סטירת השכמה לאוסקר

בשנים האחרונות שוברים מארגני האוסקר את הראש בשאלה איך לבלום את הצניחה בנתוני הצפייה, ואת הדעיכה הכללית בהתעניינות באירוע הנוצץ בעולם. מועד הטקס זז קדימה ואחורה. הוא התקיים בלי מנחה, או בשילוב כמה מנחים ששודכו במיוחד למעמד. קטגוריות שונות הוצאו והוחזרו מהמשדר. ואפילו נשקל להוסיף פרס לסרט פופולרי שהקהל יורשה לבחור. כל הניסיונות להחזיר את האוסקר לתואר "שיחת הברזייה האולטימטיבית" לא צלחו.

ואז הגיעה הסטירה המצלצלת.

תקציר האירועים: רגע לפני שהגיש פרסים בטקס ב־2022 הקומיקאי כריס רוק זרק בדיחה על הבמה שנגעה לקרחת של ג'יידה פינקט־סמית, רעייתו של וויל סמית. האחרון צחק בתחילה, אבל כשראה את תגובתה המרצינה של רעייתו הוא עלה לבמה, סטר לרוק וכשירד צעק לעברו: "שמור את השם של אשתי מחוץ לפה המזוין שלך".

הנוכחים באולם והצופים בבית ניסו להבין אם מדובר בקטע מבוים, אך עד מהרה התברר שזאת היתה התפרצות זעם אלימה. בהפסקת הפרסומות שבאה מייד אחר כך ניסו מפיקי הטקס להרגיע את הרוחות. רוק הבהיר לנציגי רשויות החוק במקום שאין לו כוונה להגיש תלונה, וסמית נותר באולם - כשבחלוף 40 דקות הוא הוכרז כזוכה בקטגוריית השחקן הראשי הטוב על הסרט "משפחה מנצחת". בדברי התודה שלו הוא התנצל בדמעות בפני האקדמיה האמריקנית לקולנוע.

"לא רק שהיה מדובר ברגע מחריד בצורה חריגה, ועוד בשידור חי בטלוויזיה בכל רחבי העולם, אלא שהסטירה היתה מעמד שבו נוכחנו לגלות צד של וויל סמית שלא ידענו על קיומו", אומר אריק דגנס, פרשן מדיה ברדיו הציבורי בארה"ב וב־CNN. "ברגע אחד הוא ניתץ לעצמו את תדמית הכוכב האהוב שופע החיוביות, זה שמחייך גם כשמבקרים אותו. ולפתע, בתפנית של 180 מעלות לכל מה שהכרנו, הוא בחר לתקוף אדם אחר באלימות - רק בגלל בדיחה שלא מצאה חן בעיניו".

שלושה ימים אחרי התקרית פרסם סמית התנצלות ואמר בין היתר שמעשיו היו "מזעזעים, כואבים וללא תירוץ. בגדתי באמון האקדמיה... לכן אני מתפטר מחברות באקדמיה, ואקבל על עצמי השלכות נוספות שהוועד המנהל ימצא לנכון לנקוט".

ריהאנה, תשחזר את ההצלחה?

ראשי האקדמיה הטילו על סמית איסור להשתתף בכל אירוע מטעמה במשך עשר שנים. מאז התייחס השחקן לתקרית בכמה הזדמנויות, לרבות בתוכנית הלייט נייט "הדיילי שואו" בנובמבר, שם אמר: "זה היה מחריד. היו גם ניואנסים ומורכבויות, אבל בסופו של דבר פשוט איבדתי את זה, ואני רק אגיד שלעולם אי אפשר לדעת מה באמת עובר על מישהו".

דגנס: "התקרית זעזעה את חייו של וויל. הוא התנצל על מעשיו ולקח צעד אחורה לתקופה מסוימת, כדי לתת לרוחות להירגע לפני שהתחיל במסע לשיקום התדמית שלו. התקרית פגעה באקדמיה, והטקס כבר לא היה יכול להתנהל כסדרו אחרי מה שקרה, הלך הרוח בציבור השתנה והכתם נותר. אני לא אתפלא אם מעבר להרחקה יהיו חברים־מצביעים שימשיכו לנטור טינה לסמית.

"הוא ממילא לא יוזמן בעשור הקרוב לאירועים פרטיים, ולא יוכל לדבר אל ליבם של קולגות בנסיבות לא רשמיות. לפני כמה חודשים יצא לו סרט בשם 'שחרור', שהופץ בשירות אפל TV פלוס. אמנם אני לא מאמין שהסרט הזה היה מועמד רציני לעונת הפרסים הנוכחית, אבל הוא כן זיכה אותו בפרס האימג' בטקס של איגוד ה־NAACP, שנועד לקדם יוצרים אפרו־אמריקנים. בסופו של דבר, זה יהיה כמעט בלתי אפשרי לסמית לזכות באהדה ובתמיכה בגזרת הטקסים בשנים הבאות, ולא משנה באיזה פרויקט יהיה מדובר".

מה דעתך על כוכבים דוגמת ג'סטין ביבר והקומיקאים ג'יימי פוקס וקווין הארט, שתמכו בסמית והעלו טיעון שלפיו מדובר בחוסר הבנה תרבותית מצד הקהל הרחב לקהילה השחורה וליחסה לכבוד המשפחה?

"אני לחלוטין לא מקבל זאת. אלו פשוט אנשים המקורבים אליו שניסו למצוא תירוצים ולצאת להגנתו, כשהם ממעיטים מחריפות המקרה. כאדם שחור אני לא קונה את התירוצים הללו, כי בשורה התחתונה רק וויל סמית יודע למה הוא התפרץ באלימות. זו היתה בחירה שלו. אפילו הוא אמר זאת באחת ההתנצלויות.

"המציאות היא שלהוליווד יש בעיה להתעמת עם אנשים חזקים כשהם חוצים את הגבול ועושים דברים נוראים. אם אדם לא מוכר היה תוקף את כריס רוק, מאבטחים היו מסתערים עליו והוא היה נעצר במקום על ידי הרשויות. עד עכשיו אני לא מבין למה לא ביקשו מסמית לעזוב את הטקס, למה בכלל הוא נשאר באולם. אין לזה שום תירוץ תרבותי או גזעי - האשמה כולה מוטלת עליו. ויש לו מזל גדול שהוא וויל סמית, כי אם זה לא היה מישהו פופולרי כמוהו, באותו רגע היתה נגמרת הקריירה שלו לעד".

מנגד, כריס רוק הוריד מאז תקרית הסטירה פרופיל תקשורתי, והמשיך בסיבוב הופעות הסטנד־אפ שלו, מבלי באמת להידרש באופן רציני למקרה. לפני כמה חודשים דווח כי מארגני האוסקר הציעו לו להנחות את הטקס הקרוב - והוא סירב.

אולם בשבוע שעבר כיכב רוק בספיישל מדובר מאוד בנטפליקס, שהיה משדר חי ראשון מסוגו עבור ספקית התוכן. כבר בתחילת המופע הזהיר שאין בכוונתו להעליב אף אחד, והוסיף: "אומרים שמילים מכאיבות, וכל מי שאומר את זה אף פעם לא חטף אגרוף לפנים". את עיקר החיצים הכואבים לעברו של סמית שמר לחלק האחרון במופע, שאותו החל כשכינה אותו "שוג סמית", על שמו של שוג נייט, שותפו העסקי לשעבר של הראפר ד"ר דרה, הידוע כפושע אלים שישב זמן רב בכלא וכיום מרצה עונש מאסר של 28 שנים על הריגה.

"עברה שנה, ואנשים שואלים: 'זה כאב?'. זה עדיין כואב, עדיין מצלצל לי השיר 'Summertime' באוזניים", המשיך רוק בקריצה לקריירת הראפ של סמית ולאחד מלהיטיו הגדולים.

הספיישל נקרא באופן לא מקרי "זעם סלקטיבי", ורוק לא היסס וירד על סמית ואשתו, ג'יידה פינקט, שחשפו בתוכנית האירוח האינטרנטית שלה את הבגידה שלה, בפרק שבו השניים דיברו על האירוע. "בדרך כלל לא הייתי מדבר על דברים כאלה. כולנו נבגדנו, אבל אף אחד לא ישב לראיון בטלוויזיה עם מי שבגד בו. היא פגעה בו יותר מאשר הוא פגע בי. ניסיתי להתקשר אליו ולנחם אותו, אבל הוא לא ענה לי. כל העולם קרא לו ביץ', ואת מי הוא היכה? אותי!".

רוק גם סיפר שפינקט־סמית דרשה ממנו לפרוש מהנחיית האוסקר ב־2016, בשנה שבה סמית לא היה מועמד (בניגוד לציפיותיו) על סרט בשם "זעזוע מוח", ואמר שהנה - בסופו של דבר סמית גרם לו לזעזוע מוח. נוסף על כך הכריז: "אני לא קורבן, לא תראו אותי יושב לבכות אצל אופרה" - בעקיצה למסע ההתנצלות של סמית.

בסיום אמר רוק על סמית: "כל חיי אהבתי אותו, יש לו סרטים מעולים. עכשיו אני צופה בסרט 'שחרור' (על עבדות; ד"כ) רק כדי להתענג עליו מקבל הצלפות שוט". ולפני שהטיח את המיקרופון ברצפה אמר בגאווה: "ואתם יודעים למה לא החזרתי לו? כי יש לי הורים שגידלו אותי. ואתם יודעים מה הם לימדו אותי? אל תלך מכות ליד אנשים לבנים".

"רוק הפך בן רגע לקורבן אלימות פומבי, ואני מאמין שזה הסב לו אי־נוחות וקושי לדבר על העובדה שהוא הותקף לעיני כל", מסביר דגנס. מדובר באמן ותיק שהתפרסם בזכות הנוכחות הכריזמטית שלו על הבמה, הבוטות וחוסר ההתנצלות בנושאים שאותם הוא מעלה במופעי הסטנד־אפ שלו. פתאום להיות קורבן זה מנוגד בתכלית לתדמית שלו. מטריד אותי שכולם התעסקו בסמית אבל לא ברוק, כי הצד שלו לא באמת נשמע. ובגלל ששמענו רק את הצד של סמית, זה סייע לסמית להתחיל את מסע השיקום התדמיתי. המסר מכל התקרית צריך להיות ברור: זו לא בושה להיות קורבן".

ומה לגבי טענות ציניות אשר הועלו, שלפיהן התקרית אולי בוימה כדי לעורר באזז מחודש לאוסקר?

"אני בספק אם מארגני הטקס רצו שדבר כזה יקרה. בטח כשבדיעבד ברור שהם לא נהגו כשורה, ובעצמם הודו בכך. זה לא לוק מחמיא בכלל לאוסקר. השנה, למשל, הם הודיעו על מינוי צוות משברים בזמן אמת, שמטרתו להידרש לאי־אילו תקריות חריגות שעלולות להתרחש במהלך המשדר.

"אבל אני בטוח שאף אחד לא מתכנן שדבר כזה יקרה כדרך להקפיץ רייטינג. זאת הסחת דעת בלתי רצויה, אפילו שהיא לכאורה הציתה עניין מחודש בטקס הוותיק. דוגמה אחרת היא ההכרזה השגויה על 'לה לה לנד' כסרט הזוכה לפני שש שנים. זה עשה כותרות, והיו בטח כאלו שצפו בטקס בשנה שלאחר מכן בציפייה לפשלה דומה".

רפורמה לרענון השורות

"אבל אלה לא דברים שיחזרו על עצמם. האוסקר הוא בסך הכל מפגן אגו לכוכבים, לטפוח זה לזה על השכם ולומר איש לרעהו עד כמה הם נהדרים. אף אחד לא מעוניין במבוכות כאלה. ההכרזה השגויה בזמנו גרמה נזק לאקדמיה, ואין מצב שמשהו כזה תוכנן מראש".

טקס האוסקר ה־95, שיתקיים ביום ראשון בלילה בתיאטרון דולבי בהוליווד, מגיע דווקא במומנטום לא רע עבור האקדמיה, בהשוואה לסערות מהשנים האחרונות. כזכור, לפני שמונה שנים החלה מחאת נציגי הקהילה השחורה על כך שלא נכללו שום מועמדים לא לבנים באותו טקס, ועל כך שמדובר בדפוס חוזר שלא משתנה לאורך השנים. בתגובה הכריזה האקדמיה על רפורמה לרענון שורותיה, והזמינה אלפי חברים־מצביעים חדשים, בדגש על מגוון אתני ומגדרי משלל לאומים.

לראיה, השנה יש בקטגוריות המשחק מועמדים שחורים, מספר שיא של שחקנים ממוצא אסיאתי, ולראשונה גם נציגות קובנית - השחקנית אנה דה ארמס, שמועמדת על גילום דמותה של מרילין מונרו בסרט "בלונדינית". נוסף על כך, הסרט הגרמני "במערב אין כל חדש" גרף סך מרשים של תשע מועמדויות, מרחק מועמדות אחת מהשיא שקבעו בעבר "נמר דרקון" מ־2001, שהופק בשיתוף עם טייוואן, ו"רומא" של אלפונסו קוארון מ־2018.

סרטו של הבמאי המקסיקני אלחנדרו גונסלס איניאריטו "בארדו, תיעוד שקרי של קומץ אמיתות", מועמד בקטגוריית הצילום, וחברו הקרוב ובן מולדתו, גיירמו דל טורו, נחשב למועמד לזכייה בקטגוריית סרט האנימציה על הגרסה שלו ל"פינוקיו". כמו כן, קטגוריית הבימוי כוללת השנה את רובן אוסטלנד השבדי על "משולש העצבות", זוכה פסטיבל קאן האחרון. גם ליוצרים ולשחקנים אירים יש ייצוג חסר תקדים, הרבה בזכות "רוחות אינישרין", ואפילו ההודים צפויים לככב עם שיר הנושא מ"המרד הגדול" שמועמד לפרס.

בשבוע שעבר פרסם מכון אננברג לתקשורת ולעיתונות באוניברסיטת דרום קליפורניה מחקר שחושף את מתאר המועמדים לאוסקר לדורותיו. מבין 13,253 איש שהיו מועמדים ב־95 השנים האחרונות לאוסקר בכל הקטגוריות - משחק, בימוי, כתיבה, הפקה, איפור, עריכה, וכך הלאה - 17% בלבד היו נשים (יחס של 1 ל־5 בין המינים). נשים גם מייצגות 16% בלבד מכלל הזוכים לאורך השנים.

6% מכלל המועמדים היו בני מיעוט גזעי, יחס של 1 ל־17 לבנים. הנתון זהה גם בנוגע למספר הזוכים בפסלונים בפועל - רק 6% בני מיעוט גזעי. הזוכה הלא לבן הראשון היתה אישה, השחקנית השחורה האטי מקדניאל, שזכתה ב־1940 על הופעתה ב"חלף עם הרוח".

עם זאת, מהמחקר עולה מסקנה חיובית בולטת, מאז שפרצה המחאה והחלה הרפורמה: בשמונה השנים האחרונות ניכר שהמספרים משתנים, והייצוג של מועמדים שאינם לבנים עומד כיום על 17%.

"כשהמחאה יצאה לדרך, היא נגעה ברצון העמוק לשינוי ובתסכול שרבים חשו כשראו איך שחקנים מגוונים אתנית לא מובאים בחשבון למעמד הזה שמשנה קריירות", מסבירה ד"ר סטייסי סמית, שהובילה את המחקר. "הבדיקה המקיפה של כל טקסי האוסקר מוכיחה שההדרה נחשבה נורמטיבית לאורך שנים רבות, ועדיין מתרחשת בקטגוריות רבות. אך המחקר מוכיח גם שיש כוח בנקיטת עמדה קולקטיבית ובהפעלת משאבים אשר גרמו לכך שהשנים מאז תחילת המחאה כבר לא נראו כמו אלה שלפניהן".

המעמד היוקרתי נשחק

כאב ראש מדאיג לא פחות עבור האקדמיה היה הדעיכה העקבית בנתוני הצפייה, ובאופן כללי בעניין של הקהל הרחב בטקס הנוצץ ביותר של תעשיית הקולנוע. התחושה היתה שלא מדובר רק במשבר המתמשך שהטלוויזיה המסורתית חווה, אחרי שאיבדה אט־אט את מקומה לטובת שירותי הסטרימינג והפלטפורמות החלופיות שמאפשרות לצופים לצרוך את התוכן שלהם מתי ואיך שמתחשק להם. לא, באקדמיה הבינו שמשהו עמוק יותר נשחק במעמד היוקרתי.

אם בעבר היינו מחכים בקוצר רוח לקבל הצצה בשידור חי לכוכבים ולכוכבות הגדולים ביותר כשהם פוסעים על השטיח האדום במיטב התלבושות ושמלות המעצבים, הרי שהקשר המיידי שמציעות הרשתות החברתיות עם אותם כוכבים פגם בקסם הזה.

נוסף על כך, במילניום הנוכחי הלכה ונפערה תהום בהוליווד - בין סרטים עתירי תקציב של האולפנים הגדולים (תאגידי גיבורי־על, שלל מותגים מסחריים לחלוטין, המשכונים ורימייקים בלתי פוסקים) לבין סרטי איכות דלי תקציב, שכיכבו ברשימות המועמדים אף שלא רשמו הכנסות משמעותיות בקופות. בסרטים האיכותיים צפו מעט מאוד אנשים, ולכן גם לא היה להם עניין לראות מה יעלה בגורלם בטקס.

השנה מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר שני סרטים קופתיים במיוחד - "אווטאר: דרכם של המים", המדורג כעת כסרט השלישי הרווחי בהיסטוריה, עם 2.2 מיליארד דולרים בקופות; ו"אהבה בשחקים: מאווריק", להיט קיץ ענק מעבר לכל הציפיות, שהכניס קרוב למיליארד וחצי דולרים בקופות ומדורג כסרט ה־12 הכי רווחי אי־פעם.

לשני אלו תוסיפו את "הכל בכל מקום בבת־אחת", סרט עצמאי שהיה להיט קאלט מאז שעלה לאקרנים לפני כשנה, והכניס 107 מיליון דולרים בקופות מול תקציב הפקה זעום יחסית של 15 מיליון דולרים. הסרט מועמד ב־11 קטגוריות, ואחרי שבשבועות האחרונים היה לזוכה הגדול בכל הטקסים החשובים של האיגודים המקצועיים - כולל גילדת השחקנים, הבמאים והמפיקים - הוא נחשב כעת לפייבוריט המובהק לזכייה גדולה גם באוסקר.

בין גורמי המשיכה לצופים השנה נמנית גם ריהאנה. חודש אחרי שזכתה לשבחים על הופעת האמצע שלה בגמר הסופרבול, שנצפתה על ידי 118.7 מיליון איש בשידור חי (שנייה לשיאנית קייטי פרי, שגרפה 121 מיליון צופים ב־2015), הזמרת ילידת ברבדוס תבצע את שיר הנושא מסרט מארוול קומיקס "הפנתר השחור: וואקנדה לנצח", בקטגוריה שבה היא מועמדת בין היתר מול ליידי גאגא, שביצעה את שיר הנושא של "אהבה בשחקים: מאווריק". המארגנים גם הצליחו להחזיר לתפקיד המנחה את מגיש הלייט־נייט ג'ימי קימל, שהנחה את האוסקר פעמיים בעבר וזכה לשבחים מהמבקרים.

"אני אוהב להגיע 75% מוכן, ואז להשאיר מקום לאלתור ולתגובות למשדר ככל שהוא מתמשך, אבל הפעם אני הולך לתת 110%!", התלוצץ קימל בראיון למגזין "פיפל". זאת אף שהצהיר בעבר כי מיצה את החוויה. עם זאת, העובדה שהוא טאלנט הבית של ערוץ ABC, שמשדר את הטקס, עזרה לו לבטח להגיד שוב כן - ולקבל תגמול הולם.

"היה לי כבר רגע פחות נעים, כשניסיתי להיכנס לטוקסידו שלבשתי ב־2018, וזה לא ממש צלח", המשיך קימל בראיון. "נראיתי כמו נקניקייה שמכינים בבית, כך שאני מנסה להוריד משקל לפני הטקס. אני מקבל ארוחות מוכנות בקופסאות פלסטיק, ואני חייב לומר שמעולם לא ריחמתי על עצמי כמו עכשיו, כשכולם סביב אוכלים ספגטי ולי יש טאקו בלי טורטייה. אני פשוט לא רוצה לעלות לבמה ולהיראות כמו 'דוב על קוקאין' (שמו של סרט שמוקרן בימים אלה ממש; ד"כ)".

קימל, ריהאנה, טום קרוז, ועוד שמות גדולים שצפויים לככב בראשון בלילה, אמורים להבטיח שאוסקר 2023 יעמוד בציפיות ויספק נתון צפייה מעודד, ובמגמת עלייה, כמו בשנה שעברה. בטקס הקודם צפו 17.6 מיליון איש, עלייה ניכרת של 58% בהשוואה לשפל ההיסטורי שנרשם לפני שנתיים, בתקופת הקורונה, כשבמשדר המצומצם שהתקיים צפו 10.4 מיליון בלבד.

לשם השוואה, בטקס של 2020 צפו 23.6 מיליון, וב־2019 הנתון עמד על כמעט 30 מיליון. ואין מה לדבר על הישג השיא מלפני 25 שנה, כאשר בטקס האוסקר של 1998, שבו הזוכה הגדול היה "טיטאניק", עמדה הצפייה על המספר האדיר של 57.25 מיליון איש.

מי יודע - אולי הנוכחות של אחד מגדולי הבמאים של הדור, ג'יימס קמרון, שחתום על "טיטאניק" ועל סרטי "אווטאר", תשמש קמע מזל עבור מארגני האוסקר. בדיוק כשם שהוא הצליח לשגר את השלאגר הקולנועי הנוכחי שלו כנגד כל הסיכויים, כל ההערכות וכל מגבלות הקורונה, שכמעט החריבו את תעשיית הסרטים בשלוש השנים האחרונות. הוא עצמו קצת פחות נלהב מהמעמד, אחרי שיש לו בבית כבר שלושה פסלונים.

"איך אפשר להשוות בין 'טאר המנצחת' (דרמה עטורת שבחים בכיכובה של קייט בלאנשט; ד"כ) לבין 'אווטאר'? איך שופטים איזה סרט טוב יותר? זה מגוחך על פניו", אמר־שאל קמרון בראיון שהעניק למגזין "טיים" בתגובה לארבע המועמדויות שקטף סרטו. "אני חושב שזה קצת אליטיסטי, ולכל הפחות כדאי שההשוואות הללו לא יהיו עמומות, בזמן שקהל הצופים בטקס הולך ופוחת.

"עבר יותר מדי זמן מאז שסרט אשר הקהל באמת אהב זכה באוסקר בקטגוריית הסרט הטוב. מניסיוני, עדיף לזכות מאשר לא לזכות. ועדיף להיות מועמד מאשר לא מועמד. ואפשר להמשיך התווכח על כך עד אין־קץ".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו