"היולדת לא יכולה לומר 'ילדתי ותעזבו אותי בשקט'. אם זו הילדה שלנו, גנבו לנו אותה"

בדצמבר 2022, בשיאה של הדרמה סביב מחדל ההפריות בבית החולים אסותא בראשון לציון, פורסמה באחד מאתרי האינטרנט תמונתה של תינוקת המריבה, סופיה. ראשה נח על כתפי האם שילדה אותה, פס שחור עבה הסתיר את עיניה ואת אפה הקטן, ולמרות זאת ניתן היה להבחין בשערה החום החלק, בלחייה העגלגלות ובמבנה שפתיה הבשרניות.

התצלום הכל כך אנושי הזה, שבו אם חובקת את בתה ומגוננת עליה, ריסק את נפשם של שלושה זוגות בעלי פוטנציאל להיות הוריה הביולוגיים של הפעוטה. הם בחנו כל פיסת עור חשופה ורדרדה, חיפשו במשך דקות ארוכות אחר קווים משותפים למשפחתם.

לאושרית אברג'יל נדמה כי שפתי התינוקת זהות לאלו של בעלה נחמיה. עדי המופנמת לא הצליחה לעצור את הדמעות והשוותה את התצלום לתווי פניו של בנה, וגל (שם בדוי) שלפה תמונות ישנות של הילדים ומצאה דמיון אפילו במבנה האוזן.

פרשה מטלטלת ומבעיתה כמו זו כמעט לא זכורה בישראל. בספטמבר 2022 התברר כי טעות, שמקורה טרם התברר סופית, הובילה לכך שאישה שטופלה באסותא בראשל"צ ילדה לפני כשבעה חודשים תינוקת שאינה שייכת גנטית לה או לבן זוגה.

מאז ניטש מאבק חריף ורווי יצרים סביב מציאת הוריה הביולוגיים של התינוקת, והנושא הטעון נע כמה פעמים בין בית המשפט לענייני משפחה לבית המשפט המחוזי. בכל פעם נקבע מחדש כי יש לקיים בדיקות גנטיות למי שירצה, מתוך מאגר של 21 זוגות פוטנציאליים ואם חד־הורית אחת. על כל החלטה מיהרה היולדת לערער, לכן עדיין לא ידוע מי הם הוריה הביולוגיים של הפעוטה.

ב־6 במארס נפל דבר, כשהפרשה התגלגלה לפתחו של בית המשפט העליון. השופטים עופר גרוסקופף ואלכס שטיין קבעו בדעת רוב שאין לאפשר בדיקות גנטיות להורים פוטנציאליים, ולמעשה הציבו את היולדת ובן זוגה כהוריה הבלעדיים של סופיה. לעומתם, בדעת מיעוט, סברה השופטת דפנה ברק־ארז כי יש לאתר את ההורים הביולוגיים. חמישה זוגות וחד־הורית, המיוצגים על ידי עורכי הדין דורי כספי, שמואל מורן, שירה פרידן, יהונתן הרוש ונועה גלרמן־ליאל, מבקשים כעת לקיים דיון משפטי נוסף בסוגיה החשובה, הערכית והנפיצה מאוד.

כעת, לראשונה מאז התפוצצה הפרשה, מתראיינים גם האבות הפוטנציאלים שעד עתה נדחקו לצל. הם עברו את תהליך ההפריה עם בנות זוגן, אולם הנטייה היא לשים את הדגש על האישה, המקבלת זריקות הורמונליות, עוברת הליך של שאיבת ביציות, נושאת את העובר ברחמה ולבסוף תביא אותו לעולם.

רגע לפני שהנושא ייבחן על ידי נשיאת בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שתחליט האם לאשר דיון נוסף, חושפים הזוגות את דרכם המורכבת לעובר המיוחל ומספרים בכנות על הלילות ללא שינה, החרדות, המחשבות המציקות, ההתרסקות הנפשית, ובעיקר על החשש שלעולם לא יזכו לדעת אם בתם הביולוגית היא זו שגדלה אצל היולדת ובן זוגה.

"החיים נעצרו"

אושרית (42) ונחמיה (43) אברג'יל, זוג חרדי מבית שמש, היו בטוחים שהנורא מכל נמצא מאחוריהם. לאחר 16 שנים של טיפולי הפריה, שהתנקזו לפני שנתיים להיריון ראשון שהסתיים בלידה שקטה - החליטו בני הזוג חצי שנה אחר כך, ביולי 2021, לחזור לטיפולים. הם לא יכלו לצפות שבפתח אורבת דרמה ראשונה מסוגה בישראל.

אושרית, בלוגרית אוכל מוערכת ועתירת עוקבים, לא שוכחת את היום שבו הגיעה לראשונה לאסותא בראשל"צ כדי לשאוב ביציות. שלושה ימים אחר כך הוקפאו העוברים וליבה התמלא תקווה.

היא ונחמיה, מדריך רכיבה טיפולית, לא ידעו כי במקביל אליהם הגיעה למקום גם היולדת, שעברה את אותם הליכים. גם החזרת העוברים נעשתה בסמיכות ובהפרש של פחות מ־24 שעות ואז נפלה הפצצה.

ב־14 בספטמבר 2022 פרסם משרד הבריאות כי בבדיקה שנערכה ליולדת התגלה כי היא נושאת עובר שאינו תואם גנטית לה ולבן זוגה.

"לא נלחצנו", מספרת אושרית. "שמענו שאסותא סימנה בהתחלה זוג פוטנציאלי, ושמחתי בשבילם. הייתי בטוחה שהם יקבלו את התינוקת לאחד הלידה. לנו היה ברור שהיא צריכה לגדול אצל ההורים הביולוגיים שלה".

נחמיה: "כשקראנו שהיולדת אמרה שהיא זו שתגדל את התינוקת לאחר הלידה, אמרתי לאושרית שמזל שאנחנו לא שם, כי הסיפור הזה מסתבך ויגיע לבתי משפט".

כחודש וחצי לאחר חשיפת המחדל, יומיים לפני לידת התינוקת ב־26 באוקטובר, התיר בית המשפט המחוזי לוד לפרסם כי אין כל קשר גנטי בינה לבין הזוג שעליו הצביעו באסותא.

"מאותו רגע נפתחה קבוצות ווטסאפ של מטופלות, כולן היו מבוהלות, ושם הופצה ההחלטה של השופטים", ממשיכה אושרית. "כשראיתי שמופיעים שם התאריכים של השאיבה, ההקפאה והחזרת העוברים, חשכו עיניי. כאילו קיבלתי מכת חשמל. הממשקים שלי עם היולדת היו כמעט מלאים. אחרי שבוע אסותא קראו לנו לשיחה והסבירו שהם מחפשים את נקודות הכשל. ישבתי שם מפוחדת, הרגשתי שאני עומדת לאבד תינוק נוסף".

מאז נמצאים בני הזוג ברכבת הרים. יחד עם ארבעה זוגות נוספים ואם חד־הורית הם מנהלים התכתשות משפטית מול היולדת ובן זוגה.

"אני לא מבינה את היולדת", אומרת אושרית. "למה בכל פעם שבית המשפט קובע שיש לקיים בדיקות גנטיות היא מגישה ערעור? נעשתה טעות באסותא, אז ההורים של התינוקת צריכים עכשיו לשלם את המחיר? זו לא היתה תרומה, זו עוברית שההורים שלה נלחמו עליה ועברו ייסורים עד שהופרתה. זה לא כל הקודם זוכה.

"באחד הדיונים הוחלט למנות לתינוקת שלוש אפוטרופסיות, עורכות דין מהסיוע המשפטי במשרד המשפטים. פגשנו אותן פעמיים, והן תמכו בביצוע הבדיקות הגנטיות, אבל במקביל המליצו שהיולדת תמשיך לגדל את התינוקת, כדי לא להשפיע על מצבה הרפואי".

"חובה למצוא את ההורים הביולוגיים, ולו בגלל העובדה שהתינוקת לא תדע לעולם מי ההורים שלה", מתפרץ נחמיה לדבריה. "אם ימצאו את הקשר הגנטי, אסותא תוכל גם לדעת היכן נקודת הכשל ולתקן אותה. החלטה שלא לאפשר לתינוקת למצוא את השורשים שלה עלולה להשליך על כל ההורים לעתיד. הם יחששו שאם תהיה טעות, אז לא תהיה להם זכות לדרוש את העובר שלהם".

אושרית אברג'יל: "כשראיתי את תאריכי השאיבה, ההקפאה והחזרת העוברים, חשכו עיניי. כאילו קיבלתי מכת חשמל. הממשקים שלי עם היולדת היו כמעט מלאים. בשיחה עם אסותא ישבתי מפוחדת, הרגשתי שאני עומדת לאבד תינוק נוסף"

מה עובר עליכם מאז 6 במארס, היום שבו החליט בית המשפט העליון שלא לקיים בדיקות גנטיות לאיתור ההורים הביולוגיים?

אושרית: "החיים נעצרו. יש לנו מצבי רוח, עצבות, מועקה וכאב. על שינה רצופה אין מה לדבר".
נחמיה: "אנחנו בסטרס תמידי, הספק מנקר בנו. עצרנו את הטיפולים, למרות שבגיל שלנו זה קריטי".
אושרית: "איך אפשר להמשיך בטיפולים כשהנפש מרוסקת? זה נידון לכישלון. עד שלא נדע את האמת, לכאן או לכאן, לא נוכל להתקדם.

"לפני שבועיים היינו בקניון במרכז הארץ ופתאום ראיתי זוג עם ילד, כשהאמא היתה עם תינוקת במנשא. היה נדמה לי שזו התינוקת מהתמונה באינטרנט ונפל לי הלב. כמה ימים לא תפקדתי. חיפשתי דמיון לתינוק שאיבדנו. שמתי לב שיש לה שפתיים דומות לאלו של נחמיה.

"לו יכולתי לדבר עם היולדת הייתי אומרת לה: 'איך תוכלי לעמוד מול הילדה כשתגדל ולומר לה שעשית הכל כדי שהיא לא תדע את האמת?'. הפרשה עלולה להשליך גם על כל נושא הפונדקאות בישראל. תארי לך שחלק מהפונדקאיות יאמרו 'אני נשאתי אותו ונתתי לו חיים, אז הוא שלי', ואנחנו לא נתנו לו חיים בעצם ההפריה?"

איך תגיבו אם יתברר שהתינוקת אינה שלכם?

נחמיה: "אין שמחה כהתרת ספקות".

"שמרנו על אופטימיות"

סיפורם של בני הזוג אברג'יל הוא יוצא דופן במגזר החרדי. השניים נישאו לפני כמעט 24 שנים, אולם לא נלחצו כשלא הצליחו להביא צאצא לעולם. הם נהנו מהזוגיות ומעיצוב ביתם המסוגנן ופיתחו קריירות מצליחות.

"את הטיפולים התחלנו כשהייתי בת 26, אבל לא נתנו להליך להשתלט על החיים שלנו", אומרת אושרית. "אנחנו אנשים מאמינים, האמנו שזה יגיע בזמן הנכון".

איך הגיבה הסביבה?

נחמיה: "אני חושב שלאנשים היה מוזר שאנחנו לא היסטריים. חברים שלנו, שהיו גם הם בטיפולים, נכנסו לדיכאון. אנחנו שמרנו על אופטימיות".

חשבתם לנסות פונדקאות או אימוץ?

אושרית: "לא יכולתי לחשוב על פונדקאות והרופא גם לא הציע. היינו צעירים עם עוברים תקינים, ונראה לי הגיוני שאכנס להיריון בעצמי. היום אני לא שוללת את הרעיון, אבל כדי להגיע אליו צריך להפנים שאני לא מסוגלת. על אימוץ חשבנו ואפילו מילאנו טפסים, אבל הביורוקרטיה ייאשה אותנו. בכל פעם אמרנו לעצמנו שעדיף שנשקיע בטיפולים ואחר כך נאמץ, כי היריון זה רק עניין של זמן".

ההיריון מלפני שנתיים הגיע בדיוק כשעברו לאסותא בראשל"צ. "יש דברים שאי אפשר לתאר במילים", מתרגש נחמיה גם היום. "כל מה שהיה חסר לי בחיים קרה באותו רגע. הייתי על גג העולם. הלכתי ברחוב והרגשתי שאני מרחף".

אושרית מחייכת בנוסטלגיה. "החזקתי את הבטן ולא האמנתי שיש לי תינוק בפנים", היא אומרת. "זו היתה המתנה הכי מדהימה שקיבלתי לגיל 40. הפחתתי בעבודה, הקפדתי על תזונה והגעתי בכל שבוע למעקב היריון בקופת החולים. הרופאים היו מאוד מרוצים ואמרו שהמדדים טובים, הסקירות מצוינות וההיריון מתקדם כראוי. במהלך החודש החמישי אמרו לי שכבר אין צורך במעקב צמוד כל כך, ושאגיע כעבור שלושה שבועות".

כשבוע לאחר אותה בדיקה נתקפה אושרית בכאבי בטן קשים והובהלה לבית החולים באמבולנס, כשהיא עם צירים. "הרופאים הרגיעו אותנו שהדופק של העובר תקין ושכדאי שנמתין עוד שבוע, כדי שהיא תגיע לחודש השישי ואז ליילד אותה", משחזר נחמיה. "ידענו שיש לנו בן וכבר חשבנו על שמות".

אושרית: "חיכיתי בקוצר רוח לשבוע ה־24. העוקבות שלי באינסטגרם עודדו אותי בסיפורים על לידות מוקדמות מוצלחות, ונחמיה ואני נשארנו אופטימיים. תכננו איך לשלב את החיים שלנו עם משמרות בפגייה. יום לאחר שנכנסתי לחודש השישי התחילו צירים. קיבלתי אפידורל והכניסו לחדר שלי אינקובטור".

נחמיה: "אמרו שהיא תלד בקרוב, אבל הלידה לא הגיעה למרות שהכל היה תקין. בתשע בערב אושרית הרגישה לא טוב, וכעבור שעתיים עשו לה אולטרה־סאונד והטכנאית אמרה שלוש מילים: 'אני לא מוצאת'. לא הבנו מה היא לא מוצאת. התברר שהיא התכוונה לדופק".

אושרית: "לא עיכלתי. היינו בטוחים שיש בעיה במכשיר".

נחמיה מביט באשתו במבט נוגה. "היא לא ראתה את הצג, אבל אני הסתכלתי. התרגלתי לראות פעימות, ופתאום הכל שחור. אושרית בכתה ולא הבינה איך הגענו עד לכאן, וככה זה נגמר. אני התרסקתי".

נחמיה אברג'יל: "אם ימצאו את הקשר הגנטי, אסותא תוכל לדעת היכן נקודת הכשל. החלטה שלא לאפשר לתינוקת למצוא את שורשיה עלולה להשליך על כל ההורים לעתיד. הם יחששו שאם תהיה טעות, לא תהיה להם זכות לדרוש את העובר"

לאחר הלידה השקטה ביקשו ההורים לחבק את בנם המת. "השבר היה גדול", נשבר גם קולה של אושרית. "נולד לנו תינוק מושלם עם ציפורניים, גבות ושיער. קראנו לו אדם אברג'יל. הוא נקבר באותו יום בצהריים. לקח לנו זמן לקלוט שהפכנו להורים לילד שאינו בין החיים".

"כמהים לתינוק"

ההחלטה של בית המשפט העליון תפסה את גל ודורון (שני השמות בדויים) בעיצומו של אחד הרגעים המאושרים בחייהם. "נראה היה שכל ההליכים המשפטיים הם לטובתנו והחלטנו לנסות שוב להיכנס להיריון", העצב מורגש במבטה של גל.

"לא העזנו לגעת בארבעת העוברים שיש לנו באסותא, ועברתי את ההפריה בבית חולים אחר. זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי להיריון מייד, אבל עדיין לא שמחתי. מי שחוותה בעבר לידה שקטה, כמוני, לא מאושרת לחלוטין עד שהיא לא מחזיקה תינוק ביד.

"הפסקתי להגיע לדיונים בבתי המשפט כדי לא להוסיף לחץ, אבל נדרכתי כששמעתי שהיולדת ערערה לעליון. ואז הגיעה ההחלטה הקשה מבחינתנו. חשבתי שלעולם לא נדע אם התינוקת היא שלנו. נכנסתי לחרדה איומה ורעדתי כולי. הרגשתי שאני מאבדת את השפיות. אחרי יומיים של בכי עברתי הפלה טבעית. מאותו רגע החלטנו להפסיק עם טיפולים. אנחנו כמהים לתינוק, אבל בסטרס הזה אין סיכוי שזה יקרה".

שניהם בני 45, היא מעצבת פנים, הוא עוסק בהוראה. הם חברו יחד לפרק ב' של זוגיות, ולשניהם גם ילדים מנישואים קודמים. "עוד לפני שהתחתנו דיברנו על ילדים משותפים", משתלב דורון בשיחה. "אחרי שנה של ניסיונות התחלנו את הטיפולים, ובשניים מהמקרים גל נכנסה להיריון שלא החזיק מעמד".

גל: "כל זוג שעבר הפריות יודע כמה ההליך מעייף ומתסכל. כל הזמן עליות ומורדות. רגע אחד של תקווה ולאחר מכן אכזבה. לא הבנו למה אנחנו לא מצליחים, אם הכל תקין והעוברים מצוינים".

כשנחשף מחדל ההפריות, גם הם לא דמיינו את הטלטלה שיעברו. "הרופא שלי מאסותא אמר שאין לי כל קשר לפרשה", מספרת גל. "היינו רגועים, במיוחד כשנמצא הזוג הפוטנציאלי הראשון. בכל מקרה הצטרפתי לקבוצת ווטסאפ שנקראה 'מטופלות אסותא דורשות תשובה', שם ראיתי את ההחלטה של בית המשפט שבה נכתב כי הם אינם ההורים של התינוקת.

"כשקראתי שם שהיולדת ואני עברנו החזרת עוברים באותו היום, נכנסתי לסחרור. פתחתי קבוצת ווטסאפ חדשה ומצומצמת, שבה ציינו את תאריכי שאיבת הביציות, ההקפאה וההחזרות לרחם. לא סמכתי על אסותא. הרגשתי שהעולם התהפך עלי ובכיתי ללא הרף. הפסקתי ללכת לעבודה, עד שבסוף עזבתי אותה. לא תפקדתי, שכבתי רוב היום במיטה. מהר מאוד התחלתי לקחת כדורים נגד חרדות, ואני איתם עד היום. בנובמבר, כשבועיים לאחר שהתינוקת נולדה, הגיעה שיחת טלפון מאסותא וזימנו אותנו לפגישה".

לפתע דורון קם ממקומו ונבלע בחדר השינה. הוא חוזר ובידו קלסר כחול עם עשרות מסמכים. "זה התיק הרפואי שלנו מאסותא. תראי שיש פה נתונים עם מחיקות בעט. באחד המסמכים יש אפילו טעות בשם שלי. לא ברור מדוע במאה ה־21 לא הכל ממוחשב".

מה נאמר לכם בפגישה?

גל: "הרופאים והעובדת סוציאלית הציגו לנו טבלה שבה נקודת הממשק שלי עם היולדת, בפברואר 2022. העוברים של שתינו היו מופשרים בשעות שבהן היה בלבול במעבדה. ישבתי שם עצבנית, מותשת, חשדנית, ובעיקר מרוסקת ומפוחדת".

דורון: "אני הייתי הפוך ממנה. בפגישה הייתי ענייני ואחריה ניסיתי להתנתק. כמה אפשר לקום בכל בוקר עם הסיפור הזה וללכת לישון איתו? לפעמים התעוררתי חסר מנוחה באמצע הלילה וראיתי שגל עדיין בתוך הווטסאפ, עם מטופלות אחרות".

גל: "לפי האפוטרופסיות, אוכל לדעת אם התינוקת היא הבת שלי, אבל לא לגעת בה, לחבק אותה ולומר לה שהיא שלי. הן לקחו על עצמן את תפקיד אלוהים. מישהו ביצע מחטף לילדה, כאילו זו שקית במבה או ביסלי, וזה עלול להיות בחסות החוק"

גל מודה שעצביה עדיין רופפים, בין היתר בגלל העוברים שלהם, שנמצאים באסותא. היא חוששת מהאפשרות שהם אינם שלה.

ניתן לבצע להם בדיקות גנטיות?

דורון: "יש דרך, אבל היא מורכבת ומסכנת את איכותם, כי צריך להפשיר קודם כל ולקחת דגימה".
גל: "מדוע אני צריכה לסכן את העוברים שכבר יש לי רק בגלל פשלה של אסותא? הם בגדו באמון שלי. בגללם אני חושבת רק על התינוקת שנולדה עם בעיה רפואית, תינוקת שאולי צריכה תרומת דם או משהו גנטי, וההורים הביולוגיים שלה לא איתה".

"דקירה בבטן"

המחשבה שייתכן כי לעולם לא יוברר מהם שורשיה של סופיה לא נותנת מנוח לגל ולדורון. "בכל פעם שהיולדת מערערת, אני מרגישה דקירה בבטן", אומרת גל. "את יודעת שהתינוקת לא שלך, אז איך את יכולה? את אמא. איזו אמא מונעת מהורים לדעת אם זו הבת שלהם? איך, כאמא, את מונעת מהילדה שנשאת לקבל תשובות כשתגדל? לטעמי, היולדת מבצעת כאן סוג של מחטף, וזו חוצפה".

דורון: "ניחא היולדת שנשאה את התינוקת, אבל איך קורה שבן הזוג שלה מצליח להירשם כאביה כשאין לו כל קשר גנטי אליה?"

גל: "בהתחלה הבנתי את היולדת, אפילו היתה לי אמפתיה כלפיה. היא נתנה לתינוקת חיים ועברה איתה את הניתוח הראשון, שנעשה במהלך ההיריון. ייתכן שלולא המחדל היא לא היתה חובקת תינוקת כלל, אבל איך לעזאזל את שומרת אצלך ילד שהוא לא שלך? אני שמתי את עצמי בנעליים שלך, שימי את עצמך לרגע בנעליים שלי ושל שאר ההורים".

דורון: "בתיק הרפואי שלנו מאסותא יש פה נתונים עם מחיקות בעט. באחד המסמכים יש אפילו טעות בשם שלי. לא ברור מדוע במאה ה־21 לא הכל ממוחשב. איך קורה שבן הזוג של היולדת מצליח להירשם כאביה כשאין לו כל קשר גנטי אליה?"

יש משהו שאתם כן מקבלים בהתנהלות שלה?

גל: "יצא לי לחשוב על זה לא מעט בתור אמא, לא כהורה פוטנציאלי. אם הייתי בהיריון מעובר שאינו שלי, בוודאות הייתי נקשרת אליו, אבל לא משאירה אותו בכוח. היולדת מונעת מאיתנו את הדבר הבסיסי ביותר - הידיעה של מי התינוקת. היא גורמת לנו להישאר לנצח בתסכול, בסבל ובייסורים. הוויכוח כרגע הוא לא סביב מי יגדל אותה. זה מרגיש לי כאילו היא חלמה על תינוקת, רצתה לעשות לה קוקיות וזה מה שקיבלה.

"לא הייתי נוהגת כמוה, ולא בגלל שאני בצד השני, אלא כי זה הדבר הנכון וההוגן לעשות. אני פונה ליולדת ואומרת: זה נאצל ומוערך שסחבת אותה, אבל זה לא אומר שהיא שלך. אף אחד מזוגות ההורים לא ויתר עליה בשבילך. זו לא ילדה מאומצת שמישהו לא רצה. איך היא תרגיש בעתיד כשתקרא כמה התנגחת בנו? שערערת בכל פעם שבית המשפט פסק לטובתנו?"

דורון: "היולדת צריכה להביא בחשבון שהתינוקת תגדל ותקרא הכל, ואולי תנטור לה. היא גם צריכה להפנים שאסותא ומשרד הבריאות עדיין לא יודעים היכן הכשל".

אם ימצאו את נקודת הכשל, זה ישנה משהו בבדיקות הגנטיות?

דורון: "לדעתי יעצרו את הבדיקות לזוגות פוטנציאליים, שהם מעבר ל־21 הזוגות ולאם החד־הורית. אני לא יודע אם ימצאו את ההורים הביולוגיים, אבל לפחות היולדת תוכל לומר לתינוקת שעשתה הכל בשבילה".

גל: "מדוע אני צריכה לסכן את העוברים שכבר יש לי רק בגלל פשלה של אסותא? הם בגדו באמון שלי. בגללם אני חושבת רק על התינוקת שנולדה עם בעיה רפואית, שאולי צריכה תרומת דם או משהו גנטי, וההורים הביולוגיים שלה לא איתה"

לפני כחודש, לאחר החלטת העליון, פורסם דו"ח נציב קבילות הציבור למקצועות הרפואיים שהפיח תקווה בגל ובדורון. חברי הוועדה מתחו ביקורת קשה על הצוות הרפואי מאסותא ראשל"צ וציינו כי יצרו סיפור לא אמיתי על תנאי העבודה בתקופה שקדמה למחדל.

"חברי הוועדה סבורים שלא מדובר בטעות אחת מצערת אלא בשרשרת של טעויות", נכתב. "עד מועד הגשת הדו"ח הנוכחי לא בוצעה בדיקה לבירור הקשר הגנטי של הזוגות לתינוקת. כל עוד לא תבוצע בדיקה לאימות הקשר הגנטי, לא נוכל לדעת אם הוועדה צודקת בהערכתה ההסתברותית לגבי שני זוגות שהוערכו על ידיה בסיכון מוגבר".

גל: "אפילו הוועדה של משרד הבריאות תומכת בביצוע הבדיקות ואני בטוחה שיהיה לזה משקל כשהחומר יונח בפני הנשיאה חיות. אני מקווה שזה ישפיע יותר מאשר ההמלצה של האפוטרופסיות.
"לפי האפוטרופסיות, אוכל לדעת אם התינוקת היא הבת שלי, אבל לא אוכל לגעת בה, לחבק אותה ולומר לה שהיא שלי. הן לקחו על עצמן את התפקיד של אלוהים. מישהו ביצע מחטף לילדה, כאילו זו שקית במבה או ביסלי, וזה עלול להיות בחסות החוק".

נראה שמבחינתן הילדה תוכל לדעת מיהם הוריה הביולוגיים כשתגיע לגיל 18.

דורון: "ואיך זו בדיוק טובתה של התינוקת? זה מזכיר לי את פרשת הילדה קרולין ברונה מסוף שנות ה־80, שאומצה כחוק בברזיל על ידי זוג ישראלי. רק בגיל שנתיים התברר שהיא נחטפה מהוריה על ידי עבריינים שזייפו מסמכים ורימו את המאמצים. באותם ימים קבע בית המשפט המחוזי בישראל שיש להחזיר את הילדה להוריה הביולוגיים, למרות הזמן הרב שעבר".

גל: "זה אומר שדם מנצח הכל".

בעיניים דומעות היא נכנסת לכתבה באינטרנט וממקמת את התמונה שמופיעה בה מול תצלום של אחד מילדיה. "תראי את השפתיים, השיער והאוזן", היא אומרת בקול שבור. "הם בדיוק אותו הדבר. עד לפרסום התמונה הזו איכשהו משכתי, אבל אחריה קרסתי לחלוטין".

איך תגיבו אם בית המשפט העליון לא יקבל את הבקשה שלכם לדיון נוסף?

גל: "השופטים אנושיים. אין מצב שהם ישלחו את התינוקת לחייה מבלי שתדע מי יצר אותה כעובר".
דורון: "גם לי קשה לקלוט שזה ייגמר ככה. אני גם לא רואה איך בסחרור הזה נוכל להמשיך בטיפולים".

"עברתי גיהינום"

עדי (43) וליאור (47) שונים במעט משאר ההורים הפוטנציאליים. שניהם מופנמים, טון דיבורם רגוע ולא טעון, והם נראים כשני צעירים בני 20 שסיימו לא מזמן את השירות הצבאי.

אלא שהשלווה החיצונית היא תעתוע, מסך שמסתיר את הסערה שמתחוללת בנפשם. מעיניו של ליאור, איש מחשבים, ניבטת המצוקה במלוא עוזה. גופה של עדי, אשת חינוך, מכונס לתוך עצמו. היא נראית כמי שרוצה פשוט להיעלם.

כמו חבריהם, גם הם היו שאננים כשהפרשה הרעידה את המדינה. "הממשק שלי עם היולדת היה בעת השאיבה של הביציות והקפאת העוברים, ביולי 2021", משחזרת עדי בקול שקט. "פעמיים לא נקלטתי להיריון ולקחנו הפסקה של שנה. כשדיברנו על חזרה לטיפולים, הכל התפוצץ. לרגע לא חשדנו שזה קשור אלינו, כי לא היו לנו יותר עוברים מוקפאים. דיברנו על זה בבית כמו שמדברים על חדשות נוראות שקורות לאחרים. לא טרחתי להצטרף לקבוצות הווטסאפ של מטופלות הפוריות.

"ואז הגיע טלפון מאסותא. הם אמרו 'בטח שמעת על מחדל ההפריות'. שאלתי איך אני קשורה לזה? הם פירטו את הממשקים והלב שלי דפק כמו מיליון פטישים".

ליאור: "כשעדי סיפרה לי לא נלחצתי, כי האמנתי אז שהסבירות נמוכה. היה לי קשה בעיקר עם המחשבות על התינוקת, שאף אחד לא יודע למי היא שייכת. רק לאחר מכן הפנמתי שאולי היא שלנו, ואז זה לא נתן לי מנוחה. לתינוקת יש בעיות לב ואני לא שם כדי לסייע לה".

בתחילת הפרשה עדי התלבטה אם לקחת חלק במהומה שנוצרה. "פחדתי", היא מודה בכנות. "אני לא מתאימה לבלאגן הזה ולא הייתי בטוחה שאני רוצה לדעת את האמת. ליאור אמר שאין על מה לדבר, התינוקת לא תוכל לגדול כראוי מבלי לדעת מי ההורים הביולוגיים שלה".

ליאור: "חשבתי רק על הפעוטה ולאיזו מציאות היא תגדל. זו הסיבה שלדעתי לא צריך לעשות בדיקות רק ל־21 הזוגות ולאם החד־הורית. אם אף אחד מהם הוא לא ההורה הביולוגי, צריך להרחיב את המעגל. צריך לחתור לאמת ויהי מה. לא הגיוני שילדה תגדל במדינה ולא תדע מי ההורים שלה שחיים כאן. ברגע שימצאו את ההורים, יידעו היכן נפל הכשל".

אתה מצפה שמאות זוגות יעברו בדיקות גנטיות?

ליאור: "למה לא? מישהו באמת חושב על התחושות של התינוקת בעתיד? היא עלולה לגלות שהיולדת חסמה כל דרך לגלות מי ההורים הביולוגיים שלה, ושהמדינה נטשה אותה. האבסורד הוא שזו ילדה רצויה. היא היתה עובר שההורים שלה נלחמו ליצור".

עדי: "לפעמים אני קוראת תגובות ברשתות החברתיות בנוסח 'זה רק מטען גנטי'. זה נכון לגבי ילד מאומץ, תרומת ביצית או זרע. זה לא נכון לגבי ילד שמעולם לא אישרת לתת.

"עברתי גיהינום כדי להביא עוד ילד. זריקות, שאיבות, הרדמות. זה כואב ומתסכל. כשהרופא אמר שיש לנו עוברים, מבחינתי הם כבר הילדים שלי. אני לא מתייחסת אליהם כמו חומר ביולוגי ששוכב במקפיא. בזמן ההחזרה אני עושה דמיון מודרך ואומרת להם 'בואו, בואו לאמא'.

"היולדת לא יכולה לומר 'אני ילדתי ותעזבו אותי בשקט'. ומה איתנו? אנחנו לא מתפקדים כבר חצי שנה. אני רוצה לחזור לחיים הקודמים שלי. בלי הלחץ, בלי בתי משפט, בלי עיתונאים. זה מוציא אותי מהאיזון".

ליאור: "אם זו הילדה שלנו, אז גנבו לנו אותה".

"סומך על השופטים"

עדי וליאור לא חוזרים כרגע לטיפולי ההפריה. "תנו לנו לדעת", היא מתחננת בדמעות, "אם התינוקת לא שלי אז אוכל לחזור לשגרה שלי. זה פוגע בנו ובהמשך הטיפולים. איך אני עושה את זה בתוך הלחץ הנפשי שבו אני נמצאת?"

ליאור: "אם התינוקת היא שלנו, אני בכלל לא רוצה להתחיל טיפולי הפריה. יהיה יותר חשוב לתת לה את כל מה שיש לנו".

איך קיבלתם את ההמלצה של האפוטרופסיות?

עדי: "בכיתי. בהתחלה הרגשתי שהלב שלהן יוצא אלינו, אבל כשהן בישרו לנו שבעיניהן טובת הילדה היא לגדול אצל היולדת, הרגשתי שהקרקע נשמטת מתחת לרגליים שלי. הרי אם אדע שהתינוקת שלי, לא אוכל להמשיך לחיות. אני אמות באותו הרגע. לתינוקת הזו יש הורים שעשו הכל כדי שתבוא לעולם, אחים ואחיות. זו תינוקת שלא תכיר בינתיים את סבא וסבתא שלה, שאולי לא יזכו להכיר אותה עד שתגיע לגיל 18".

ליאור: "באיזה עולם תקין קיימת כזו המלצה?"

עדי: "כשפרסמו את התמונה של התינוקת, ואפשר היה לזהות חלק מתווי הפנים, רצתי לתמונות של הילד שלנו, כי יש לנו צילום ממש דומה. השפתיים שלו ושל התינוקת נראות אותו הדבר. זו היתה הפעם הראשונה שבה התרסקתי"

אתם יכולים להבין במשהו את היולדת?

עדי: "כאמא, הלב יוצא אליה, אחרי היריון של תשעה חודשים שבו היתה בטוחה שזו הבת שלה. אבל היתה פה טעות שלא הופכת את התינוקת לשלך. אם הייתי בהיריון ומגלה במהלכו שזה ילד לא שלי, הייתי מוסרת אותו להורים הביולוגיים שלו. אין אפילו היסוס.

"לפני שבע שנים היה סיפור דומה כשזוג גברים מישראל עבר הליך פונדקאות בחו"ל וחזר לארץ עם תינוקת. רק לאחר פרק זמן התברר שהיא לא שלהם, אלא של זוג ישראלי אחר בעל אותו שם משפחה. למרות שהם נקשרו לתינוקת והתרסקו מכאב, הם העבירו את הילדה להורים הביולוגיים ואמרו שזה היה הדבר הנכון לעשות".

ליאור מתרעם פתאום: "אני יודע שזה נשמע קיצוני, אבל הפרשה מרגישה לי כמו חטיפה. בעיניי, אין הבדל בינה לבין מה שקרה עם ילדי תימן. כמעט כל השופטים שליוו את המחדל קבעו שנדרשות בדיקות גנטיות, ואני בטוח שככה תקבע גם נשיאת העליון. במאה ה־21 ילד לא צריך לגדול בלי לדעת מה השורשים שלו. זה לא אנושי. אפילו ילד מאומץ יכול לדעת מי הם הוריו כשיגדל. באופן כללי אסור שעוברים של מטופלות יהיו הפקר".

היכן חוויתם את הרגע הקשה ביותר?

עדי: "כשפרסמו את התמונה של התינוקת עם פס שחור על העיניים, ואפשר היה לזהות חלק מתווי הפנים. רצתי לתמונות של הילד שלנו, כי יש לנו צילום ממש דומה. השפתיים שלו ושל התינוקת נראות אותו הדבר. זו היתה הפעם הראשונה שבה התרסקתי. הרגשתי שקיבלתי בוקס בבטן ולא יכולתי לעצור את הדמעות. ביקשתי מהאפוטרופסיות שיבקשו מהצד השני לא לפרסם תמונות שלה. זה קורע לנו את הלב".

איך תגיבו אם העליון יחליט לקבל את עמדת היולדת?

ליאור: "אני סומך על השופטים ומאמין שזה לא יקרה. אם כן, אני רוצה שהתינוקת תדע שאנחנו - וגם אושרית ונחמיה וגל ודורון - נלחמנו עליה".

עדי: "גם לי קשה להאמין שמישהו יחליט לנתק ילדה מההורים הביולוגיים. נגיד שהיא תצא בעתיד למועדון ותכיר במקרה את הבן שלנו? זה הרי נורא. יש לה אחיינים ובני דודים שהיא לא יודעת על קיומם. אנחנו מדינה קטנה וגילוי עריות עלול לקרות".

ליאור: "אני יודע שזה נשמע קיצוני, אבל הפרשה מרגישה לי כמו חטיפה. בעיניי, אין הבדל בינה לבין מה שקרה עם ילדי תימן. במאה ה־21 ילד לא צריך לגדול בלי לדעת מה השורשים שלו. זה לא אנושי. אסור שעוברים של מטופלות יהיו הפקר"

יש מסר שהייתם רוצים להעביר ליולדת?

עדי: "צר לנו שהיא הפכה לפונדקאית בעל כורחה, הלב שלנו איתה, אבל חשוב שתחשוב רק על הילדה. היא לא תהיה דומה להם חיצונית, אז מה יענו לשאלות שלה? מה יקרה אם תריב עם אחד האחים שלה והוא יזרוק לה מילים בנוסח 'את בכלל לא אחותי'?"

ליאור: "היולדת צריכה לדעת שהיא תתמודד עם דברים לא נעימים, כמו תגובת הילדה על ההתנהלות שלה כיום. גם חשיפת השם שלה היא בעייתית, כי נתנו לה שם לא שגרתי שילווה אותה כל חייה ועלול לזהות אותה בכל מקום. היא תזוהה לנצח כילדה ממחדל ההפריות".

פרקליטי הזוגות: "טובת הילדה מחייבת בדיקות"

עורכי הדין דורי כספי, שמואל מורן, שירה פרידן, יהונתן הרוש ונועה גלרמן־ליאל, המייצגים את שלושת הזוגות, מסרו: "מדו"ח הוועדה עולה תמונה קשה של כשלים חמורים ומתקבלת תחושה של סרט אימה. הקורבנות ממשיים - אלה הלקוחות שלנו. מגופם ניטלו תאים, רקמות, איברים, תוך טיפולים מפרכים שנועדו ליצירת חיים. לא ניתן לטאטא כשלים חמורים כאלה בלי לספק תשובה לשאלה הבסיסית: האם הם ההורים? האם התינוקת שנולדה היא פרי אהבתם? בלתי מתקבל על הדעת להותירם בעלטה מייסרת.

"שלושה פסקי דין, חמישה שופטים, קבעו כי יש לבצע את הבדיקות הגנטיות. אנחנו רוחשים כבוד רב להליך המשפטי ולשופטים כולם, אולם סבורים שמתחייב דיון נוסף בהרכב מורחב במקרה תקדימי וחריג זה, 'הראשון מסוגו' - כפי שהגדירו אותו שופטי בית המשפט העליון.

"אין מדובר בניסיון לאתר בכל מחיר ובכל מקום את ההורים, ולא בבדיקתם של מאות מטופלים. על הפרק בדיקתם של מטופלים ספורים, מתוך קבוצה מוגדרת ומצומצמת מאוד של מי שזוהו על ידי ועדה מקצועית כבעלי הסיכוי להיות ההורים. בקרבם גם הזוג שעליו הצביעה הוועדה כמסתבר ביותר, נוכח נקודות הממשק הרבות עם הטיפול ביולדת.

"בישראל בפרט, שאין שנייה לה מבחינת תעשיית טיפולי הפריון, סתימת הגולל על הפרשה תגרור השלכות קשות. כמוה כהצבת שלטים בשערי כל יחידות פריון: 'מטופלים יקרים, בעודכם עוברים טיפולים קשים, זכרו - זוהי רק ביצית, זהו רק זרע'. לא בכדי הביעה המדינה בבית המשפט עמדה ברורה, באמצעות הפרקליטות, כי יש לאפשר את הבדיקות לטובת האינטרס הציבורי. גם לפי דו"ח הוועדה, הבדיקות חיוניות להבנת הכשל ולטובת שירותי רפואת הפריון וציבור המטופלים.

"טובת הילדה מחייבת אף היא את הבדיקות - כך הבהירה המדינה, תוך ייעוץ עם גורמים בכירים ומקצועיים במשרד הרווחה, ועל בסיס מחקרים רבים ומוכרים. כך גם קבעו שלושה פסקי דין קודמים: מניעת זהות מהילדה - מניעת סיפור חייה והזכות להתחקות אחר הוריה - מהווה בסיס רעוע להתפתחותה.

"מי שחושש מפתיחת תיבת פנדורה מחמיץ עובדה פשוטה: ה'תיבה' כבר נפרצה בעקבות כשליה הקשים של אסותא. הניסיון לנעול אותה, בכוח ובמלאכותיות, לטאטא את השיירים לבל יכבידו - עומד בסתירה להלכות של בית המשפט העליון ולזכויות אדם בסיסיות".

• • •

תגובות

אסותא ראשון לציון: "גובשה מתודולוגיה לבחינת האירוע"

מאסותא ראשל"צ נמסר בתגובה: "האירוע המצער הוביל לגיבוש מתודולוגיה לבחינת האירוע, שנעשתה בתיאום מלא עם משרד הבריאות, בפיקוחו ובאישורו. מטופלות אשר נמצאו בזיקה לאירוע זומנו לפגישה אישית עם צוות רב־תחומי ולכל מטופלת הוצג מצבה ביחס ליולדת, בשקיפות מלאה ובשיתוף פעולה מלא עם משרד הבריאות. מטופלות שביקשו לבצע בדיקה גנטית - פנו לבית המשפט, משום שבדיקה כזו מתבצעת רק בהוראת בית המשפט, ואינה נעשית באסותא.

"מרגע היוודע האירוע, אסותא פעלה באחריות, צמצמה את פעילות היחידה ביוזמתה ופעלה להפקת לקחים ולתיקון ההערות שצוינו בדו"ח - והכל בשיתוף פעולה מלא עם חטיבת הבריאות במשרד הבריאות, כולל בקרות חוזרות שנעשו מאז האירוע. אסותא ממשיכה לזכות באמון גבוה מציבור המטופלות, הביקוש לטיפולי הפריה גבוה מיכולת הביצוע, והיא תמשיך להעניק שירות באיכות גבוהה וללוות את המטופלות במקצועיות וברגישות".

הסיוע המשפטי: "לייצג את האינטרסים של הקטינה בלבד"

הסיוע המשפטי מסר בתגובה: "לאור מורכבות ורגישות הסוגיה המשפטית הוקם במשרד המשפטים צוות מיוחד של שלוש עורכות דין מהסיוע המשפטי, המתמחות בייצוג קטינים ומשמשות אפוטרופסיות לדין עבור הקטינה. הצוות ביצע עבודת חקר משפטית מעמיקה וסקר הלכות רלוונטיות במשפט הישראלי והבינלאומי. כמו כן, נערכו בדיקות עומק עובדתיות מקיפות ופגישות עם כל הגורמים הרלוונטיים, לרבות הצוות הרפואי המטפל בקטינה. התקיימו גם התייעצויות עם מומחים להתפתחות הילד, במטרה להגיע להמלצה שתשרת את טובתה של הקטינה באופן המיטבי.

"בטרם גיבוש עמדתן, הצוות נפגש למספר שעות עם כלל המטופלות, שהיו צד להליך המשפטי, ואף תיווך להן בפגישה נוספת את עמדתו הסופית, בטרם הוגשה לבית המשפט. לאורך כל ההליך הביע הצוות אמפתיה והבנה עמוקה לקשיים ולאתגרים שעימם מתמודדות המשפחות, הן בכתב והן בעל פה, ובמהלך הדיונים. מובן לחלוטין חוסר שביעות הרצון מתוצאת ההליך המשפטי. עם זאת, חשוב לזכור שתפקיד האפוטרופסיות לדין הוא לייצג את האינטרסים של הקטינה בלבד, במנותק מהאינטרסים של יתר הצדדים להליך, וכך נעשה גם במקרה זה".

פרקליטי היולדת: "האם היולדת היא זו שהביאה חיים"

עורכי הדין גלית קרנר ואסף שרעף, המייצגים את היולדת ואת בן זוגה, מסרו: "כפי שקבע השופט שטיין בפסק דינו המלומד, 'התינוקת באה לעולם כאדם חי רק אחרי שהביצה המופרית הושתלה ברחמה של האם היולדת, הזינה אותה באמצעות השליה שלה ולבסוף הולידה אותה לאוויר העולם. מבחינה ביולוגית, האם היולדת היתה בגדר גורם סיבתי הכרחי להולדת התינוקת'.

"הניסיון להציג כאילו גנטיקה היא חזות הכל וכי האם 'הביולוגית' היא זו שצריכה לגדל את סופיה הוא מקומם. יש לזכור שהאם היולדת היא זו שהביאה חיים לסופיה, נלחמה על חייה כנגד כל הסיכויים וסיכנה את חייה שלה כדי להביא אותה אל אוויר העולם - החלטה שעם כל הכבוד לא היתה נלקחת על ידי מרבית הנשים, בוודאי כשזו עמדה בניגוד להמלצת רופאיה לבצע הפסקת היריון.

"ליבנו עם הנשים, ואיננו מקילים ראש בפגיעה בהן ובכל מטופלות אסותא באשר הן. אנו קודם כל נשים ואימהות ורק אז עורכות דין, אך כפי שקבע כבוד השופט שטיין: 'פגיעה זו אינה שקולה לפגיעה ולסבל הנפשי האינסופי אשר ייגרמו למבקשים אם התינוקת תילקח מהם, בעקבות קביעה שיפוטית שתיטול מידיהם את זכויות ההורים הטבעיות של האם היולדת, אשר ברחמה ניבט הזרע והחלו חיים. קביעה כאמור תאמר למבקשת, שכאמור נשאה את התינוקת ברחמה והולידה אותה במאמצים ובכאב המהולים באהבת אם - אם חשבת שאת אמה של התינוקת שנשאת ברחמך ונתת לה חיים, טעות היא בידייך'.

"לא בכדי סיים כב' השופט גרוסקופף את פסק הדין בכך שאין לפתוח את מכסה תיבת הפנדורה לרווחה, וסיים במשפט 'לעיתים התרת הספקות רצויה, לעיתים - הותרת הספקות עדיפה'.
"אנו בדעה שיש לכבד החלטת בית המשפט העליון, יש לכבד החלטת האפוטרופסיות שמונו לדין, יש לכבד את האדם ולהעדיפו על פני טעות קיצונית לדורות. תינוק אינו חפץ - לב, נפש, עיניים מחייכות וידיים חובקות הוא, ויש להותירה הבטחה בחיק הוריה האוהבים".

tala@israelhayom.com