רואים אותו בכל העיתונים. בדרך כלל שתי תמונות שלו לפחות בכל גיליון אם לא שלוש, בעמודים נפרדים כמובן. תמונתו כובשת את אתרי החדשות, יום־יום, שעה־שעה. צילומים שלו מופיעים בכל מהדורת חדשות בטלוויזיה. צריך להודות שיש שינוי מסוים בהידחפות הזאת של ראש השב"כ רונן בר לכותרות, לקדמת במת הצילומים, בהשוואה לראובן שילוח או איסר הראל.
ישראל גלילי, גם עמוק אל תוך שנות המדינה כשהיה נוסע במכונית עם עוד נוסעים, היה משתיק כל דיון שחרג מהמסגרת. "לא מדברים על זה, יכול להיות שהבריטים שומעים". ראובן שילוח היה נכנס באלכסון דרך דלת אחורית שאיש לא הכיר ועושה את עצמו סטטיסט לא מזוהה בכל אירוע. סיפרו שכשנכנס למונית היה אומר "סע". לאן? "זה סודי". הוא שינה את נוסח הפתקים ההם; במקום "להשמיד אחרי הקריאה" - "להשמיד לפני הקריאה".
הכל נראה ונשמע מוזר. "מחר עוד תאיימו להוציא אותי להורג", אמר בר - ואתה שומע את הסרקזם המתנשא. איך כתב המשורר, הוא שר עכשיו במקהלה אחרת. וזה שאינו משורר אומר שרונן בר סר למרותה של ממלכה אחרת. "הממלכה שמעל הממלכה", כפי שכונה הקג"ב שהיה מוקד עולם הכוח השלטוני בבריה"מ. כיום בטח היו אומרים "הממלכה שמתחת לממלכה". אותו חלק של האונייה ששקוע בתוך המים. ה"דיפ סטייט".
באופן ברור אפשר היה לראות כשהחלה המלחמה נגד הרפורמה המשפטית, ועכשיו בעקבות פיטורי ראש השב"כ, שכאשר אהוד ברק ואהרן ברק קוראים אל הדגל, כוחות שונים ומגוונים המחוברים ברשת סמויה וגלויה מתלכדים לפעולה. פתאום זה חשוב ל"ראשי" האוניברסיטאות לצאת במכתב או בקול קורא. ההסתדרות מאיימת בהשבתת המשק. כל הכוחות שהתלכדו סביב מטה החטופים, הקבוצה הגדולה שמאגדת את קברניטי הביטחון הלשעברים – רמטכ"לים, ראשי מוסד, אלופים בדימוס, מפכ"לים של המשטרה וראשי מוסד. הם מתכנסים בפורום אנטי־דמוקרטי בעליל כדי לעקוב אחרי הממשלה. אנשי הפרקליטות לשעבר והיועצים המשפטיים לשעבר והמשנים ליועץ המשפטי ונשיאי בית המשפט העליון ושופטים עליונים ושרי משפטים. נדמה לי שרק מפקד קורס מ"מים בג'וערה לא התייצב.
קריאת הקרב של אהוד ברק החוזרת על עצמה היא הפלת השלטון. בהקלטה מצולמת, כשהוא ישוב ליד ד"ר אדם רז, מסביר ברק כי כדי להגשים את המטרה "יש איזה 3,000 אנשים במדינה. אני מכיר מתוכם כ־1,500, אין לי בעיה להגיע דרך אנשים אחרים ל־1,500 האחרים. לדבר איתם. צריך לקום ולהפוך את השולחנות. אם משביתים את המדינה שומרי הסף 'עושים את מה שצריך', הממשלה נופלת". על היועצת המשפטית אמר ברק, "מיארה פועלת מצוין".
מעניין שגם ברק אהרן אמר על בהרב־מיארה שהיא יועצת משפטית מצוינת. קריאת הקרב שלו תמיד כוללת "מלחמת אזרחים", "שפיכות דמים". תורתו נחשפת כסוג של אנרכיה המשתוקקת לאלימות. לאותו מנגנון של בעלי תפקידים בעבר ובהווה מצטרפת גם האנתרופולוגיה של שיוך חברתי. לא ידוע על שום מדינה בעולם שנשיא בית משפט עליון שפרש כבר לפני קרוב ל־20 שנה פורס את חסותו ומפיל את חיתיתו על כל המערכת המשפטית גם כיום. לשני הברקים נשמרה הכריזמה המוגבלת להיבט חברתי אחד: קבוצת הייחוס המקצועית והחברתית שלהם. אותו אהוד ברק שמטלטל את החברה הישראלית ומוביל בתוכה אופוזיציה חצי־אלימה שמנהלת מלחמה היברידית לא הצליח להיכנס לכנסת בניסיון האחרון שלו לפני כמה שנים. אהרן ברק בוודאי לא היה עובר את אחוזון החסימה. "אהוד ברק ממשיך לתמוך במרי אזרחי לא אלים", מעיד אדם רז ששמע אותו כמה פעמים בפורום סגור.
התיאוריה של "שומרי הסף"
אחד ששירת פעם במעמקי מה שמכונה "דיפ סטייט" תיאר לי את זה כתופעה חברתית־ביטחונית: זה מתחיל ב"השומר". אחר כך הש"י (אבא שלו שירת בש"י), והפלמ"ח. אחריהם הש.ב. והשב"כ. ואפשר להוסיף בהמשך את הקאסטות של סיירת מטכ"ל וטייסי חיל האוויר.
האנתרופולוגיה שמלווה את שורשי מדינת העומק היא של "אנחנו והם", "משלנו, לא משלנו". בביוגרפיה שכתב חגי אשד על ראובן שילוח, "מוסד של איש אחד", הוא מספר על דמותו כיליד ירושלים בתקופה שהמושג "צבר" או "סברעס" נתפס כשלילי. "הוא לא היה שייך לשום חבורת פועלים שעבדה בכביש או בבניין או במחצבה אפילו זמן קצר", אמר אחד מהמרואיינים של אשד. "זה היה חשוב אז (בשנות ה־20 של המאה הקודמת) להגיד שהיית פועל. ראובן לא היה פועל".
בדור האחרון נוצרה תרבות לעומתית שמרכז הכובד שלה הפך למעין ממשלה מקבילה. הפקידים ברוב המקרים מקצועיים, עושים עבודה טובה ומשרתים את הציבור. אבל כשעל ידם פועל "קומיסר" משפטי־אידיאולוגי שעושה אובר־רולינג לכל החלטה, נוצר אפקט מצנן ואחר כך משתק
מדינת העומק היתה בלתי נראית בעבר משום שהיא היתה חלק מהרקמה החברתית השלטת בישראל. בדור האחרון הלך ונוצר פער בין מדינת העומק לכלל החברה. נוצרה תרבות לעומתית שמרכז הכובד שלה הפך למעין ממשלה מקבילה של יועצים משפטיים המושתלים בכל משרד ממשלתי. הפקידים ברוב המקרים הם מקצועיים ועושים עבודה טובה ומשרתים את הציבור. אבל כשעל ידם פועל קומיסר משפטי־אידיאולוגי שעושה אובר־רולינג לכל מדיניות ולכל החלטה, נוצר אפקט מצנן ואחר כך משתק. בראש מנגנון היועצים כמובן היועץ/ת המשפטית לממשלה.
הגענו למצב החמור שעליו התריע כבר לפני יותר מ־100 שנה אבי הסוציולוגים מקס ובר. פרופ' יונתן שפירא, בספרו "עילית ללא ממשיכים", זיהה את התהליך. "לדעתו של ובר", כותב שפירא, "מתרחבת הביורוקרטיה במדינה המודרנית ומתפשטת על כל תחומי החיים, עד כדי כך שהיא עלולה להביא למצב בו ביורוקרטים מקצועיים יקבעו את מטרות המדינה ואת כיוון פעולתה. הפוליטיקאים הדיליטנטים לא יוכלו להתמודד עם המומחים, וייאלצו לקבל את דעתם בשאלות הקשורות לניהול המדינה. מצב זה, בו ישתלטו הביורוקרטים על ניהול המדינה, יפגע בדמוקרטיה, כיוון שהביורוקרטים אינם נציגי העם. יתרה מזאת, אם תיעדר שכבת מנהיגים פוליטיים, והשלטון יעבור לידי ביורוקרטים, שהוכשרו לתפקידי ביצוע אך לא להנהיג חברה, עלול הדבר לסכן את עצם קיומה של המדינה".
בהיבט ההיסטורי ידוע שבעקבות השואה יצא לפקידים ולאנשי המשפט שם רע. ראה חנה ארנדט. הם נחשבו לטכנוקרטים חסרי לב שהולכים להביא אסון על האנושות כשבידם נשק אטומי. יש המזכירים שללא הדיפ־סטייט הגרמני השואה לא היתה מתרחשת – לפחות לא בממדים ובצורה שבה התחוללה. כיום, באמצעות התיאוריה של "שומרי הסף", מנסים הפקידים לייחס לעצמם את תפקיד נוטרי הדמוקרטיה והחופש, כאשר ההמון שהולך לקלפי מסוכן ומביא לשלטון את אדולף היטלר וממשיכי דרכו, כולל דונלד טראמפ ובנימין נתניהו.
מצוקות באליטה
דיפ סטייט. יש דבר כזה בכלל?
"בטח שיש", קובע פרופ' אורי כהן. "הם לא מאמינים ב'דיפ סטייט'. היא כל כך חזקה, 'מדינת העומק', שהיא עצמה לא מאמינה שהיא לא ה'סטייט'. הם מכריזים על מלחמת אזרחים. תראה כמה אנחנו מטומטמים. עכשיו נחשף שדובר צה"ל הגרי מפיץ מאמר מ'הארץ', שבו קריאה לסרבנות שירות במילואים. כלומר, אנחנו המדינה, וכל היתר, כולל הממשלה, סתם משחקים".
האוניברסיטאות הן חלק מזה?
"כן, האוניברסיטאות הן חלק מזה", אומר הסוציולוג מאוניברסיטת תל אביב, שהתמחה יותר מכל אחד אחר בחקר האקדמיה בישראל, וגם ביחסי הכוחות בין מוקדי העוצמה השונים בחברה הישראלית – או האליטות – לבין מרכז הכוח הפוליטי, כלומר הממשלה. "מאז 1970 יש להם ארגון שהוא קרטל. זהו ועד ראשי המוסדות להשכלה גבוהה. הם יוצרים את העובדה שאם פרופסור כלשהו מתמנה לות"ת (הוועדה לתכנון ולתקצוב) - הם חייבים לאשר אותו. ולאחר שאושר חסר לו שלא יצביע לפי דעתם".
הם כמובן מכחישים.
"זכותם להגיד. זה שיש קבוצות מסוימות שמנהלות הלכה למעשה את החיים בארץ, ורוב הדברים מתנהלים על פי שיקול דעתן, זו עובדה. הם גם אומרים את זה: 'הביטחון זה אנחנו, הכלכלה זה אנחנו'".
באיזו צורה האוניברסיטאות מתחברות לדיפ סטייט? מה מחבר אותן עם צה"ל, למשל?
"תמיד היה קשר. באוניברסיטת תל אביב הקשר יכול להיות למשל עם השב"כ. כל המחלקות שעוסקות במזרח התיכון. העניין הוא שוועד ראשי האוניברסיטאות פועל כקבוצה שמשפיעה ומעצבת את ההשכלה הגבוהה. זו קבוצה מאוד בעייתית ומאוד עוצמתית. דרכם היא הקובעת. האוניברסיטה העברית צמצמה את נוכחות המזרחים, אבל מאז שנסגרו יותר ויותר הפערים בין מזרחים לאשכנזים – מתחילה המלחמה והקיטוב. אם אני שולט בהשכלה הגבוהה ובחלוקת התעודות, אז אם יש אשכנזי עם תעודה שדרוש לי למלא תפקיד פקידותי חשוב בעיריית אשקלון - אני לוקח אשכנזי. אבל אם יש לי באשקלון מזרחי שגם לו יש תעודה, הוא בן המקום - אני אקח אותו. מאז 1995-1990 נפתחו כ־65 מכללות ושונו כללי המשחק. עריכת דין הפכה למקצוע מזרחי – ומאז נפתחה מלחמת עולם. מנהלי בית ספר. בית ספר הוא מפעל עצום - 600 ילדים, 600 משפחות, רכזים שונים, יועצים. פעם מנהל בית ספר זה היה מקצוע 'אשכנזי'. כיום היועצות (פסיכולוגיות ואחרות) הן נשים מזרחיות. סגירת הפערים יצרה את המתח והאלימות מצד הדיפ סטייט. אבישי (בן חיים) אומר שהפער נשאר. זה לא נכון – הליכוד עושה טוב למזרחים. כיום וילה בבית אריה או באלפי מנשה שווה 3.5 מיליון שקל, גם אם בדרך עוברים בכפר ערבי וזורקים שם בקבוק מולוטוב. מירי רגב תסלול כביש עוקף - בדרך לווילה".
התפתחויות כאלה מסבירות את להט ההתנגדות לרפורמה המשפטית?
"תסתכל על מה שכולם אמרו עד שהוכרזה הרפורמה. כולם אמרו שדרושה רפורמה במערכת המשפט - לפיד, האב ובנו, רובי ריבלין. קצפם יצא על השינוי העמוק בחברה. כמו דור החלוצים שהיה עם סכין בין השיניים והדור שבא אחריו פחות מזה, פשרני, כך הדור המזרחי הראשון מצליח וזה מטריף אותם. אתה רואה את זה בחוסר היכולת להגיע להבנות ולהסכמות. המסר שלהם: הם לא ראויים. כמו שלפיד אמר: האמסלמים לא ראויים. הם לא יכולים להיות אחראים על נושא הגרעין ודימונה".
מה עם האגף הליברלי של הליכוד, אלה שהתנערו מהליכוד? בני בגין התבטא שלא שיער איזו הידרדרות קיימת.
"המעמד הבינוני המזרחי סילק את הנסיכים. כמו שבני בגין התבטא, גם אריה נאור שלא יכול לשבת רגע אחד בלי לגדף את ביבי נתניהו, או רובי ריבלין שהאוטוביוגרפיה שלו מלאה בשנאה לנתניהו. לימור ליבנת. בכלל, באליטה, בייחוד האקדמית באוניברסיטאות, אתה צריך לשמוע איך בשמאל מדברים, באיזו גסות. הפוליטיקאים, בעיניהם הם איזה סוג נחות של בני אדם. מדברים על מירי רגב בגסות נוראה באוניברסיטאות. איך התבטא כלפיה האלוף אלעזר שטרן מעל בימת הכנסת: 'כולם יודעים איך היא התקדמה'. הדיפ־סטייט זה קודם כל אליטות. מה זאת אליטה? זאת קבוצה שמחוסנת מעונשים על כישלונותיה. אתה ואני לאורך החיים נכשלים מדי פעם ואנחנו משלמים מחיר. אם יש כאלה שלא משלמים מחיר ולא נענשים על כישלון, אז זה סימן שאנחנו אליטה. זו היכולת לשלוט במוקדי קבלת החלטות. אני מתחיל לכתוב ספר בקרוב על קרטל האוניברסיטאות. הם לא רואים דרך לשנות – מלבד הדרך של להרוס הכל".
טרקטורים ברברס
חוקרים של כתבי יד עתיקים מצאו לאחרונה כתבה ב"הארץ" על פרד גרוניק (האריס), שהיה יועצו הצבאי של בן־גוריון אחרי מותו הטרגי של קולונל מרקוס. גרוניק היה קצין אמריקני מצטיין. הוא השתתף במפגש של בן־גוריון עם מפקדי הפלמ"ח. "זה היה משגה חמור", הוא סיפר לתום שגב, "ישבתי בשורה הראשונה, בלטתי כמו פרה אדומה, והרי סימלתי בעיניהם את כל מה שהם תיעבו". כשהזעם על פירוק הפלמ"ח היה בשיאו, הם העלילו על גרוניק שהוא היה מרגל אמריקני.
וזה בהחלט מתחבר לחבורת המקורבים/היועצים של בנימין נתניהו לאורך השנים. מועמד לתפקיד מתוך המערכת תמיד שייך למשהו, למישהו. אמור לי איפה שירת, באיזו תנועת נוער התחנכת, איפה נולדת וגדלת. אני מנחש שאנשים כמו דורי גולד ז"ל, רון דרמר ומיכאל אורן אינם משויכים אוטומטית ואינם מגיבים לשירי רחל כמו "בוגרי הסיירת". הם יודעים מה זאת דמוקרטיה, מה תפקידו של בית המשפט העליון. הצברים, לעומתם, חושבים שאם הם יודעים לנהוג טרקטור עם עגלה של ארבעה גלגלים בעלייה אל שער המשק ברברס, אז בזה זה נגמר. מעטים מהם מסוגלים לחשוב ישר. הם לא יודעים מהי דמוקרטיה, ודאי לא מהו כבוד האדם ומהם ערכים ליברליים שהם מרבים לדבר בשמם.
גרוניק (האריס) לא היה הראשון שנחשד בריגול. גם על אבא אבן דיברו החבר'ה שהוא מרגל, וגם על בנימין נתניהו. רק מרגלים אמיתיים הם אוהבים, כמו ישראל בר או אודי אדיב. יש בהם יסוד בולשביקי. בעיתות משבר אנשים כמו עמי אילון או אבו וילן או אחרים חוזרים לאלטלנה בערגה, חוזרים לסזון. הם מתועדים כשהם מביטים בסיפוק כיצד מפנים את מתיישבי גוש קטיף, בשמחה לאיד, בלי לדעת מה צופן העתיד.
העימות לאחרונה בין אהוד ברק למייקל אייזנברג הוא סמלי. המשקיע ויזם ההייטק אייזנברג טען שברק ושותפו אהוד שניאורסון פגעו בביטחון באמצעות השימוש שעשו בחברת פראגון באיטליה. שם התפתחה שערורייה. ברק הגיש תביעת דיבה נגד אייזנברג. התביעה מייצרת אפקט של צינון, ואין כיסוי שוטף לאירוע החמור, המצטרף לשערוריות הקודמות של ג'פרי אפשטיין והכספים של וקסנר.
לאייזנברג אין שיוך חיילי, כמו שאומרים, והוא לא נרתע מברק שנהנה מחסינות מלאה במרחב הציבורי־המשפטי המקומי. עוזרו בעבר, הנשיא הרצוג, אמר שלא תהיה מלחמת אחים ולא תהיה הפרה של פסיקת בג"ץ. בסוף אנחנו יהודים וכך יהודים מתנהגים, אבל בתוכנו ישנה הקבוצה הבולשביקית הזאת שאין לה עכבות. כבר חמש שנים ישראל נמצאת תחת התקפה היברידית.
מתקפה היברידית
בישראל הזירה הוכנה מראש לאורך שנים. מי שמנהל נגד ישראל מתקפה היברידית נמצא בנקודת התחלה משופרת כי התקשורת המובלת בידי עתונאים ספציפיים ומערכת המשפט עומדות לרשותו. הונחה גם תשתית ענפה של אין־ספור ארגוני NGO אנטי־ציוניים. בכתב העת הידוע "Foreign Affairs" הופיע לאחרונה (20 במארס) מאמר גדול שלפיו רוסיה הגבירה את מתקפת המלחמה ההיברידית נגד מדינות המערב. מתקפות צלבי קרס, פיגועי בתי כנסת, שריפות נוסח היתרו או לוס אנג'לס, מפה אלקטורלית שלא מאפשרת הרכבת קואליציה מלוכדת, קיטוב פנימי. בארה"ב נמצא ספר הפעלה של קבוצות פעילים, ביניהם סטודנטים רבים, שהסעיפים בו דומים לתורת סול אלינסקי: לחסום גשרים אסטרטגיים, צירים אסטרטגיים, הטרדה אזורית או של מרכזים צפופי אוכלוסין על ידי סתימת תאי השירותים וצינורות הביוב, ועוד ועוד.
אצלנו התנהגותם הפורעת של כתבים ידועים במשפט נתניהו אינה מקצועית והיא ספק עבירה על החוק. השבוע הורתה השופטת פלדמן לאביעד גליקמן ולאורלי בר־לב לשתוק. גם עורך הדין עמית חדד סובל מהטרדות. הצירים סביב לב הדמוקרטיה, הכנסת, נחסמים, אבל ההטרדה העיקרית זו התעמולה העוצמתית נגד הציבור שמתבצעת על ידי התאגיד, באמצעות מהדורות החדשות ברדיו, והמתקפה נגד האוכלוסייה המוגדרת של החרדים. זה פרק ספציפי במלחמה ההיברידית: הטרדה של קבוצות אוכלוסייה.
התעמולה באמצעות הפלטפורמה הקבועה של ערוצי הרדיו והטלוויזיה היא התופעה החדשה. בכל המשברים שידעה המדינה מאז המהפך ב־1977 אפשר היה למצוא הטיה כמובן, אבל מהדורת חדשות נראתה יחסית אובייקטיבית ולא תשדיר של הסתה באמצעות הקלטות עם התבטאויות קיצוניות של נפגעי 7 באוקטובר. עוד יותר מזה בולטת הזמנתם הקבועה לשידור של אלופים בדימוס ורמטכ"לים לשעבר שהציבור מאס בהם ואין כל הצדקה עיתונאית מקצועית לתת להם פתחון פה פעמיים ביום. השמות ידועים. ישראל עומדת מול מתקפה קשה של איראן וזרועותיה בליווי אנטישמיות ואנטי־ציונות חובקות זרועות עולם. אבל לרמטכ"לים צאצאי המדורות, הטרקטורים ברברס, הלבן בעיניים וההזדהות עם המחבלים הפלשתינים זה לא נוגע.
האווירה בקרב המפגינים ברחובות ירושלים טעונה. המפגינים חשים תערובת נפיצה של מתח, פחד וסף התפוצצות. קשה להבין מהי ההתפוצצות. עד עכשיו שומעים על תשוקה להשבתת המשק – עוד שיטה במאבק לערעור קבוע של המדינה. ראשי האוניברסיטאות מיישרים ביניהם קו במכתבים ובהודעות המשותפות. הם עושים את זה מרצונם ללא פנייה מיוחדת מסטלין.
האם ראש הממשלה נתניהו ציפה לכך שהמאבק הקפלניסטי יחזור בדיוק ל־6 באוקטובר, ואפילו גרוע יותר? עד ינואר 2024 זה היה בלתי נתפס – לשתף פעולה עם הטרור הפסיכולוגי של חמאס. עכשיו זה חוזר ובגדול. כלל לא בטוח שהדחת רונן בר וגלי בהרב־מיארה תצלח את בג"ץ, אבל מבחינת האסטרטגיה של ראש הממשלה תקיעת ההדחות בבג"ץ תשרת את המטרה של חשיפת "מדינת העומק" וההתלכדות שלה לצורך שמירת העמדות השולטות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו