יפה, ולא מתביישת בזה

בתחילת השבוע נרשמה מיני־הפתעה בעולמות הבידור והתיאטרון, כשדווח לראשונה באתר "ישראל היום" שעדן פינס תיכנס לנעליה הענקיות של ג'וליה רוברטס ותגלם את דמותה של ויויאן וורד מהסרט העל־זמני "אישה יפה".

מומחי תרבות, בוגרי בתי ספר למשחק וטוקבקיסטים מיהרו לשלוף ציפורניים נגד מי שממילא מושכת אש, ולא משנה מה תעשה. בין שלל התגובות: "שתשים 50 אלף שקל ללימודי משחק, ורק אז תגיע לאודישן עם התעודה ביד"; "אני מוותרת על לימודי משחק, אני פשוט עושה ניתוח פלסטי"; "זהו חברים, אפשר לסגור את בית הספר למשחק", וגם: "ליהוק מזעזע ופופוליסטי".

לפני הכל חשוב מאוד להגיד: התסכול של בוגרי בית הספר למשחק מובן, לגיטימי וראוי לכתבה בפני עצמו, ואין לזלזל בו. ובכל זאת, הליהוק של פינס הוא הברקה בעיניי.

כבר כמה חודשים שבהפקה מחפשים אחרי מי שתגלם את התפקיד הראשי. האופציות הראשונות והטבעיות לתפקיד נעו בין רונה לי שמעון, שירי מימון, נינט טייב, דנה פרידר, מארינה מקסימיליאן, ועוד. כולן טובות, אבל כולן מתבקשות מדי. פינס היא יציאה.

בהפקה הזו כל העיניים יהיו עליה, אחת שכבר רגילה שהעיניים עליה, בעקר בגלל החיצוניות שלה, ופה מסיבות אחרות.

האתגרים של פינס הם עצומים: היא הוכיחה את כישוריה כדוגמנית וכרקדנית בעונה האחרונה של "רוקדים עם כוכבים", אבל המשימה הגדולה שלה תהיה המשחק, ובעיקר השירה. למה? כי כוכב במחזמר חייב להיות מולטי־טאלנט: שחקן, רקדן וזמר, ורצוי עם קול גדול שיעמוד בעיבודים המוגזמים של הז'אנר. ספק אם פינס נותנת פייט לנינט טייב, אבל בסביבתה מספרים שהיא שרה לא רע ועוד עשויה להפתיע.

וכשאומרים להפתיע, צריך לזכור את זמרות הליווי שיגבו אותה על הבמה. אבל יותר מכל, נדמה לי שיהיה מעניין לראות את החיבור של פינס לדמות. ובפרמטר הזה היא מנצחת את כולן. הרי מדובר בסיפור אהבה על איש עסקים מיליונר ששוכר את שירותיה של יצאנית. קלאסיקה רומנטית עם אלמנטים של סיפור סינדרלה (שספק אם הם תואמים את רוח התקופה, אבל זה כבר דיון אחר).

פינס בחייה המקצועיים נהנית מהיופי שלה, לא מתנצלת עליו ומתפרנסת ממנו בכבוד. קשה לתת פייט למי שהפכה לאחת הכוכבות הגדולות בזכות הסרט, אבל עדיין יודעת על בשרה מהי התנהגות מינית זולה ובוטה מהמין הגברי, ועדיין היא גם בטוחה בעצמה ונוטפת כריזמה. עדן פינס היא אישה יפה במציאות. נשאר רק לראות איך היא תעביר את האיכויות שלה לבימה. עדן היא שילוב של חספוס ורוך, עדינה וקשוחה, שמגיעה עם סיפור מורכב משלה, וברור שיש בה הרבה מעבר למה שראינו ממנה. הבחירה היא אמיצה ועדכנית, כי ב־2022 הגיע הזמן לבחור גם אחרת.

פינס ראויה לספר את הסיפור הזה וחובת ההוכחה היא עליה ועל הבמאי אלדר גרויסמן, שיידע להוציא ממנה את מה שעוד לא ראינו. אם הכל יעבוד היטב, אולי המחזמר הזה יעשה לפינס את מה ש״אישה יפה״ עשה לרוברטס.