די לניג'וס־קרטיה: הפוגה להפגנות

הפגנות

ראיתי תמונות מההפגנות נגד הכל מיני דברים מסוף השבוע האחרון. בתל אביב התרבו עד מאוד דגלי פלשתין, בחיפה מפגינה יהודייה נשאה שלט עם תמונות הילדים ההרוגים בעזה - וידיה טבולות באדום. היה לי מוזר שאף אחד מהמפגינים לא אמר דבר נגד שגרירי העניין הפלשתיני. לא התנערו מהם, לא בודדו אותם, לא גירשו.

השמאל הקיצוני, שאינו מצליח לקנות מקום בלבבות העם, מתלבש על ההפגנות נגד הרפורמה המשפטית, שנחלשו עד מאוד כיוון שכנראה כבר לא תהיה שום רפורמה, וכמעשה הקוקייה - נוטל קן לא לו ומטיל בו את ביציו. בעיניי, מדובר בגזל לשמו. נוטלים נכס מוניטין ומשייכים אותו לקבוצה שלא יצרה אותו, רק מתלבשת על זנבו. והעניין הוא לא רק ההתלבשות המגונה, אלא שבמעשה ההשתלטות הזה מבאישים באחת את ריחו של המהלך המקורי של המארגנים, שהצליח כנראה לא רע, אלא שכמו כל הצלחה לא ידע לעצור בזמן.

יש בישראל תופעה של התאהבות בהפגנות, משני הצדדים. משעה שהושק ליין הפגנות, לא מרפים, כל שבוע, לעיתים כל יום, עד שמושא ההפגנה מותש, וכך גם כל הציבור שצריך לשאת את תופעות הלוואי של ההפגנה - חסימות כבישים, רעש, העסקת שווא של כוחות משטרה וכל כיוצא באלה. ואני מבין. לאנשים רבים ההפגנות הופכות למועדון חברתי מעולה, תנועת נוער למבוגרים ענקית, יש פעולות, ויש תלבושות, ויש אביזרים, ויש שירים, וסיסמאות, ואפשר להביא את הילדים ונהיה שמח.

אני אומר - חלאס. המטרות הושגו? זה לא הזמן למצוא מטרות נוספות כדי לקיים את אש המרי. תנו לנשום. הפגנה היא כלי דמוקרטי חשוב, אבל גם לזה יש מידה. כשיש הפגנה כל שבוע עם אג'נדה משתנה, שום מטרה לא מושגת, כוח פוליטי לא נבנה, השלטון מתרגל ונהיה אדיש, ומי שסובל אלה רק משתמשי הכביש.

לא יכול להיות שעכשיו, בכל פעם שתקום ממשלה מפה או משם, ישובשו החיים דרך קבע. זאת לא דמוקרטיה, זו ניג'וס־קרטיה. לכו תתאגדו, תתפקדו, תייצרו חזית פוליטית מתפקדת. הפרעה לתפקוד של אחרים לעולם לא תשתלם בטווח הארוך, רק תמאיס את החיים. הפגנה בעניין הזה במוצ"ש מול ביתי.

בינה

הבינה האנושית שלי עסוקה הרבה בימים האלה בבינה המלאכותית ובהשלכותיה הקרובות והרחוקות. אם חשבתי עד לפני שבוע שהעבודה שלי לפחות מוגנת, בא היישום החדש של הבינה, הרדיו GPT, שמשדר בקול אנושי לגמרי תוכניות עם תוכן מלאכותי, עשוי על ידי הבינה, ואוזן לא תבחין. כוכב ההסכתים האמריקני ג'ו רוגן שידר לפני כמה ימים תוכנית שלמה שיצרה בינה שסינתזה את קולו על סמך טקסטים שהוא עשוי לומר, וזה היה לגמרי הוא. עוד מעט אני בחוץ.

אני שואל את עצמי לאן כל זה ילך. ואני גם עונה: לכל מקום. למשל, לפוליטיקה מלאכותית. למה שאנשים מוגבלים כפוליטיקאים שלנו, ובכל העולם, ימשיכו לנהל את העניינים כאשר בינה מלאכותית יכולה לעשות את זה טוב יותר, על סמך נתונים רבים יותר, ללא הטיות אינטרסנטיות ובמהירות עצומה? למה שלא נבחר בבחירות איזה מנוע בינה יקבל את השלטון, ומשם הוא כבר ינהל אותנו? מה רע?

ומה עם המוסר? התלבטנו בשבוע שעבר בשאלות כבדות משקל, האם מוסרי להרוג בלתי מעורבים, כולל ילדים, כדי לפגוע במרצחים שפלים שרוצים להרוג בילדינו? למה אנחנו צריכים את האחריות לכאלה החלטות? שמוסר מלאכותי ישקלל עלות מול תועלת ויודיע לטייס אם לשגר או לא. הרבה אנשים יישנו יותר טוב בלילה אם זה יהיה המצב.

והמשפט? הלחץ על בתי המשפט יכול להיגמר ביום, אם תיכנס מערכת שפיטה מלאכותית. מזינים את כל פרטי התיק, לוחצים אנטר, ופסק דין מנומק, כולל תקדימים ומובאות, יוצא תוך חצי דקה. אותו דבר בהחלטות הלכתיות. מכניסים את כל ארון הספרים היהודי על כל פסיקותיו למכונה, ואז כל שאלה נפתרת בשנייה. מעלית שבת מותרת? תשובה - עד קומה חמישית, לא כולל. תודה.

ותוך זמן לא רב נגיע גם לאלוהים מלאכותי, שבניגוד לאל היושב בשמיים - יישב בענן, יקבל פניות מבני האדם ויעשה מה שאל עושה. ישנה עולמות, ייתן וייקח חיים וינפק תשובות לשאלות קדמוניות, איך זה שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו. כאלה.

ואחר כך הבינה המלאכותית תחסל את בני האדם, כפי שצופים כבר עכשיו מפתחיה, ותישאר לבד בעולם. ותישאל השאלה, האם יש חיים אחרי החיים, האם בינה מלאכותית היא חיים בעצמה כאשר אינה מצייתת לכלל הראשון של החיים, שיש להם סוף? על כל השאלות האלה כבר תענה הבינה לעצמה. ושקט גדול יירד על העולם המלאכותי כולו.

גלילה

היה שוק יד שנייה אצלנו בשכונה. אל חצר בית הספר באו התושבים, פתחו דוכנים והציגו מרכולתם. חלקם הביאו שמאטעס במצב ירוד, חלקם הביאו פריטים במצב שימור נהדר, תחזוקה למופת. הסתובבתי בין הדוכנים, מנסה לדמיין את הסדר בבית של האנשים השונים על פי מצב סחורותיהם.

והנה נתקלתי בדוכן נהדר. מכרו בו ספרים ומשחקי קופסה במצב יותר טוב מאשר היו ברדתם מפס הייצור והדפוס. אצלנו בבית, עשר דקות אחרי פתיחת משחק הקוביות נעלמות, הארנב מכרסם את הלוח, וקלף ההפתעה הולך לאיבוד. אבל לא אצל המשפחה הזאת. סדרות של ספרים על פי הסדר, לא חסר אפילו אחד.

היתה שם הסדרה "מנהרת הזמן" של גלילה רון־פדר-עמית. אם לא נחשפתם בעבר לסדרת הספרים הזאת, מדובר בסדרה בדיונית שבה שני ילדים ירושלמים עוברים דרך מנהרת זמן משכונת רמות לזמנים שונים בתולדות היישוב והמדינה. עד כה יצאו 81 ספרים בסדרה. קניתי שניים. חומה ומגדל וגבורת מצדה, כל אחד ב־10 שקלים.

הבאתי המלקוח הביתה, נתתי לילדות. הן קוראות ספרים, כי אין להן טלפונים. תוך דקות הן נבלעו כל אחת בספרה, ולא נודע כי באו אל תוכן. כעבר כמה שעות סיימו ודרשו "עוד". כיוון שהשוק המשומש תם, ולך תדע איפה המוכרים גרים, הזמנתי באינטרנט עוד כמה ספרים. גם הם נבלעו כאבטיח ביום לוהט.

ולא שלא היו כבר ספרים שחוללו קסם כזה, הארי פוטר למשל, אלא שפה יש ערך מוסף. פתאום הילדה מדברת איתי על מבצע "אביב נעורים" ואסון מינכן, על ההעפלה, על המצור על ירושלים, על טרומפלדור, השבת השחורה. כל ספר מביא את שאלותיו, כל שאלה את דיוניה, ופתאום, ללא הכנה מוקדמת, הבנות יודעות על תולדות המדינה והסיפורים החשובים ב־100 השנים האחרונות יותר ממה שאי־פעם העזתי לקוות. וכל הלימוד הזה דרך קריאה מהנה ולא דרך לימוד בבית הספר, מבחנים ולחצים.

גלילה רון־פדר-עמית כבר זכתה בפרסים רבים יותר אפילו ממספר שמות משפחתה. ואני מעניק לה מעל במה מכובדת זאת גם את פרס משפחת גלעד לחיבור לעם ישראל ולארץ ישראל.

תודה גלילה, בכתיבתך הטובה יצרת שורשי זהות שיישאו פרי במשך כל ימי חייהן של קוראותייך הקטנות. קנו גם לילדיכם ספרים בסדרה. הם יסרבו לקרוא אותם, כי הם בדיוק בטיקטוק, אז תקראו אתם.

avrigilad@gmail.com