היה לילה אחד שבו ביליתי בבית האח הגדול. זה היה לפני שנתיים. רגע לפני כניסת הדיירים צילמתי שם פרסומת לחברה שעיצבה את המטבח. הגעתי לנווה אילן לקראת חצות, חתמתי על טופס סודיות, ובין לבין הורשיתי לנוח על אחת המיטות. היא היתה מצוינת. מהטובות שידעתי. אם היה אפשר לישון שם חודש, יכול להיות שהייתי אומרת כן להצעות שקיבלתי השנה להשתתף בעונת ה־VIP, שתתחיל ביום ראשון הקרוב.
אבל סירבתי. אפילו לא ביקשתי זמן לחשוב. אמרתי מייד לא.
ביום ראשון, לפני שבועיים, הכניסו אותי לשם. הגעתי הביתה מצילומים באיזו רפת בשרון, אמא ומיכאל שלי ישבו על הספה. הוא היה עמוק בווטסאפ, היא העבירה לערוץ 10, שם הציג גיא פינס את רשימת המועמדים שנמצאים במגעים מתקדמים מול ההפקה ושכנראה ייכנסו ב־10 במאי לבית האח הגדול. אני הייתי השם החמישי.
נשבעתי שזה לא נכון, שאין לי מושג מאיפה זה יצא, ומה הם מסתכלים עלי ככה. שהם מכירים אותי, שלא הייתי הולכת. שנניח לזה.
אבל אחרי שעתיים מיכאלי התחיל לקבל טלפונים. עומרי חיון פירסם ידיעה בבלוג שלו. "כנראה" זו מילה לחלשים, ואצלו כבר היה מדובר ב"חשיפה".
"ניתן לשער הרבה השערות ולהעלות הרבה שאלות", סערו המילים בגרון של הילד כשהקריא לי מהמסך, "אך דבר אחד בטוח - הילה אלפרט תיכנס כדיירת לבית האח הגדול ממש בקרוב". חיון גם הוסיף שאני כנראה האישה בשמלת הנוצות שמסתתרת מאחורי המסיכה בפרומו של התוכנית, ואמא אמרה משהו על זה שהיא היתה מתה. שאני בכלל שמנה בחלקים התחתונים, וזו עם הנוצות שמנה בחלק העליון. אבל את הבן שלי זה לא עניין.
בסלון קמה מהומת עולם. "בוג'ארדה", קראה לי אמא שלי, שזה "שקרנית" באיטלקית, בשביל שהילד לא יבין, אבל שנייה אחרי זה הוא אמר לי אותו הדבר בעברית, ואני חשבתי איך, לעזאזל, אמא והבן שלי מאמינים לגיא פינס ולעומרי חיון, ולא לי.
• • •
פירסמתי הכחשה בפייסבוק. בעיקר בשביל שהילד יראה שאני רצינית. לא עזר. למחרת התפשטה הידיעה לעוד מעגלים במשפחה המאוד רחבה שלי, וכך גם ביום שאחריו, וביום שאחרי. ככה עד היום. המולת סמסים וטלפונים. הם שואלים, אני מכחישה. בסבלנות, באריכות. וכל מה שאני מקבלת בחזרה זה חחחח או סמיילי קורץ, המכוער הזה עם הלשון בחוץ.
החברים אומרים שהם מאמינים לי, "אבל אם בסוף, בסוף, בכל זאת תיכנסי, תדעי שאנחנו לגמרי מבינים שהיית מוכרחה לשקר". בשבת אמא דיברה איתי, אמרה שאגיד לה את האמת, כי כולם משגעים אותה, בטוחים שאני עושה את עצמי, וזו תהיה בושה גדולה אם בסוף ייצא שאני מרמה. שכולם מבינים אם אני עושה את זה בשביל הכסף, ושאני לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. רק שאגיד לה את האמת, כי אחר כך אף אחד לא יסלח לה.
בבית הדפוס שמתחת לבית הודיעו לי העובדות שהן ידפיסו את השם שלי על שמשוניות, שעד אתמול לא היה לי מושג שככה קוראים לכרזות הענק מבד שנמתחות לצידי הדרכים. אמרו שעכשיו הן מבינות למה רזיתי בתקופה האחרונה, כי אני בטח מתכוננת לבריכה בבית האח.
שתי מעצבות שלא הכרתי הציעו להלביש אותי בזמן הצילומים, הפקידה בבנק אמרה שהיא מקווה שסגרתי דיל טוב, הבחור מחנות הנעליים בקינג ג'ורג' הציע לי שלושה זוגות בהנחה גדולה בתנאי שאגיד את השם שלו לפחות פעם אחת כל יום, והוא כבר ידאג שכל יפו תצביע לי. מישהי שמבינה עניין אמרה לי שהוא קמצן, שפריים שווה שלושה זוגות ועוד כפכפים לבית. שהייתי יכולה לעשות עסקים לא רעים מהכאילו־כניסה. "צריך ללמוד ליהנות משמועות", היא הסבירה לי, "יש כל כך הרבה באוויר. לפחות נוציא מהן משהו".
• • •
"הבגד עם הנוצות עושה לך עוול", אמר לי נהג מונית בדרך מהרכבת הביתה.
"זו לא אני, ואני בכלל לא נכנסת לתוכנית", עניתי.
"אבל ב'גיא פינס' אמרו. אין עשן בלי מנגל", הוא קרץ לי במראה, מוודא שהבנתי את הדאחקה.
"מסתבר שיש", עניתי.
"אל תתנשאי. חבל. אני ואשתי חשבנו להצביע לך".
אחרי זה הפסקתי להכחיש. לפחות באוזני זרים. לא נעים להעליב ככה אנשים שרוצים בטובתי. אפילו חתמתי לילדה בסנטר, שביקשה "אחת לפני שאת הולכת", ואמא שלה אמרה לי כל הכבוד שלא העמדתי פנים.
אני חושבת שהילדים שלי כבר מאמינים לי. החברים שלהם פחות. דודה שולי תאמין רק כשייפתחו הדלתות. גם ירון של אברהם.
אין לי מושג איך ידיעות כאלו מתחילות להתגלגל, אם מדובר בניחושים או בספינים מכוונים. בערב שבו הכל התחיל, מיכאלי הזכיר לי איך פעם, לפני הרבה שנים, מצאנו את הכלב של עומרי חיון ועשינו הכל כדי להחזיר לו אותו. "אז למה דווקא עלייך הוא ממציא דברים?" הוא שאל בקול המתחלף שלו, ואם הוא רק היה מרשה, הייתי אוכלת אותו בנשיקות.
"כי הוא יכול", אמרתי, והוספתי כמה משפטים על זה שאנשים כותבים מה שמתחשק להם או על מה שמשרת אותם, ושזה כמו נפט בבעירת המילים שמתרוצצות באינטרנט. שעלי רק כתבו שאני הולכת לאח, אבל יש המצאות הרבה יותר קשות, ושזה צריך ללמד אותו שיעור איך להתייחס לדברים שהוא קורא ולמה הוא מאמין. אבל בעיניים שלו יכולתי לראות שלא משנה כל מה שאני חופרת. מהרגע שחיון קבע, לכי תוכיחי שאין לך אח גדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו