"אנשים רוצים לחזור לעבוד; אנחנו גוף מסורבל? החזרנו חצי מיליון איש לעבודה"

משה יפרח
סמנכ"ל השמה ומעסיקים בשירות התעסוקה
בוגר הישיבות חברון ומיר, ובעל הסמכה לרבנות. שירת בחיל החינוך. בעל תואר ראשון במשפטים ותואר שני במדיניות ציבורית מהאוניברסיטה העברית. עובד 25 שנים בשירות התעסוקה, שם החל כפקיד רישום

משה יפרח, אפתח ברשותך בניחוח פסיכולוגי. פרויד אמר שאהבה ועבודה הן הבסיס לאנושיותנו. נשמע שבעבודה שלך כסמנכ"ל בשירות התעסוקה אתה מגשים בדיוק את זה. ובכל זאת, איך אדם מחליט ששירות התעסוקה הוא שליחות חייו?
"יש רמב"ם ידוע שלפיו הצדקה הטובה ביותר אינה לתת כסף לעני, אלא למצוא לו עבודה. לשירות התעסוקה מגיעים אנשים שלעיתים נמצאים בצמתים הקשים ביותר בחייהם. בסוף, קיים סיפוק מאוד גדול כשאדם נכנס לעולם העבודה בעזרתך. לאורך הקריירה שלי הבאתי לאלפי השמות של מועסקים, וזו זכות גדולה".

אתה זוכר חלק מהאנשים שלהם סייעת?
"לפעמים אני פוגש את חלקם שנים מאוחר יותר. הסיפורים האישיים שלהם הם אלה שמחזיקים אותנו בארגון. כך למשל, בשנת 1999 ניהלתי את לשכת מעלה אדומים בשירות התעסוקה, ובצל של באג 2000 הגיעו לא מעט מובטלים מתחום ההיי־טק. אחד המובטלים סירב לעבודה שהוצעה לו, כי דמי האבטלה שקיבל היו גבוהים יותר מהשכר המוצע. אפילו אשתו התקשרה אלי וביקשה שאמצא לו עבודה, וטענה שישיבתו בבית היתה פגיעה בשלום בית. בסופו של דבר, שכנעתי אותו לקבל עבודה בבנק לאומי, ובחלוף השנים כבר שכחתי מהסיפור.
"לפני כעשור הלכתי ברחוב יפו בירושלים, ולפתע קפץ עלי אדם וחיבק אותי. הוא אמר לי: 'אתה לא זוכר אותי, אבל הצלת את חיי. הכרחת אותי לעבוד בבנק לאומי, ובזכותך אני עד היום עובד באותו מקום, עם שכר גבוה מאוד. בלעדיך, לא בטוח שהייתי מוצא עבודה'. המפגשים האלה עם אנשים - זה מה שמחזיק אותי בשירות, וזה גם מה שגדלתי עליו בבית הוריי.
"אני מגיע מבית חרדי, למדתי בישיבה הנחשבת חברון וגם בישיבת מיר. יש לי שני אחים עם תסמונת דאון, ותמיד חינכו אותי לעזור לאנשים ולא להשאיר אף אחד מאחור. כל אדם הוא עולם ומלואו, ולשמחתי יש לנו את היכולת הגבוהה לגעת בהרבה אנשים ואזרחים, מכל האוכלוסיות".

חשוב לך לא להשאיר אף אחד מאחור, אבל גם בתקופה הנוכחית יש אנשים שאינם מוכנים להתפשר על כל עבודה המוצעת להם. אתה מצליח להבין את זה על רקע תקופת הקורונה?
"זו תקופה מורכבת, ובסוף התפקיד שלנו הוא גם לאבחן ולהבין מה מונע מאדם לרצות לעבוד, וכמובן להגביר את המוטיבציה שלו. קצבה, לדוגמה, אינה נשללת מיידית לכל אדם שאינו רוצה לעבוד. אנחנו גם מזהים חסמים ליציאה לעבודה. לפעמים מדובר בדברים קטנים - איך כותבים קורות חיים, איך מחפשים עבודה מקוונת, איך מתראיינים או מתכוננים למרכז הערכה. חסמים מרכזיים אחרים קשורים לשפה, להשכלה ולאוריינות דיגיטלית. אנחנו פותחים קורסים ייעודיים לנושאים האלה, למשל עברית תעסוקתית לאוכלוסייה הערבית, קורסי אנגלית תעסוקתית וקורסים להשלמת השכלה".

חגים? עלייה באבטלה

אתה מתאר את העבודה החשובה שלכם, אבל מנגד - התדמית שלכם לא בהכרח תואמת לדברים שאתה מספר.
"בתקופת הקורונה ביצענו יותר מ־100 אלף השמות ונגענו בעוד מאות אלפי אנשים - 100 אלף ייעוצים תעסוקתיים, 50 אלף אימונים אישיים, ועשרות אלפים שעברו הכשרות. בסוף סייענו, במישרין ובעקיפין, בהשבתם של כחצי מיליון דורשי עבודה למעגל העבודה מאז שפרצה הקורונה. אז כנראה אנחנו כתובת מקצועית לאנשים, אבל לצערי - תדמיתית אנחנו לא נמצאים במקום הכי גבוה".

אתם מצטיירים כמקום שבאים לחתום בו.
"למשל. וגם מקום שמתואר כגוף מסורבל שמיוחסות לו שביתות ועיצומים. אבל התיאורים הללו נכונים לעבר. כיום האמירות האלה רחוקות מן המציאות. הפעילות שלנו מוכרת יותר ויותר בקרב האזרחים, ונקווה שגם האוצר יראה את הדברים ויתקצב אותנו בהתאם, כי בסוף האזרחים מצביעים ברגליים - גם מעסיקים וגם דורשי העבודה".

אבל לפי הלמ"ס, שיעור האבטלה המורחב, זה שקשור גם לקורונה, עמד בספטמבר על 7.9 אחוז - מה שמהווה עלייה קלה מחודש אוגוסט. אתה לא סבור שהעלייה הזאת תימשך אל שלהי 2021?
"צריך לזכור שבתקופת חגים תמיד יש עלייה באבטלה. מבחינתי המגמה היא של חזרה לעבודה".

כלכלנים, ובהם נגיד בנק ישראל, לא בדיוק סבורים כך. מבחינתם, האבטלה לא יורדת בקצב טוב דיו, הרבה בגלל תקצוב חלקי בלבד שניתן להכשרות המקצועיות.
"בגדול זה נכון לומר שאם היו יותר הכשרות - יותר אנשים היו מתקבלים לעבודה. החוכמה היא לבצע הכשרות רלוונטיות. אם אתה בונה הכשרה מותאמת לפי צורכי המעסיק שנמשכת זמן קצר יותר, ובסוף הוא מקבל אותו לעבודה - זה שווה יותר מהכשרה ארוכה שבסופה אין מעסיק בקצה. בשירות התעסוקה יש לנו פרויקט שנקרא 'הכשרה בהתאמה'. אנחנו מזהים מעסיק עם צורך בעובדים מסוימים, ובונים תוכנית הכשרה ממוקדת יחד עם המעסיק על חשבון שירות התעסוקה. יש כאן הכשרה והשמה גם יחד".

אתם מקבלים בקשות מאנשים להכשרות מסוימות?
"כן, אנחנו עושים גם הכשרות נקודתיות. אבל אם אדם ביקש לקבל סַפָּרוּת כלבים - אנחנו בוחנים את הדברים, האצבע לא קלה על ההדק. יש לנו אחריות לשמור על כספי המדינה, וגם לכוון אדם למקצוע שמתאים לו".

יותר השמות בקורונה

בתחילת משבר הקורונה אמרת שלאנשים "לא בא לעבוד". זה לא המצב גם כיום?
"בתחילת המשבר הגיעו אלינו בסך הכל מיליון וחצי אנשים, מכל האוכלוסיות, לרבות אקדמאים ובעלי תואר דוקטור. באותה תקופה היו פחות הצעות עבודה, וגם אנשים היו באי־ודאות - סביב זמניות העבודה, סיכוני ההדבקה - ולכן ראינו בתחילת המשבר יותר אנשים שלא רצו לצאת לעבוד. גם דמי האבטלה היו סוג של תמריץ שלילי. אגב, אנחנו כשירות תעסוקה חשבנו שהכיוון צריך להיות שונה לגמרי. ככל שאתה נותן תמריצים שליליים לאנשים, אין סיבה שהם ייצאו לעבוד.
"בכל אופן, כרגע, כפי שאמרתי, אני מזהה מגמה של אנשים שרוצים לחזור ולעבוד. כדי לסבר את האוזן: בשנה רגילה שירות התעסוקה מבצע כ־50 אלף השמות. בשנת הקורונה עשינו יותר מ־50 אלף השמות, שזה מפתיע מאוד, וב־2021, אחרי תשעה חודשי עבודה, אנחנו כמעט ב־55 אלף השמות. להערכתי נסיים בלפחות 65 אלף השמות".

איך אתה מסביר את זה?
"אני מייחס את זה למספר רב של דורשי עבודה ולעבודה המקצועית שלנו - שיתופי פעולה, למשל עם משרד החינוך, פרויקטים עם מעסיקים והכשרה תוך כדי עבודה. במקביל, לשירות התעסוקה יש אתר עם יותר מ־30 אלף משרות. העולם הולך לחיפושי עבודה מקוונים, וגם שירות התעסוקה לא נשאר מאחור".

אז בקרוב אנשים לא יגיעו יותר ללשכה?
"נוכח מדיניות משרד הבריאות להתמודדות עם המשבר, במהלך השנה וחצי האחרונות טייבנו את עבודתנו והעברנו עוד ועוד שירותים למתכונת מקוונת או טלפונית, כמו ייעוצי קריירה, אימונים תעסוקתיים, סדנאות, הכשרות, קורסים והשתלמויות. שוק העבודה משתנה, וגם אנחנו, ובכך אנחנו מצליחים להגיע לדורשי העבודה ולסייע להם למרות המרחק וההגבלות. באשר לחובת ההתייצבות הנדרשת בחוק, זו תוסיף להיות פרונטלית".

בעניין שוק העבודה המשתנה, לאילו מקצועות אתה מזהה ביקוש גדול, ומנגד - מאילו מקצועות אנשים מעדיפים להתרחק?
"יש עלייה בדרישה בכל מה שקשור להיי־טק. אנחנו מכוונים לשם ומכשירים לא מעט דורשי עבודה. לפעמים מדובר באנשים ללא רקע כלל, רק עם ידע בסיסי במחשבים. בשיתוף פעולה עם רשות החדשנות גייסנו אנשים לקורסים שונים. כיום, בתוך חצי שנה אנחנו עומדים על יותר מ־1,200 תלמידים שהתקבלו דרך שירות התעסוקה, והתחילו ללמוד ביותר מ־60 קורסים בכל ענפי ההיי־טק והטכנולוגיה. לרובם יש מעסיקים בקצה, והשכר ההתחלתי שלהם הוא בסביבות 14 אלף שקלים. אף אחד לא חלם ששירות התעסוקה מסוגל בכלל להתעסק בתחום הזה, והצלחנו בכך בגדול.
"מנגד, אני יכול לומר שבעולם התעשייה יש ביקוש, וקיים מחסור אדיר בחווטים, רתכים, מקצועות ייצור. קיים שם קושי בגיוס, בעיקר משום שחלק מהעבודות הן פיזיות ובמשמרות. בכל מה שקשור לעבודות שנתפסות כביכול כבסיסיות יותר - מסעדנות או אבטחה לדוגמה - יש ביקוש גדול מצד מעסיקים, אך מעט אנשים שרוצים לעבוד בהן".

חזרה לשגרה מעבר לפינה?

אני תוהה אם הבררנות של חלק מהמובטלים קשורה לנתונים המדאיגים: ברוב מדינות ה־OECD שיעורי האבטלה מתקרבים לאלה שנרשמו ערב המשבר, ובארגון צופים שישראל, בערך בשנת 2025, תהיה האחרונה ממדינות הארגון שתחזור לשיעורי האבטלה שהיו לפני המשבר. מה אנחנו עושים לא בסדר?
"דיברתי על התמריצים השליליים, אותם דמי אבטלה. אני סבור שהעובדה שלבני 45 ומעלה, למשל, מסתיימת הזכאות ממש בימים האלה - תחזיר אנשים לעולם העבודה. אף על פי שמעסיקים הבינו שהם יכולים להסתדר עם פחות עובדים מבעבר, אנחנו עדיין מעריכים שנחזור למצב שהיה טרום הקורונה קצת יותר מהר מההערכות של 2025. להערכתי האישית, לפי מה שאני רואה בשטח, בתוך כשנה וחצי אנחנו יכולים לחזור למצב ששרר לפני הקורונה. אף אחד לא האמין שכבר עכשיו נרד ל־270-260 אלף מובטלים, לפי הנתונים שאנחנו מתייחסים אליהם - קרי האנשים שמתייצבים אצלנו" (לפי הלמ"ס מספר המובטלים עומד על 338.5 אלף איש; ר"פ).

מצד שני, אותם 80 אלף איש בגילי 45 ומעלה, עלולים לסיים את זכאותם לדמי אבטלה ולהידרדר לקצבאות. האם ביטול הזכאות בעיניך היה הדבר הנכון לעשות בזמן הזה?
"חשוב לזכור שלא התייעצו עם שירות התעסוקה בתחילת המשבר לגבי המודל הגרמני או מודל החל"ת. סברנו שצריך לעשות את זה בהדרגתיות, אבל בסופו של דבר אנחנו מבצעים מדיניות. מבחינתנו, יש לא מעט משרות, ואנשים צריכים לדעת שבתקופה הזאת הם צריכים ללמוד להתפשר גם בגובה השכר, בסוג העבודה. זה לא קל להתפשר, מה גם שאנשים מצפים שיהיה שינוי בהחלטה - אבל לא הייתי מציע לבנות על זה. אדם שיש לו הצעת עבודה - שיקפוץ עליה וייצא לעבוד".

מה הפרופיל של מי שיישאר ללא דמי אבטלה?
"מדובר בכל האוכלוסייה. אין ענף שאין בו מובטלים, ואין אזור שאין בו מובטלים. גם באזור המרכז וגם בפריפריה, גם אקדמאים ובעלי מקצועות. העניין הוא שאם יש לך מקצוע, יותר קשה להיכנס לעולם העבודה, יותר קשה להתפשר".

בחודש אוגוסט האחרון הלמ"ס פרסמה כי ישנם מובטלים ותיקים שכבר לא מחפשים עבודה באופן פעיל. מה מאפיין אותם?
"זו אוכלוסייה שאינה עובדת שנים רבות ולא בהכרח מחפשת עבודה - אוכלוסייה של מקבלי הבטחת הכנסה. אלה אנשים שנמצאים בעומק האבטלה והתרגלו במשך זמן רב לא לעבוד ולקבל קצבה, ונוח להם עם זה. עבורם יש לנו תוכנית ייעודית בשירות התעסוקה שנקראת מעגלי תעסוקה. מאז שהתוכנית הוקמה הורדנו את מספר מקבלי הבטחת ההכנסה מ־120 אלף ב־2014 ל־60 אלף ב־2020, זו הצלחה אדירה. הורדנו ב־50 אחוזים את מקבלי הבטחת ההכנסה במדינה, אלה האנשים הכי קשים, וזה סיפור הצלחה אדיר. במרכזים שלנו אתה תראה מאמנים, יועצי קריירה, מכשירים מקצועיים ואפילו פסיכיאטר. ההתייחסות היא לחסמים השונים כדי לטפל בהם מקצועית".

בעלי המקצוע האלה חיוניים נוכח המצב שנוצר. באחד הדו"חות האחרונים שלכם ציינתם שמשבר הקורונה העמיק את הפערים בחברה. אתה מזהה גם זעם מצד הפונים?
"אנשים יודעים שבשירות התעסוקה הם אמורים לקבל דמי אבטלה, ואם הם לא מקבלים - אז האשם הוא שירות התעסוקה. לא כולם יודעים לעשות את ההבחנה בין שירות התעסוקה לביטוח לאומי, או בין קביעת מדיניות לביצוע בשטח. כך או כך, לצערי אנחנו נתקלים במספר גדול יותר של אנשים שפונים באיומי אובדנות בהשוואה לתקופה שלפני הקורונה. והמספרים מטרידים אותנו.
"כל מקרה כזה מטופל מיידית אצלנו, גם כשהחשש קטן. במקרה כזה מערבים רווחה, משטרה וגורמי מקצוע. אנחנו לא מקילים ראש באף איום, ונוכח המצב הגדלנו את היקף הפעילות שלנו בתחום הייעוץ הפסיכולוגי. אנחנו נותנים מענה פסיכולוגי טלפוני, מקוון ופרונטלי באמצעות פסיכולוגים שעובדים איתנו. יש צורך בשירות הזה לאנשים מכל האוכלוסיות". 

להצעות ולתגובות: Ranp@israelhayom.co.il