מכת"זית? לייקומט!

ימני

לפני יותר מעשור לקחתי את תרמילי, ארזתי כריך לדרך, והלכתי מביתי, מארצי וממולדתי האידיאולוגית, השמאל, לימין, שאותו תיעבתי רוב חיי, ביטלתי, השתקתי. עברתי, כי הבנתי שיש אמת שיותר רלוונטית בשבילי בימין מאשר בשמאל. זה היה שבר קשה בשבילי, ושילמתי מחיר גבוה. לתקופה לא קצרה הייתי התגלמות כל הרע בעיני המחנה שעזבתי, שמי היה סימן מסחרי לשיבוש דעת בזוי.

במקביל קיבלתי חום גדול מעם ישראל, והרגשתי שלא נורא, מי שאיבדתי שילך לכפרות, יש לי חברים חדשים.

ואז קרה לימין משהו נורא בעיניי. הוא נהיה מלוכני. הוא שם את ביבי כמטרת קיומו היחידית, האידיאולוגיה נזרקה לפח. אין ימין, יש נאמנות לשליט, ולכן רק הנאמנים על מלא התקדמו במעלה התפקידים, כל השאר נפלטו. כבר כתבתי פה בעבר, יש לי אלרגיה לאנשים נאמנים למישהו שהוא לא הם ולא משפחתם. נאמנות לאדם, גם כשהוא מרשה לעצמו התנהגויות עקומות מוסרית וערכית, היא תכונה עלובה בעיניי, ומי שמרשה לעצמו לרדת כה נמוך ולהיות עבד נרצע בתמורה לקידום, בהכרח אינו אדם מן המובחר.

אין אדם בעל שיעור קומה שמוכן להיות במצב כזה, ואלה שניסו אבל גילו מעט עצמאות מחשבתית - נערפו מייד. לכן אנחנו מקבלים כעת ממשלה כה גרועה, שגורמת לי מבוכה עמוקה. בזה תמכתי? את זה קידמתי? על זה נלחמתי באולפנים? על זה הוּקעתי ויוּרטתי? על המופע החובבני הזה? זה ימין? לא יכול להיות. זאת התחזות של חסרי תועלת המתחפשים לבעלי אידיאולוגיה כדי לבוז בז לעצמם. זהו.

אני מסתכל על מאה הימים הראשונים של הממשלה הזאת ושואל: מה עשיתם? במה הועלתם? בקריעת החברה? במחיקת ערך כלכלת המדינה? בהורדת חום היחסים עם כל מדינות ערב? בעימות עם האמריקנים? בפיחות ערך הצבא? בהצתת מלחמת דת? בהרס חופשת הפסח? ואל תגידו "הם התחילו". אתם התחלתם את כל הנפילה הזאת, בעבודה מרושלת, בחזירות לבזוז משאבים, בחוסר כישרון ויכולות, בדרדור השיח למיץ של הזבל ברמת חובב. את אותן תוצאות הייתם משיגים לו הייתם עדינים, מקשיבים, מאמינים בכוחכם ולא שואבים אותו מליבוי האש ומשיסוי האזרחים אלה באלה.

להיות "ימני" זה לא מספיק. צריך גם מומחיות, ויכולות מעולות, וכישורי למידה, וממלכתיות מעל הכל, לא שפת ג'ורה. אחרי שגמרו לפצל את המשרדים, עכשיו הם עוסקים בהשמדת מה שנותר בידיהם. איזו בושה. כמה בדידות אני מרגיש, להיות ימני ולפחד כל רגע מהצעד הבא של הממשלה הימנית. מרגיש אכזבה על מלא.

הצעקה

לא פשוט לפזר הפגנה. המפגינים אינם מעוניינים להתפזר, והמאבק על הפיזור הוא לפעמים מה שנותן להפגנה את כוחה ויוקרתה. האמצעים הישנים לשליחת המוחים הביתה כבר לא באופנה - מכות, מעצרים, רמיסה תחת פרסות סוסים, יריות באש חיה כמקובל באיראן, כל אלה מצטלמים רע ופוגעים גם במפגינים וגם בשוטרים באופן לא מידתי.

אז ישבו הפרופסורים המפזרים והמציאו אמצעי לשליטה בהמון המוגדרים "לא קטלניים", וכוללים ירי כדורים מצופי ספוג, התזת מים בלחץ על ידי מפלצת בעלת שם הולם - מכת"זית, השפרצת נוזל מסריח על ידי מה שמכונה "בואש", ולאחרונה מככבת ה"צעקה" - שזה רמקול אימתני הפולט צליל גבוה מאוד שאי אפשר לשהות לידו.

בימים האחרונים יצא מכתב של איגוד רופאי אף־אוזן־גרון ובריאות הציבור, המזהיר מפני השימוש בתותח הצעקות. מתברר שגם מי שעומד מולו וסופג את הצלילים, וגם המפעילים עצמם, ניזוקים קשות. שמיעתם מתערערת, לעיתים לתמיד, שיווי המשקל שלהם נפגע, ויש כאלה שמתחיל אצלם מה שנקרא טנטון, שהוא צפצוף קבוע באוזן שאין שום אפשרות לכבות או להנמיך, גם בשינה. סיוט.

אז הרופאים דורשים לחשוב מחדש על הכלי הזה, הצעקה. ובעוד הם חושבים, נשמעות עדויות של מפגינים על פגיעתה הרעה של המכת"זית, שאם סילוניה פוגעים ישירות בעיניים, והם בהחלט פוגעים, הם עשויים להפריד את הרשתית משאר חברותיה בגלגל העין, מה שעשוי לגרום לפגיעה תמידית בראייה. תשלום יקר על השתתפות בהפגנה. והבואש? מסריח. לא רק המפגין הבודד חוטף ולוקה בבחילות ובכאבי בטן, לעיתים כל השכונה שבה נערכת ההפגנה ניזוקה, ולך תוריד את הריח. לא יורד.

אז איך נפזר את ההפגנות ההולכות ורבות? במחלקת הפיתוח שלי מצאו פתרון: הורדת עוקבים ברשתות. הרי עוקבים הם הנכס הכי גדול שיש לאנשים היום, וערכו של האדם המודרני נקבע על פי כמות ההולכים אחריו ברשת, לא על פי איכות שמיעתו או ראייתו או ניחוחו. לכן, למשל, אנשים שיורדים לאיילון לחוסמו, מייד יזוהו על פי הסטורי שהם מעלים באותו רגע, והעלאת סרטונים היא תכלית החסימה על פי רוב.

ואז המכשיר החדש שיצרתי, ה"לייקומט", יודע להיכנס לחשבון של המפגין, ובבת אחת לחתוך לו בחצי את מספר העוקבים. איזה בנאדם שפוי ימשיך להפגין אחרי צעד כזה, שלא פגע בגופו אך ריסק את נוכחותו הדיגיטלית בעולם? זה אמצעי אל־פגע שיהלך אימים על מוחים בלי לעשות אותם נכים. כבר מכרתי כמה כאלה למשטרים אפלים, בקרוב בצומת קפלן.

חדאד

בזמן הזה, כשההסברה הישראלית לא פעילה בכלל, כשהממשלה עסוקה בהשד יודע מה ומאפשרת לאויבינו להשתלט באופן מוחלט על השיח ברשתות, בקמפוסים ובתקשורת, יש בנאדם אחד שמנסה בכל כוחו, ואף מצליח, להביא את קולה של ישראל לזירות הכי קשות, הכי עוינות, הכי מסוכנות.
זה יוסף חדאד. מקווה שאתם עוקבים אחריו ברשתות, ואם לא - תתחילו עכשיו. הצעיר הזה מנהל קרב הרואי בכל רחבי העולם, מגן על ישראל, הולם בפלשתינים, מקרקס את האנטישמים, מגלה את צביעותם ושקריהם, ועושה את כל זה כשהוא בחור ערבי מנצרת. מוסלמי. שירת בצה"ל. נפצע קשה בלבנון.

יוסף חדאד מגיע לדיבייטים בכל רחבי העולם, יושב מול אנטישמים שונאי ישראל, שקרנים בני שקרנים, ואין קרב שהוא לא מנצח בו. זה מהפנט לראות איך הוא טומן את הפח, וברגע הנכון נותן את המהלומה הממיתה ליריב. אומן בינלאומי. הוא יושב בפאנלים בטלוויזיות, עולה על במות בקמפוסים תחת שמירה כבדה והפרעות פסיכוטיות של סטודנטים שלא יודעים כלום וחושבים שהם יודעים הכל, והוא שם לבד, רזה, עם דגל ישראל, עם האמת הפשוטה ועם אמונה עצומה במטרה שלו - שילוב הערבים בישראל בחברה. לכן הוא מינה עצמו מגינה של מדינת ישראל, והוא הכי טוב שיש כרגע בסביבה.

הרגע המתוק שבו הוא שם על השולחן את העובדה שהוא ערבי ישראלי שאוהב את המדינה הוא רגע זהב מזוקק בדבש. הפרצופים של אלה שיושבים מולו, וברגע נאלצים לשנות את דעתם מן היסוד, הוא הרגע הכי מדהים שאפשר לראות. ראיתי קטע שאיזה בי.די.אסניק בדרום אפריקה, במסגרת שבוע האפרטהייד בפלשתין, מספר בטלוויזיה איזה שקר שמשרד הבריאות שולח הודעות סמס רק בעברית ומדיר את האזרחים הערבים. כולם הזדעזעו. כמו באפרטהייד, הם הסכימו.

ואז חדאד אומר - זה שקר. אני ערבי ישראלי וקיבלתי הודעה בערבית. שקט באולפן. הכל מתמוטט בדומייה על הרצפה. ואז האיש המכונה "היטלר של דרום אפריקה", מרוב אהבת ישראל שהוא מפיץ, רואה את זה בבית, ומבין בשנייה שעבדו עליו, והוא עובד בשביל שקר. ויש לו האומץ לשנות באותו רגע את דעתו, ולהתנער מהבי.די.אס המקולל. זה מה שיוסף חדאד עושה בעולם.

כשאקים את ממשלתי הראשונה, בע"ה כבר החודש, אמנה את יוסף חדאד לשר ההסברה הישראלי. בתוך שנה היחס בעולם מתהפך. ועד שיקרה הנס הזה, נמשיך לדמם תדמית בכל זירה אפשרית, כשעילגים כבדי פה מייצגים את ענייננו בעולם. איך מסבירים את זה?

avrigilad@gmail.com