהכל חלק מתהליך ההתבגרות שלה. "יום אחד היא תביט לאחור על כמה מהרגעים האלה ותגיד, 'למה אמרתי את זה'? ואני חושב שזה אחלה. אלה החיים. צאי החוצה, תעשי בחירות גרועות, תעשי קצת טעויות. ככה היא הרבה יותר מלהיבה, מאשר אם היתה כל הזמן בשליטה כמו רובוט".
הפרובוקציה הגדולה ביותר שלה לאחרונה היתה כשהשלימה עם כריס בראון. זה השתקף במוסיקה שלה, כמו גם בחייה. הקליפ לשיר "We Found Love" היה קשה לצפייה: רואים בו כפיל של בראון רב עם ריהאנה בתוך מכונית. העטיפה של הסינגל החדש "Stay" - בלדה יפה שנראה כי גם היא עוסקת בבראון - מרמזת על חיבוק אינטימי בין השניים. ואם כבר מדברים, יש עוד שיר חדש, ששמו "Nobody's Business", דואט מטריד בעליצותו, המגונן על היחסים ביניהם.
במובנים מסוימים, ריהאנה מבוגרת מ־25 שנותיה. במובנים אחרים - צעירה מגילה. היא לא מוכנה להיכנס למלון "שאטו מארמונט" כי היא מפחדת מרוחות רפאים, עדיין לומדת להעריך סושי וירקות, ויודעת בדיוק משפט אחד בשפה זרה ("Necesito un pene"). אבל היא גם מסוגלת לצחוק על עצמה - לדוגמה, כשהשיחה מתגלגלת לכתבה בצהובון, שלפיה הסתכסכה עם חברתה קייטי פרי בגלל החלטתה של פרי לצאת עם המוסיקאי ג'ון מאייר. "קייטי יכולה לצאת עם מי שהיא רוצה. וחוץ מזה, מי אני בכלל שאגיד משהו?" היא צוחקת. "אני לא יכולה לייעץ לאף אחד על יחסים".
בעת שמרקו מפנה את הצלחות, ריהאנה מדברת על קולקציית הבגדים החדשה שלה, שעומדת לצאת החודש לחנויות ("פלרטטנית וחצופה, אבל גם פשוטה"), עוברת לסקור את הדברים שהיא רוצה לעשות במהלך סיבוב ההופעות שלה - למשל, לראות את הפרקים שהחמיצה ב"שובר שורות" ולעשות קורס באיטלקית; מספרת על המתנה שנתנה לבלו אַייבִי, התינוקת של ג'יי.זי וביונסה - גירסה ממוזערת של ז'קט שריהאנה לבשה ב"אקס פקטור"; וגם עונה על השאלה אם היא רוצה ילדים משלה: "בטח, אבל הלוואי שהייתי יכולה לקבל אותם בהזמנה".
אהבה ממכה ראשונה
Pacific Palisades הוא אחד האזורים הכי אופנתיים כרגע בלוס אנג'לס. מתגוררים בו סטיבן שפילברג, טום הנקס, מאט דיימון, בן אפלק ואשתו ג'ניפר גארנר, טום בריידי וג'יזל. הבית של ריהאנה גדול, מעוצב בסגנון שמזכיר את האחוזות של האיש הרע בסרטי ג'יימס בונד. זה אחד הבתים הפחות דיסקרטיים בשכונה. שתי מכוניות קדילאק אסקלייד חונות לצד כביש הגישה, ולידן שומרים; במוסך חונים ג'יפ רנגלר שחור ופורשה קבריולט כסופה, שתיהן מתנה מג'יי.זי. ריהאנה עוד לא נהגה באף אחת מהן: עדיין אין לה רישיון. "כל פעם צץ משהו אחר שמעכב אותי מלהוציא רישיון", לדבריה.
במטבח נמצאות שתיים מחברותיה ודודנית אחת, כולן מברבדוס. הן אוכלות פרוּט לוּפּס ומקשקשות באנגלית במבטא כבד של האיים הקריביים. ריהאנה טוענת שהיא הכי שמחה כשהיא איתן, "אנחנו מבלות יחד, צוחקות, מספרות בדיחות, מעליבות זו את זו". הן גם גורמות למבטא שלה לבלוט באמת. אחת מהן, מליסה, היא חברה טובה של ריהאנה מגיל 14, כשעדיין התהלכה בנעלי התעמלות ומכנסיים קצרים כמו טום־בוי ("היא לימדה אותי עקבים, איפור, עשתה לי שיער וציפורניים - היו לה ציצים והכול", אומרת הכוכבת). אבל אפילו מליסה לא הורשתה לדבר איתה על בראון. "הרגשתי, כאילו, למה לטרוח? אף אחד אחר לא עובר את זה. אף אחד לא יבין", ריהאנה מסבירה.
היא מחפשת במטבח שקית Hill’s Hot Balls - מין חטיף גבינה פיקנטי, שמגיע היישר מברבדוס, ומובילה אותי דרך מבואה ובה פסלים רומיים, תצלומים של בוב מארלי ודיוקן קריסטל של מרילין מונרו, שצייר סוורובסקי. היא עוצרת לרגע בחדר השינה שלה לקחת מעיל, ולא מוכנה להסביר על צמח הפלסטיק בעציץ, המתנשא לגודל של אשוח חג המולד, או על הכרית עם ההדפס fuck you. רק יוצאת לחצר ומתיישבת סמוך לבריכה.
אני מתעניין איפה בילתה אתמול בלילה. "ביליתי באולפן עם כריס", היא עונה כבדרך אגב, כאילו שלא מתלוות לזה טונות של מטען.
הקאמבק הזוגי שלהם התרחש בדרך מודרנית לחלוטין. במאי 2011 החלו שוב לעקוב זה אחר זה בטוויטר. בפברואר 2012, ביום הולדתה ה־24, היא הוציאה רמיקס לשירה "Birthday Cake" בהשתתפותו, כשהבית שבראון שר נפתח במילים Girl," I wanna fuck you right now". באוגוסט סיפרה לאופרה ווינפרי שהיא עדיין אוהבת את בראון. באוקטובר הוא הודיע לתקשורת כי נפרד מחברתו, משום ש"אני לא רוצה לראות אותה נפגעת מהידידות שלי עם ריהאנה". בחג המולד הם כבר ישבו יחד במשחק של הלייקרס, ובבוקר השנה החדשה העלו שניהם לאינסטגרם תמונות שצולמו במיטתו של בראון.
כששוחחנו לפני שנתיים, בראיונות לכתבה אחרת, טיפלה ריהאנה בבעיית בראון בחינניות. לא רצתה לדבר הרבה על היחסים - "כי הם לא שווים דיבור" - אבל כפי שאמרה אז, עדיין אכפת לה ממנו, והיא רוצה שיצליח. תשוו את זה להתנהגות של בראון בתוכנית "בוקר טוב אמריקה" ששודרה למחרת: השאלות על ריהאנה הכעיסו אותו עד כדי כך, שכאשר היה מאחורי הקלעים קרע את החולצה שלבש וזרק כיסא על החלון. בקיצור, הזמרת הבהירה אז שאינה רוצה לחזור אליו או אפילו לדבר איתו, אבל היא גם לא רוצה לעמוד בדרכו ולהפריע לקריירה שלו.
אז מה השתנה?
ליד הבריכה, כשהיא מכורבלת במעיל הענק שלה וחמושה בנעלי ריבוק גבוהות בצבעי שחור ואדום, ריהאנה נראית קטנה יותר ממה שרואים על הבמה, עדינה יותר. "כעסתי על כריס הרבה מאוד זמן. רציתי שיידע מה מרגישים כשמאבדים אותי. רציתי שהוא יחוש בתוצאות של זה". היא חשבה שלעולם לא תפגוש אותו שוב אחרי מה שעשה. "אז כשהחרא הזה חזר" - כלומר, האהבה - "זה נפל עלי כמו פסנתר מקומה חמישית. כאילו, אלוהים, אתה בטח צוחק איתי עכשיו. אבל אז נעשיתי כנה עם עצמי, ופשוט לא יכולתי עוד להדחיק את הרגשות שלי".
ריהאנה ידעה שכאשר תחזור אל האיש שהיכה אותה תימתח עליה ביקורת מכל הסוגים, "אבל החלטתי שחשוב לי יותר להיות מאושרת, ולא רציתי ששום דעה של אף אחד לא תפריע לי בדרך לשם. אפילו אם זאת טעות, זאת הטעות שלי. אחרי שהתעניתי כל כך הרבה שנים, אחרי שהייתי כועסת ופסימית, אני מעדיפה פשוט לחיות את האמת שלי ולהתמודד עם הביקורת. אני יכולה לעמוד בזה".
"אני יכול לדבר גלויות?" אני שואל. "אני לא חבר שלך. אני לא מעמיד פנים שאני יודע מה קורה בחיים שלך. אבל אני חושב, כמו הרבה אנשים אחרים, שכשראיתי את שניכם חוזרים להיות יחד, ממש התעצבנתי".
היא מהנהנת. היא מבינה. "כשאתה מסתכל מבחוץ ומצרף את החתיכות של הפאזל יחד, אתה לא מקבל תמונה נחמדה במיוחד. אתה רואה אותנו הולכים איפשהו, נוסעים איפשהו, באולפן, במועדון, ואתה חושב שאתה יודע. אבל עכשיו זה שונה. כבר אין לנו ויכוחים כאלה. אנחנו מדברים על דברים. יש בינינו הערכה הדדית. אנחנו יודעים בדיוק מה יש לנו, ואנחנו לא רוצים לאבד את זה".
"בטח", אני אומר, "אבל אנחנו גם רואים שהוא מקלל אנשים ומאיים עליהם. אנחנו רואים שהוא מתעצבן ושובר דברים. ואנחנו חושבים, היי, הבחור הזה לא השתנה".
היא שוב מהנהנת ועוצמת עיניים. "אני יודעת שלפעמים זה קורה. וזה לא עוזר. הוא כעס הרבה זמן והרגיש שהוא לא יכול לברוח מזה, לא משנה מה הוא עושה. אבל יש כל כך הרבה סיבות למה בכלל שקלתי שוב להכניס אותו לחיים שלי. הוא לא המפלצת שכולם חושבים שהוא. הוא בן אדם טוב. יש לו לב פנטסטי. יש בו נתינה ואהבה, וכיף להיות איתו. זה מה שאני אוהבת אצלו - הוא תמיד מצחיק אותי. כל מה שאני רוצה זה לצחוק, באמת - ואני עושה את זה איתו".
ואת באמת חושבת שהוא השתנה?
"ברור שלכל אחד יש דעה עליו, בגלל מה שהוא עשה. המעשה הזה תמיד יהיה ברקע. אבל הוא טעה ושילם את המחיר. הוא שילם הרבה כל כך. ואני יודעת שזה מקום שהוא לא ירצה לחזור אליו לעולם. לפעמים אנשים צריכים תמיכה ועידוד במקום לעג וביקורת והכפשות".
אבל זה לא התפקיד שלך, נכון? את לא חייבת להיות מי שיעשה את זה.
ריהאנה מישירה אלי מבט בפעם הראשונה. "רגע, אתה חושב שאני כאן כדי לשקם את כריס? לא, לא, לא. זאת לא המטרה שלי. תאמין לי. יכולתי לעשות את זה מההתחלה אם הייתי חושבת שזה התפקיד שלי. התפקיד שלי הוא לדאוג לעצמי, וזה מה שעשיתי. לא הייתי במקום הזה אם לא הייתי חושבת שכריס מוכן".
הרבה אנשים רוצים להאמין בזה. הם רק דואגים לך.
"אני יודעת. ותאמין לי, לדעת שלאנשים אכפת ממני זה מאוד משמח אותי. אני חושבת שזה פשוט משהו שיוכיח את עצמו עם הזמן. אני לא יכולה לומר שום דבר שישכנע אותך כרגע. אבל אנחנו במקום נהדר. ואני לא יכולה לראות אותנו חוזרים אחורה אף פעם".
ואם תרגישי שאתם חוזרים אחורה?
"שמע, אני אומרת לך עכשיו: אני לא חייבת לסבול את זה. אם הוא יעשה לי את זה שוב, אז הנה מה שאני אתן לו - שום דבר. אני פשוט אסתלק. אין לו הלוקסוס של לפשל עוד פעם. זו פשוט לא אופציה. אני לא יכולה לומר ששום דבר אחר לא ישתבש. אבל אני די בטוחה שמהעניין הזה הוא נגעל. ולא הייתי מגיעה עד הלום אם הייתי חושבת אפילו פעם אחת שזאת אפשרות".
ריהאנה יודעת מה אנשים חושבים: שהיא חלק מהסטטיסטיקה, שהיא קלישאה, שהיא נאיבית וסובלת מאשליות, שהיא הנפגעת הקלאסית. ואולי הם צודקים. אבל זה לא אומר שהיא טרף קל, וזה לא אומר שאנשים צריכים לבלבל בין האהבה שלה לבין חולשה. "אף פעם לא אוכל להזדהות עם המילה הזאת, 'חלשה'. לא הייתי מסוגלת לצאת מזה אם הייתי חלשה. בשום אופן".
נעשה קר. השמש שקעה. הבנות עוד מקשקשות בתוך הבית, וריהאנה הולכת להתלבש לקראת חזרה.
"אני מכירה אותה", אומרת לי אמא שלה, מוניקה פֶנטִי. "אני גאה בה מאוד. היא בחורה עם ראש על הכתפיים. אני חייבת לתת לה להחליט בעצמה, ואני יכולה רק להסתכל מהצד ולהתפלל שיהיה טוב. אבל זה משהו שמדהים אותי אצלה: היכולת שלה לקבל את ההחלטה הנכונה".
כמה ימים לפני כן, בארוחת ערב, כשריהאנה דיברה על הבית הישן עם בריכת האגם, היא הסבירה איך ידעה שהגיע הזמן לעבור משם. "היו פשוט יותר מדי בעיות. היו נזילות, היה הרבה עובש. בכל שבועיים צצה איזו בעיה אחרת עם הבית. קיבלתי כל כך הרבה סימנים ברורים שאני צריכה להיפטר ממנו, ופשוט לא עשיתי את זה. לא רציתי. אהבתי אותו באמת. השקעתי הרבה מחשבה בבית ובעיצוב שלו; הפכתי אותו לשלי. אבל בסוף הגעתי לנקודה שבה לא היה אפשר עוד לגור בבית הזה, והייתי צריכה למכור אותו".
"איזו באסה", אמרתי אז, בלי שבאמת חשבתי על זה - רק כי זה נראה לי כמו אחד מהדברים האלה שאומרים. אבל אז ריהאנה הפסיקה לדבר והביטה בי באופן שגרם לי מחנק בגרון. "לא", היא קבעה בפסקנות. "זו לא היתה באסה. זה היה בסדר גמור. כי רציתי לעשות את זה, אבל לא ידעתי אם זה הדבר הנכון לעשות. ואז עשיתי את זה והרגשתי, כאילו, 'כן. טוב. נגמר'".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו